5 תשובות
מי ביקש
אנונימית
דבר תורה 1:
כשהמחויבות הופכת לאופציה.
שבת שלום, שבת פרשת ויצא.
לפעמים לא כל כך נעים לדבר על דברים מסוימים, אבל כנראה שהם חשובים מאוד. בפרשתנו מופיע פסוק יוצא דופן, שבו יעקב, לאחר שסיים לעבוד שבע שנים עבור רחל, אומר ללבן: "הבה את אשתי כי מלאו ימיי ואבוא אליה."
יעקב מבקש להתחתן עם רחל, ומציין במפורש את רצונו לקיים איתה יחסי אישות. לכאורה, מה עניין התורה לציין זאת? הרי ברור מדוע אדם מתחתן, ואין צורך לומר את הדברים במפורש. ובכל זאת, התורה חורגת כאן מגדרי הצניעות המקובלים כדי להעביר מסר משמעותי: יש קשר עמוק ובלתי נפרד בין יחסי אישות, זוגיות ונישואין.
התורה מבקשת להדגיש שאין קיום יחסי אישות מחוץ למסגרת הנישואין. הקשר האינטימי ביותר בין איש לאישה שייך לברית הנישואין, למסגרת של מחויבות, נאמנות ואחריות הדדית.
ייתכן שבמשך שנים רבות המסר הזה היה מובן מאליו, אבל מאז שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, התרבות המערבית החלה לנתק באופן הולך וגובר את יחסי האישות ממוסד הנישואין. הרב זקס ז"ל התריע על כך פעמים רבות, וראה בתהליך הזה אחד הגורמים המרכזיים לשבר בחברה המודרנית.
הנישואין, שבעבר נתפסו כברית עמוקה בין שני אנשים, הפכו במידה רבה להסכם. הסכם שנמשך כל עוד הוא מתאים, כל עוד הוא משתלם, וכל עוד שני הצדדים מרגישים שהם מקבלים ממנו את מה שהם רוצים.
כאשר מוציאים את הקשר האינטימי והעמוק של יחסי האישות ממסגרת הנישואין, משתנה גם תפיסת הזוגיות. הרב זקס תיאר את השינוי הזה כמעבר משיח של "אנחנו" לשיח של "אני". במקום לשאול מה טוב לנו, מה אנחנו בונים יחד, ומה האחריות שלי כלפי בן או בת הזוג, האדם שואל מה טוב לי, מה משתלם לי, האם אני נהנה, והאם הקשר הזה עדיין משרת את הרצונות שלי.
כאשר האני הופך למרכז, היכולת לבנות קשר של מחויבות ושל הקרבה הולכת ונחלשת. התוצאה היא פירוק המשפחה, והפירוק הזה הוא אחד הדברים החמורים ביותר המתרחשים בחברה שלנו.
המשפחה היא בית הספר הראשון לערכים. היא המקום שבו אדם לומד נאמנות, אחריות, סבלנות, התחשבות, ויכולת להתמודד עם קשיים. בתוך המשפחה לומדים שלא תמיד הכול מסתדר כפי שרוצים, שלא תמיד מסכימים, ושיש ערך עצום להישאר יחד, להתמודד, ולבנות משהו משותף לאורך זמן.
גם כאשר יש מאבקים בתוך המשפחה, כל עוד הם מתקיימים בתוך מסגרת של אהבה, אחווה, מחויבות ושותפות, יש להם משמעות אחרת. המשפחה היא המקום שבו האדם לומד שהחיים אינם סובבים רק סביבו.
כאשר מנתקים את יחסי האישות ממסגרת הנישואין, וכאשר מנתקים את הנישואין ממחויבות עמוקה, אנחנו פוגעים ביסודות שעליהם בנויה המשפחה, וממילא גם החברה כולה.
לא תמיד נעים לדבר על הדברים האלה, ולעיתים אנחנו נשמעים מיושנים או לא מספיק ליברליים. אבל דווקא כאן חשוב לומר: אנחנו לא מיושנים, אנחנו רלוונטיים מאוד. אנחנו מבקשים לשמור על יסודות עמוקים של חברה בריאה, על קשר שבנוי על נאמנות ומחויבות, ועל המשפחה כמקום שבו האדם לומד לחיות לא רק למען עצמו, אלא גם למען האחר.
קיום יחסי אישות בתוך מסגרת הנישואין אינו רק עניין של הלכה פרטית. הוא חלק מהתפיסה העמוקה של התורה על זוגיות, משפחה, אחריות ועל בניית חברה. מעבר לכך, כאשר מנתקים את האינטימיות מהמחויבות, לא מדובר בשחרור בלבד, אלא גם בפירוק של יסודות החברה.
שבת שלום.
כשהמחויבות הופכת לאופציה.
שבת שלום, שבת פרשת ויצא.
לפעמים לא כל כך נעים לדבר על דברים מסוימים, אבל כנראה שהם חשובים מאוד. בפרשתנו מופיע פסוק יוצא דופן, שבו יעקב, לאחר שסיים לעבוד שבע שנים עבור רחל, אומר ללבן: "הבה את אשתי כי מלאו ימיי ואבוא אליה."
יעקב מבקש להתחתן עם רחל, ומציין במפורש את רצונו לקיים איתה יחסי אישות. לכאורה, מה עניין התורה לציין זאת? הרי ברור מדוע אדם מתחתן, ואין צורך לומר את הדברים במפורש. ובכל זאת, התורה חורגת כאן מגדרי הצניעות המקובלים כדי להעביר מסר משמעותי: יש קשר עמוק ובלתי נפרד בין יחסי אישות, זוגיות ונישואין.
התורה מבקשת להדגיש שאין קיום יחסי אישות מחוץ למסגרת הנישואין. הקשר האינטימי ביותר בין איש לאישה שייך לברית הנישואין, למסגרת של מחויבות, נאמנות ואחריות הדדית.
ייתכן שבמשך שנים רבות המסר הזה היה מובן מאליו, אבל מאז שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, התרבות המערבית החלה לנתק באופן הולך וגובר את יחסי האישות ממוסד הנישואין. הרב זקס ז"ל התריע על כך פעמים רבות, וראה בתהליך הזה אחד הגורמים המרכזיים לשבר בחברה המודרנית.
הנישואין, שבעבר נתפסו כברית עמוקה בין שני אנשים, הפכו במידה רבה להסכם. הסכם שנמשך כל עוד הוא מתאים, כל עוד הוא משתלם, וכל עוד שני הצדדים מרגישים שהם מקבלים ממנו את מה שהם רוצים.
כאשר מוציאים את הקשר האינטימי והעמוק של יחסי האישות ממסגרת הנישואין, משתנה גם תפיסת הזוגיות. הרב זקס תיאר את השינוי הזה כמעבר משיח של "אנחנו" לשיח של "אני". במקום לשאול מה טוב לנו, מה אנחנו בונים יחד, ומה האחריות שלי כלפי בן או בת הזוג, האדם שואל מה טוב לי, מה משתלם לי, האם אני נהנה, והאם הקשר הזה עדיין משרת את הרצונות שלי.
כאשר האני הופך למרכז, היכולת לבנות קשר של מחויבות ושל הקרבה הולכת ונחלשת. התוצאה היא פירוק המשפחה, והפירוק הזה הוא אחד הדברים החמורים ביותר המתרחשים בחברה שלנו.
המשפחה היא בית הספר הראשון לערכים. היא המקום שבו אדם לומד נאמנות, אחריות, סבלנות, התחשבות, ויכולת להתמודד עם קשיים. בתוך המשפחה לומדים שלא תמיד הכול מסתדר כפי שרוצים, שלא תמיד מסכימים, ושיש ערך עצום להישאר יחד, להתמודד, ולבנות משהו משותף לאורך זמן.
גם כאשר יש מאבקים בתוך המשפחה, כל עוד הם מתקיימים בתוך מסגרת של אהבה, אחווה, מחויבות ושותפות, יש להם משמעות אחרת. המשפחה היא המקום שבו האדם לומד שהחיים אינם סובבים רק סביבו.
כאשר מנתקים את יחסי האישות ממסגרת הנישואין, וכאשר מנתקים את הנישואין ממחויבות עמוקה, אנחנו פוגעים ביסודות שעליהם בנויה המשפחה, וממילא גם החברה כולה.
לא תמיד נעים לדבר על הדברים האלה, ולעיתים אנחנו נשמעים מיושנים או לא מספיק ליברליים. אבל דווקא כאן חשוב לומר: אנחנו לא מיושנים, אנחנו רלוונטיים מאוד. אנחנו מבקשים לשמור על יסודות עמוקים של חברה בריאה, על קשר שבנוי על נאמנות ומחויבות, ועל המשפחה כמקום שבו האדם לומד לחיות לא רק למען עצמו, אלא גם למען האחר.
קיום יחסי אישות בתוך מסגרת הנישואין אינו רק עניין של הלכה פרטית. הוא חלק מהתפיסה העמוקה של התורה על זוגיות, משפחה, אחריות ועל בניית חברה. מעבר לכך, כאשר מנתקים את האינטימיות מהמחויבות, לא מדובר בשחרור בלבד, אלא גם בפירוק של יסודות החברה.
שבת שלום.
דבר תורה 2:
לפרשת ויצא,
שלום לכולם,
לפעמים לא מרגישים נח במקום בו אנו נמצאים, זה קורה בגלל האנשים או סגנון המקום שאינו מתאים לרוחנו.
הפעולה האוטומטית בדרך כלל היא קודם כל לצאת מאותו מקום, לא תמיד ברור לאן...בלי יעד חלופי אחר, אבל *לשם* או *איתם* אני לא מוכן להישאר...
יעקב מלמד אותנו דווקא אחרת...
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".
גם כשיוצאים ממקום או מציאות או סביבת אנשים מסוימת, כדאי שתהיה לנו אלטרנטיבה ללכת לחרן, אבל יותר מכך, "וילך חרנה" תוליך ותעביר מעצמך את הכעס וחרון אף מאותם אנשים... עם קצת גמישות ולא מעט ענווה, תוכל לראות שאפשר בהחלט להסתדר שם ואפילו עם אותם אנשים....זה רק שאלה של רצון ..
שבת שלום
לפרשת ויצא,
שלום לכולם,
לפעמים לא מרגישים נח במקום בו אנו נמצאים, זה קורה בגלל האנשים או סגנון המקום שאינו מתאים לרוחנו.
הפעולה האוטומטית בדרך כלל היא קודם כל לצאת מאותו מקום, לא תמיד ברור לאן...בלי יעד חלופי אחר, אבל *לשם* או *איתם* אני לא מוכן להישאר...
יעקב מלמד אותנו דווקא אחרת...
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".
גם כשיוצאים ממקום או מציאות או סביבת אנשים מסוימת, כדאי שתהיה לנו אלטרנטיבה ללכת לחרן, אבל יותר מכך, "וילך חרנה" תוליך ותעביר מעצמך את הכעס וחרון אף מאותם אנשים... עם קצת גמישות ולא מעט ענווה, תוכל לראות שאפשר בהחלט להסתדר שם ואפילו עם אותם אנשים....זה רק שאלה של רצון ..
שבת שלום
שלחו לי את אילו
בפרשת ויצא כתוב "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" כלומר יעקב אבינו לוקח אבנים סביב המקום שבו הוא ישן ואז כתוב "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ" כלומר יעקב קם בבוקר וכתוב שהוא לוקח את האבן שהוא שם סביבו בלילה והוא עושה אותה בתור מזבח ויוצק עליה שמן
לכאורה לא מובן בהתחלה התורה אומרת שהוא לקח אבנים ברבים ואז פתאום בבוקר זה רק אבן אחת! וצריך להסביר את העניין
יש מדרש שאומר שהיה ידוע שיהיו לעם ישראל שנים עשר שבטים ויעקב אבינו עשה ניסוי ואם האבנים יתאחדו - הוא זה שממנו יצאו שנים עשר שבטים
לכאורה לא מובן למה דווקא מיעקב אבינו יצאו שנים עשר שבטים? למה הוא ולא אברהם אבינו או יצחק אבינו? למה האיחוד של האבנים מעיד על זה שהוא יעמיד שנים עשר שבטים?
מוסבר שבאדם הראשון היו את כלל נשמות ישראל וכשהוא חטא הנשמות הטהורות האלה התערבבו עם הקלקול והעולם כולו היה מעורבב טוב ורע עד שאברהם אבינו הגיע והנכיח את הקדוש ברוך הוא והודיע לכולם על הקדוש ברוך הוא ואברהם אבינו זיכך את עצמו פלט חלקים מקולקלים שבו והוליד את יצחק אבינו וככה גם יצחק אבינו היה צריך לפלוט את חלקים מקולקלים שבו ובגלל זה אצלם האבנים לא יכלו להתחבר כי הם היו בתהליך של זיכוך כמו שמפרידים בין הקליפה לפרי וכשיעקב אבינו הגיע הוא היה שלם "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם" תם כלומר שלם
יעקב אבינו הבין שאם כל האבנים יתחברו זה יעיד על כך שבניו יתחברו ביחד משמע שאין לו קלקול וממילא אין תהליך של הפרדה כמו שמפרידים קליפה מפרי אלא הכל שלם טהור
האחדות של עם ישראל מופיעה דווקא בארץ ישראל "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד *בָּאָרֶץ*" וכידוע הלילה רומז לגלות והבוקר לגאולה ובגלל זה בלילה האבנים היו נפרדות כמו שעם ישראל בגלות היה נפרד ודווקא בבוקר דווקא בגאולה דווקא כשאנחנו מגיעים לארץ ישראל - עם ישראל מתאחד לאחד וזה מה שיעקב אבינו אומר לבניו "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים" שהוא רמז להם על האחדות בכניסה לארץ ישראל
העבודה הזאת של אחדות עם ישראל היא נורא קשה בגלל הקלקולים שיש בתוך כולנו ובגללם אנחנו לא מצליחים להכיר את מי שאנחנו באמת וקשה לנו לדעת איפה המקום המדויק שלנו כי אותם קלקולים מושכים אותנו למקומות שלא טובים לנו ומתוך זה מתחילים הריבים שיש בעם ישראל כמו פאזל שאם החלקים לא במקום המתאים שלהם התמונה לא מלאה והחלקים לא ישלימו זה את זה
בגלל הקלקולים שיש לנו כשאנחנו מתקנים את עצמנו הרבה פעמים אנחנו מרוכזים יותר מידי בעצמנו ואנחנו לא מצליחים להכיר במעלה של אנשים אחרים ובגלל זה במקום שנרגיש שהם משלימים אותנו - אנחנו עלולים להרגיש שהם מאיימים עלינו אומנם לפעמים זה באמת נכון כי הם גם לא מצאו את מי שהם באמת והם חודרים למקומות שלא נכונים להם
על פי זה מובן שהקדוש ברוך הוא ברא אותנו עם אחד ובגלל זה על כל המחלוקות בינינו צריך להסתכל בתור "בירור האמת" ולא בתור ריב כי מי שמבין שעם ישראל אחד הוא לעולם לא חושב "לגזור" אותו
זה מה שיעקב אבינו אומר "בַּמָּקוֹם הַזֶּה" בירושלים שאם עדיין יש מחלוקות וקשיים עדיין לא הגענו לגאולה כי הגאולה היא לא רק שאין לנו אויבים אלא הגאולה היא בתוך עם ישראל באחדות השלמה של עם ישראל
הגלות היא כמו מוות שהנשמה מסתלקת מהגוף ואז הגוף מתפורר וכמו שאנחנו רואים בחזון העצמות היבשות קודם כל הגוף יתחבר ורק אז הנשמה תחזור אליו ככה גם עם ישראל כשאנחנו חוזרים מהגלות שאנחנו חוזרים להיות אחד בגוף והגוף הופך להיות "מזבח" לקדוש ברוך הוא ובשלב השני של הגאולה הקדוש ברוך הוא מכניס בעם ישראל רוח שמחיה אותנו וזה השמן שיעקב אבינו יצק על האבן שבא לומר לנו על הגאולה שבה הנשמה תהיה גלויה והשכינה תשרה על עם ישראל בצורה חזרה וגלויה
שבעזרת השם נזכה לראות את ההתאחדות השלמה של עם ישראל כמה שיותר בקרוב שנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
לכאורה לא מובן בהתחלה התורה אומרת שהוא לקח אבנים ברבים ואז פתאום בבוקר זה רק אבן אחת! וצריך להסביר את העניין
יש מדרש שאומר שהיה ידוע שיהיו לעם ישראל שנים עשר שבטים ויעקב אבינו עשה ניסוי ואם האבנים יתאחדו - הוא זה שממנו יצאו שנים עשר שבטים
לכאורה לא מובן למה דווקא מיעקב אבינו יצאו שנים עשר שבטים? למה הוא ולא אברהם אבינו או יצחק אבינו? למה האיחוד של האבנים מעיד על זה שהוא יעמיד שנים עשר שבטים?
מוסבר שבאדם הראשון היו את כלל נשמות ישראל וכשהוא חטא הנשמות הטהורות האלה התערבבו עם הקלקול והעולם כולו היה מעורבב טוב ורע עד שאברהם אבינו הגיע והנכיח את הקדוש ברוך הוא והודיע לכולם על הקדוש ברוך הוא ואברהם אבינו זיכך את עצמו פלט חלקים מקולקלים שבו והוליד את יצחק אבינו וככה גם יצחק אבינו היה צריך לפלוט את חלקים מקולקלים שבו ובגלל זה אצלם האבנים לא יכלו להתחבר כי הם היו בתהליך של זיכוך כמו שמפרידים בין הקליפה לפרי וכשיעקב אבינו הגיע הוא היה שלם "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם" תם כלומר שלם
יעקב אבינו הבין שאם כל האבנים יתחברו זה יעיד על כך שבניו יתחברו ביחד משמע שאין לו קלקול וממילא אין תהליך של הפרדה כמו שמפרידים קליפה מפרי אלא הכל שלם טהור
האחדות של עם ישראל מופיעה דווקא בארץ ישראל "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד *בָּאָרֶץ*" וכידוע הלילה רומז לגלות והבוקר לגאולה ובגלל זה בלילה האבנים היו נפרדות כמו שעם ישראל בגלות היה נפרד ודווקא בבוקר דווקא בגאולה דווקא כשאנחנו מגיעים לארץ ישראל - עם ישראל מתאחד לאחד וזה מה שיעקב אבינו אומר לבניו "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים" שהוא רמז להם על האחדות בכניסה לארץ ישראל
העבודה הזאת של אחדות עם ישראל היא נורא קשה בגלל הקלקולים שיש בתוך כולנו ובגללם אנחנו לא מצליחים להכיר את מי שאנחנו באמת וקשה לנו לדעת איפה המקום המדויק שלנו כי אותם קלקולים מושכים אותנו למקומות שלא טובים לנו ומתוך זה מתחילים הריבים שיש בעם ישראל כמו פאזל שאם החלקים לא במקום המתאים שלהם התמונה לא מלאה והחלקים לא ישלימו זה את זה
בגלל הקלקולים שיש לנו כשאנחנו מתקנים את עצמנו הרבה פעמים אנחנו מרוכזים יותר מידי בעצמנו ואנחנו לא מצליחים להכיר במעלה של אנשים אחרים ובגלל זה במקום שנרגיש שהם משלימים אותנו - אנחנו עלולים להרגיש שהם מאיימים עלינו אומנם לפעמים זה באמת נכון כי הם גם לא מצאו את מי שהם באמת והם חודרים למקומות שלא נכונים להם
על פי זה מובן שהקדוש ברוך הוא ברא אותנו עם אחד ובגלל זה על כל המחלוקות בינינו צריך להסתכל בתור "בירור האמת" ולא בתור ריב כי מי שמבין שעם ישראל אחד הוא לעולם לא חושב "לגזור" אותו
זה מה שיעקב אבינו אומר "בַּמָּקוֹם הַזֶּה" בירושלים שאם עדיין יש מחלוקות וקשיים עדיין לא הגענו לגאולה כי הגאולה היא לא רק שאין לנו אויבים אלא הגאולה היא בתוך עם ישראל באחדות השלמה של עם ישראל
הגלות היא כמו מוות שהנשמה מסתלקת מהגוף ואז הגוף מתפורר וכמו שאנחנו רואים בחזון העצמות היבשות קודם כל הגוף יתחבר ורק אז הנשמה תחזור אליו ככה גם עם ישראל כשאנחנו חוזרים מהגלות שאנחנו חוזרים להיות אחד בגוף והגוף הופך להיות "מזבח" לקדוש ברוך הוא ובשלב השני של הגאולה הקדוש ברוך הוא מכניס בעם ישראל רוח שמחיה אותנו וזה השמן שיעקב אבינו יצק על האבן שבא לומר לנו על הגאולה שבה הנשמה תהיה גלויה והשכינה תשרה על עם ישראל בצורה חזרה וגלויה
שבעזרת השם נזכה לראות את ההתאחדות השלמה של עם ישראל כמה שיותר בקרוב שנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
באותו הנושא: