11 תשובות
כמובן! (:
בפרשת שלח לך כתוב "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם...וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ" כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את מרגלים לרגל בארץ ישראל כדי לראות את האנשים אם חזקים או חלשים ובכללי לראות את הארץ אם היא טובה או לא
המרגלים עושים כדבר הקדוש ברוך הוא ומספרים לעם ישראל את מה שהם ראו והם מתארים "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן" כלומר שמצד אחד הארץ עצמה היא באמת טובה עם פירות טובים אבל מהצד השני אנשי הארץ הם חזקים
בתגובה הקדוש ברוך הוא אומר "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ" כלומר הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ולכאורה זה לא מובן! הרי הקדוש ברוך הוא אמר שהם ירגלו בארץ ושהם יספרו את מה שהם ראו בארץ אז למה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם?? ואפילו יותר מזה משה רבינו בעצמו מתאר בספר דברים שהעמים שיושבים בארץ ישראל הם חזקים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם" אז הקושיה רק מתעצמת הרי גם משה רבינו וגם המרגלים תיארו את החוזק של העמים שנמצאים בארץ ישראל!
התשובה היא מאוד עמוקה... יש הבדל בין ראית המציאות לבין הפרשנות של המציאות וזאת נקודה שתמיד צריך לשים אליה לב כי כשאדם מסתכל על המציאות הוא רואה נתונים אבל הרבה פעמים באופן טבעי האדם נותן פרשנות לדברים שהוא רואה ובעצם נוקט עמדה בנוגע למה שהוא רואה ובנקודה הזאת בדיוק הייתה הבעיה של המרגלים... המרגלים לא באו רק לשקף את המציאות כפי שהיא באמת אלא הם נתנו פרשנות משלהם למציאות והסיקו מסקנות על דעת עצמם שעם ישראל לא יוכל לכבוש את הארץ ולעומתם יש את משה רבינו שהוא נוקט בעמדה האמונית החזקה שהקדוש ברוך הוא נמצא כאן איתנו ובלי שום ספק אנחנו יכולים לכבוש את ארץ ישראל
בעצם יוצא שהביקורת על המרגלים הייתה שהם הסתכלו על המציאות כפי שהיא בלי לראות את זה שהקדוש ברוך הוא אחראי וגורם להכל מתוך מחשבה שהקדוש ברוך הוא פועל רק בניסים שזאת בעצם הייתה ההנהגה האלוקית במדבר ומהרגע שמגיעים לארץ ישראל כביכול אין השגחה אלוקית כי אין ניסים לכאורה
מהנקודה הזאת יש לימוד נורא גדול לענייני עבודת השם באופן כללי... האמונה בקדוש ברוך הוא לא באה כדי לגרום לאדם להתכחש למציאות שהוא רואה מולו מהסיבה הפשוטה שיש קשיים ויש אתגרים בעולם ולא צריך לעצום את העיניים ולומר "אין שום דבר הכל בסדר" כי אז יוצא מצב שבגלל האמונה בקדוש ברוך הוא האדם "מטייח את המציאות" וזאת טעות(!) האדם צריך לראות את המציאות לאמיתה ומצד אחד לדעת מה קיים במציאות ומהצד השני להכיר את המציאות *בשלמותה ממש* כלומר שהוא צריך להכיר בזה שהקדוש ברוך הוא הוא אחראי וגורם להכל כי האמונה בקדוש ברוך הוא זה הסתכלות מעל המציאות הנגלת וזאת הראיה השלמה של המציאות
כאן יש את הנקודה שאנחנו תמיד צריכים לבדוק באיזה אופן אנחנו מפרש את המציאות האם אנחנו מפרשים רק לפי הרובד הנראה לעין או שאנחנו מפרשים לפי הרובד הנסתר לעין ומזה בעצם אנחנו נתחבר לקדוש ברוך הוא וזה ימלא בנו כח למרות המציאות הקשה
שבעזרת השם נזכה לחיות חיי אמונה באמת ושנזכה לדבוק בקדוש ברוך הוא בדבקות גמורה ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
בפרשת שלח לך כתוב "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם...וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ" כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את מרגלים לרגל בארץ ישראל כדי לראות את האנשים אם חזקים או חלשים ובכללי לראות את הארץ אם היא טובה או לא
המרגלים עושים כדבר הקדוש ברוך הוא ומספרים לעם ישראל את מה שהם ראו והם מתארים "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן" כלומר שמצד אחד הארץ עצמה היא באמת טובה עם פירות טובים אבל מהצד השני אנשי הארץ הם חזקים
בתגובה הקדוש ברוך הוא אומר "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ" כלומר הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ולכאורה זה לא מובן! הרי הקדוש ברוך הוא אמר שהם ירגלו בארץ ושהם יספרו את מה שהם ראו בארץ אז למה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם?? ואפילו יותר מזה משה רבינו בעצמו מתאר בספר דברים שהעמים שיושבים בארץ ישראל הם חזקים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם" אז הקושיה רק מתעצמת הרי גם משה רבינו וגם המרגלים תיארו את החוזק של העמים שנמצאים בארץ ישראל!
התשובה היא מאוד עמוקה... יש הבדל בין ראית המציאות לבין הפרשנות של המציאות וזאת נקודה שתמיד צריך לשים אליה לב כי כשאדם מסתכל על המציאות הוא רואה נתונים אבל הרבה פעמים באופן טבעי האדם נותן פרשנות לדברים שהוא רואה ובעצם נוקט עמדה בנוגע למה שהוא רואה ובנקודה הזאת בדיוק הייתה הבעיה של המרגלים... המרגלים לא באו רק לשקף את המציאות כפי שהיא באמת אלא הם נתנו פרשנות משלהם למציאות והסיקו מסקנות על דעת עצמם שעם ישראל לא יוכל לכבוש את הארץ ולעומתם יש את משה רבינו שהוא נוקט בעמדה האמונית החזקה שהקדוש ברוך הוא נמצא כאן איתנו ובלי שום ספק אנחנו יכולים לכבוש את ארץ ישראל
בעצם יוצא שהביקורת על המרגלים הייתה שהם הסתכלו על המציאות כפי שהיא בלי לראות את זה שהקדוש ברוך הוא אחראי וגורם להכל מתוך מחשבה שהקדוש ברוך הוא פועל רק בניסים שזאת בעצם הייתה ההנהגה האלוקית במדבר ומהרגע שמגיעים לארץ ישראל כביכול אין השגחה אלוקית כי אין ניסים לכאורה
מהנקודה הזאת יש לימוד נורא גדול לענייני עבודת השם באופן כללי... האמונה בקדוש ברוך הוא לא באה כדי לגרום לאדם להתכחש למציאות שהוא רואה מולו מהסיבה הפשוטה שיש קשיים ויש אתגרים בעולם ולא צריך לעצום את העיניים ולומר "אין שום דבר הכל בסדר" כי אז יוצא מצב שבגלל האמונה בקדוש ברוך הוא האדם "מטייח את המציאות" וזאת טעות(!) האדם צריך לראות את המציאות לאמיתה ומצד אחד לדעת מה קיים במציאות ומהצד השני להכיר את המציאות *בשלמותה ממש* כלומר שהוא צריך להכיר בזה שהקדוש ברוך הוא הוא אחראי וגורם להכל כי האמונה בקדוש ברוך הוא זה הסתכלות מעל המציאות הנגלת וזאת הראיה השלמה של המציאות
כאן יש את הנקודה שאנחנו תמיד צריכים לבדוק באיזה אופן אנחנו מפרש את המציאות האם אנחנו מפרשים רק לפי הרובד הנראה לעין או שאנחנו מפרשים לפי הרובד הנסתר לעין ומזה בעצם אנחנו נתחבר לקדוש ברוך הוא וזה ימלא בנו כח למרות המציאות הקשה
שבעזרת השם נזכה לחיות חיי אמונה באמת ושנזכה לדבוק בקדוש ברוך הוא בדבקות גמורה ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
מתוך עקבתא דמשיחא
שאלה: השומר חלק ממצוות השבת וחש שהשבת "כבידה" עליו. האם נכונה תחושתו שאם ישמור אותה בשלמות עם כל הלכותיה היא תכבד עליו עוד יותר?
תשובה: מעשה באישה שסיפרה לחברתה כי יש בידה מרשם לאפיית עוגה נפלאה ומיוחדת ביותר, אשר תוכננה ונאפתה על ידי גדול האופים והשפים בעולם. התלהבה החברה מאד וביקשה את המרשם בדחיפות כדי שתספיק לאפות את העוגה הנפלאה לפני שיגיעו האורחים החשובים האמורים לבקר היום בביתה.
היא קיבלה את המרשם ומיד ניגשה למלאכה במרץ רב. אך למרבה הצער התברר, כי חלק מהמצרכים חסרים בבית. והזמן דוחק
לאחר הרהורים אחדים, התעודדה ואמרה: "יש לי פתרון פשוט! וכי מי אמר שכל הרכיבים הכרחיים?? העיקר שיש לי את הקמח ואת שאר החומרים המרכזיים של העוגה. ולגבי השאר, במקום כוס סוכר וכוס דבש אערבב שלש כוסות סוכר, במקום חלב, מים, במקום שמרים, אבקת אפיה, ועל האגוזים והחמאה אפשר בעצם לוותר"
אמרה ועשתה.
וכשהעוגה נדחתה בנימוס על ידי כל טועם, היא טלפנה לחברתה תמהה, מתלוננת ואפילו זועמת: "עוגה כזו את מהללת?? וכי זוהי עוגה מיוחדת??"... ואם היא אישה "חכמה" במיוחד, היא תוסיף ותאמר: "למזלי הרב שיניתי וחיסרתי מהכתוב במרשם שמסרת לי!! שהרי אם חלק מן המרשם יצר עוגה כה גרועה, מה היה אילו הייתי מצייתת לכל הפרטים בשלמות??"
והנמשל מובן. השבת כבדה על השומר רק חלק ממנה דווקא משום שאינו שומרה בשלמות! ועדיין מחלל שבת ודברים אחרים. השמירה החלקית - אפילו כשהיא מתמקדת במה שחשוב ביותר, כמוהו כקמח ומים הדרושים לעיקר הבצק. אך טעמו של המרקם העדין המעניק את ההנאה היוקרתית, את אווירת הרוממות והעונג העוטפים את שומר השבת, נובע דווקא מהצירוף של הזהירות המושלמת בכל הלכות השבת.
ראה לדוגמא את התיאור הקצר המופיע בפרק הקודם, הרי די בפעולת הטלוויזיה (אפילו על ידי שעון-שבת!) כדי לגרום לנפילה חדה ממרום פסגת יוקרת וקדושת השבת אל עולם של חולין שטרדות זולות סובבות בו, ועל ידי כך לקלקל בקלות רבה את האווירה המיוחדת, ולגרום ל"קצר" כללי בכל מערכות ההוד והעונג של הקסם השבתי בחוג ובחיק המשפחה.
שאלה: השומר חלק ממצוות השבת וחש שהשבת "כבידה" עליו. האם נכונה תחושתו שאם ישמור אותה בשלמות עם כל הלכותיה היא תכבד עליו עוד יותר?
תשובה: מעשה באישה שסיפרה לחברתה כי יש בידה מרשם לאפיית עוגה נפלאה ומיוחדת ביותר, אשר תוכננה ונאפתה על ידי גדול האופים והשפים בעולם. התלהבה החברה מאד וביקשה את המרשם בדחיפות כדי שתספיק לאפות את העוגה הנפלאה לפני שיגיעו האורחים החשובים האמורים לבקר היום בביתה.
היא קיבלה את המרשם ומיד ניגשה למלאכה במרץ רב. אך למרבה הצער התברר, כי חלק מהמצרכים חסרים בבית. והזמן דוחק
לאחר הרהורים אחדים, התעודדה ואמרה: "יש לי פתרון פשוט! וכי מי אמר שכל הרכיבים הכרחיים?? העיקר שיש לי את הקמח ואת שאר החומרים המרכזיים של העוגה. ולגבי השאר, במקום כוס סוכר וכוס דבש אערבב שלש כוסות סוכר, במקום חלב, מים, במקום שמרים, אבקת אפיה, ועל האגוזים והחמאה אפשר בעצם לוותר"
אמרה ועשתה.
וכשהעוגה נדחתה בנימוס על ידי כל טועם, היא טלפנה לחברתה תמהה, מתלוננת ואפילו זועמת: "עוגה כזו את מהללת?? וכי זוהי עוגה מיוחדת??"... ואם היא אישה "חכמה" במיוחד, היא תוסיף ותאמר: "למזלי הרב שיניתי וחיסרתי מהכתוב במרשם שמסרת לי!! שהרי אם חלק מן המרשם יצר עוגה כה גרועה, מה היה אילו הייתי מצייתת לכל הפרטים בשלמות??"
והנמשל מובן. השבת כבדה על השומר רק חלק ממנה דווקא משום שאינו שומרה בשלמות! ועדיין מחלל שבת ודברים אחרים. השמירה החלקית - אפילו כשהיא מתמקדת במה שחשוב ביותר, כמוהו כקמח ומים הדרושים לעיקר הבצק. אך טעמו של המרקם העדין המעניק את ההנאה היוקרתית, את אווירת הרוממות והעונג העוטפים את שומר השבת, נובע דווקא מהצירוף של הזהירות המושלמת בכל הלכות השבת.
ראה לדוגמא את התיאור הקצר המופיע בפרק הקודם, הרי די בפעולת הטלוויזיה (אפילו על ידי שעון-שבת!) כדי לגרום לנפילה חדה ממרום פסגת יוקרת וקדושת השבת אל עולם של חולין שטרדות זולות סובבות בו, ועל ידי כך לקלקל בקלות רבה את האווירה המיוחדת, ולגרום ל"קצר" כללי בכל מערכות ההוד והעונג של הקסם השבתי בחוג ובחיק המשפחה.
פרשת השבוע פרשת שלח לך
"וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא" (במדבר י"ג, ל"ב)
בפרשה שלנו המרגלים חוזרים מארץ ישראל לאחר ארבעים יום ומספרים לעם שהארץ איומה ומסוכנת. הם מתארים שראו בה הלוויות רבות ומקרי מוות.
הגמרא במסכת סוטה מסבירה את הסיבה להלוויות:
"דָּרַשׁ רָבָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה. אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה דְּכָל הֵיכָא דְּמָטוּ מֵת חֲשִׁיבָא דִּידְהוּ"
כלומר, ה' תכנן לטובה שבכל מקום שאליו הגיעו המרגלים, מת באותו יום אדם חשוב מבני המקום.
"כִּי הֵיכִי דְּנִיטְרְדוּ וְלָא לִישְׁאֲלוּ אַבָּתְרַיְיהוּ... הֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא" (תלמוד בבלי, סוטה ל"ה:)
כלומר, כדי שבני המקום יהיו טרודים בהלוויות שלהם, ולא ישאלו ויחפשו אחרי המרגלים.
והמרגלים פירשו את כל ההלוויות הללו לרעה ואמרו: זו ארץ שאוכלת את יושביה.
התורה מלמדת אותנו שהמרגלים לא שיקרו בנתונים, אלא הם טעו בהסתכלות שלהם.
בזמן שבורא עולם הציל אותם, הם החליטו להסתכל בעין רעה ולראות אסון.
הגמרא במסכת מכות מספרת:
"כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים"
כלומר, לאחר חורבן בית המקדש, רבי עקיבא וחבריו רואים שועל יוצא מקודש הקודשים, שזה המקום הקדוש ביותר.
"הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק, אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק? אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הָלְכוּ בּוֹ וְלֹא נִבְכֶּה?! אָמַר לָהֶן לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק... עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּמֶת" (תלמוד בבלי, מכות כד:)
כלומר, חבריו של רבי עקיבא ראו את גודל החורבן, עד כדי כך ששועל יוצא מהמקום הקדוש ביותר, ולכן בכו.
אבל רבי עקיבא הסביר להם שיש שתי נבואות: נבואת החורבן, ונבואת הגאולה שהבטיחה שעוד ישבו זקנים וילדים וישחקו ברחובות ירושלים.
ולכן עכשיו כשראינו שהנבואה הרעה התקיימה במדויק, זו ההוכחה שגם הנבואה הטובה תתקיים.
טענותיהם של המרגלים ושל חבריו של רבי עקיבא היו נכונות, אך הפרשנות שלהם הייתה מוטעית.
בחיים שלנו, אנחנו לא שולטים על הנתונים בשטח. יש אתגרים ודברים שלא תמיד מסתדרים.
אבל יש לנו שליטה מלאה על הפרשנות שלנו. הבחירה בידיים שלנו האם להיות כמו המרגלים ולהפוך קושי לאסון, או להסתכל על הטוב ולראות את ההשגחה.
הגמרא בברכות נותנת לנו כלל מעשי:
"לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר: כָּל דְּעָבִיד רַחֲמָנָא לְטַב עָבִיד" (תלמוד בבלי, ברכות ס:)
כלומר, כל מה שעושה הקב"ה, לטובה הוא עושה.
אם נצליח לראות את השגחת הבורא בכל סיטואציה, נצליח גם לפרש את המציאות בצורה טובה ונכונה.
"וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא" (במדבר י"ג, ל"ב)
בפרשה שלנו המרגלים חוזרים מארץ ישראל לאחר ארבעים יום ומספרים לעם שהארץ איומה ומסוכנת. הם מתארים שראו בה הלוויות רבות ומקרי מוות.
הגמרא במסכת סוטה מסבירה את הסיבה להלוויות:
"דָּרַשׁ רָבָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה. אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה דְּכָל הֵיכָא דְּמָטוּ מֵת חֲשִׁיבָא דִּידְהוּ"
כלומר, ה' תכנן לטובה שבכל מקום שאליו הגיעו המרגלים, מת באותו יום אדם חשוב מבני המקום.
"כִּי הֵיכִי דְּנִיטְרְדוּ וְלָא לִישְׁאֲלוּ אַבָּתְרַיְיהוּ... הֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא" (תלמוד בבלי, סוטה ל"ה:)
כלומר, כדי שבני המקום יהיו טרודים בהלוויות שלהם, ולא ישאלו ויחפשו אחרי המרגלים.
והמרגלים פירשו את כל ההלוויות הללו לרעה ואמרו: זו ארץ שאוכלת את יושביה.
התורה מלמדת אותנו שהמרגלים לא שיקרו בנתונים, אלא הם טעו בהסתכלות שלהם.
בזמן שבורא עולם הציל אותם, הם החליטו להסתכל בעין רעה ולראות אסון.
הגמרא במסכת מכות מספרת:
"כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים"
כלומר, לאחר חורבן בית המקדש, רבי עקיבא וחבריו רואים שועל יוצא מקודש הקודשים, שזה המקום הקדוש ביותר.
"הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק, אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק? אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הָלְכוּ בּוֹ וְלֹא נִבְכֶּה?! אָמַר לָהֶן לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק... עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּמֶת" (תלמוד בבלי, מכות כד:)
כלומר, חבריו של רבי עקיבא ראו את גודל החורבן, עד כדי כך ששועל יוצא מהמקום הקדוש ביותר, ולכן בכו.
אבל רבי עקיבא הסביר להם שיש שתי נבואות: נבואת החורבן, ונבואת הגאולה שהבטיחה שעוד ישבו זקנים וילדים וישחקו ברחובות ירושלים.
ולכן עכשיו כשראינו שהנבואה הרעה התקיימה במדויק, זו ההוכחה שגם הנבואה הטובה תתקיים.
טענותיהם של המרגלים ושל חבריו של רבי עקיבא היו נכונות, אך הפרשנות שלהם הייתה מוטעית.
בחיים שלנו, אנחנו לא שולטים על הנתונים בשטח. יש אתגרים ודברים שלא תמיד מסתדרים.
אבל יש לנו שליטה מלאה על הפרשנות שלנו. הבחירה בידיים שלנו האם להיות כמו המרגלים ולהפוך קושי לאסון, או להסתכל על הטוב ולראות את ההשגחה.
הגמרא בברכות נותנת לנו כלל מעשי:
"לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר: כָּל דְּעָבִיד רַחֲמָנָא לְטַב עָבִיד" (תלמוד בבלי, ברכות ס:)
כלומר, כל מה שעושה הקב"ה, לטובה הוא עושה.
אם נצליח לראות את השגחת הבורא בכל סיטואציה, נצליח גם לפרש את המציאות בצורה טובה ונכונה.
מה שבא לך
ראיתי פה שרשמו פה כמה אבל זה ארוך ולא בטוח תזכרי , נראלי הכי בטוח תקחי עלון ותחפשי חידוש קטן או דבר תורה קצר , בהצלחה
הראשון שכתב זה נשמע כמו ai לא הייתי סומך על זה כי ai לפעמים מערב גם דברים מתורות אחרות
^זה לא ai אחי הוא רושם פה כבר כמה שנים
הוא כנראה רושם פה הרבה זה נכון אבל הוא כנראה לקח את זה מאיזה אתר כלשהו של חידושים / דברי תודה
לא יודע פשוט בגלל הכמובן עם החיוך בהתחלה חשבתי אם הוא מוכר אז סןרי
מרגלים. מה זה אומר מרגל?
מרגל מלשון רגל, הוא זה שהולך ותר את הארץ ברגליו. אך כמשמעות המילה, אין הוא איש קבע אלא בא לתור וללכת.
כמו שכתוב שבאו "לתור" את הארץ, מלשון תיירות.
ממילא המרגלים לא באו להשתקע שם אלא לעשות סיבוב ולחזור לארץ הקבע, היינו למדבר.
ומכאן, בפעם הבאה שתלכו לחו"ל וישאלו אותכם מה אתם עושים, "לרגל" בהחלט תהיה תשובה נכונה ;)
שבת שלום.
מרגל מלשון רגל, הוא זה שהולך ותר את הארץ ברגליו. אך כמשמעות המילה, אין הוא איש קבע אלא בא לתור וללכת.
כמו שכתוב שבאו "לתור" את הארץ, מלשון תיירות.
ממילא המרגלים לא באו להשתקע שם אלא לעשות סיבוב ולחזור לארץ הקבע, היינו למדבר.
ומכאן, בפעם הבאה שתלכו לחו"ל וישאלו אותכם מה אתם עושים, "לרגל" בהחלט תהיה תשובה נכונה ;)
שבת שלום.
על שמירת נגיעה ולהט"ב.
פרק ראשון - בנטיות מיניות שונות.
סעיף ראשון:
האם יש עניין של שמירת נגיעה בין גברים הומוסקסואליים?
אז אני טוען שבוודאי שכן.
משני כיוונים:
א. רעיוני: עניין שמירת נגיעה הוא כדי למנוע יחסים אסורים בין איש לאישה, אפילו שזה כלל לא מדאורייתא בלי איסורים נוספים.
מכאן יש לומר, שקל וחומר שאדם שנמשך לגברים ועלול לקיים יחסי אישות האסורים מן התורה - עליו לשמור נגיעה.
תוכל אמנם לטעון שמשכב זכר הוא אסור מעיקרו, ואינו נחשב "משכב" כלל, אבל אני אטען כנגדך שאם כך, האיסור על משכב זכר כבר מופיע באיסור אוננות, והעובדה שיש עבירה נוספת מוכיחה שיש לו דין "משכב".
ב. הפסוק שממנו למד הרמב"ם את המקור הוא "אִישׁ אִישׁ אֶל־כָּל־שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה'" - ומתקרבו לומד איסור נגיעה. אז אני טוען ששאר בשרו אלו גברים ונשים, שלא עשו הבדל ביניהם.
סעיף שני:
וכן האם ניתן לומר להיפך? האם יש מקום לשמירת נגיעה בין לסביות?
כאן התשובה שאתן היא לא.
ניתן ללמוד זאת מהיפוך הטיעונים בסעיף הקודם:
א. ביהדות אין אזכור למשכב נקבה, ומכאן שאין דין משכב נקבה, ועליך להביא בסיס לבנות עליו גדר.
לא רק זה, אין אפילו דין נגד אוננות, אז פטורות מכאן ומכאן, ואין לנגיעתן שום פסול או דין משכב, וכל שכן לא תוכל לבנות גדרים לדבר.
ב. כאן עולה שאלה, כי הרמב"ם מביא בשם רבותיו, הרב איסל בן אם, דין אוננות נשית ואוסר אותה (מתוך האיסור "כמעשה מצריים" והבאת התוספתא שמנהג נשות מצריים שהיו מסוללות זו בזו), אבל אפילו לשיטתו זוהי אינה עבירה דאורייתא, וכידוע בהלכות דרבנן "חכמים עושים סייג לדבריהם", הם ולא אחרים, מכאן שהרמב"ם יכל לאסור נגיעה רק על עצמו, כמבואר בדיני סייג לדברי חכמים.
סעיף שלישי:
סעיף שלישי הוא שמירת נגיעה של הומוסקסואליים (גייז) מהומוסקסואליות (לסביות):
ולכאורה (!) כאן נראה שמעיקר הדברים אין סיבה לחייב נשים כפי שנלמד.
ולעומת זאת, לדעת הרמב"ם יש סיבה לחייב גברים (שלומד שמירת נגיעה מפסוק האוסר להתקרב לאסורים לך, לא לרצויים לך.),
אך ממה נפשך, גם על נשים אתה מחויב לאסור, מתוקף אסירתך על גברים לגעת בנשים.
משמע אם תיגע אישה בגבר תקבל דין "לפני עיוור לא תיתן מכשול" והיא מחטיאה את הרבים.
(וכן יש לחשוש למראית עין, אך אין אנו זקוקים לדבר כי הוא הלוא איסור חמור מעיקרו).
תת סעיף רביעי קצר:
ולגבי כל השילובים שבהם צד אחד נמשך לאחר, פשוט הדבר שיש לאחד איסור מלכתחילה ומכיוון שכך גם לאחר, מדין "לפני עיוור" וכו...
פרק שני - א בינאריים וקשת הזהויות המגדריות.
סעיף א - הקדמה.
ישאל השואל הנבון, מה דין אדם שמגדרו אינו מוחלט או שאין התייחסות למגדרו בתורה?
זוהי שאלה קשה, כי בפשט הדברים מתייחסת התורה בדיניה למין המולד בלבד, "זכר ונקבה ברא אותם"
אך טעות היא הדבר, בדברים כ"ג ב' נכתב: "לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'", ישנה התייחסות מפורשת לאדם עם פגיעה באיבר מינו, ולא הבחינה התורה בין פצוע דכה/כרות שפכה/סריס מלידה לשאינו.
מחויב אתה אם כך לטעון שההתייחסות לזכר ונקבה בתנ"ך הינה התייחסות מגדרית ומינית גם יחד ביחס להולדה, ומכיוון שכך יש מקום להחיל עליהם דיני שמירת נגיעה מיוחדים בשל מגדר שונה.
סעיף ב:
מהו דינם של הנמצאים בספק? אלו התלויים בין סיני לשמיים ואינם יודעים הם עצמם את דינם?
בדין זה אין שאלה, שנושא דומה נידון בהרחבה על ידי חז"ל בנוגע לאנדורגינוס, שמינו אינו ידוע, ומכיוון שלא הבדילה התורה בין מין למגדר, עלינו להחיל את דינו על דיניהם.
דינו של אנדרוגינוס - מחמיר ונוהג גם במצוות המחייבות גברים וגם במצוות המחייבות נשים, וכן לענייננו.
לפיכך, פשוט הדבר - אדם שאינו משוכנע מחוייב לשמור נגיעה מכל אדם ואדם, כל זהות וכל נטייה באשר היא.
וטוב להם שיסמכו על המקום שלא יחטיאם וישלם להם כפל כפליים על פועלם הטוב.
סעיף ג:
מהו דינם של א בינאריים?
מעיקרא נראה שאין התורה מתייחסת אליהם כלל, ותקף עליהם הכלל של "דייך מה שאסרה תורה" ונראה כי מותרים הם מכל מקום.
ויש לחשוש מפאת מראית עין, אך זהו חשש בעלמא, וניתן לפוטרו על ידי קביעת סימנים או על ידי מעט מחשבה חיובית.
נספח:
דין באנשים ששינו המין שנולדו איתו:
כאן נראה שעליך להחמיר ולאסור עליהם לגעת בכולם, כפי שעשית עם בעלי הספק, מכיוון שלא הבדילה תורה בין מין ומגדר בשעת ההולדה - יצאו מחוייבים בשני הסעיפים, מין שנולדו איתו ומגדר שנולדו איתו.
תם ונשלם.
פרק ראשון - בנטיות מיניות שונות.
סעיף ראשון:
האם יש עניין של שמירת נגיעה בין גברים הומוסקסואליים?
אז אני טוען שבוודאי שכן.
משני כיוונים:
א. רעיוני: עניין שמירת נגיעה הוא כדי למנוע יחסים אסורים בין איש לאישה, אפילו שזה כלל לא מדאורייתא בלי איסורים נוספים.
מכאן יש לומר, שקל וחומר שאדם שנמשך לגברים ועלול לקיים יחסי אישות האסורים מן התורה - עליו לשמור נגיעה.
תוכל אמנם לטעון שמשכב זכר הוא אסור מעיקרו, ואינו נחשב "משכב" כלל, אבל אני אטען כנגדך שאם כך, האיסור על משכב זכר כבר מופיע באיסור אוננות, והעובדה שיש עבירה נוספת מוכיחה שיש לו דין "משכב".
ב. הפסוק שממנו למד הרמב"ם את המקור הוא "אִישׁ אִישׁ אֶל־כָּל־שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה'" - ומתקרבו לומד איסור נגיעה. אז אני טוען ששאר בשרו אלו גברים ונשים, שלא עשו הבדל ביניהם.
סעיף שני:
וכן האם ניתן לומר להיפך? האם יש מקום לשמירת נגיעה בין לסביות?
כאן התשובה שאתן היא לא.
ניתן ללמוד זאת מהיפוך הטיעונים בסעיף הקודם:
א. ביהדות אין אזכור למשכב נקבה, ומכאן שאין דין משכב נקבה, ועליך להביא בסיס לבנות עליו גדר.
לא רק זה, אין אפילו דין נגד אוננות, אז פטורות מכאן ומכאן, ואין לנגיעתן שום פסול או דין משכב, וכל שכן לא תוכל לבנות גדרים לדבר.
ב. כאן עולה שאלה, כי הרמב"ם מביא בשם רבותיו, הרב איסל בן אם, דין אוננות נשית ואוסר אותה (מתוך האיסור "כמעשה מצריים" והבאת התוספתא שמנהג נשות מצריים שהיו מסוללות זו בזו), אבל אפילו לשיטתו זוהי אינה עבירה דאורייתא, וכידוע בהלכות דרבנן "חכמים עושים סייג לדבריהם", הם ולא אחרים, מכאן שהרמב"ם יכל לאסור נגיעה רק על עצמו, כמבואר בדיני סייג לדברי חכמים.
סעיף שלישי:
סעיף שלישי הוא שמירת נגיעה של הומוסקסואליים (גייז) מהומוסקסואליות (לסביות):
ולכאורה (!) כאן נראה שמעיקר הדברים אין סיבה לחייב נשים כפי שנלמד.
ולעומת זאת, לדעת הרמב"ם יש סיבה לחייב גברים (שלומד שמירת נגיעה מפסוק האוסר להתקרב לאסורים לך, לא לרצויים לך.),
אך ממה נפשך, גם על נשים אתה מחויב לאסור, מתוקף אסירתך על גברים לגעת בנשים.
משמע אם תיגע אישה בגבר תקבל דין "לפני עיוור לא תיתן מכשול" והיא מחטיאה את הרבים.
(וכן יש לחשוש למראית עין, אך אין אנו זקוקים לדבר כי הוא הלוא איסור חמור מעיקרו).
תת סעיף רביעי קצר:
ולגבי כל השילובים שבהם צד אחד נמשך לאחר, פשוט הדבר שיש לאחד איסור מלכתחילה ומכיוון שכך גם לאחר, מדין "לפני עיוור" וכו...
פרק שני - א בינאריים וקשת הזהויות המגדריות.
סעיף א - הקדמה.
ישאל השואל הנבון, מה דין אדם שמגדרו אינו מוחלט או שאין התייחסות למגדרו בתורה?
זוהי שאלה קשה, כי בפשט הדברים מתייחסת התורה בדיניה למין המולד בלבד, "זכר ונקבה ברא אותם"
אך טעות היא הדבר, בדברים כ"ג ב' נכתב: "לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'", ישנה התייחסות מפורשת לאדם עם פגיעה באיבר מינו, ולא הבחינה התורה בין פצוע דכה/כרות שפכה/סריס מלידה לשאינו.
מחויב אתה אם כך לטעון שההתייחסות לזכר ונקבה בתנ"ך הינה התייחסות מגדרית ומינית גם יחד ביחס להולדה, ומכיוון שכך יש מקום להחיל עליהם דיני שמירת נגיעה מיוחדים בשל מגדר שונה.
סעיף ב:
מהו דינם של הנמצאים בספק? אלו התלויים בין סיני לשמיים ואינם יודעים הם עצמם את דינם?
בדין זה אין שאלה, שנושא דומה נידון בהרחבה על ידי חז"ל בנוגע לאנדורגינוס, שמינו אינו ידוע, ומכיוון שלא הבדילה התורה בין מין למגדר, עלינו להחיל את דינו על דיניהם.
דינו של אנדרוגינוס - מחמיר ונוהג גם במצוות המחייבות גברים וגם במצוות המחייבות נשים, וכן לענייננו.
לפיכך, פשוט הדבר - אדם שאינו משוכנע מחוייב לשמור נגיעה מכל אדם ואדם, כל זהות וכל נטייה באשר היא.
וטוב להם שיסמכו על המקום שלא יחטיאם וישלם להם כפל כפליים על פועלם הטוב.
סעיף ג:
מהו דינם של א בינאריים?
מעיקרא נראה שאין התורה מתייחסת אליהם כלל, ותקף עליהם הכלל של "דייך מה שאסרה תורה" ונראה כי מותרים הם מכל מקום.
ויש לחשוש מפאת מראית עין, אך זהו חשש בעלמא, וניתן לפוטרו על ידי קביעת סימנים או על ידי מעט מחשבה חיובית.
נספח:
דין באנשים ששינו המין שנולדו איתו:
כאן נראה שעליך להחמיר ולאסור עליהם לגעת בכולם, כפי שעשית עם בעלי הספק, מכיוון שלא הבדילה תורה בין מין ומגדר בשעת ההולדה - יצאו מחוייבים בשני הסעיפים, מין שנולדו איתו ומגדר שנולדו איתו.
תם ונשלם.