11 תשובות
תגידי שאת לא רוצה הפעם
בפרשת מסעי כתוב "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" כלומר בפסוקים האלה והפסוקים הבאים מפורטים כל ארבעים ושניים המסעות שבני ישראל עשו מאז שיצאו מארץ מצרים
לכאורה זה קצת מוזר הרי אנחנו יודעים שהתורה היא לא סתם ספר סיפורים או ספר היסטוריה אז למה היא מפרטת את כל המסעות שעם ישראל עשה? מה העניין בזה?
אז באמת בספרים הקדושים כתוב שאותם ארבעים ושניים מסעות רומזים למצבי חיים שיש לכל יהודי ויהודי שלפעמים יש מקומות נוחים וטובים לנשמה ולפעמים גם להפך...
השם של כל מקום רומז על מצב החיים כלשהו לדוגמה "הַר שָׁפֶר" רומז על מצב מרומם שיש בו יופי ונעימות או "מָרָה" שרומז על מרירות וכך הלאה וממש ככה זה החיים שלנו לפעמים אנחנו "בַּחֲרָדָה" ולפעמים נעים לנו "בְּיָטְבָתָה" לפעמים למעלה "בְּהֹר הָהָר" ולפעמים למטה "בְּתָחַת" וכך הלאה
התורה מלמדת אותנו "לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה" כלומר שכל מסע ומסע שיש לנו בחיים בין אם הוא טוב ונעים ובין אם הוא קשה ומפחיד - הכל מאת הקדוש ברוך הוא שנמצא איתנו ומדריך אותנו כל הזמן עם השגחה אלוקית ופרטית ומתוך זה שאנחנו מבינים שהקדוש ברוך הוא תמיד איתנו גם ברגעים הקשים אנחנו צריכים להבין מה הסיבה שבשבילה אנחנו באותו מצב קשה ומה התפקיד שבשבילו הקדוש ברוך הוא שם דווקא אותנו בסיטואציה הזאת
לעומת זאת כשאדם לא כשאדם חושב שהקדוש ברוך הוא איתו רק במצבים הטובים אבל לא במצבים הקשים משם מגיע עיקר הקושי של האדם כי הוא מרגיש שהקושי שלו הוא חסר תכלית ואותו אדם ינסה לברוח למצב אחר ובעצם "יברח" מהקדוש ברוך הוא למרות שבאמת הקדוש ברוך הוא הוא זה ששם אותו שם למטרה אלוקית ברורה שממנה למרות כל הקושי - יצא רק טוב והאדם יתפתח וימצא את הכוחות הפנימיים שחבויים בו
נקודת המוצא לכל המסעות האלה צריכה להיות הידיעה שהעולם הזה הוא לא גן עדן אלא ירדנו לעולם הזה דווקא כדי לתקן את המציאות ורק על ידי הניסיונות הקשים לתקן את המציאות בסופו של דבר המציאות תגיע אל השלמות ובגלל זה אסור לנו לחשוב ולצפות שהחיים שלנו יהיו מתוקים מדבש בלי קשיים ובעולם הזה המתיקות האמיתית היא התמסרות מלאה לקדוש ברוך הוא ועל ידי השליחות העצומה הזאת יהיה לנו את הכח לשאת את הקשיים שיש לנו בחיים
כל ארבעים ושניים המסעות נרמזות גם בפסוק "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא *בָם* אוֹדֶה יָהּ" כלומר שמתוך כך שכל אחד מאיתנו יעבור את כל ארבעים ושניים המסעות הוא יגיע אל השלמות ואז הוא גם יודה לקדוש ברוך הוא על כל מה שהוא עבר כי בלי זה הוא לא היה מגיע את השלמות
כמובן שכמו שהמסעות מדברים לכל אדם ואדם באופן פרטי הם גם מדברים לכלל עם ישראל כאחד ראשי התיבות של "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" הן האות א - רומזת על גלות אדום האות מ - רומזת על גלות מדי האות ב - רומזת על גלות בבל והאות י - רומזת על גלות יוון
הדבר הזה בא להראות לנו שבפרשה הזאת נרמזה על ההיסטוריה של עם ישראל עד הגאולה השלמה ומכאן נבין שהקדוש ברוך הוא היה ויהיה איתנו כל הזמן ושלכל סבל וקושי שהעם שלנו עבר במהלך כל הדורות בין אם זה השואה או האינקוויזיציה או הטבח שעברנו - הכל רשום וידוע לפני הקדוש ברוך הוא כמו שהוא רשם את מסעות דור המדבר כי לכל דבר יש תכלית אלוקית עצומה
כל הייסורים והקשיים שלנו מצטרפים לחלק מתהליך התיקון של המציאות והקדוש ברוך הוא לא שוכח אף דמעה של כל יהודי ויהודי ומתמלא עלינו באהבה ורחמים אין סופיים
לפעמים כשנראה לנו שאנחנו בתוך קושי גדול אנחנו לא רואים איזו התקדמות עצומה צמחה ממנו ובשביל זה הקדוש ברוך הוא ציווה את משה רבינו לכתוב בסיום כל המסעות סיכום של כל המסעות שבני ישראל עברו כדי להראות להם וגם כן לנו כיום את את ההתקדמות העצומה שצמחה ממנו
שבעזרת השם נזכה לחוות את המסעות האישיים והכלליים שלנו במיצוי הפוטנציאל שלהם במאה אחוז ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
לכאורה זה קצת מוזר הרי אנחנו יודעים שהתורה היא לא סתם ספר סיפורים או ספר היסטוריה אז למה היא מפרטת את כל המסעות שעם ישראל עשה? מה העניין בזה?
אז באמת בספרים הקדושים כתוב שאותם ארבעים ושניים מסעות רומזים למצבי חיים שיש לכל יהודי ויהודי שלפעמים יש מקומות נוחים וטובים לנשמה ולפעמים גם להפך...
השם של כל מקום רומז על מצב החיים כלשהו לדוגמה "הַר שָׁפֶר" רומז על מצב מרומם שיש בו יופי ונעימות או "מָרָה" שרומז על מרירות וכך הלאה וממש ככה זה החיים שלנו לפעמים אנחנו "בַּחֲרָדָה" ולפעמים נעים לנו "בְּיָטְבָתָה" לפעמים למעלה "בְּהֹר הָהָר" ולפעמים למטה "בְּתָחַת" וכך הלאה
התורה מלמדת אותנו "לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה" כלומר שכל מסע ומסע שיש לנו בחיים בין אם הוא טוב ונעים ובין אם הוא קשה ומפחיד - הכל מאת הקדוש ברוך הוא שנמצא איתנו ומדריך אותנו כל הזמן עם השגחה אלוקית ופרטית ומתוך זה שאנחנו מבינים שהקדוש ברוך הוא תמיד איתנו גם ברגעים הקשים אנחנו צריכים להבין מה הסיבה שבשבילה אנחנו באותו מצב קשה ומה התפקיד שבשבילו הקדוש ברוך הוא שם דווקא אותנו בסיטואציה הזאת
לעומת זאת כשאדם לא כשאדם חושב שהקדוש ברוך הוא איתו רק במצבים הטובים אבל לא במצבים הקשים משם מגיע עיקר הקושי של האדם כי הוא מרגיש שהקושי שלו הוא חסר תכלית ואותו אדם ינסה לברוח למצב אחר ובעצם "יברח" מהקדוש ברוך הוא למרות שבאמת הקדוש ברוך הוא הוא זה ששם אותו שם למטרה אלוקית ברורה שממנה למרות כל הקושי - יצא רק טוב והאדם יתפתח וימצא את הכוחות הפנימיים שחבויים בו
נקודת המוצא לכל המסעות האלה צריכה להיות הידיעה שהעולם הזה הוא לא גן עדן אלא ירדנו לעולם הזה דווקא כדי לתקן את המציאות ורק על ידי הניסיונות הקשים לתקן את המציאות בסופו של דבר המציאות תגיע אל השלמות ובגלל זה אסור לנו לחשוב ולצפות שהחיים שלנו יהיו מתוקים מדבש בלי קשיים ובעולם הזה המתיקות האמיתית היא התמסרות מלאה לקדוש ברוך הוא ועל ידי השליחות העצומה הזאת יהיה לנו את הכח לשאת את הקשיים שיש לנו בחיים
כל ארבעים ושניים המסעות נרמזות גם בפסוק "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא *בָם* אוֹדֶה יָהּ" כלומר שמתוך כך שכל אחד מאיתנו יעבור את כל ארבעים ושניים המסעות הוא יגיע אל השלמות ואז הוא גם יודה לקדוש ברוך הוא על כל מה שהוא עבר כי בלי זה הוא לא היה מגיע את השלמות
כמובן שכמו שהמסעות מדברים לכל אדם ואדם באופן פרטי הם גם מדברים לכלל עם ישראל כאחד ראשי התיבות של "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" הן האות א - רומזת על גלות אדום האות מ - רומזת על גלות מדי האות ב - רומזת על גלות בבל והאות י - רומזת על גלות יוון
הדבר הזה בא להראות לנו שבפרשה הזאת נרמזה על ההיסטוריה של עם ישראל עד הגאולה השלמה ומכאן נבין שהקדוש ברוך הוא היה ויהיה איתנו כל הזמן ושלכל סבל וקושי שהעם שלנו עבר במהלך כל הדורות בין אם זה השואה או האינקוויזיציה או הטבח שעברנו - הכל רשום וידוע לפני הקדוש ברוך הוא כמו שהוא רשם את מסעות דור המדבר כי לכל דבר יש תכלית אלוקית עצומה
כל הייסורים והקשיים שלנו מצטרפים לחלק מתהליך התיקון של המציאות והקדוש ברוך הוא לא שוכח אף דמעה של כל יהודי ויהודי ומתמלא עלינו באהבה ורחמים אין סופיים
לפעמים כשנראה לנו שאנחנו בתוך קושי גדול אנחנו לא רואים איזו התקדמות עצומה צמחה ממנו ובשביל זה הקדוש ברוך הוא ציווה את משה רבינו לכתוב בסיום כל המסעות סיכום של כל המסעות שבני ישראל עברו כדי להראות להם וגם כן לנו כיום את את ההתקדמות העצומה שצמחה ממנו
שבעזרת השם נזכה לחוות את המסעות האישיים והכלליים שלנו במיצוי הפוטנציאל שלהם במאה אחוז ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
מתוך עלון בית נאמן
הַתּוֹרָה הִיא הַנֶּשֶׁק
(מתוך הספר החדש "שמחת התורה" על חומש במדבר)
אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא (במדבר ל"א, ד').
חֹק הַגִּיּוּס שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ
יֵשׁ דֵּעָה בַּמִּדְרָשׁ (במדבר רבה פרשה כ"ב אות ב' ע"ש) שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ גִּיֵּס שְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף חֲיָלִים לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן. מַדּוּעַ הָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה לְגַיֵּס כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲיָלִים? הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ שָׁלַח לַמִּלְחָמָה רַק "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה", אִם כֵּן דַּי הָיָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף? אֶלָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גִּיֵּס שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף שֶׁיֵּצְאוּ לַמִּלְחָמָה, כְּנֶגֶד כָּל אֶחָד מֵהֶם עוֹד שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף שֶׁיֵּשְׁבוּ וְיִתְפַּלְלוּ וְיִלְמְדוּ תּוֹרָה, וְעוֹד שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַל הַכֵּלִים.
הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (מכות דף י' ע"א) עַל הַפָּסוּק "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם" (תהלים קכ"ב, ב'), עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בַּמִּלְחָמָה, בִּגְלַל שְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם הַמְצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה. בִּזְכוּת שֶׁהָיוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה בִּירוּשָׁלַיִם לְהַצְלָחַת הַחַיָּלִים, הָיוּ מְנַצְּחִים בַּמִּלְחָמָה. עוֹד מוּבָא בַּגְּמָרָא (שבועות דף ל"ה ע"ב), שֶׁהָיְתָה לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אַמְפֶּרְיָה עֲנָקִית, וְעַל כָּל אֶלֶף חֲיָלִים הָיוּ מָאתַיִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיֵּשְׁבוּ וְלָמְדוּ. זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב: "הָאֶלֶף לְךָ
שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לַנֹּטְרִים אֶת פִּרְיוֹ" (שיר השירים ח', י"ב). לְפִי זֶה אִם יֵשׁ חֲצִי מִלְיוֹן
חֲיָלִים, לְפָחוֹת מֵאָה אֶלֶף צְרִיכִים לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד! כָּכָה הָיָה בִּזְמַן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁכֻּלָּם
הָיוּ עוֹבְדֵי ה'.
פּוֹלִיטִיקָאִים חֲכָמִים
עַל הַשְּׁטָר שֶׁל מָאתַיִם שְׁקָלִים (הַיָּשָׁן) הִתְנוֹסְסָה תְּמוּנָתוֹ שֶׁל הַנָּשִׂיא לְשֶׁעָבַר זַלְמָן
שַׁזָּ"ר, וְכָתוּב שָׁם כָּךְ: הָאֻמָּה הָעִבְרִית שֶׁיָּדְעָה אֶת הַחֹק שֶׁל "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו',
ז') עוֹד מֵרֵאשִׁית עֲלִיָּתָהּ עַל הַבָּמָה הַהִסְטוֹרִית וְכוּ', יָדְעָה לְהוֹשִׁיב מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת בְּכָל
עִיר וּבְכָל כְּפָר בְּכָל גָּלִיל וּבְכָל מְדִינָה, וְקָבְעָה שֶׁכָּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת אֵין
דִּינָהּ כְּדִין עִיר. וְאַף בְּחֶשְׁכַת פְּזוּרֶיהָ וּבְכָל קְהִלּוֹתֶיהָ יָדְעָה לְהָטִיל עַל כָּל קְהִלָּה לְהַכְנִיס
לְקִרְבָּהּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת עַל חֶשְׁבּוֹן כָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָשִׁיר וָרָשׁ, בֵּין עָקָר וּבֵין מַרְבֶּה יְלָדִים,
רַוָּק וְלֹא רַוָּק, כֻּלָּם יַחַד צְרִיכִים לָשֵׂאת בְּעֹל לִמּוּד הַתּוֹרָה. כָּךְ אָמַר זַלְמָן שַׁזָּ"ר. הוּא לֹא
הָיָה אָדָם חֲרֵדִי אוֹ דָּתִי, הוּא הָיָה נְשִׂיא חִלּוֹנִי שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, וּבְכָל זֹאת כָּךְ כָּתַב.
גַּם רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה לְשֶׁעָבַר אַרִיאֵל שָׁרוֹן זַ"ל, לַמְרוֹת כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה וְלַמְרוֹת שֶׁהָיָה שָׁנוּי
בְּמַחֲלֹקֶת גְּדוֹלָה, אֵין חוֹלֵק שֶׁגַּם הוּא תָּרַם הַרְבֵּה לְעַם יִשְׂרָאֵל וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמוֹת
יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁדִּבְּרוּ אִתּוֹ פַּעַם עַל גִּיּוּס בַּחוּרֵי הַיְשִׁיבוֹת, אָמַר: "אֲנִי יוֹדֵעַ מַה זֶה צָבָא,
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם - בְּלִי הַיְשִׁיבוֹת אֵין עַם יִשְׂרָאֵל!". כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה מֵאֲנָשִׁים
חִלּוֹנִיִּים, זֶה צָרִיךְ לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶצְלֵנוּ רִפְיוֹן בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה.
שִׁוְיוֹן אֲמִתִּי
הַיּוֹם שֶׁכֻּלָּם מְדַבְּרִים עַל 'שִׁוְיוֹן בַּנֵּטֶל', אֲנַחְנוּ
צְרִיכִים לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ מַהוּ הַשִּׁוְיוֹן הָאֲמִתִּי!
צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת אֶת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה לְפָחוֹת כְּמִסְפַּר
הַחַיָּלִים! צָרִיךְ לָדַעַת וּלְהָבִין שֶׁאֵין דָּבָר שֶׁיָּכוֹל
לְהַשְׁתַּוּוֹת לַתּוֹרָה, "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ
לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (משלי ג', ט"ו)! אֵין דָּבָר שֶׁיָּכוֹל
לְהַשְׁתַּוּוֹת לָהּ.
כָּל הָרַעַשׁ שֶׁעוֹשִׂים בַּמֶּמְשָׁלָה וּבְבֵית הַמִּשְׁפָּט
נֶגֶד לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, רַק מַזְכִּיר לָנוּ לַעֲשׂוֹת בֶּדֶק
בַּיִת, לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּלְהִשְׁתַּדֵּל
כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר. אָסוּר לָנוּ לְוַתֵּר! כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים
שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּ'בּוֹר' בְּקִרְיַת הַמֶּמְשָׁלָה וְלֹא יוֹצְאִים
לְהִלָּחֵם פָּנִים אֶל פָּנִים בִּשְׂדֵה הַקְּרָב, יוֹשְׁבִים עַל
הַמַּחְשְׁבִים וְעוֹשִׂים דְּבָרִים מוֹעִילִים, כָּךְ תַּפְקִידָם
שֶׁל בַּחוּרֵי הַיְשִׁיבוֹת וְאַבְרְכֵי הַכּוֹלְלִים לִלְמוֹד תּוֹרָה
בְּכָל הַכֹּחַ. אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד
הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (בראשית מ"ח, כ"ב),
וְתִרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: בִּצְלוֹתִי וּבְבָעוּתִי - בְּבַקָּשָׁתִי
וּבִתְפִלָּתִי!
תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַשְׁפִּיעִים
הַגְּמָרָא (יומא דף ע"א ע"א) מַסְבִּירָה אֶת הַפָּסוּק:
"אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא" (משלי ח', ד') - אָמַר רַבִּי
בֶּרֶכְיָה, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁדּוֹמִין לְנָשִׁים וְעוֹשִׂין
גְּבוּרָה כַּאֲנָשִׁים. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: אִישִׁים לְשׁוֹן אִשָּׁה.
כְּלוֹמַר מִזֶּה שֶׁלֹּא כָּתוּב אֲנָשִׁים אֶלָּא אִישִׁים, אֶפְשָׁר
לְבָאֵר לְשׁוֹן אִשָּׁה. שׁוֹאֵל רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זצ"ל
בְּסִפְרוֹ "בֶּן יְהוֹיָדָע", אֵיךְ אֶפְשָׁר לְבָאֵר לְשׁוֹן אִשָּׁה
וְלוֹמַר שֶׁכַּוָּנַת הַפָּסוּק הִיא עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים?
אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתָהּ וּמִתְפַּרְנֶסֶת
מִבַּעְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ רְגִילִים בֶּעָבָר, כָּךְ תַּלְמִידֵי
הַחֲכָמִים יוֹשְׁבִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְאֵינָם עוֹסְקִים
בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, אֶלָּא מִתְפַּרְנְסִים עַל יְדֵי הָעֲשִׁירִים
וּנְדִיבֵי הָעָם.
אַף עַל פִּי שֶׁתַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים מְקַבְּלִים פַּרְנָסָה
מִנְּדִיבֵי הָעָם, מִכָּל מָקוֹם הֵם חֲזָקִים יוֹתֵר כֵּיוָן
שֶׁהֵם הַמַּשְׁפִּיעִים הָאֲמִתִּיִּים, בִּזְכוּתָם הָעֲשִׁירִים
עוֹשִׂים מַשָּׂא וּמַתָּן וּמַצְלִיחִים בּוֹ, וּבִזְכוּתָם נִמְנָעִים
פְּגוּעִים וַאֲסוֹנוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל.
בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויקרא דף כ"ט ע"א) מְבֹאָר, שֶׁתַּלְמִיד
חָכָם נִקְרָא שַׁבָּת, וְהַכַּוָּנָה שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַשַּׁבָּת מַשְׁפִּיעָה
שֶׁפַע וּבְרָכָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר
"לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה",
כָּךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה מַשְׁפִּיעִים
טוֹב לְעַם יִשְׂרָאֵל. הַרְבֵּה חֲיָלִים אוֹמְרִים שֶׁהַדָּבָר
שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם כֹּחַ וּבִטָּחוֹן לְהִלָּחֵם בָּאוֹיֵב, הוּא מִכֵּיוָן
שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ בַּחוּרִים וְאַבְרֵכִים שֶׁלּוֹמְדִים
תּוֹרָה בִּמְסִירוּת, וְלוּלֵא זֶה לֹא הָיוּ נִלְחָמִים.
יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לְהַרְבּוֹת כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר בְּלִמּוּד
הַתּוֹרָה, שֶׁנְּיַחֵל בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים לְבִיאַת מְשִׁיחַ
צִדְקֵנוּ, נְבַקֵּשׁ אֶת הַמָּשִׁיחַ מִכָּל הַלֵּב, אִם נְבַקֵּשׁ
כֻּלָּנוּ מִכָּל הַלֵּב וַדַּאי שֶׁנִּזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הַקְּרוֹבָה
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
הַתּוֹרָה הִיא הַנֶּשֶׁק
(מתוך הספר החדש "שמחת התורה" על חומש במדבר)
אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא (במדבר ל"א, ד').
חֹק הַגִּיּוּס שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ
יֵשׁ דֵּעָה בַּמִּדְרָשׁ (במדבר רבה פרשה כ"ב אות ב' ע"ש) שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ גִּיֵּס שְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף חֲיָלִים לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן. מַדּוּעַ הָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה לְגַיֵּס כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲיָלִים? הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ שָׁלַח לַמִּלְחָמָה רַק "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה", אִם כֵּן דַּי הָיָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף? אֶלָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גִּיֵּס שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף שֶׁיֵּצְאוּ לַמִּלְחָמָה, כְּנֶגֶד כָּל אֶחָד מֵהֶם עוֹד שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף שֶׁיֵּשְׁבוּ וְיִתְפַּלְלוּ וְיִלְמְדוּ תּוֹרָה, וְעוֹד שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַל הַכֵּלִים.
הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (מכות דף י' ע"א) עַל הַפָּסוּק "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם" (תהלים קכ"ב, ב'), עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בַּמִּלְחָמָה, בִּגְלַל שְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם הַמְצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה. בִּזְכוּת שֶׁהָיוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה בִּירוּשָׁלַיִם לְהַצְלָחַת הַחַיָּלִים, הָיוּ מְנַצְּחִים בַּמִּלְחָמָה. עוֹד מוּבָא בַּגְּמָרָא (שבועות דף ל"ה ע"ב), שֶׁהָיְתָה לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אַמְפֶּרְיָה עֲנָקִית, וְעַל כָּל אֶלֶף חֲיָלִים הָיוּ מָאתַיִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיֵּשְׁבוּ וְלָמְדוּ. זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב: "הָאֶלֶף לְךָ
שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לַנֹּטְרִים אֶת פִּרְיוֹ" (שיר השירים ח', י"ב). לְפִי זֶה אִם יֵשׁ חֲצִי מִלְיוֹן
חֲיָלִים, לְפָחוֹת מֵאָה אֶלֶף צְרִיכִים לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד! כָּכָה הָיָה בִּזְמַן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁכֻּלָּם
הָיוּ עוֹבְדֵי ה'.
פּוֹלִיטִיקָאִים חֲכָמִים
עַל הַשְּׁטָר שֶׁל מָאתַיִם שְׁקָלִים (הַיָּשָׁן) הִתְנוֹסְסָה תְּמוּנָתוֹ שֶׁל הַנָּשִׂיא לְשֶׁעָבַר זַלְמָן
שַׁזָּ"ר, וְכָתוּב שָׁם כָּךְ: הָאֻמָּה הָעִבְרִית שֶׁיָּדְעָה אֶת הַחֹק שֶׁל "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו',
ז') עוֹד מֵרֵאשִׁית עֲלִיָּתָהּ עַל הַבָּמָה הַהִסְטוֹרִית וְכוּ', יָדְעָה לְהוֹשִׁיב מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת בְּכָל
עִיר וּבְכָל כְּפָר בְּכָל גָּלִיל וּבְכָל מְדִינָה, וְקָבְעָה שֶׁכָּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת אֵין
דִּינָהּ כְּדִין עִיר. וְאַף בְּחֶשְׁכַת פְּזוּרֶיהָ וּבְכָל קְהִלּוֹתֶיהָ יָדְעָה לְהָטִיל עַל כָּל קְהִלָּה לְהַכְנִיס
לְקִרְבָּהּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת עַל חֶשְׁבּוֹן כָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָשִׁיר וָרָשׁ, בֵּין עָקָר וּבֵין מַרְבֶּה יְלָדִים,
רַוָּק וְלֹא רַוָּק, כֻּלָּם יַחַד צְרִיכִים לָשֵׂאת בְּעֹל לִמּוּד הַתּוֹרָה. כָּךְ אָמַר זַלְמָן שַׁזָּ"ר. הוּא לֹא
הָיָה אָדָם חֲרֵדִי אוֹ דָּתִי, הוּא הָיָה נְשִׂיא חִלּוֹנִי שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, וּבְכָל זֹאת כָּךְ כָּתַב.
גַּם רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה לְשֶׁעָבַר אַרִיאֵל שָׁרוֹן זַ"ל, לַמְרוֹת כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה וְלַמְרוֹת שֶׁהָיָה שָׁנוּי
בְּמַחֲלֹקֶת גְּדוֹלָה, אֵין חוֹלֵק שֶׁגַּם הוּא תָּרַם הַרְבֵּה לְעַם יִשְׂרָאֵל וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמוֹת
יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁדִּבְּרוּ אִתּוֹ פַּעַם עַל גִּיּוּס בַּחוּרֵי הַיְשִׁיבוֹת, אָמַר: "אֲנִי יוֹדֵעַ מַה זֶה צָבָא,
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם - בְּלִי הַיְשִׁיבוֹת אֵין עַם יִשְׂרָאֵל!". כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה מֵאֲנָשִׁים
חִלּוֹנִיִּים, זֶה צָרִיךְ לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶצְלֵנוּ רִפְיוֹן בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה.
שִׁוְיוֹן אֲמִתִּי
הַיּוֹם שֶׁכֻּלָּם מְדַבְּרִים עַל 'שִׁוְיוֹן בַּנֵּטֶל', אֲנַחְנוּ
צְרִיכִים לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ מַהוּ הַשִּׁוְיוֹן הָאֲמִתִּי!
צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת אֶת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה לְפָחוֹת כְּמִסְפַּר
הַחַיָּלִים! צָרִיךְ לָדַעַת וּלְהָבִין שֶׁאֵין דָּבָר שֶׁיָּכוֹל
לְהַשְׁתַּוּוֹת לַתּוֹרָה, "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ
לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (משלי ג', ט"ו)! אֵין דָּבָר שֶׁיָּכוֹל
לְהַשְׁתַּוּוֹת לָהּ.
כָּל הָרַעַשׁ שֶׁעוֹשִׂים בַּמֶּמְשָׁלָה וּבְבֵית הַמִּשְׁפָּט
נֶגֶד לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, רַק מַזְכִּיר לָנוּ לַעֲשׂוֹת בֶּדֶק
בַּיִת, לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּלְהִשְׁתַּדֵּל
כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר. אָסוּר לָנוּ לְוַתֵּר! כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים
שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּ'בּוֹר' בְּקִרְיַת הַמֶּמְשָׁלָה וְלֹא יוֹצְאִים
לְהִלָּחֵם פָּנִים אֶל פָּנִים בִּשְׂדֵה הַקְּרָב, יוֹשְׁבִים עַל
הַמַּחְשְׁבִים וְעוֹשִׂים דְּבָרִים מוֹעִילִים, כָּךְ תַּפְקִידָם
שֶׁל בַּחוּרֵי הַיְשִׁיבוֹת וְאַבְרְכֵי הַכּוֹלְלִים לִלְמוֹד תּוֹרָה
בְּכָל הַכֹּחַ. אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד
הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (בראשית מ"ח, כ"ב),
וְתִרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: בִּצְלוֹתִי וּבְבָעוּתִי - בְּבַקָּשָׁתִי
וּבִתְפִלָּתִי!
תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַשְׁפִּיעִים
הַגְּמָרָא (יומא דף ע"א ע"א) מַסְבִּירָה אֶת הַפָּסוּק:
"אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא" (משלי ח', ד') - אָמַר רַבִּי
בֶּרֶכְיָה, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁדּוֹמִין לְנָשִׁים וְעוֹשִׂין
גְּבוּרָה כַּאֲנָשִׁים. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: אִישִׁים לְשׁוֹן אִשָּׁה.
כְּלוֹמַר מִזֶּה שֶׁלֹּא כָּתוּב אֲנָשִׁים אֶלָּא אִישִׁים, אֶפְשָׁר
לְבָאֵר לְשׁוֹן אִשָּׁה. שׁוֹאֵל רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זצ"ל
בְּסִפְרוֹ "בֶּן יְהוֹיָדָע", אֵיךְ אֶפְשָׁר לְבָאֵר לְשׁוֹן אִשָּׁה
וְלוֹמַר שֶׁכַּוָּנַת הַפָּסוּק הִיא עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים?
אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתָהּ וּמִתְפַּרְנֶסֶת
מִבַּעְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ רְגִילִים בֶּעָבָר, כָּךְ תַּלְמִידֵי
הַחֲכָמִים יוֹשְׁבִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְאֵינָם עוֹסְקִים
בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, אֶלָּא מִתְפַּרְנְסִים עַל יְדֵי הָעֲשִׁירִים
וּנְדִיבֵי הָעָם.
אַף עַל פִּי שֶׁתַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים מְקַבְּלִים פַּרְנָסָה
מִנְּדִיבֵי הָעָם, מִכָּל מָקוֹם הֵם חֲזָקִים יוֹתֵר כֵּיוָן
שֶׁהֵם הַמַּשְׁפִּיעִים הָאֲמִתִּיִּים, בִּזְכוּתָם הָעֲשִׁירִים
עוֹשִׂים מַשָּׂא וּמַתָּן וּמַצְלִיחִים בּוֹ, וּבִזְכוּתָם נִמְנָעִים
פְּגוּעִים וַאֲסוֹנוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל.
בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויקרא דף כ"ט ע"א) מְבֹאָר, שֶׁתַּלְמִיד
חָכָם נִקְרָא שַׁבָּת, וְהַכַּוָּנָה שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַשַּׁבָּת מַשְׁפִּיעָה
שֶׁפַע וּבְרָכָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר
"לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה",
כָּךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה מַשְׁפִּיעִים
טוֹב לְעַם יִשְׂרָאֵל. הַרְבֵּה חֲיָלִים אוֹמְרִים שֶׁהַדָּבָר
שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם כֹּחַ וּבִטָּחוֹן לְהִלָּחֵם בָּאוֹיֵב, הוּא מִכֵּיוָן
שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ בַּחוּרִים וְאַבְרֵכִים שֶׁלּוֹמְדִים
תּוֹרָה בִּמְסִירוּת, וְלוּלֵא זֶה לֹא הָיוּ נִלְחָמִים.
יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לְהַרְבּוֹת כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר בְּלִמּוּד
הַתּוֹרָה, שֶׁנְּיַחֵל בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים לְבִיאַת מְשִׁיחַ
צִדְקֵנוּ, נְבַקֵּשׁ אֶת הַמָּשִׁיחַ מִכָּל הַלֵּב, אִם נְבַקֵּשׁ
כֻּלָּנוּ מִכָּל הַלֵּב וַדַּאי שֶׁנִּזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הַקְּרוֹבָה
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
אשרייך צדיקה❤
המאמר הזה של פרשת השבוע הוא ביקורת כלפינו
פעמים רבות בגלל המירוץ של החיים, אנחנו מתבלבלים בסדרי עדיפויות, ומתנהגים בחוסר רגישות לזולת.
מוזמנים לקרוא, לשתף, ובעיקר: לאהוב
פרשת השבוע פרשת מטות - מסעי
"גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ" (במדבר ל"ב, ט"ז)
רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, מגיעים בני גד ובני ראובן אל משה רבנו ומבקשים להישאר בעבר הירדן המזרחי:
"וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ" (במדבר ל"ב, ט"ז)
הם מזכירים קודם את הגדרות לצאן, ורק לאחר מכן את הבתים לילדים ולמשפחה.
משה רבנו מסכים לבקשתם, אך הופך את סדר המילים:
"בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹאנְכֶם." (במדבר ל"ב, כ"ד)
רש"י מסביר מדוע משה הפך את סדר המילים:
"חָסִים הָיוּ עַל מָמוֹנָם יוֹתֵר מִבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, שֶׁהִקְדִּימוּ מִקְנֵיהֶם לְטַפָּם. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לֹא כֵן, עֲשׂוּ הָעִקָּר עִקָּר וְהַטָּפֵל טָפֵל, בְּנוּ לָכֶם תְּחִלָּה עָרִים לְטַפְּכֶם וְאַחַר כָּךְ גְּדֵרוֹת לְצֹאנְכֶם" (רש"י, במדבר ל"ב, ט"ז)
משה מסביר להם שהכסף והעסק נועדו לשרת את הבית, ולא להפך.
רגישות לזולת היא ערך מרכזי ביהדות, וכך כותבת הגמרא:
"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: גָּדוֹל אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן... רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: זֶה נִתָּן לְהִשָּׁבוֹן וְזֶה לֹא נִתָּן לְהִשָּׁבוֹן" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ח עמוד ב')
הגמרא מסבירה שפגיעה בנפש האדם חמורה יותר מפגיעה בממונו, משום שנזק כספי אפשר להחזיר, אך נזק נפשי פעמים רבות אי אפשר לתקן.
לכן, כשאנחנו רוצים להיטיב עם בני אדם, עלינו להפגין רגישות ויחס אישי כלפיהם, וכך כותבת הגמרא:
"דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵירוֹ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א עמוד ב')
אימי, שעוסקת שנים בחינוך, שיתפה אותי לא פעם בתובנות שהיא שומעת מילדים להורים שמצליחים מאוד בעולם העסקים.
הם מספרים שההורים שלהם משקיעים את רוב זמנם בעבודה ובעסקים, וכשהם חוזרים הביתה אין להם כוח להקשיב, לדבר ולהיות עם ילדיהם.
במקום לתת להם נוכחות ויחס אישי, הם מנסים להשלים את החסר באמצעות כסף, חוגים ומתנות.
כך בדיוק נראה המצב כשהרגישות לממון גוברת על הרגישות לזולת.
וכך נראים חיים שבהם "גדרות הצאן" הפכו לעיקר, והילדים למטרד.
שבת שלום
-------------------
אמונתי בך
https://emunati-becha.my.canva.site/
פעמים רבות בגלל המירוץ של החיים, אנחנו מתבלבלים בסדרי עדיפויות, ומתנהגים בחוסר רגישות לזולת.
מוזמנים לקרוא, לשתף, ובעיקר: לאהוב
פרשת השבוע פרשת מטות - מסעי
"גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ" (במדבר ל"ב, ט"ז)
רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, מגיעים בני גד ובני ראובן אל משה רבנו ומבקשים להישאר בעבר הירדן המזרחי:
"וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ" (במדבר ל"ב, ט"ז)
הם מזכירים קודם את הגדרות לצאן, ורק לאחר מכן את הבתים לילדים ולמשפחה.
משה רבנו מסכים לבקשתם, אך הופך את סדר המילים:
"בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹאנְכֶם." (במדבר ל"ב, כ"ד)
רש"י מסביר מדוע משה הפך את סדר המילים:
"חָסִים הָיוּ עַל מָמוֹנָם יוֹתֵר מִבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, שֶׁהִקְדִּימוּ מִקְנֵיהֶם לְטַפָּם. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לֹא כֵן, עֲשׂוּ הָעִקָּר עִקָּר וְהַטָּפֵל טָפֵל, בְּנוּ לָכֶם תְּחִלָּה עָרִים לְטַפְּכֶם וְאַחַר כָּךְ גְּדֵרוֹת לְצֹאנְכֶם" (רש"י, במדבר ל"ב, ט"ז)
משה מסביר להם שהכסף והעסק נועדו לשרת את הבית, ולא להפך.
רגישות לזולת היא ערך מרכזי ביהדות, וכך כותבת הגמרא:
"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: גָּדוֹל אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן... רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: זֶה נִתָּן לְהִשָּׁבוֹן וְזֶה לֹא נִתָּן לְהִשָּׁבוֹן" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ח עמוד ב')
הגמרא מסבירה שפגיעה בנפש האדם חמורה יותר מפגיעה בממונו, משום שנזק כספי אפשר להחזיר, אך נזק נפשי פעמים רבות אי אפשר לתקן.
לכן, כשאנחנו רוצים להיטיב עם בני אדם, עלינו להפגין רגישות ויחס אישי כלפיהם, וכך כותבת הגמרא:
"דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵירוֹ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א עמוד ב')
אימי, שעוסקת שנים בחינוך, שיתפה אותי לא פעם בתובנות שהיא שומעת מילדים להורים שמצליחים מאוד בעולם העסקים.
הם מספרים שההורים שלהם משקיעים את רוב זמנם בעבודה ובעסקים, וכשהם חוזרים הביתה אין להם כוח להקשיב, לדבר ולהיות עם ילדיהם.
במקום לתת להם נוכחות ויחס אישי, הם מנסים להשלים את החסר באמצעות כסף, חוגים ומתנות.
כך בדיוק נראה המצב כשהרגישות לממון גוברת על הרגישות לזולת.
וכך נראים חיים שבהם "גדרות הצאן" הפכו לעיקר, והילדים למטרד.
שבת שלום
-------------------
אמונתי בך
https://emunati-becha.my.canva.site/
ואהבת לרעך כמוך
לדעתי דבר התורה של שבוע זה.
במיוחד שהנושאים בנטל זעקו שבוע שעבר זה הזמן ליישם את דבר התורה הזה ושחרדים התגייסו, בנוסף לתת סובלנות יותר ללהט"ב וכדומה.
חושב שאם דבר התורה הזה יתאפשר ישראל תהיה טובה יותר
לדעתי דבר התורה של שבוע זה.
במיוחד שהנושאים בנטל זעקו שבוע שעבר זה הזמן ליישם את דבר התורה הזה ושחרדים התגייסו, בנוסף לתת סובלנות יותר ללהט"ב וכדומה.
חושב שאם דבר התורה הזה יתאפשר ישראל תהיה טובה יותר
אנונימי
זה הוא אינו דבר תורה ^
נא לא להטעות אחרים חס ושלום.
נא לא להטעות אחרים חס ושלום.
"דרך קצרה שהיא ארוכה ודרך ארוכה שהיא קצרה" גמרא בבלי, מסכת עירובין דף נ"ג, עמוד ב
הגמרא מספרת על התנא רבי יהושע בן חנניה, ששיתף בסיפור אישי:
"פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק (ילד) יושב על פרשת דרכים. ואמרתי לו: 'באיזו דרך נלך לעיר?'
אמר לי: 'זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה וקצרה'.
הלכתי בקצרה וארוכה. כיוון שהגעתי לעיר, מצאתי אותה שמקפת (מוקפת) גנות ופרדסין [שהיוו מחסום ולא ניתן היה להיכנס].
חזרתי לאחורי, אמרתי לו: 'בני, לא כך אמרת לי שזו קצרה?'
אמר לי: 'ולא כך אמרתי לך: ארוכה היא?!'
נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: 'אשריכם ישראל, שכולכם חכמים גדולים הינכם, מגדולכם ועד קטנכם'."
2. הכוונה והמשמעות
דרך קצרה שהיא ארוכה: קיצור דרך שנראה מבטיח, מהיר וקל ברגע הראשון, אך בפועל הוא רצוף מכשולים, סיבוכים ועיכובים שגורמים לו לקחת הרבה יותר זמן (או לא להביא אל היעד בכלל).
דרך ארוכה שהיא קצרה: דרך המלך הסלולה. היא דורשת יותר מאמץ, סבלנות והשקעה מראש, אך כיוון שהיא בטוחה ופתוחה, מגיעים בה אל היעד בצורה חלקה ומהירה יותר בסופו של דבר.
במובן העמוק, זהו משל לחיים: השקעה אמיתית ותהליך יסודי (בלימודים, בעבודה, בזוגיות או בתיקון עצמי) נראים ארוכים ומפרכים, אך הם הדרך המהירה ביותר להצלחה יציבה.
3. דוגמה יפהפייה ומובהקת מהתורה
הדוגמה המושלמת ביותר לעיקרון זה בתורה מופיעה מיד עם יציאת בני ישראל ממצרים (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז):
"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים: פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף..."
ההסבר לפסוק:
הדרך הגיאוגרפית הישירה והקצרה ביותר ממצרים לארץ כנען הייתה "דרך ארץ פלשתים" (לאורך חוף הים התיכון) נסיעה או הליכה של ימים ספורים בלבד. זוהי ה"דרך הקצרה".
אולם, אלוהים ידע שאם העם יעבור שם, הוא ייתקל מיד בצבאות ובמלחמות קשות. העם, שרק הרגע יצא מעבדות, ייבהל, יישבר ויחזור מיד למצרים. לכן, הדרך הקצרה הזו הייתה מתבררת כארוכה ולא יעילה.
במקום זאת, אלוהים הוליך אותם ב"דרך ארוכה" סיבוב גדול דרך המדבר וים סוף, תהליך שנמשך בסופו של דבר 40 שנה. הדרך הארוכה הזו, שכללה את מתן תורה, בניית המשכן והתבגרות רוחנית במדבר, היא זו שאיפשרה להם להפוך לעם חופשי וחזק, ובסופו של דבר להיכנס לארץ בצורה בטוחה. זו הייתה הדרך הארוכה שהיא קצרה.
הגמרא מספרת על התנא רבי יהושע בן חנניה, ששיתף בסיפור אישי:
"פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק (ילד) יושב על פרשת דרכים. ואמרתי לו: 'באיזו דרך נלך לעיר?'
אמר לי: 'זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה וקצרה'.
הלכתי בקצרה וארוכה. כיוון שהגעתי לעיר, מצאתי אותה שמקפת (מוקפת) גנות ופרדסין [שהיוו מחסום ולא ניתן היה להיכנס].
חזרתי לאחורי, אמרתי לו: 'בני, לא כך אמרת לי שזו קצרה?'
אמר לי: 'ולא כך אמרתי לך: ארוכה היא?!'
נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: 'אשריכם ישראל, שכולכם חכמים גדולים הינכם, מגדולכם ועד קטנכם'."
2. הכוונה והמשמעות
דרך קצרה שהיא ארוכה: קיצור דרך שנראה מבטיח, מהיר וקל ברגע הראשון, אך בפועל הוא רצוף מכשולים, סיבוכים ועיכובים שגורמים לו לקחת הרבה יותר זמן (או לא להביא אל היעד בכלל).
דרך ארוכה שהיא קצרה: דרך המלך הסלולה. היא דורשת יותר מאמץ, סבלנות והשקעה מראש, אך כיוון שהיא בטוחה ופתוחה, מגיעים בה אל היעד בצורה חלקה ומהירה יותר בסופו של דבר.
במובן העמוק, זהו משל לחיים: השקעה אמיתית ותהליך יסודי (בלימודים, בעבודה, בזוגיות או בתיקון עצמי) נראים ארוכים ומפרכים, אך הם הדרך המהירה ביותר להצלחה יציבה.
3. דוגמה יפהפייה ומובהקת מהתורה
הדוגמה המושלמת ביותר לעיקרון זה בתורה מופיעה מיד עם יציאת בני ישראל ממצרים (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז):
"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים: פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף..."
ההסבר לפסוק:
הדרך הגיאוגרפית הישירה והקצרה ביותר ממצרים לארץ כנען הייתה "דרך ארץ פלשתים" (לאורך חוף הים התיכון) נסיעה או הליכה של ימים ספורים בלבד. זוהי ה"דרך הקצרה".
אולם, אלוהים ידע שאם העם יעבור שם, הוא ייתקל מיד בצבאות ובמלחמות קשות. העם, שרק הרגע יצא מעבדות, ייבהל, יישבר ויחזור מיד למצרים. לכן, הדרך הקצרה הזו הייתה מתבררת כארוכה ולא יעילה.
במקום זאת, אלוהים הוליך אותם ב"דרך ארוכה" סיבוב גדול דרך המדבר וים סוף, תהליך שנמשך בסופו של דבר 40 שנה. הדרך הארוכה הזו, שכללה את מתן תורה, בניית המשכן והתבגרות רוחנית במדבר, היא זו שאיפשרה להם להפוך לעם חופשי וחזק, ובסופו של דבר להיכנס לארץ בצורה בטוחה. זו הייתה הדרך הארוכה שהיא קצרה.
ואהבת לרעך כמוך זה כן דבר תורה
ואני חושב שאם זה יתממש ישראל תהיה טובה הרבה יותר מאשר שאר המגילות הארוכות
תחשבו- הנושאים בנטל ישמחו
הלהט"ב ישמחו
הנשים
וכדומה
ואני חושב שאם זה יתממש ישראל תהיה טובה הרבה יותר מאשר שאר המגילות הארוכות
תחשבו- הנושאים בנטל ישמחו
הלהט"ב ישמחו
הנשים
וכדומה
אנונימי
^ התורה אומרת שהלהטב צריכים לעשות תשובה ממעשיהם.
^ההפך
אתה לא שם לב שאלוקים בורא בכמויות הומאים? הוא מת עליהם.. אחרת לא היה בורא כנראה כל כך הרבה..
לא הייתי שם לב למשפט הספציפי בתורה כמו שיש שם עוד המון דברים לא הגיוניים
אתה לא שם לב שאלוקים בורא בכמויות הומאים? הוא מת עליהם.. אחרת לא היה בורא כנראה כל כך הרבה..
לא הייתי שם לב למשפט הספציפי בתורה כמו שיש שם עוד המון דברים לא הגיוניים
אנונימי