ביקשו לומר דבר תורה לשבת איזה דבר תורה כדאי לי לומר?

דבר תורה פרשת עקב

בפרשה נאמר: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם".

חז"ל שמים לב למילה "עקב". למה התורה לא אומרת פשוט "אם תשמעון"?

המילה עקב רומזת גם לעקב הרגל הדבר שנמצא הכי למטה. אפשר ללמוד מכאן יסוד חשוב: לפעמים דווקא הדברים הקטנים שאנחנו עושים ביום־יום הם אלה שבונים את האדם.

קל לעשות מעשה גדול פעם אחת ולהרגיש שהצלחנו. אבל הרבה יותר קשה להתמיד בדברים הקטנים: לכבד אדם אחר, להתאפק כשמישהו מעצבן אותנו, לברך בכוונה, לעזור בבית, או לעשות מצווה גם כשאף אחד לא רואה.

הקב"ה מלמד אותנו שלא רק המעשים הגדולים חשובים. גם הדברים הקטנים, שנראים לנו לפעמים חסרי משמעות, מצטברים ובונים את האדם שאנחנו רוצים להיות.

וזה אולי המסר של "והיה עקב תשמעון" דווקא כשאנחנו שמים לב ל"עקב", לפרטים הקטנים, ומשתדלים בהם, אנחנו זוכים להתקדם באמת

בפרשת שופטים כתוב "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו שיהיו לנו בכל עיר דיינים כלומר "סנהדרין" ובנוסף כתוב "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט" כלומר כאן מדובר על הכהנים שישפטו בנושאים מסויימים וגם כתוב "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" כלומר יש ציווי להמליך עלינו מלך וגם כן כתוב "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" כלומר שיהיו לנו נביאים
בעצם אם נראה את ארבעת המערכות האלה (הסנהדרין הכהנים המלך והנביאים) בתור משהו אחד אנחנו נראה את השלמות של עם ישראל
ידוע לנו שהכלל והפרט מקבילים זה לזה ומתוך ההסתכלות על האדם הפרטי נוכל לסדר את המערכות האלה שראינו בפרשה קומה על גבי קומה
ידוע שלאדם יש מערכת שמורכבת מכמה מימדים יש את הגוף עצמו ולאחר מכן לפי הסדר מלמטה למעלה יש את
הנפש - החיות של האדם כלומר מה שגורם לאדם לחיות
הרוח - הרגשות שיש באדם והחשיבה שלו
הנשמה - נקודת השייכות שלנו בתוכנו לקדוש ברוך הוא כלומר חלק אלוה ממעל והיא מתגלה בגוף
החיה - לעומת הנשמה שמתגלה בגוף החיה היא חלק גבוה ועצום ובגלל זה היא לא מתגלה בתוך הגוף שלנו
היחידה - שורש נקודת ההתקשרות המוחלטת שלנו עם הקדוש ברוך הוא מעבר לכל גדר וגבול מעבר לכל טעם ודעת
את חמשת הרבדים האלה יש בכלל ויש את זה באדם הפרטי
ארבעת הרבדים הראשונים הם רבדים ששייכים לאדם הפרטי והרובד החמישי רובד היחידה הוא השורש שכולל את ארבעת הרבדים וככה זה גם בנוגע לכלל
את ארבעת המדרגות שנמצאות בפרשה (מלכות הסנהדרין הכהנים המלך והנביאים) אפשר לסדר אותם בסדר הזה של נפש רוח נשמה וחיה
הנפש - המלך - הצד הגופני של עם ישראל כמו שאנחנו יודעים שהמלך צריך לדאוג לחיי החברה בישראל שידאג לסידור החברתי כמו מיסים חוקי תעבורה וכו' והמלך הוא בחינת הנפש הכללית של עם ישראל ובגלל שהוא כל הזמן מחובר לרובד הגשמי יותר התורה מדגישה לחבר אותו לתורה כמו שכתוב "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו" כדי שהממלכה תבנה עם חיבור לתורה
הרוח - הסנהדרין - הסנהדרין אחראים על מרכז חיי התורה בעם ישראל וחוקי התורה עומדים מעל חוקי החברה הרגילים כי הם לא באים רק לדאוג שיהיו חיי חברה תקינים אלא הם באים כדי לקשר אותנו אל הקדוש ברוך הוא בחיי היום יום שלנו
הנשמה - הכהנים - לעומת הרוח שמתגלה בחיים החומרים ומשמשת גם כן כדי לסדר את החיים הנשמה היא עצם הדבקות בקדושה והיא מתבטא בתפילה בבית המקדש וכדומה והכהן הגדול הוא בבחינת הנשמה הכללית של עם ישראל טהוא עושה את העבודה הרוחנית של עם ישראל
החיה - הנביאים - לעומת הנשמה שמתגלה ממש בתוך עם ישראל החיה היא למעלה מזה כי הנביא זה כבר לדבר עם הקדוש ברוך הוא בהתגלות עליונה שלא מתגלה במציאות שלנו אלא למעלה למעלה מזה ורואים את זה על ידי מה שכתוב שכשהנביא מקבל נבואה אבריו מזדעזעים והוא נופל על פניו כי כל המציאות שלנו מתבטלת מרוב גודל האור העצום הזה
כל ארבעת הרבדים האלה נקשרים ביחד על ידי אורו של משיח צדקינו על ידי גילויו של משיח צדקינו במציאות שלנו בפועל ממש שהוא יביא לנו את דרגת "יחידה" של עם ישראל כלומר הוא יביא לנו את השורש שמחבר את כל המדרגות ביחד בשורש העליון שלהם
כיום אנחנו יודעים ורואים בפועל ממש התקדמות בגאולה אנחנו רואים את ההתקדמות ברובד הנפש כלומר במלכות(=ממשלה) ובבניית ארץ ישראל אנחנו רואים את ההתקדמות ברובד הרוח כלומר בקיום התורה בכמות הישיבות שמתרבות בארץ ובעם ישראל את ההתקדמות ברובד הנשמה כלומר עבודת התפילה הדבקות והצמאון העצום שיש לקדוש ברוך הוא ואנחנו רואים גם ניצני התקדמות ברובד החיה שאנחנו רואים שיותר ויותר יהודים לומדים פנימיות התורה שהיא זאת שמובילה לנבואה כי כשפנימיות התורה באה בהשגה כ"כ גדולה ומאירה הדברים מעצמם מתגלים אל הנביא

כל הדברים האלה מבשרים לנו על הבניין העצום שהולך ומתפתח בכל המדרגות האלה ושבאמת נזכה לראות את הפסוק "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן" מתקיים בנו בפועל ממש על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום וחודש טוב מבורך! (:

דבר תורה פרשת שופטים:
בפרשת שופטים נכתבו הפסוקים מהם התעלמו יהודי אירופה והיהודים המודרנים:
"{י} לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: {יא} וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: {יב} כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:"
ובימינו, לא רק שרבו המקובלים, מנבאי העתידות ויוצרי הקמעות, אף כולם הולכים ומתפללים לקברי צדיקים במקום להתפלל לאלוהים.
הדבר הזה והמסורת המעוותת הזו החלה, איך לא, ממסורת מוסלמית בשם "זיארה", שמצאה את דרכה אל היהדות, לפקוד קברים במקום לפקוד בתי כנסיות.
חשוב לזכור מה שאומרת התורה הקדושה שליט"א, "לא ימצא בך [...] דורש אל המתים."
ורבו הטעויות והמטעים בנושא.

שיהיה לנו שבת קדושה וביקשו לקדש את כולם

דבר תורה כללי - מאמר עיון הלכתי בנושא שמירת נגיעה ולהט"ב:

על שמירת נגיעה ולהט"ב.

פרק ראשון - בנטיות מיניות שונות.
סעיף ראשון:
האם יש עניין של שמירת נגיעה בין גברים הומוסקסואליים?
אז אני טוען שבוודאי שכן.
משני כיוונים:
א. רעיוני: עניין שמירת נגיעה הוא כדי למנוע יחסים אסורים בין איש לאישה, אפילו שזה כלל לא מדאורייתא בלי איסורים נוספים.
מכאן יש לומר, שקל וחומר שאדם שנמשך לגברים ועלול לקיים יחסי אישות האסורים מן התורה - עליו לשמור נגיעה.
תוכל אמנם לטעון שמשכב זכר הוא אסור מעיקרו, ואינו נחשב "משכב" כלל, אבל אני אטען כנגדך שאם כך, האיסור על משכב זכר כבר מופיע באיסור אוננות, והעובדה שיש עבירה נוספת מוכיחה שיש לו דין "משכב".
ב. הפסוק שממנו למד הרמב"ם את המקור הוא "אִישׁ אִישׁ אֶל־כָּל־שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה'" - ומתקרבו לומד איסור נגיעה. אז אני טוען ששאר בשרו אלו גברים ונשים, שלא עשו הבדל ביניהם.

סעיף שני:
וכן האם ניתן לומר להיפך? האם יש מקום לשמירת נגיעה בין לסביות?
כאן התשובה שאתן היא לא.
ניתן ללמוד זאת מהיפוך הטיעונים בסעיף הקודם:
א. ביהדות אין אזכור למשכב נקבה, ומכאן שאין דין משכב נקבה, ועליך להביא בסיס לבנות עליו גדר.
לא רק זה, אין אפילו דין נגד אוננות, אז פטורות מכאן ומכאן, ואין לנגיעתן שום פסול או דין משכב, וכל שכן לא תוכל לבנות גדרים לדבר.

ב. כאן עולה שאלה, כי הרמב"ם מביא בשם רבותיו, הרב איסל בן אם, דין אוננות נשית ואוסר אותה (מתוך האיסור "כמעשה מצריים" והבאת התוספתא שמנהג נשות מצריים שהיו מסוללות זו בזו), אבל אפילו לשיטתו זוהי אינה עבירה דאורייתא, וכידוע בהלכות דרבנן "חכמים עושים סייג לדבריהם", הם ולא אחרים, מכאן שהרמב"ם יכל לאסור נגיעה רק על עצמו, כמבואר בדיני סייג לדברי חכמים.

סעיף שלישי:
סעיף שלישי הוא שמירת נגיעה של הומוסקסואליים (גייז) מהומוסקסואליות (לסביות):
ולכאורה (!) כאן נראה שמעיקר הדברים אין סיבה לחייב נשים כפי שנלמד.
ולעומת זאת, לדעת הרמב"ם יש סיבה לחייב גברים (שלומד שמירת נגיעה מפסוק האוסר להתקרב לאסורים לך, לא לרצויים לך.),
אך ממה נפשך, גם על נשים אתה מחויב לאסור, מתוקף אסירתך על גברים לגעת בנשים.
משמע אם תיגע אישה בגבר תקבל דין "לפני עיוור לא תיתן מכשול" והיא מחטיאה את הרבים.
(וכן יש לחשוש למראית עין, אך אין אנו זקוקים לדבר כי הוא הלוא איסור חמור מעיקרו).

תת סעיף רביעי קצר:
ולגבי כל השילובים שבהם צד אחד נמשך לאחר, פשוט הדבר שיש לאחד איסור מלכתחילה ומכיוון שכך גם לאחר, מדין "לפני עיוור" וכו...

פרק שני - א בינאריים וקשת הזהויות המגדריות.

סעיף א - הקדמה.
ישאל השואל הנבון, מה דין אדם שמגדרו אינו מוחלט או שאין התייחסות למגדרו בתורה?
זוהי שאלה קשה, כי בפשט הדברים מתייחסת התורה בדיניה למין המולד בלבד, "זכר ונקבה ברא אותם"
אך טעות היא הדבר, בדברים כ"ג ב' נכתב: "לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'", ישנה התייחסות מפורשת לאדם עם פגיעה באיבר מינו, ולא הבחינה התורה בין פצוע דכה/כרות שפכה/סריס מלידה לשאינו.
מחויב אתה אם כך לטעון שההתייחסות לזכר ונקבה בתנ"ך הינה התייחסות מגדרית ומינית גם יחד ביחס להולדה, ומכיוון שכך יש מקום להחיל עליהם דיני שמירת נגיעה מיוחדים בשל מגדר שונה.

סעיף ב:
מהו דינם של הנמצאים בספק? אלו התלויים בין סיני לשמיים ואינם יודעים הם עצמם את דינם?
בדין זה אין שאלה, שנושא דומה נידון בהרחבה על ידי חז"ל בנוגע לאנדורגינוס, שמינו אינו ידוע, ומכיוון שלא הבדילה התורה בין מין למגדר, עלינו להחיל את דינו על דיניהם.
דינו של אנדרוגינוס - מחמיר ונוהג גם במצוות המחייבות גברים וגם במצוות המחייבות נשים, וכן לענייננו.
לפיכך, פשוט הדבר - אדם שאינו משוכנע מחוייב לשמור נגיעה מכל אדם ואדם, כל זהות וכל נטייה באשר היא.
וטוב להם שיסמכו על המקום שלא יחטיאם וישלם להם כפל כפליים על פועלם הטוב.

סעיף ג:
מהו דינם של א בינאריים?
מעיקרא נראה שאין התורה מתייחסת אליהם כלל, ותקף עליהם הכלל של "דייך מה שאסרה תורה" ונראה כי מותרים הם מכל מקום.
ויש לחשוש מפאת מראית עין, אך זהו חשש בעלמא, וניתן לפוטרו על ידי קביעת סימנים או על ידי מעט מחשבה חיובית.

נספח:
דין באנשים ששינו המין שנולדו איתו:
כאן נראה שעליך להחמיר ולאסור עליהם לגעת בכולם, כפי שעשית עם בעלי הספק, מכיוון שלא הבדילה תורה בין מין ומגדר בשעת ההולדה - יצאו מחוייבים בשני הסעיפים, מין שנולדו איתו ומגדר שנולדו איתו.
תם ונשלם.

הלכות שבת, מתוך הספר השבת בהלכה ובאגדה.

הריגת יתושים
אסור להרוג זבובים ויתושים, וההורגם כאילו הורג גמל (מסכת שבת יב ע'א). ויזהר מאוד שלא להקל ראש בזה מחמת קטנותם. ואף אם היתוש עוקצו, אסור להורגו. (שבת ה קכב)
קוטל יתושים - מותר להשתמש בשבת בתרסיס קוטל יתושים, ובלבד שלא ירסס עליהם ממש, וישאיר חלון פתוח שיוכלו גם לצאת דרכו. (שבת ד רמב. שבת ה קיב)

הריגת נמלים
היו נמלים בדרכו, טוב שילך בצד שלא ידרוך עליהם. ואם אין אפשרות כזו, הולך כדרכו אף שבודאי ימותו. שהרי 'פסיק רישיה שלא נוח לו בדרבנן', מותר, כדלהלן בהלכות בישול בשבת. (שבת ה קכד)

פרשת השבוע פרשת שופטים

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים ט"ז, י"ח)

התורה מצווה עלינו למנות שופטים ושוטרים בכל עיר, כדי לשמור על הסדר:
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים ט"ז, י"ח)

השל"ה הקדוש מסביר כיצד הפסוק רומז לעבודה הפנימית של כל אדם:
"בְּכָאן יֵשׁ רֶמֶז מוּסָר לְהָא דִּתְנַן בְּסֵפֶר יְצִירָה: "שִׁבְעָה שְׁעָרִים הֵם בַּנֶּפֶשׁ, שְׁתֵּי עֵינַיִם, שְׁתֵּי אָזְנַיִם, וְהַפֶּה, וּשְׁנֵי נִקְבֵי הָאַף"... וְצָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת שׁוֹמֵר הַשְּׁעָרִים, דְּהַיְנוּ הָרְאִיָּה וְהַשְּׁמִיעָה וְהַדִּבּוּר, וְהַכַּעַס הַיּוֹצֵא מֵאַף... וְעַל אֵלּוּ הַשְּׁעָרִים יָשִׂים הָאָדָם לְעַצְמוֹ שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים, כְּלוֹמַר שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד... וְיַשְׁגִּיחַ תָּמִיד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם שׁוּם עֲבֵרָה... וְיִהְיוּ תָּמִיד בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה" (שני לוחות הברית, תורה שבכתב, שופטים, דרך חיים)

הגוף שלנו הוא כמו עיר, והחושים שלנו הם השערים שלה. דרך העיניים והאוזניים אנחנו מכניסים פנימה מראות וקולות, ודרך הפה אנחנו גם מוציאים החוצה מילים, תגובות וכעסים. התורה מבקשת מאיתנו לשים "שומר" על השערים ולסנן בקפידה כל מה שנכנס וכל מה שיוצא.

אומרת הגמרא במסכת עירובין:
"נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא. עַכְשָׁיו שֶׁנִּבְרָא, יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו; וְאָמְרִי לָהּ: יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו" (עירובין, י"ג:)

העולם שלנו מלא בניסיונות וגירויים. כשאנחנו נותנים לעיניים לראות מראות אסורים, לאוזניים לשמוע רכילות ולפה לדבר לשון הרע, הנפש שלנו נטמאת, והחיים נעשים לנו פחות טובים. הפתרון הוא לפשפש במעשינו, כלומר לבדוק את עצמנו ואת המעשים שלנו.

ר' נחמן מברסלב מסביר מה קורה בשמים כאשר אדם שופט את עצמו:
"כְּשֶׁאֵין אָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, אֲזַי דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה... אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, וּכְשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה, וְאֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר" (ליקוטי מוהר"ן א', ט"ו)

התורה לא מבקשת מאיתנו לשים שופטים כדי להלחיץ או להעניש את עצמנו, אלא כדי שנעשה חשבון נפש. וכשאדם עושה חשבון נפש ובודק היכן טעה בעבר ולוקח אחריות על העתיד, הוא מבטל מעליו קושי, גזירה או דין מהשמים.

וכדי שנדע כיצד ליישם בפועל את חשבון הנפש, מסביר ר' נחמן מברסלב על מעלת ההתבודדות:
"הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכֹּל, דְּהַיְנוּ לִקְבֹּעַ לוֹ עַל־כָּל־פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה, וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת, בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּקָרְבוֹ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת... וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ וִיסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, הֵן חֲרָטָה וּתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר, וְהֵן בַּקָּשַׁת תַחֲנוּנִים לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה בֶּאֱמֶת" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, כ"ה)

ההתבודדות נותנת לנו את היכולת לדבר עם בורא עולם בשפה שלנו, לבקש סליחה על הטעויות שעשינו ולבקש שיקרב אותנו אליו, וכך נוכל לשפר את מעשינו.

הדיבור בשפה הפשוטה עם הבורא מחזק את הקשר והקרבה שלנו עם בורא עולם. וכך כותב דוד המלך בתהילים:
"וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב, שַׁתִּי בַּאדֹנָי ה' מַחְסִי, לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ" (תהילים ע"ג, כ"ח)

-------
אמונתי בך :)

אבל אני בשירותיםם

חברים, כתוב במקורות: "משנכנס אב ממעטין בשמחה". אבל מי ששומע את לנה דל ריי יודע שאצלה זה לא רק בחודש אב אצלה זה "משנכנס ינואר ממעטין בשמחה, ומגבירים את המלנכוליה". לנה לימדה אותנו שכל השנה כולה היא בעצם בחינת בין המצרים, עם שמלה פרחונית וליפסטיק אדום.אם נעמיק בדבר, נראה שלנה דל ריי נוגעת בנקודות הכי עמוקות של תורת הנפש.באלבום המופת שלה born to die ("נולדנו למות"), לנה לכאורה מציגה תפיסה קודרת. אבל רבותי, הרי זה ממש מה שכתבו חז"ל במסכת אבות: "דע מאין באת ולאן אתה הולך". לנה פשוט תרגמה את זה לקהל האמריקאי היא מזכירה לנו שהעולם הזה הוא רק פרוזדור, זמני לחלוטין, ואנחנו פה רק לביקור קצר ברכב וינטג' עם גג פתוח.ומצד שני, בשיר המפורסם שלה summertime sadness, היא שרה על עצבות של קיץ. לכאורה, איך אפשר להיות עצוב בקיץ? הרי השמש זורחת, הכל מואר! אלא שכאן טמון סוד חסידי עצום: לנה מדברת על "נהורא תתאה" האור שמגיע דווקא מתוך החושך, או במקרה שלה, החושך שמחפש את עצמו בתוך האור הגדול. היא מלמדת אותנו שאפילו כשטוב לנו ואנחנו בשיא הקיץ, היהודי תמיד צריך להרגיש חסרון. תמיד צריך להתגעגע למשהו נשגב יותר, רחוק יותר, אולי לאיזה "דדי" רוחני בשמיים.ולסיום, נסתכל על הלהיט video games. מה זה בעצם משחקי וידאו? זו מציאות מדומה. אשליה. מה שנקרא בקבלה "עילא דאשליה" או "עלמא דשיקרא". לנה יושבת, מסתכלת על הבחור שלה משחק, ומבינה שהעולם הזה הוא רק תעתוע. המשחקים זמניים, התהילה חולפת, ומה שנשאר זו רק הנשמה שמבקשת קשר אמיתי.יהי רצון שנזכה כולנו להפוך את המלנכוליה לניגון חסידי, שנבין שהעולם הזה הוא זמני בדיוק כמו סיגריה של לנה, ושנזכה לעשות תשובה מתוך געגועים עמוקים, ממש כמו הגעגועים שלה לגבר הלא נכון.שבת שלום ולאסט פור לייף לכולם!

תשמעו כולכם כאן צדיקים

השאלה הפייב

דבר תורה מיוחד לשבת קודש כשהמוסר עומד מול הציווי:

כשאנחנו קוראים את התורה, קל מאוד לדבר על ערכים כמו צדק, חסד, חמלה ואהבת האדם. אבל אם רוצים להתייחס אליה ברצינות, אי אפשר לבחור רק את הפסוקים שנוחים לנו. אלא צריך להסתכל גם על המקומות הקשים באמת ולשאול שאלה פשוטה, האם כל מה שמצווה האל הוא בהכרח מוסרי רק משום שהוא מצווה עליו?

קחו למשל את ספר דברים, פרק כ'. התורה מתארת שם את דיני המלחמה במקרה של עיר רחוקה. נאמר שאם היא אינה נכנעת, יש להרוג את הזכרים ולהחרים את רכושה.
וגם ביחס לערים מסוימות בארץ כנען, הניסוח קיצוני אף יותר, עם ציווי שלא להשאיר בחיים את כל האוכלוסייה כולל נשים זקנים וילדים.
גם אם מסבירים את הפסוקים באמצעות ההקשר ההיסטורי שלהם, עדיין נשארת השאלה המוסרית. האם השתייכות של אדם לקבוצה מסוימת יכולה להצדיק את הריגתו?
האם זה שהאל מצווה עלינו לבצע דבר שכזה מעיד עליו כרחמן ושהתורה מקדשת את המוסר? התשובה היא לא.

דוגמה נוספת נמצאת בספר דברים, פרק כ"א, בדין של בן סורר ומורה. התורה מתארת בן שאינו שומע בקול הוריו, ובמקרה המתואר ההורים מביאים אותו אל זקני העיר. והעונש שהוא מקבל הוא מוות בסקילה.
וכאן עולה קושי מוסרי אחר, אנחנו מכירים כיום בעיקרון של מידתיות בענישה גם אם אדם עבר עבירה, העונש צריך להתאים לחומרת המעשה. אבל הרעיון שילד או נער ייענש בעונש בלתי הפיך בגלל התנהגות של מרדנות היא בלתי מתקבל על הדעת.

והנה דוגמה נוספת, של אדם המחלל את השבת.
בתורה מופיע ציווי שעונשו של אדם המחלל שבת הוא מוות. בספר שמות, פרק ל"ה, מופיע האיסור לא לעשות מלאכה בשבת, ובספר במדבר מתואר אדם שנמצא מחלל שבת ונענש במוות בסקילה.
עכשיו צריך לעצור ולשאול, מה בדיוק הופך פעולה כמו עבודה ביום מסוים לעבירה שמצדיקה את נטילת חייו של אדם?
גם אם אדם מאמין שהשבת קדושה, עדיין אפשר לשאול האם קדושה דתית מצדיקה עונש בלתי הפיך כמו מוות?
מבחינה מוסרית, יש כאן פער עצום בין חומרת המעשה לבין חומרת העונש.
ואותו דבר נכון גם ביחס לאיסורים מיניים מסוימים בתורה.
בספר ויקרא מופיעים פסוקים האוסרים יחסים מיניים בין גברים וקובעים להם עונש מוות. אבל עצם הנטייה המינית של אדם אינה פוגעת באדם אחר ואינה מהווה כשלעצמה מעשה שמצדיק ענישה של מוות בסקילה.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה החשובה באמת:
אפשר לנסות להסביר כל אחד מהפסוקים האלה באמצעות פרשנות, ומדרשים נוספים כדי לתרץ את זה אחרת, אבל זה לא מעלים את השאלה של אם אנחנו צריכים לעוות, לצמצם או לפרש מחדש ציווי תורה שנכתב במפורש מהאל בשביל שהוא יתאים לעקרונות המוסריים שלנו, אולי זה אומר שהתוכן שבתורה לא מוסרי כמו שקל לחשוב.

ופה נופלת בעיניי השאלה המעניינת ביותר.
האם משהו הוא מוסרי מפני שאלוהים ציווה עליו, או שאלוהים מצווה עליו מפני שהוא מוסרי?
אם התשובה היא שהמעשה מוסרי רק מפני שאלוהים ציווה עליו, אז תיאורטית כל דבר יכול להפוך למוסרי אם יינתן עליו ציווי אלוהי.
אבל אז אנחנו יכולים בצורה אובייקטיבית שענישה במוות כמו הציטוטים מהפסוקים שתיארתי לפני, הם לא מוסרים כלל.

לא כל מה שנכתב בספר עתיק חייב להיות מוסרי רק משום שהוא נכתב בו.
ואדם שפועל בצורה שכן אפשר לבחון אותה מוסרית שבאה מהספר, כמו "ואהבת לרעך כמוך" לא מעידה עליו כאדם מוסרי, אלא כאדם שמציית לכל פקודה שהוא מקבל מהספר לטוב או לרע, ולא כך מוסר עובד.

המוסר צריך להיבחן לפי ההשלכות של המעשים שלנו, בני האדם, לפי עקרונות של צדק, חמלה, חירות ומידתיות, ולא רק לפי מקור הסמכות שממנו הציווי הגיע.

מאחל לכולם שבת שלום ושכאנושות נחשוב בצורה יותר עצמאית וביקורתית ונשגשג אף יותר במהרה בימנו אמן.

^לדעת כולם בית דין שהיה פעם היה מוציא להורג אולי פעם ב70 שנה זה היה אירוע נדיר העונש מוות זה הדין שאלוקים עושה אחרי זה לא בני אדם

^תודה שאת מחזקת עוד יותר את מה שדאגתי מראש לציין

"וכאן אנחנו מגיעים לנקודה החשובה באמת:
אפשר לנסות להסביר כל אחד מהפסוקים האלה באמצעות פרשנות, ומדרשים נוספים כדי לתרץ את זה אחרת, אבל זה לא מעלים את השאלה של אם אנחנו צריכים לעוות, לצמצם או לפרש מחדש ציווי תורה שנכתב במפורש מהאל בשביל שהוא יתאים לעקרונות המוסריים שלנו, אולי זה אומר שהתוכן שבתורה לא מוסרי כמו שקל לחשוב."