5 תשובות
אולי תספרי על סריניוואסה רמנוג'אן והרולד הארדי
במה יש לנו - הדור האחרון - להתחזק? מתוך אתר תורת אמת
אני כותב את זה בשביל לחזק מאמינים ומתחזקים, אל תוותרו.
א. נִהְיֶה בְּגֶדֶר מְעַטִּים נֶגֶד רַבִּים, וְלִפְעָמִים יָחִיד נֶגֶד רַבִּים.
ב. אִם צָרִיךְ לִפָּרֵד מִפּוֹעֲלֵי אָוֶן - אַל יִדְאַג לְפַרְנָסָתוֹ רַק יִבְטַח בַּה'.
ג. דּוֹר תַּהְפּוּכוֹת - יִשְׁלְחוּ מִן הַמַּחֲנֶה אֶת יִרְאֵי ה', וְאֶת רִשְׁעֵי הַדּוֹר יְרוֹמְמוּ וְיִנָּשְׂאוּ.
ד. בִּזְמַן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן הָיָה זְמַן שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלָּא שְׁלֹשׁ מְאוֹת אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא כָּרְעוּ לַבַּעַל.
ה. לֹא לִירָא אַף מֵהַעֲמָדַת חַמָּה שֶׁל מְפֻרְסָם לִסְטוֹת מֵהָאֱמֶת, וְאַף אִם תִּשָּׁאֵר יְחִידִי בָּעוֹלָם (צוואת היעב"ץ).
ו. צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק וְלֹא לָלֶכֶת עִם הַזֶּרֶם - יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה. סוֹף הָאֱמֶת לְהִתְגַּלּוֹת.
ז. בִּתְקוּפָה קָשָׁה שֶׁל בֵּרוּר נוֹרָא זֶה לֹא תִּהְיֶה עֵצָה אַחֶרֶת כִּי אִם הַמְבֹאֶרֶת בַּנָּבִיא מַלְאָכִי: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ".
אִם כֵּן, אַף שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן יִירְאוּ לְנַפְשָׁם, עֵצָה אַחַת תְּהֵא לָהֶם - לְהִתְחַזֵּק בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם בַּחֲשַׁאי וּבְצִנְעָה. וּמַה יְהֵא שְׂכָרָם? שֶׁיִּזְכּוּ לְהַקְשָׁבָה מְלֵאָה מֵה' שֶׁיִּשְׁתַּעְשַׁעַ בְּדִבּוּרֵיהֶם, וּכְמוֹ כֵן שֶׁיִּכָּתְבוּ בְּסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן, וּמָה הַצֹּרֶךְ בִּכְתִיבָתָם בְּסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן? לְצֹרֶךְ פָּסוּק אַחֵר שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם" (ישעיה ד, ג). מִי הוּא הַקָּדוֹשׁ הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁיִּשָּׁאֵר וְיִשְׂרֹד לֶעָתִיד- זֶהוּ שֶׁנִּכְתַּב בְּסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן הנ"ל (הגר"י לוינשטיין זצ"ל).
(מאמרים דלהלן עד סוף אות כ"ב מהגר"י לוינשטיין זצ"ל)
ח. כָּל הַגְּאֻלָּה תְּהֵא בִּזְכוּת וּלְמַעַן אוֹתָם יְחִידִים שֶׁלֹּא יַבִּיטוּ עַל הַסּוֹבְבִים אוֹתָם.
ט. דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, מִסְתַּלְּקִים הַצַּדִּיקִים בָּזֶה אַחַר זֶה.
י. דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, יִהְיוּ הַרְבֵּה שֶׁיִּקָּרְאוּ "רַב", "רַבִּי" אוֹ "צַדִּיק", תְּאָרִים לְלֹא מְצִיאוּת.
יא. דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, גַּם אִם יִתְרַבּוּ הַסַּפְסָלִים - יִתְמַעֲטוּ הַלְּבָבוֹת (הגר"י לוינשטיין).
יב. צָרוֹת רַבּוֹת יִהְיוּ בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן, וְהַקָּשָׁה מִכֻּלָּם - שֶׁיִּהְיוּ הַרְבֵּה שֶׁיַּפְסִידוּ אֶת הָאֱמֶת כֻּלָּהּ וְלֹא יִזְכּוּ לָהּ.
יג. גַּם אֵלֶּה שֶׁיְּחַפְּשׂוּ אֶת הָאֱמֶת, יִסְתַּפְּקוּ בְּמוּעָט שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם וְלִמּוּד תּוֹרָה, וּבְהַשְּׁאָר יְזַלְזְלוּ.
יד. הָרְשָׁעִים שֶׁבְּאוֹתוֹ דּוֹר יַרְשִׁיעוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז.
טו. מָה הַסִּימָן לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ לְהַרְאוֹתוֹ אֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתוֹ לֶעָתִיד. מִי שֶׁמִּתְיַסֵּר בְּמָמוֹנוֹ אוֹ בְּגוּפוֹ וְאֵין הוֹלֵךְ לוֹ כִּרְצוֹנוֹ.
טז. הַתְּפִלָּה וּבַקָּשַׁת רַחֲמִים צְרִיכִים לְשַׁמֵּשׁ לָנוּ בִּזְמַן זֶה כְּלֶחֶם וּמַיִם.
יז. הָאַכְזָרִיּוּת וְהַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה בָּעֵת הַהִיא תְּהֵא לָאוֹמֵר "שָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי", וְאֵינוֹ דּוֹאֵג לְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹ בִּתְשׁוּבָה כָּרָאוּי.
יח. דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, יְהֵא בֵּרוּר וְצֵרוּף נוֹרָא וְחַד לְהֵיכָן מִשְׁתַּיֵּךְ הָאָדָם - לְמַחֲנֵה הַצַּדִּיקִים אוֹ לְהֶפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם.
יט. לַגְּאֻלָּה דְּרוּשָׁה הֲכָנָה - תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים.
כ. גַּם אֵלּוּ שֶׁיִּזְכּוּ לַגְּאֻלָּה, לֹא תְּהֵא מַדְרֵגַת כֻּלָּם שָׁוָה.
כא. צָרִיךְ בֵּית קִבּוּל שֶׁל תּוֹרָה וּמִדּוֹת טוֹבוֹת כְּדֵי לִזְכּוֹת בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ.
כב. תְּפִלָּה לְשִׁיבַת הַמִּקְדָּשׁ מְקָרֶבֶת בִּנְיָנוֹ.
מה יהא מצב התורה באחרית הימים?
א. מַה שֶּׁאָמְרוּ עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל - כִּוְּנוּ עַל הַדּוֹר הַזֶּה.
ב. מַה שֶּׁנֶּאֱמַר עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל - קָאֵי עַל הַלֵּב, אֲבָל מֵהַפֶּה לֹא תִּשְׁתַּכַּח לְעוֹלָם, וְעַל זֶה בָּאָה הַהַבְטָחָה כִּי לֹא תִּשָּׁכַח "מִפִּי" זַרְעוֹ.
ג. מִדְרָשׁ: בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא יִהְיֶה רָעָב בָּעוֹלָם שֶׁל שִׁכְחַת הַתּוֹרָה. תִּהְיֶה עִרְבּוּבְיָא גְּדוֹלָה וּבִלְבּוּל הַדַּעַת וְלֹא תִּהְיֶה דַּעַת תּוֹרָה אֲמִתִּית.
ד. כֹּחַ הַהַכְרָעָה נֶאֱבַד מֵאִתָּנוּ בַּדּוֹר הַזֶּה.
ה. בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ בֵּרוּר הֲלָכָה וְכָל הַדּוֹר אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, אֵין עֵצָה - רַק לֵילֵךְ בְּעִקְּבוֹת אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ.
ו. אַף דְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים מְאֹד נִסְתַּם מֵהַדּוֹר הַזֶּה.
ז. הַ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" אָמַר עַל חַכְמֵי דּוֹרוֹ: "הִגִּיעַ הַיֵּצֶר בְּרֹב אַנְשֵׁי הַתּוֹרָה וְאֵינָם רוֹאִים הָאֱמֶת". בְּיָמָיו הָיוּ עַל כָּל פָּנִים יְחִידִים שֶׁרָאוּ הָאֱמֶת, אֲבָל עַכְשָׁו חֲסֵרִים גַּם אֵלֶּה.
מה יהא מצב התורה באחרית הימים?
א. מַה שֶּׁאָמְרוּ עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל - כִּוְּנוּ עַל הַדּוֹר הַזֶּה.
ב. מַה שֶּׁנֶּאֱמַר עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל - קָאֵי עַל הַלֵּב, אֲבָל מֵהַפֶּה לֹא תִּשְׁתַּכַּח לְעוֹלָם, וְעַל זֶה בָּאָה הַהַבְטָחָה כִּי לֹא תִּשָּׁכַח "מִפִּי" זַרְעוֹ.
ג. מִדְרָשׁ: בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא יִהְיֶה רָעָב בָּעוֹלָם שֶׁל שִׁכְחַת הַתּוֹרָה. תִּהְיֶה עִרְבּוּבְיָא גְּדוֹלָה וּבִלְבּוּל הַדַּעַת וְלֹא תִּהְיֶה דַּעַת תּוֹרָה אֲמִתִּית.
ד. כֹּחַ הַהַכְרָעָה נֶאֱבַד מֵאִתָּנוּ בַּדּוֹר הַזֶּה.
ה. בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ בֵּרוּר הֲלָכָה וְכָל הַדּוֹר אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, אֵין עֵצָה - רַק לֵילֵךְ בְּעִקְּבוֹת אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ.
ו. אַף דְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים מְאֹד נִסְתַּם מֵהַדּוֹר הַזֶּה.
ז. הַ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" אָמַר עַל חַכְמֵי דּוֹרוֹ: "הִגִּיעַ הַיֵּצֶר בְּרֹב אַנְשֵׁי הַתּוֹרָה וְאֵינָם רוֹאִים הָאֱמֶת". בְּיָמָיו הָיוּ עַל כָּל פָּנִים יְחִידִים שֶׁרָאוּ הָאֱמֶת, אֲבָל עַכְשָׁו חֲסֵרִים גַּם אֵלֶּה.
אני כותב את זה בשביל לחזק מאמינים ומתחזקים, אל תוותרו.
א. נִהְיֶה בְּגֶדֶר מְעַטִּים נֶגֶד רַבִּים, וְלִפְעָמִים יָחִיד נֶגֶד רַבִּים.
ב. אִם צָרִיךְ לִפָּרֵד מִפּוֹעֲלֵי אָוֶן - אַל יִדְאַג לְפַרְנָסָתוֹ רַק יִבְטַח בַּה'.
ג. דּוֹר תַּהְפּוּכוֹת - יִשְׁלְחוּ מִן הַמַּחֲנֶה אֶת יִרְאֵי ה', וְאֶת רִשְׁעֵי הַדּוֹר יְרוֹמְמוּ וְיִנָּשְׂאוּ.
ד. בִּזְמַן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן הָיָה זְמַן שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלָּא שְׁלֹשׁ מְאוֹת אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא כָּרְעוּ לַבַּעַל.
ה. לֹא לִירָא אַף מֵהַעֲמָדַת חַמָּה שֶׁל מְפֻרְסָם לִסְטוֹת מֵהָאֱמֶת, וְאַף אִם תִּשָּׁאֵר יְחִידִי בָּעוֹלָם (צוואת היעב"ץ).
ו. צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק וְלֹא לָלֶכֶת עִם הַזֶּרֶם - יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה. סוֹף הָאֱמֶת לְהִתְגַּלּוֹת.
ז. בִּתְקוּפָה קָשָׁה שֶׁל בֵּרוּר נוֹרָא זֶה לֹא תִּהְיֶה עֵצָה אַחֶרֶת כִּי אִם הַמְבֹאֶרֶת בַּנָּבִיא מַלְאָכִי: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ".
אִם כֵּן, אַף שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן יִירְאוּ לְנַפְשָׁם, עֵצָה אַחַת תְּהֵא לָהֶם - לְהִתְחַזֵּק בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם בַּחֲשַׁאי וּבְצִנְעָה. וּמַה יְהֵא שְׂכָרָם? שֶׁיִּזְכּוּ לְהַקְשָׁבָה מְלֵאָה מֵה' שֶׁיִּשְׁתַּעְשַׁעַ בְּדִבּוּרֵיהֶם, וּכְמוֹ כֵן שֶׁיִּכָּתְבוּ בְּסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן, וּמָה הַצֹּרֶךְ בִּכְתִיבָתָם בְּסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן? לְצֹרֶךְ פָּסוּק אַחֵר שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם" (ישעיה ד, ג). מִי הוּא הַקָּדוֹשׁ הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁיִּשָּׁאֵר וְיִשְׂרֹד לֶעָתִיד- זֶהוּ שֶׁנִּכְתַּב בְּסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן הנ"ל (הגר"י לוינשטיין זצ"ל).
(מאמרים דלהלן עד סוף אות כ"ב מהגר"י לוינשטיין זצ"ל)
ח. כָּל הַגְּאֻלָּה תְּהֵא בִּזְכוּת וּלְמַעַן אוֹתָם יְחִידִים שֶׁלֹּא יַבִּיטוּ עַל הַסּוֹבְבִים אוֹתָם.
ט. דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, מִסְתַּלְּקִים הַצַּדִּיקִים בָּזֶה אַחַר זֶה.
י. דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, יִהְיוּ הַרְבֵּה שֶׁיִּקָּרְאוּ "רַב", "רַבִּי" אוֹ "צַדִּיק", תְּאָרִים לְלֹא מְצִיאוּת.
יא. דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, גַּם אִם יִתְרַבּוּ הַסַּפְסָלִים - יִתְמַעֲטוּ הַלְּבָבוֹת (הגר"י לוינשטיין).
יב. צָרוֹת רַבּוֹת יִהְיוּ בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן, וְהַקָּשָׁה מִכֻּלָּם - שֶׁיִּהְיוּ הַרְבֵּה שֶׁיַּפְסִידוּ אֶת הָאֱמֶת כֻּלָּהּ וְלֹא יִזְכּוּ לָהּ.
יג. גַּם אֵלֶּה שֶׁיְּחַפְּשׂוּ אֶת הָאֱמֶת, יִסְתַּפְּקוּ בְּמוּעָט שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם וְלִמּוּד תּוֹרָה, וּבְהַשְּׁאָר יְזַלְזְלוּ.
יד. הָרְשָׁעִים שֶׁבְּאוֹתוֹ דּוֹר יַרְשִׁיעוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז.
טו. מָה הַסִּימָן לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ לְהַרְאוֹתוֹ אֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתוֹ לֶעָתִיד. מִי שֶׁמִּתְיַסֵּר בְּמָמוֹנוֹ אוֹ בְּגוּפוֹ וְאֵין הוֹלֵךְ לוֹ כִּרְצוֹנוֹ.
טז. הַתְּפִלָּה וּבַקָּשַׁת רַחֲמִים צְרִיכִים לְשַׁמֵּשׁ לָנוּ בִּזְמַן זֶה כְּלֶחֶם וּמַיִם.
יז. הָאַכְזָרִיּוּת וְהַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה בָּעֵת הַהִיא תְּהֵא לָאוֹמֵר "שָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי", וְאֵינוֹ דּוֹאֵג לְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹ בִּתְשׁוּבָה כָּרָאוּי.
יח. דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, יְהֵא בֵּרוּר וְצֵרוּף נוֹרָא וְחַד לְהֵיכָן מִשְׁתַּיֵּךְ הָאָדָם - לְמַחֲנֵה הַצַּדִּיקִים אוֹ לְהֶפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם.
יט. לַגְּאֻלָּה דְּרוּשָׁה הֲכָנָה - תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים.
כ. גַּם אֵלּוּ שֶׁיִּזְכּוּ לַגְּאֻלָּה, לֹא תְּהֵא מַדְרֵגַת כֻּלָּם שָׁוָה.
כא. צָרִיךְ בֵּית קִבּוּל שֶׁל תּוֹרָה וּמִדּוֹת טוֹבוֹת כְּדֵי לִזְכּוֹת בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ.
כב. תְּפִלָּה לְשִׁיבַת הַמִּקְדָּשׁ מְקָרֶבֶת בִּנְיָנוֹ.
מה יהא מצב התורה באחרית הימים?
א. מַה שֶּׁאָמְרוּ עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל - כִּוְּנוּ עַל הַדּוֹר הַזֶּה.
ב. מַה שֶּׁנֶּאֱמַר עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל - קָאֵי עַל הַלֵּב, אֲבָל מֵהַפֶּה לֹא תִּשְׁתַּכַּח לְעוֹלָם, וְעַל זֶה בָּאָה הַהַבְטָחָה כִּי לֹא תִּשָּׁכַח "מִפִּי" זַרְעוֹ.
ג. מִדְרָשׁ: בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא יִהְיֶה רָעָב בָּעוֹלָם שֶׁל שִׁכְחַת הַתּוֹרָה. תִּהְיֶה עִרְבּוּבְיָא גְּדוֹלָה וּבִלְבּוּל הַדַּעַת וְלֹא תִּהְיֶה דַּעַת תּוֹרָה אֲמִתִּית.
ד. כֹּחַ הַהַכְרָעָה נֶאֱבַד מֵאִתָּנוּ בַּדּוֹר הַזֶּה.
ה. בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ בֵּרוּר הֲלָכָה וְכָל הַדּוֹר אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, אֵין עֵצָה - רַק לֵילֵךְ בְּעִקְּבוֹת אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ.
ו. אַף דְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים מְאֹד נִסְתַּם מֵהַדּוֹר הַזֶּה.
ז. הַ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" אָמַר עַל חַכְמֵי דּוֹרוֹ: "הִגִּיעַ הַיֵּצֶר בְּרֹב אַנְשֵׁי הַתּוֹרָה וְאֵינָם רוֹאִים הָאֱמֶת". בְּיָמָיו הָיוּ עַל כָּל פָּנִים יְחִידִים שֶׁרָאוּ הָאֱמֶת, אֲבָל עַכְשָׁו חֲסֵרִים גַּם אֵלֶּה.
מה יהא מצב התורה באחרית הימים?
א. מַה שֶּׁאָמְרוּ עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל - כִּוְּנוּ עַל הַדּוֹר הַזֶּה.
ב. מַה שֶּׁנֶּאֱמַר עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל - קָאֵי עַל הַלֵּב, אֲבָל מֵהַפֶּה לֹא תִּשְׁתַּכַּח לְעוֹלָם, וְעַל זֶה בָּאָה הַהַבְטָחָה כִּי לֹא תִּשָּׁכַח "מִפִּי" זַרְעוֹ.
ג. מִדְרָשׁ: בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא יִהְיֶה רָעָב בָּעוֹלָם שֶׁל שִׁכְחַת הַתּוֹרָה. תִּהְיֶה עִרְבּוּבְיָא גְּדוֹלָה וּבִלְבּוּל הַדַּעַת וְלֹא תִּהְיֶה דַּעַת תּוֹרָה אֲמִתִּית.
ד. כֹּחַ הַהַכְרָעָה נֶאֱבַד מֵאִתָּנוּ בַּדּוֹר הַזֶּה.
ה. בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ בֵּרוּר הֲלָכָה וְכָל הַדּוֹר אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, אֵין עֵצָה - רַק לֵילֵךְ בְּעִקְּבוֹת אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ.
ו. אַף דְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים מְאֹד נִסְתַּם מֵהַדּוֹר הַזֶּה.
ז. הַ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" אָמַר עַל חַכְמֵי דּוֹרוֹ: "הִגִּיעַ הַיֵּצֶר בְּרֹב אַנְשֵׁי הַתּוֹרָה וְאֵינָם רוֹאִים הָאֱמֶת". בְּיָמָיו הָיוּ עַל כָּל פָּנִים יְחִידִים שֶׁרָאוּ הָאֱמֶת, אֲבָל עַכְשָׁו חֲסֵרִים גַּם אֵלֶּה.
בפרשת פנחס כתוב "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְהוָה בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְהוָה" כלומר בנות צלפחד באות למשה רבינו ואלעזר הכהן ומבקשות גם כן לקבל נחלה בשם אבא שלהן שמת ומשה רבינו שואל את הקדוש ברוך הוא מה לעשות איתן
באופן פשוט זה נראה שיש להן טענה שנובעת מזה שיש משהו שהוא לא הוגן... ואז אנחנו רואים שבפסוק עצמו כשמשה שואל את הקדוש ברוך הוא מה לעשות האות ן במילה "משפטן" היא גדולה מהרגיל ותמיד כשהאותיות גדולות מהרגיל זה אומר שהן רומזות למשמעויות עליונות וגדולות וצריך להבין את זה
אחרי זה הקדוש ברוך הוא עונה למשה "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן" כלומר שמשה יתן להן נחלה ורש"י במקום מביא מדרש" כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת כְּתַרְגּוּמוֹ "יָאוּת" כָּךְ כְּתוּבָה פָּרָשָׁה זוֹ לְפָנַי בַּמָּרוֹם מַגִּיד שֶׁרָאֲתָה עֵינָן מַה שֶּׁלֹּא רָאֲתָה עֵינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה" כלומר שהן ראו את החלק הזה בתורה לפני שמשה רבינו ראה אותו וזה בא להראות לנו שבנות צלפחד לא סתם באו בטענה של אי שוויון אלא זה משהו שבא ממקום עמוק מאוד וזה משהו עצום שצריך להבין אותו
בשביל להבין את העניין הזה צריך להבין את היחס בין עם ישראל לתורה... בספרים הקדושים כתוב "אורייתא וישראל כולא חד" כלומר שהתורה ועם ישראל הם אחד ממש ונשמות ישראל הן אותיות התורה ולכל אחד מעם ישראל יש את האות המיוחדת שלו בתורה שרק הוא יכול להופיע את האור שלה בעולם חוץ ממשה רבינו שהוא יכול להופיע את האור של כל התורה והנשמות של בנות צלפחד מושרשות בחלק הזה של הנחלות של עם ישראל ומתוך זה מתוך האמת הגמורה הזאת שבאה מעומק הלב שלהן - באה הבקשה שלהן לקבל נחלה
המדרגה העצומה הזאת של גילוי התורה מתוך עומק הלב שהופיעה בבנות צלפחד היא המדרגה שתהיה לנו בגאולה השלמה "נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם" כלומר לא יהיה צריך בתי ספר ומורים שילמדו אותנו תורה בגלל שהתורה תהיה חקוקה בנו בצורה עוצמתית ועמוקה מאוד אבל גם בצורה שתהיה לנו פשוטה מאוד
הדבר הזה נוגע גם אלינו שלכולנו בעומק הלב יש מעין מקדש פנימי של הנשמה שמשם בוקעות הרגשות כנות ואמיתיות והמקום הפנימי הזה יש לו מקום מאוד מרכזי גם בתפילה וגם בתורה
בתפילה שהיא נובעת מהתעוררות הרצון שלנו וככל שאנחנו נתחבר יותר אל עומק הלב שלנו ככה גם הרצונות שלנו יהיו יותר טהורים והתפילה הזאת תפעל ותעשה את המטרה שלה בעולם הזה בצורה הטובה ביותר ומהי המטרה שלה? - התחברות האדם לעצמו האמיתי וגילוי אלוקות בעולם
בתורה שהיא נמצאת בעומק המציאות שלנו וכשאנחנו לומדים את החלק בתורה שאנחנו הכי מתחברים אליו כלומר החלק של כל אחד מאיתנו בתורה - כל אחד מאיתנו חושף את הפנימיות שלו את הנשמה האלוקית שלו הוא מגלה מי הוא באמת ואין שמחה גדולה מזו וזאת העבודה של לימוד תורה - לגלות את הדיבור הפנימי האלוקי שנמצא בתוכינו ומתוך זה מגיע "מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי" ויש עונג גדול ועצום מלימוד התורה וזאת בדיוק התורה שבמיוחד אנחנו בדור שלנו צריכים להופיע - תורה שבאה מתוך אהבה עצומה לקדוש ברוך הוא
שבעזרת השם נזכה לחוות בפועל ממש את המתיקות העצומה שיש בתורה ובתפילה ושנזכה להתחבר למי שאנחנו באמת ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
באופן פשוט זה נראה שיש להן טענה שנובעת מזה שיש משהו שהוא לא הוגן... ואז אנחנו רואים שבפסוק עצמו כשמשה שואל את הקדוש ברוך הוא מה לעשות האות ן במילה "משפטן" היא גדולה מהרגיל ותמיד כשהאותיות גדולות מהרגיל זה אומר שהן רומזות למשמעויות עליונות וגדולות וצריך להבין את זה
אחרי זה הקדוש ברוך הוא עונה למשה "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן" כלומר שמשה יתן להן נחלה ורש"י במקום מביא מדרש" כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת כְּתַרְגּוּמוֹ "יָאוּת" כָּךְ כְּתוּבָה פָּרָשָׁה זוֹ לְפָנַי בַּמָּרוֹם מַגִּיד שֶׁרָאֲתָה עֵינָן מַה שֶּׁלֹּא רָאֲתָה עֵינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה" כלומר שהן ראו את החלק הזה בתורה לפני שמשה רבינו ראה אותו וזה בא להראות לנו שבנות צלפחד לא סתם באו בטענה של אי שוויון אלא זה משהו שבא ממקום עמוק מאוד וזה משהו עצום שצריך להבין אותו
בשביל להבין את העניין הזה צריך להבין את היחס בין עם ישראל לתורה... בספרים הקדושים כתוב "אורייתא וישראל כולא חד" כלומר שהתורה ועם ישראל הם אחד ממש ונשמות ישראל הן אותיות התורה ולכל אחד מעם ישראל יש את האות המיוחדת שלו בתורה שרק הוא יכול להופיע את האור שלה בעולם חוץ ממשה רבינו שהוא יכול להופיע את האור של כל התורה והנשמות של בנות צלפחד מושרשות בחלק הזה של הנחלות של עם ישראל ומתוך זה מתוך האמת הגמורה הזאת שבאה מעומק הלב שלהן - באה הבקשה שלהן לקבל נחלה
המדרגה העצומה הזאת של גילוי התורה מתוך עומק הלב שהופיעה בבנות צלפחד היא המדרגה שתהיה לנו בגאולה השלמה "נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם" כלומר לא יהיה צריך בתי ספר ומורים שילמדו אותנו תורה בגלל שהתורה תהיה חקוקה בנו בצורה עוצמתית ועמוקה מאוד אבל גם בצורה שתהיה לנו פשוטה מאוד
הדבר הזה נוגע גם אלינו שלכולנו בעומק הלב יש מעין מקדש פנימי של הנשמה שמשם בוקעות הרגשות כנות ואמיתיות והמקום הפנימי הזה יש לו מקום מאוד מרכזי גם בתפילה וגם בתורה
בתפילה שהיא נובעת מהתעוררות הרצון שלנו וככל שאנחנו נתחבר יותר אל עומק הלב שלנו ככה גם הרצונות שלנו יהיו יותר טהורים והתפילה הזאת תפעל ותעשה את המטרה שלה בעולם הזה בצורה הטובה ביותר ומהי המטרה שלה? - התחברות האדם לעצמו האמיתי וגילוי אלוקות בעולם
בתורה שהיא נמצאת בעומק המציאות שלנו וכשאנחנו לומדים את החלק בתורה שאנחנו הכי מתחברים אליו כלומר החלק של כל אחד מאיתנו בתורה - כל אחד מאיתנו חושף את הפנימיות שלו את הנשמה האלוקית שלו הוא מגלה מי הוא באמת ואין שמחה גדולה מזו וזאת העבודה של לימוד תורה - לגלות את הדיבור הפנימי האלוקי שנמצא בתוכינו ומתוך זה מגיע "מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי" ויש עונג גדול ועצום מלימוד התורה וזאת בדיוק התורה שבמיוחד אנחנו בדור שלנו צריכים להופיע - תורה שבאה מתוך אהבה עצומה לקדוש ברוך הוא
שבעזרת השם נזכה לחוות בפועל ממש את המתיקות העצומה שיש בתורה ובתפילה ושנזכה להתחבר למי שאנחנו באמת ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
בפרשת השבוע אנחנו פוגשים את חמש בנות צלפחד מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה, שמבקשות לקבל נחלה בארץ ישראל לאחר המוות של אביהן. התורה מפרטת את הייחוס שלהן ומדגישה שהן הגיעו ממשפחת "מנשה בן יוסף". רש"י, מתוך מדרש ספרי, שואל למה צריך להזכיר כאן שוב את יוסף הכי כבר אמרו את מנשה שהוא בנו של יוסף? התשובה היא שיש כאן של אהבה לארץ שעוברת מדור לדור, יוסף אהב את הארץ, לכן ביקש שיעלו את עצמותיו ממצרים,
ודורות לאחר מכן המשיכו את דרכו ואהבו את הארץ כשנלחמו על הנחלות שבה. המדרש מסביר שהתכונות הטובות שלנו, הערכים והשאיפות, הם לא מגיעים משום מקום, הם "גנים רוחניים" שקיבלנו מהדורות לפנינו. מה שצריך לעשות הוא להפוך את האהבה לארץ למשהו אקטיבי, בדיוק כמו בנות צלפחד שלא ישבו בחיבוק ידיים אלא קמו ורצו לפעול. בזמן שבו צריך להלחם על האדמה שלנו התפקיד שלנו הוא לאהוב אותה באופן מעשי, אם זה בטיולים, בשמירה על הניקיון, או פשוט בהערכה על הזכות שיש לנו לחיות כאן, זכות שסבינו וסבתותינו רק חלמו עליה במשך אלפיים שנה.
הלימוד מוקדש לעילוי נשמת עלמקאן טרפה הי"ד, ולעילוי נשמות כל חללי צה"ל בכלל מערכות יישראל
ודורות לאחר מכן המשיכו את דרכו ואהבו את הארץ כשנלחמו על הנחלות שבה. המדרש מסביר שהתכונות הטובות שלנו, הערכים והשאיפות, הם לא מגיעים משום מקום, הם "גנים רוחניים" שקיבלנו מהדורות לפנינו. מה שצריך לעשות הוא להפוך את האהבה לארץ למשהו אקטיבי, בדיוק כמו בנות צלפחד שלא ישבו בחיבוק ידיים אלא קמו ורצו לפעול. בזמן שבו צריך להלחם על האדמה שלנו התפקיד שלנו הוא לאהוב אותה באופן מעשי, אם זה בטיולים, בשמירה על הניקיון, או פשוט בהערכה על הזכות שיש לנו לחיות כאן, זכות שסבינו וסבתותינו רק חלמו עליה במשך אלפיים שנה.
הלימוד מוקדש לעילוי נשמת עלמקאן טרפה הי"ד, ולעילוי נשמות כל חללי צה"ל בכלל מערכות יישראל
אנונימית
פרשת השבוע פרשת פינחס
"יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (במדבר כ"ז, ט"ז)
בפרשה שלנו משה רבנו מקבל את הבשורה שלא ייכנס לארץ ישראל. לכן הוא פונה לבורא עולם ומבקש שימנה מנהיג חדש לעם ישראל:
"יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (במדבר כ"ז, ט"ז)
רש"י מסביר את כוונת המילים "אלוהי הרוחות":
"אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ דַּעְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. מַנֵּה עֲלֵיהֶם מַנְהִיג שֶׁיְּהֵא סוֹבֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַּעְתּוֹ" (רש"י, במדבר כ"ז, ט"ז)
משה רבנו מסביר שעם ישראל מורכב מאנשים שונים, בעלי דעות ואופי שונים. לכן מנהיג אמיתי אינו מנסה להכריח את כולם לחשוב כמוהו, אלא יודע "לסבול" ולהכיל כל אדם לפי האופי והייחודיות שלו.
היסוד הזה הוא כלל גדול בחינוך.
וכך כותב שלמה המלך:
"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כ"ב, ו')
הגאון מווילנה מסביר את הפסוק כך:
"דֶּרֶךְ מַזָּלוֹ וְטִבְעוֹ כֵּן תְּחַנְּכֵהוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת, וְאָז גַּם כְּשֶׁיַּזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה. אֲבָל כַּאֲשֶׁר תַּעֲבִירֵהוּ עַל מַזָּלוֹ, עַתָּה יִשְׁמַע לְךָ מִיִּרְאָתוֹ אוֹתְךָ, אֲבָל אַחַר כָּךְ בְּעֵת יוּסַר עֻלְּךָ מֵעַל צַוָּארוֹ יָסוּר מִזֶּה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְשַׁבֵּר מַזָּלוֹ" (הגאון מווילנה על משלי כ"ב, ו')
הגאון מווילנה מלמד אותנו שאם ננסה לשנות את טבעו של הילד בכוח, זה יעבוד כל עוד הוא פוחד מאיתנו. אך ברגע שיגדל והפחד ייעלם, הוא עלול לעזוב את כל מה שחינכנו אותו אליו.
תפיסה זו אינה נכונה רק לחינוך, אלא לכל המבנה של עם ישראל.
הרב קוק מסביר: מדוע יש לנו כל כך הרבה דעות וזרמים בעם ישראל:
"יֵשׁ טוֹעִים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהַשָּׁלוֹם הָעוֹלָמִי לֹא יִבָּנֶה כִּי אִם עַל יְדֵי צִבְיוֹן אֶחָד בְּדֵעוֹת וּתְכוּנוֹת... וּבֶאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן... הָרִבּוּי שֶׁל הַשָּׁלוֹם הוּא שֶׁיִּתְרָאוּ כָּל הַצְּדָדִים וְכָל הַשִּׁיטוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּחָכְמָה, וְיִתְבָּרְרוּ אֵיךְ כֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם מָקוֹם... וְאַדְרַבָּא, הָעִנְיָנִים הַנִּרְאִים כִּמְיֻתָּרִים אוֹ כְּסוֹתְרִים, כְּשֶׁמִּתְגַּלָּה הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית לְכָל צְדָדֶיהָ יִרְאוּ שֶׁרַק עַל יְדֵי קִבּוּץ כָּל הַחֲלָקִים וְכָל הַפְּרָטִים, וְכָל הַדֵּעוֹת הַנִּרְאוֹת שׁוֹנוֹת וְכָל הַמִּקְצֹעוֹת הַחֲלוּקוֹת, דַּוְקָא עַל יָדָם יֵרָאֶה אוֹר הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק, וְדַעַת ה' יִרְאָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ, וְאוֹר תּוֹרַת אֱמֶת" (הרב קוק, עין איה, ברכות ט', ס"ה)
בתקופה הזו, כשאנחנו חווים לא מעט קרעים ומחלוקות בעם ישראל, עלינו להבין שלכל זרם יש את החלק והתפקיד הייחודי שלו בשלמות של עם ישראל.
אם זה החרדים: בשימור תורת ישראל וקיום המצוות בדקדוק.
הדתיים הלאומיים: באהבת ארץ ישראל, וקידוש החול.
חסידי ברסלב: באמונה תמימה, ובעבודת ה' מתוך שמחה.
חסידי חב"ד: בהפצת האור לכל יהודי בעולם.
וכלל ישראל: בהמשך קיום מורשת ישראל מדור לדור.
במקום לנסות לשנות את כולם, עלינו ללמוד ממשה רבנו את מידת הסובלנות, להכיל, לכבד ולאהוב כל יהודי בדיוק כפי שהוא, ולזכור שדווקא השוני בינינו הוא שיוצר את השלמות של עם ישראל.
------------------------
אמונתי בך
https://emunati-becha.my.canva.site/
"יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (במדבר כ"ז, ט"ז)
בפרשה שלנו משה רבנו מקבל את הבשורה שלא ייכנס לארץ ישראל. לכן הוא פונה לבורא עולם ומבקש שימנה מנהיג חדש לעם ישראל:
"יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (במדבר כ"ז, ט"ז)
רש"י מסביר את כוונת המילים "אלוהי הרוחות":
"אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ דַּעְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. מַנֵּה עֲלֵיהֶם מַנְהִיג שֶׁיְּהֵא סוֹבֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַּעְתּוֹ" (רש"י, במדבר כ"ז, ט"ז)
משה רבנו מסביר שעם ישראל מורכב מאנשים שונים, בעלי דעות ואופי שונים. לכן מנהיג אמיתי אינו מנסה להכריח את כולם לחשוב כמוהו, אלא יודע "לסבול" ולהכיל כל אדם לפי האופי והייחודיות שלו.
היסוד הזה הוא כלל גדול בחינוך.
וכך כותב שלמה המלך:
"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כ"ב, ו')
הגאון מווילנה מסביר את הפסוק כך:
"דֶּרֶךְ מַזָּלוֹ וְטִבְעוֹ כֵּן תְּחַנְּכֵהוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת, וְאָז גַּם כְּשֶׁיַּזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה. אֲבָל כַּאֲשֶׁר תַּעֲבִירֵהוּ עַל מַזָּלוֹ, עַתָּה יִשְׁמַע לְךָ מִיִּרְאָתוֹ אוֹתְךָ, אֲבָל אַחַר כָּךְ בְּעֵת יוּסַר עֻלְּךָ מֵעַל צַוָּארוֹ יָסוּר מִזֶּה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְשַׁבֵּר מַזָּלוֹ" (הגאון מווילנה על משלי כ"ב, ו')
הגאון מווילנה מלמד אותנו שאם ננסה לשנות את טבעו של הילד בכוח, זה יעבוד כל עוד הוא פוחד מאיתנו. אך ברגע שיגדל והפחד ייעלם, הוא עלול לעזוב את כל מה שחינכנו אותו אליו.
תפיסה זו אינה נכונה רק לחינוך, אלא לכל המבנה של עם ישראל.
הרב קוק מסביר: מדוע יש לנו כל כך הרבה דעות וזרמים בעם ישראל:
"יֵשׁ טוֹעִים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהַשָּׁלוֹם הָעוֹלָמִי לֹא יִבָּנֶה כִּי אִם עַל יְדֵי צִבְיוֹן אֶחָד בְּדֵעוֹת וּתְכוּנוֹת... וּבֶאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן... הָרִבּוּי שֶׁל הַשָּׁלוֹם הוּא שֶׁיִּתְרָאוּ כָּל הַצְּדָדִים וְכָל הַשִּׁיטוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּחָכְמָה, וְיִתְבָּרְרוּ אֵיךְ כֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם מָקוֹם... וְאַדְרַבָּא, הָעִנְיָנִים הַנִּרְאִים כִּמְיֻתָּרִים אוֹ כְּסוֹתְרִים, כְּשֶׁמִּתְגַּלָּה הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית לְכָל צְדָדֶיהָ יִרְאוּ שֶׁרַק עַל יְדֵי קִבּוּץ כָּל הַחֲלָקִים וְכָל הַפְּרָטִים, וְכָל הַדֵּעוֹת הַנִּרְאוֹת שׁוֹנוֹת וְכָל הַמִּקְצֹעוֹת הַחֲלוּקוֹת, דַּוְקָא עַל יָדָם יֵרָאֶה אוֹר הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק, וְדַעַת ה' יִרְאָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ, וְאוֹר תּוֹרַת אֱמֶת" (הרב קוק, עין איה, ברכות ט', ס"ה)
בתקופה הזו, כשאנחנו חווים לא מעט קרעים ומחלוקות בעם ישראל, עלינו להבין שלכל זרם יש את החלק והתפקיד הייחודי שלו בשלמות של עם ישראל.
אם זה החרדים: בשימור תורת ישראל וקיום המצוות בדקדוק.
הדתיים הלאומיים: באהבת ארץ ישראל, וקידוש החול.
חסידי ברסלב: באמונה תמימה, ובעבודת ה' מתוך שמחה.
חסידי חב"ד: בהפצת האור לכל יהודי בעולם.
וכלל ישראל: בהמשך קיום מורשת ישראל מדור לדור.
במקום לנסות לשנות את כולם, עלינו ללמוד ממשה רבנו את מידת הסובלנות, להכיל, לכבד ולאהוב כל יהודי בדיוק כפי שהוא, ולזכור שדווקא השוני בינינו הוא שיוצר את השלמות של עם ישראל.
------------------------
אמונתי בך
https://emunati-becha.my.canva.site/