תשובה אחת
בפרשת חיי שרה כתוב "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" כלומר שרה אימנו נפטרה ואברהם סופד אותה ובוכה עליה
בהקשר של המוות יש פסוק בספר משלי שכתוב בו "עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" ורואים שיש כאן איזה צחוק ושמחה ביום האחרון כלומר ביום המוות ולכאורה זה אמור להיות היום הכי עצוב ומפחיד כי זה יום המוות ולכאורה המוות זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות לאדם בחיים שלו וצריך להבין את העניין הזה
כידוע אנחנו נמצאים בתוך הזמן והזמן מתקדם ואנחנו בסוף חולפים מהעולם כלומר אנחנו רק זמניים בעולם ואפשר לטעות ולהבין שבגלל זה העולם הזה הוא חסר תוכן וחסר מהות אמיתית ורק העולם הבא זה עולם עם תוכן ומשמעות ובעצם ההסתכלות הזאת יוצרת זלזול בעולם הזה
לעומת זאת לפי התורה העולם הזה הוא עולם חשוב ויקר מאוד ועל ידו אפשר להבין יותר את הערך של הזמן ולמרות שאנחנו נמצאים זמניים בעולם הזמן אנחנו יכולים בצורה כזאת או אחרת לבטא דברים נצחיים לדוגמה יש גרעין אחד ואדם שתל אותו וגידל עץ ומאותו העץ יש עוד מאות גרעינים שבזכותם אפשר לגדל עוד מאות עצים וכך הלאה ובעצם גם אחרי שהעץ הראשון יחלוף מהעולם הוא השאיר משהו "נצחי"
זה בעצם המבט שיש על האיכות הרוחנית שחבויה בתוך העולם הזה כי אומנם הזמן נראה כלום ביחס לנצח אבל למרות זאת יש בזמן דברים גדולים מאוד בפוטנציאל וכדי שהפוטנציאל ימומש חייבים להסתכל על הנצח כי אם לא נסתכל על הנצח אז אנחנו נשקע בכאן ועכשיו
לדוגמה יש זוג חברים שבאים להתווכח על משהו והם עוצרים שנייה לחשוב האם הויכוח הזה הוא משהו כל כך עקרוני שישפיע גם על עוד כמה שנים או לא ואם הוא באמת ישפיע שיריבו על זה עכשיו אבל אם הוא לא ישפיע אז מה יש להם לריב? הרי זה לא משמעותי...
והעקרון הזה מופיע אצלנו במציאות שאנחנו יותר מידי מטולטלים מהזמניות ומהחוויות של הכאן ועכשיו ויוצא שיש אנשים בגישה של "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" מהסיבה ש-"חיים רק פעם אחת" וכל זה נובע בגלל שאותם אנשים לא יכולים להתמודד עם הסופיות אז הם נמצאים רק בהווה ולא חושבים על שום דבר אחר ובעצם יוצא שהם מגמדים את החיים שלהם
לעומת זאת הדבר שיעזור לנו להשתחרר מההסתכלות על הדברים החולפים זה שאנחנו נסתכל לעתיד לטווחים הארוכים ונסתכל על הפוטנציאל שנמצא בחיים שלנו על הנשמה האלוקית העצומה שלנו על האור הגדול שיש לנו לגלות בעולם ואם אנחנו נתבונן לעומק באור האלוקי שהקדוש ברוך הוא נתן בנו ואנחנו נבין שבסופו של דבר יש לנו תפקיד גדול ויש לנו סוף אז כבר עכשיו אנחנו נתעורר לעשות עם זה משהו ואנחנו לא נחכה עם זה ונדחה את זה לעתיד ובעצם כל העניין של הסופיות הוא לטובתנו
כאן מגיע הערך של המוות אבל במובן החיובי שלו במובן של "מה אני רוצה להשאיר אחרי בעולם" כי הסוף הוא נקודה משמעותית ההסתכלות עליו מאפסת אותנו וגורמת לנו לייצר תועליות ותנועה בחיים וככל שאנחנו יותר נממש את עצמנו באמת אז אנחנו לא נרגיש פחד מהמוות כי אנחנו יותר ויותר מתחברים לנצח שנמצא בתוך הזמן ואנחנו נרגיש שהחיים האמיתיים זה לחיות את הנצח ואם החיים האמיתיים זה לחיות את הנצח אז ממילא מה יש לנו לפחד לעבור לחיי הנצח עצמם?
זה מסביר למה כתוב "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" כי אם אותו אדם שנפטר יסתכל על החיים שלו בדיעבד אחרי שמילא את החיים שלו במימוש העצמי הנכון - הוא ירגיש אושר ושמחה אמיתית אחרי באמת את כל התהליך שעבר
אפשר גם לומר שזה גם עומק הפירוש על זה שהאות כ במילה "וְלִבְכֹּתָהּ" היא אות קטנה בגלל שאברהם אבינו בכה מעט על מות שרה בגלל שהוא יודע שהחיים שלה היו מלאים מימוש עצמי אמיתי עם חיבור אמיתי אל הנצח שבתוך המציאות ועכשיו היא עברה אל חיי הנצח עצמם
שבעזרת השם נזכה כולנו לחיות חיים שלמים חיים של מימוש עצמי אמיתי חיים של גילוי אלוקותו יתברך כאן בעולם הזה שנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
בהקשר של המוות יש פסוק בספר משלי שכתוב בו "עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" ורואים שיש כאן איזה צחוק ושמחה ביום האחרון כלומר ביום המוות ולכאורה זה אמור להיות היום הכי עצוב ומפחיד כי זה יום המוות ולכאורה המוות זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות לאדם בחיים שלו וצריך להבין את העניין הזה
כידוע אנחנו נמצאים בתוך הזמן והזמן מתקדם ואנחנו בסוף חולפים מהעולם כלומר אנחנו רק זמניים בעולם ואפשר לטעות ולהבין שבגלל זה העולם הזה הוא חסר תוכן וחסר מהות אמיתית ורק העולם הבא זה עולם עם תוכן ומשמעות ובעצם ההסתכלות הזאת יוצרת זלזול בעולם הזה
לעומת זאת לפי התורה העולם הזה הוא עולם חשוב ויקר מאוד ועל ידו אפשר להבין יותר את הערך של הזמן ולמרות שאנחנו נמצאים זמניים בעולם הזמן אנחנו יכולים בצורה כזאת או אחרת לבטא דברים נצחיים לדוגמה יש גרעין אחד ואדם שתל אותו וגידל עץ ומאותו העץ יש עוד מאות גרעינים שבזכותם אפשר לגדל עוד מאות עצים וכך הלאה ובעצם גם אחרי שהעץ הראשון יחלוף מהעולם הוא השאיר משהו "נצחי"
זה בעצם המבט שיש על האיכות הרוחנית שחבויה בתוך העולם הזה כי אומנם הזמן נראה כלום ביחס לנצח אבל למרות זאת יש בזמן דברים גדולים מאוד בפוטנציאל וכדי שהפוטנציאל ימומש חייבים להסתכל על הנצח כי אם לא נסתכל על הנצח אז אנחנו נשקע בכאן ועכשיו
לדוגמה יש זוג חברים שבאים להתווכח על משהו והם עוצרים שנייה לחשוב האם הויכוח הזה הוא משהו כל כך עקרוני שישפיע גם על עוד כמה שנים או לא ואם הוא באמת ישפיע שיריבו על זה עכשיו אבל אם הוא לא ישפיע אז מה יש להם לריב? הרי זה לא משמעותי...
והעקרון הזה מופיע אצלנו במציאות שאנחנו יותר מידי מטולטלים מהזמניות ומהחוויות של הכאן ועכשיו ויוצא שיש אנשים בגישה של "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" מהסיבה ש-"חיים רק פעם אחת" וכל זה נובע בגלל שאותם אנשים לא יכולים להתמודד עם הסופיות אז הם נמצאים רק בהווה ולא חושבים על שום דבר אחר ובעצם יוצא שהם מגמדים את החיים שלהם
לעומת זאת הדבר שיעזור לנו להשתחרר מההסתכלות על הדברים החולפים זה שאנחנו נסתכל לעתיד לטווחים הארוכים ונסתכל על הפוטנציאל שנמצא בחיים שלנו על הנשמה האלוקית העצומה שלנו על האור הגדול שיש לנו לגלות בעולם ואם אנחנו נתבונן לעומק באור האלוקי שהקדוש ברוך הוא נתן בנו ואנחנו נבין שבסופו של דבר יש לנו תפקיד גדול ויש לנו סוף אז כבר עכשיו אנחנו נתעורר לעשות עם זה משהו ואנחנו לא נחכה עם זה ונדחה את זה לעתיד ובעצם כל העניין של הסופיות הוא לטובתנו
כאן מגיע הערך של המוות אבל במובן החיובי שלו במובן של "מה אני רוצה להשאיר אחרי בעולם" כי הסוף הוא נקודה משמעותית ההסתכלות עליו מאפסת אותנו וגורמת לנו לייצר תועליות ותנועה בחיים וככל שאנחנו יותר נממש את עצמנו באמת אז אנחנו לא נרגיש פחד מהמוות כי אנחנו יותר ויותר מתחברים לנצח שנמצא בתוך הזמן ואנחנו נרגיש שהחיים האמיתיים זה לחיות את הנצח ואם החיים האמיתיים זה לחיות את הנצח אז ממילא מה יש לנו לפחד לעבור לחיי הנצח עצמם?
זה מסביר למה כתוב "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" כי אם אותו אדם שנפטר יסתכל על החיים שלו בדיעבד אחרי שמילא את החיים שלו במימוש העצמי הנכון - הוא ירגיש אושר ושמחה אמיתית אחרי באמת את כל התהליך שעבר
אפשר גם לומר שזה גם עומק הפירוש על זה שהאות כ במילה "וְלִבְכֹּתָהּ" היא אות קטנה בגלל שאברהם אבינו בכה מעט על מות שרה בגלל שהוא יודע שהחיים שלה היו מלאים מימוש עצמי אמיתי עם חיבור אמיתי אל הנצח שבתוך המציאות ועכשיו היא עברה אל חיי הנצח עצמם
שבעזרת השם נזכה כולנו לחיות חיים שלמים חיים של מימוש עצמי אמיתי חיים של גילוי אלוקותו יתברך כאן בעולם הזה שנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
באותו הנושא: