ביקשו לומר דבר תורה לשבת איזה דבר תורה כדאי לי לומר?

בפרשת דברים כתוב "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" ורש"י מסביר שמשה רבינו מוכיח את עם ישראל ברמז על הדברים הרעים שהם עשו כמו עגל הזהב מסה ומריבה וכו' וצריך להבין מה המשמעות של זה שמשה רבינו מוכיח את עם ישראל דווקא ברמז ולא באופן ישיר
באופן פשוט כשמוכיחים ברמז זה נובע כתוצאה מהכבוד שרוכשים לאדם כי זה לא נעים לאדם לשמוע תוכחה על הפגמים שלו אז כשמכבדים את האדם ממילא האדם שמוכיח מרגיש באופן אישי את התחושה של חוסר הנעימות הזאת שנוצרת אצל האדם שמוכיחים אותו ובגלל זה הוא מדבר דווקא בעדינות כדי שלא יהיה לאדם חוסר נעימות
לפעמים יש רגעים שיש כשלונות לאנשים אחרים ואנחנו עלולים "לרכוב עליהם" כדי להשיג מזה משהו שכביכול האדם השני פגום ואנחנו מושלמים
לעומת זאת כשעסוקים בתוכחה עניינית כלומר תוכחה שהיא באה נטו כדי לתקן את האדם ולעזור לו אז הכבוד של אותו אדם נורא חשוב לנו מתוך הרגשה שהוא אדם גדול וזה לא מתאים לו ולא ראוי לו שהוא עושה חטא וההרגשה של הגדלות שלו היא זאת שמעוררת אותנו להוכיח אותו וההרגשה של הכבוד והערכה לאותו אדם היא זאת שגורמת לנו את הקושי להוכיח אותו ולהגיד עליו דברים לא טובים
מכאן אנחנו רואים נקודה מאוד עמוקה שבאה לידי ביטוי ברגישות הזאת - המניע לתוכחה זה כבוד ואהבה עצומה לאדם שחטא וממילא מתוך הכבוד והאהבה הוא לא ירגיש מאוים ויקבל את התוכחה בהבנה ואהבה
בתוכחה שבאה ברמז יש משהו עמוק יותר כי על ידי התוכחה הזאת אנחנו משדרים לאדם את הערך שלו ואנחנו בעצם נותנים לו את הכח לתקן את המעשים שלו כי אנחנו נאמר לאדם את הפגמים שלו באופן ישיר אנחנו עלולים להראות לו את התמונה כאילו הפגמים שלו זה הוא עצמו והם חלק מהאישיות שלו ועל ידי כך הוא ימשיך בחסרונות האלה כי אין לו מאיפה לשאוב כוחות להתקדם ולעלות מהמצב הנוכחי אם לכאורה הוא מעצמו פגום
דווקא ההסתכלות על הערך העצום של האדם היא החלק העיקרי שצריך להעביר בתוכחה שהאדם שעשה את החטא הוא אדם גדול ולא מתאים לו להיות במקום הזה וזה מסר שמופיע בעומק הלב והעדינות והרגישות והערכה כלפיו מקרינות את מה שיש לנו בלב ובזה אנחנו מעניקים לו את הכח לשנות את המעשים הרעים שלו
תוכחה אמיתית לא נועדה לפתוח את העיניים של האדם שיראה את החסרונות שלו כי כל אחד ואחד מאיתנו יודע את החסרונות שלו גם אם אנחנו לא מראים את זה באופן גלוי בתוך הלב שלנו כואב לנו על הפגמים שלנו ואנחנו מרגישים פגומים בצורה כזאת או אחרת ודווקא בגלל חוסר היכולת להתמודד עם העובדה שיש לנו פגמים אנחנו לפעמים מתכחשים אליהם ואם מישהו בא להוכיח מהרגשה שהשליחות שלו זה לפתוח לאדם את העיניים ולומר לו "אתה לא בסדר אתה פגום" - אדם שכזה פספס את הנקודה העיקרית בתוכחה
לפעמים אנחנו מתמודדים עם חסרונות בעומק הלב שלנו ואנחנו לא מצליחים לצאת ממנו ובגלל זה אנחנו מתכחשים אליו ודווקא המוכיח שמתייחס לחסרונות שלנו ממקום שמאמין בנו ומעצים אותנו דווקא המוכיח הזה הוא זה שמעניק לנו ומראה לנו את היתרונות שלנו ואת המעלות שלנו את מה שלא היינו מספיקים בטוחים בעצמנו את הביטחון העצמי להשתנות! אדם שיודע להוכיח זה אדם שיודע לראות את המעלות העצומות והחבויות בבני אדם ולא את החסרונות החיצוניים עד כדי שהוא לא רק אומר את הדברים הטובים שבנו אלא אפילו את החסרונות שלנו ומעורר אותנו לתקן את החסר
זאת התוכחה שבאה מתוך אהבה מסותרת כאשר יש אהבה בסתר ליבו של האדם המוכיח היא בונה את המוכיח ולכן התוכחה צריכה להיות ברמז ולא בגלוי כי הרמז הוא בעצם מתייחס בעדינות לפגם ושם אותו "בנקודה צדדית" ושם במקום המרכזי את המעלה של האדם
עוד נקודה שיש בתוכחה ברמז כאשר התוכחה היא באופן ישיר אז בעצם אנחנו אמרנו לאדם לתקן את עצמו ואז יוצא שנקודת המוטיבציה שלו לתיקון היא מחוץ לנפש שלו ובדרך כלל שמנסים לדרבן בן אדם מבחוץ אליו זה לא מצליח באמת לגרום לשינוי משמעותי בתוכו וכאשר אנחנו אומרים רק ברמז ולא באופן גלוי אנחנו מאפשרים לו להבין ולעכל ולהתעורר לבד וזה בעצם יחלחל אליו באופן עמוק ביותר ועל ידי זה הוא יגיע בעצמו לתיקון השלם והאמיתי

שבעזרת השם נזכה במיוחד בימים האלה ימי בין המיצרים להרבות באהבת ישראל ודאגה אמיתית לעם ישראל ושבעזרת השם נזכה לראות את משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:

יאאי פרשת הבר מצווה שלי חברים
(אני לא בן 13)

פרשת השבוע פרשת דברים

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (דברים א', א')

ספר דברים נפתח בנאום הפרידה של משה רבנו. אחרי ארבעים שנה במדבר, רגע לפני שהוא נפרד מעם ישראל, משה אוסף את כולם כדי להוכיח אותם על הטעויות והחטאים שעשו בדרך:
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (דברים א', א')

רש"י מסביר מדוע משה אינו מפרט את החטאים, אלא רק מזכיר את המקומות שבהם עם ישראל חטא:
"לְפִי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת וּמָנָה כָּאן כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהִכְעִיסוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּהֶן, לְפִיכָךְ סָתַם אֶת הַדְּבָרִים וְהִזְכִּירָם בְּרֶמֶז מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל" (רש"י, דברים א', א')

משה רבנו מלמד אותנו שכשאנחנו רוצים להעביר מסר נוקב, עלינו לעשות זאת ברמז ובעדינות.

רש"י מסביר מדוע משה מוכיח אותם דווקא סמוך לפטירתו:
"מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הוֹכִיחָן אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה. מִמִּי לָמַד? מִיַּעֲקֹב, שֶׁלֹּא הוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה. אָמַר: "רְאוּבֵן בְּנִי, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ מִפְּנֵי מָה לֹא הוֹכַחְתִּיךָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּנִּיחֵנִי וְתֵלֵךְ וְתִדָּבֵק בְּעֵשָׂו אָחִי" (רש"י, דברים א', ג')

יעקב אבינו פחד שאם יעיר לראובן על מעשיו, ראובן עלול לעזוב אותו ולהתקרב לעשיו. לכן, סמוך לפטירתו, מצא יעקב את הזמן הנכון להוכיח את ראובן, מבלי לגרום לו לשנוא אותו.

הרמב"ם מסביר לנו כיצד אנחנו יכולים להעיר בצורה נכונה:
"הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵירוֹ... צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וִידַבֵּר לוֹ בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה, וְיוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ לַהֲבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא" (רמב"ם, הלכות דעות ו', ז')

הבעיה היא שלרובנו אין את היכולת העדינה הזאת. כשאנחנו מעבירים ביקורת, היא בדרך כלל באה מתוך כעס ומובילה לפיצוץ. ואכן הגמרא מסבירה שזו משימה כמעט בלתי אפשרית:

אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: "תְּמֵהַנִי אֲנִי אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁמְּקַבֵּל תּוֹכָחָה. אִם אָמַר לוֹ טֹל קֵיסָם מִבֵּין שִׁנֶּיךָ, אָמַר לוֹ טֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ." אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "תְּמֵהַנִי אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁיּוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ." (תלמוד בבלי, ערכין ט"ז:)

רבי טרפון מסביר שברגע שחבר מעיר לנו אפילו על חיסרון קטן ונקודתי, האגו שלנו מיד נפגע. אנחנו מתגוננים, בטוחים שהוא טועה, ותוקפים בחזרה.
רבי אלעזר מוסיף שאנחנו לא יודעים להוכיח בצורה נכונה, אלא מעבירים ביקורת בהתנשאות, מבלי שהאדם שמולנו ירגיש שאנחנו באמת אוהבים אותו.

אם כן, במקום להוכיח בצורה לא טובה ולעשות נזק גדול יותר, רבי נחמן מברסלב מביא פתרון אחר:
"דַּע, כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה" (ליקוטי מוהר"ן, רפ"ב)

רבי נחמן מסביר לנו שהדרך לשנות את האדם שמולנו היא לא להתמקד בביקורת, אלא לחפש את הנקודה הטובה שבו. ברגע שאנחנו מאירים לאדם את ה"מעט טוב" שיש בו, ומסתכלים עליו באהבה ובעין טובה, הנקודה הטובה שבו מתרחבת, והוא בעצמו ירצה להשתפר ולהיות טוב יותר.

שבת שלום

----------------
אמונתי בך
https://emunati-becha.my.canva.site/