9 תשובות
בפרשת שלח לך מתוארת שליחתם של שנים-עשר המרגלים לתור את הארץ. הם חוזרים אחרי ארבעים יום עם פירות נפלאים, אבל גם עם תחזית קשה: הארץ טובה, אבל יושביה חזקים, והערים בצורות. עשרה מתוך המרגלים מפיצים פחד, ורק שניים יהושע וכלב מעודדים את העם לעלות ולכבוש את הארץ באמונה.
השאלה הגדולה שעולה היא: איך ייתכן שאנשים כל כך חשובים, נשיאים מכל שבט, נופלים בכזו טעות? למה הם ראו רק קושי וייאוש?
התשובה נעוצה בדרך שבה אדם רואה את עצמו. המרגלים אומרים: ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. כלומר, הם הרגישו קטנים, חסרי ערך, וכך גם האויבים ראו אותם. הם שכחו שהשם שלח אותם, ושעם ישראל לא לבד במסע הזה.
יש כאן מסר חזק לחיים: הדרך שבה אנחנו מסתכלים על עצמנו משפיעה על הדרך שבה העולם מסתכל עלינו. אם נבוא בגישה של חולשה, גם המציאות תיראה מאיימת. אבל אם נאמין בכוחות שלנו, ובשליחות שלנו, נוכל להתמודד גם עם מה שנראה בלתי אפשרי.
השבת הזו, נזכור לא לשפוט את עצמנו לפי הפחדים, אלא לפי הפוטנציאל. לא לפי הקשיים, אלא לפי האמונה.
שבת שלום
השאלה הגדולה שעולה היא: איך ייתכן שאנשים כל כך חשובים, נשיאים מכל שבט, נופלים בכזו טעות? למה הם ראו רק קושי וייאוש?
התשובה נעוצה בדרך שבה אדם רואה את עצמו. המרגלים אומרים: ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. כלומר, הם הרגישו קטנים, חסרי ערך, וכך גם האויבים ראו אותם. הם שכחו שהשם שלח אותם, ושעם ישראל לא לבד במסע הזה.
יש כאן מסר חזק לחיים: הדרך שבה אנחנו מסתכלים על עצמנו משפיעה על הדרך שבה העולם מסתכל עלינו. אם נבוא בגישה של חולשה, גם המציאות תיראה מאיימת. אבל אם נאמין בכוחות שלנו, ובשליחות שלנו, נוכל להתמודד גם עם מה שנראה בלתי אפשרי.
השבת הזו, נזכור לא לשפוט את עצמנו לפי הפחדים, אלא לפי הפוטנציאל. לא לפי הקשיים, אלא לפי האמונה.
שבת שלום
הדלקת המנורה
משה מוסר לאהרון הכהן מאת האלוקים את הפרטים השונים הכרוכים בהדלקת המנורה שעמדה במשכן ואהרון מקיים את ההוראות כלשונן.
(קיראו: למה היו 7 קנים במנורת בית המקדש?)
הכנת הלויים לעבודה במשכן
כהכנה לעבודתם במשכן על הלויים לעבור הליך מיוחד. עליהם לגלח את שערותיהם ולכבס את בגדיהם, ולאחר שיזו עליהם מ'מי החטאת' (הנעשים משריפת הפרה האדומה עליה נקרא בפרשת חוקת) הם יביאו עמם אל המשכן שני פרים כקורבנות עולה וחטאת.
בני-ישראל ישעינו את ידיהם עליהם, אהרון ומשה יניפו אותם כלפי מעלה ורק אז הם יוכלו להתחיל לעבוד במשכן.
ההליך המיוחד מתבצע והלויים מתחילים לשרת במשכן. רק לויים בין הגילאים 30 ו-50 נחשבו ככשירים לעבודת המשכן.
חוגגים פסח במדבר
שנה לאחר יציאתם ממצרים, מצווה האלוקים על בני-ישראל להקריב שוב את קורבן הפסח בדיוק כפי שעשו זאת שנה קודם לכן לפני יציאתם ממצרים ובני-ישראל מקריבים את הפסח כדת וכדין.
קבוצה של אנשים שהייתה טמאה ולא יכלה להקריב את קורבן הפסח התלוננה לפני משה: "למה ניגרע? גם אנו רוצים להקריב את קורבן הפסח ומדוע לא נוכל לעשות זאת?" משה מעביר את תלונתם לאלוקים שבתגובה מעניק לבני-ישראל מצוה חדשה: מצוות פסח שני. פסח שני, אותו חוגגים שלושים יום לאחר הפסח הראשון, מהווה הזדמנות לאלו שלא יכלו לקיים את הפסח הראשון לעשות את החג. כמעט כל הדינים הכרוכים באכילת קורבן הפסח הראשון חלים גם באכילת קורבן הפסח השני.
מסעות בני-ישראל במדבר
על המשכן שרר דרך קבע ענן ששימש לבני-ישראל כמורה דרך. כאשר הענן היה מתרומם מעל המשכן היו בני-ישראל יודעים כי הגיעה העת להמשיך בנדודים במדבר; כאשר הענן היה נח הם היו יודעים כי עליהם לחנות. לעתים הם היו חונים במקום אחד במשך ימים ספורים בלבד, ולפעמים כמה שנים. "על פי ה' יסעו, ועל פי ה' יחנו".
חצוצרות הכסף
בורא העולם מצווה את משה רבינו להכין שתי חצוצרות כסף. בחצוצרות אלו ישתמשו כדי לקבץ את הנשיאים או את העם אל פתח אוהל מועד, בעת מלחמה כדי לעורר את רחמיו של האלוקים, ובעת הקרבת הקורבנות בשבתות, בחגים ובמועדים.
שבת שלום!
משה מוסר לאהרון הכהן מאת האלוקים את הפרטים השונים הכרוכים בהדלקת המנורה שעמדה במשכן ואהרון מקיים את ההוראות כלשונן.
(קיראו: למה היו 7 קנים במנורת בית המקדש?)
הכנת הלויים לעבודה במשכן
כהכנה לעבודתם במשכן על הלויים לעבור הליך מיוחד. עליהם לגלח את שערותיהם ולכבס את בגדיהם, ולאחר שיזו עליהם מ'מי החטאת' (הנעשים משריפת הפרה האדומה עליה נקרא בפרשת חוקת) הם יביאו עמם אל המשכן שני פרים כקורבנות עולה וחטאת.
בני-ישראל ישעינו את ידיהם עליהם, אהרון ומשה יניפו אותם כלפי מעלה ורק אז הם יוכלו להתחיל לעבוד במשכן.
ההליך המיוחד מתבצע והלויים מתחילים לשרת במשכן. רק לויים בין הגילאים 30 ו-50 נחשבו ככשירים לעבודת המשכן.
חוגגים פסח במדבר
שנה לאחר יציאתם ממצרים, מצווה האלוקים על בני-ישראל להקריב שוב את קורבן הפסח בדיוק כפי שעשו זאת שנה קודם לכן לפני יציאתם ממצרים ובני-ישראל מקריבים את הפסח כדת וכדין.
קבוצה של אנשים שהייתה טמאה ולא יכלה להקריב את קורבן הפסח התלוננה לפני משה: "למה ניגרע? גם אנו רוצים להקריב את קורבן הפסח ומדוע לא נוכל לעשות זאת?" משה מעביר את תלונתם לאלוקים שבתגובה מעניק לבני-ישראל מצוה חדשה: מצוות פסח שני. פסח שני, אותו חוגגים שלושים יום לאחר הפסח הראשון, מהווה הזדמנות לאלו שלא יכלו לקיים את הפסח הראשון לעשות את החג. כמעט כל הדינים הכרוכים באכילת קורבן הפסח הראשון חלים גם באכילת קורבן הפסח השני.
מסעות בני-ישראל במדבר
על המשכן שרר דרך קבע ענן ששימש לבני-ישראל כמורה דרך. כאשר הענן היה מתרומם מעל המשכן היו בני-ישראל יודעים כי הגיעה העת להמשיך בנדודים במדבר; כאשר הענן היה נח הם היו יודעים כי עליהם לחנות. לעתים הם היו חונים במקום אחד במשך ימים ספורים בלבד, ולפעמים כמה שנים. "על פי ה' יסעו, ועל פי ה' יחנו".
חצוצרות הכסף
בורא העולם מצווה את משה רבינו להכין שתי חצוצרות כסף. בחצוצרות אלו ישתמשו כדי לקבץ את הנשיאים או את העם אל פתח אוהל מועד, בעת מלחמה כדי לעורר את רחמיו של האלוקים, ובעת הקרבת הקורבנות בשבתות, בחגים ובמועדים.
שבת שלום!
^^השבת פרשת בהעלותך
^^^שלח לך זה שבוע הבא
כמובן! (:
בפרשת בהעלותך כתוב "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְהוָה" כלומר עם ישראל התלונן מסיבה שלא כתובה בפשט הפסוקים והקדוש ברוך הוא שרף את אותם אלו שהתלוננו
הרמב"ן כותב שעם ישראל התלונן בלי סיבה נקודתית אלא שהם התלוננו באופן כללי וכלשון הרמב"ן "היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה ואיך נחיה במדבר הזה ומה נאכל ומה נשתה ואיך נסבול העמל והענוי ומתי נצא ממנו" והקדוש ברוך כעס על זה בגלל שהם היו צריכים ללכת אחריו בשמחה מרוב כל הטובה שהם קיבלו
הגישה של האדם כלפי החיים "האם להיות פסימי" או "האם להיות אופטימי" תלויים במצב הנפשי של האדם ומה שבעיקר משפיע על החיים של האדם הם לא הנתונים החיצוניים שיש לו אלא בעיקר העמדה הנפשית שיש לו
מכאן יוצא כשלאדם יש נפש חזקה אז הוא הופך להיות אדם שמח ולמרות שאין לו כלום הוא עם שמחת חיים עצומה וכל זה כי הוא מתמקד בחלק הטוב שיש לו והנפש שלו מתמקדת רק בטוב והוא מסתכל אל מציאות טובה יותר בעתיד והוא יכניס לעצמו עוד תקווה ואמונה
ולעומתו יש אדם עם חולשה נפשית ובגלל זה הוא הופך להיות אדם קודר ולמרות שהוא אדם עשיר ולכאורה לא חסר לו כלום עדיין יש לו תלונות בלי סוף וכל זה כי הוא לא מתמקד בחלק הטוב שיש לו והנפש שלו מתמקדת במה שחסר וזאת בדיוק הבעיה בהתאוננות ובכיינות - האדם נכנס לפסימיות והוא מעצים אותם על ידי זה שהוא מבטא אותה בדיבור ובגלל זה הנפש תמשיך להתחלש עוד יותר ואז יצא מצב שהוא יכניס לעצמו עוד ועוד פחדים וחרדות
הגישה הבסיסית של החיים שאנחנו מצווים לחיות בה היא הרגשה של "אקלים אלוקי" כלומר להרגיש שהקדוש ברוך הוא תמיד איתנו ותמיד שומר עלינו וזה *לא סותר* את זה שיהיה לנו קשה וכואב כי הקושי והכאב הם חלק מהחיים שלנו והם לא נעלמים באורח פלא ולהפך אפילו כתוב בתהילים "קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב" אלא שאנחנו צריכים לזכור "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" כלומר במהלך הכאב לזכור שכל דבר הוא מאיתו יתברך ושכל הקשיים הם מובילים אותנו לדברים טובים והמצב הזה של "לב נשבר" הוא לא סתם לבכות מתוך התמסכנות אלא זה מתוך רצון לפרוק את הכאב שבפנים כדי שאחר כך יהיה לנו מקום לעוד מחשבות טובות ואופטימיות והדבר הזה יכול לעזור לנו להתקדם ולפרוח מאותו הקושי והמצב הזה *לא* מעיד על חסרון אמונה בקדוש ברוך הוא
לעומת זאת אותה "התאוננות" היא כן מעידה על חסרון באמונה בקדוש ברוך הוא כי שם הגישה של האדם היא גישה של כפירה ושל יאוש והיא גישה של "קידוש הסבל" והגישה הזאת לא מחפשת לשחרר מהכאב אלא רק לבטא ולהחצין אותו ובעצם ליהנות מהמסכנות ואותה התאוננות היא השורש העמוק לכל התלונות של האדם גם האלה שבאופן גלוי יש לו סיבה להתלונן עליהם בגלל שהמצב הנפשי של ההתאוננות יטה את הנפש לכיוון של תלונה ובכי ולא למצב של צמיחה ובניין
מכאן מבינים מהו עומק החטא של המתאוננים והוא שהנפש שלהם הייתה בעמדה נפשית של תלונות וקיטורים והנפש תמיד תמצא על מה להתלונן גם כשהמצב יהיה תקין לחלוטין ונפש כזאת תמצא כל הזדמנות כדי להתבכיין על החיים ובעצם זה השורש לכל שאר התלונות של בני ישראל במדבר כמו שהרמב"ן אומר בהמשך דבריו שחטא הבשר שמופיע ישר אחרי בפסוק "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" הוא המשך ישיר של הבכי של המתאוננים
התורה מלמדת אותנו שהעמדה הנפשית הזאת של התאוננות היא שלילית מאוד ואת זה רואים מהעונש שיש על הדבר הזה "וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהוָה" כמו שהאש מפרקת כל דבר ככה גם כן ההתאוננות מפרקת את כל החיים של האדם עד שלא נשאר בו כלום והנפש מתמוטטת ולעומתה יש את העמדה הנפשית החזקה של האופטימיות שהיא חיובית ובונה את חיי האדם
שבעזרת השם נזכה לחיות חיים שמחים ואופטימיים ושנזכה בע"ה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
בפרשת בהעלותך כתוב "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְהוָה" כלומר עם ישראל התלונן מסיבה שלא כתובה בפשט הפסוקים והקדוש ברוך הוא שרף את אותם אלו שהתלוננו
הרמב"ן כותב שעם ישראל התלונן בלי סיבה נקודתית אלא שהם התלוננו באופן כללי וכלשון הרמב"ן "היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה ואיך נחיה במדבר הזה ומה נאכל ומה נשתה ואיך נסבול העמל והענוי ומתי נצא ממנו" והקדוש ברוך כעס על זה בגלל שהם היו צריכים ללכת אחריו בשמחה מרוב כל הטובה שהם קיבלו
הגישה של האדם כלפי החיים "האם להיות פסימי" או "האם להיות אופטימי" תלויים במצב הנפשי של האדם ומה שבעיקר משפיע על החיים של האדם הם לא הנתונים החיצוניים שיש לו אלא בעיקר העמדה הנפשית שיש לו
מכאן יוצא כשלאדם יש נפש חזקה אז הוא הופך להיות אדם שמח ולמרות שאין לו כלום הוא עם שמחת חיים עצומה וכל זה כי הוא מתמקד בחלק הטוב שיש לו והנפש שלו מתמקדת רק בטוב והוא מסתכל אל מציאות טובה יותר בעתיד והוא יכניס לעצמו עוד תקווה ואמונה
ולעומתו יש אדם עם חולשה נפשית ובגלל זה הוא הופך להיות אדם קודר ולמרות שהוא אדם עשיר ולכאורה לא חסר לו כלום עדיין יש לו תלונות בלי סוף וכל זה כי הוא לא מתמקד בחלק הטוב שיש לו והנפש שלו מתמקדת במה שחסר וזאת בדיוק הבעיה בהתאוננות ובכיינות - האדם נכנס לפסימיות והוא מעצים אותם על ידי זה שהוא מבטא אותה בדיבור ובגלל זה הנפש תמשיך להתחלש עוד יותר ואז יצא מצב שהוא יכניס לעצמו עוד ועוד פחדים וחרדות
הגישה הבסיסית של החיים שאנחנו מצווים לחיות בה היא הרגשה של "אקלים אלוקי" כלומר להרגיש שהקדוש ברוך הוא תמיד איתנו ותמיד שומר עלינו וזה *לא סותר* את זה שיהיה לנו קשה וכואב כי הקושי והכאב הם חלק מהחיים שלנו והם לא נעלמים באורח פלא ולהפך אפילו כתוב בתהילים "קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב" אלא שאנחנו צריכים לזכור "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" כלומר במהלך הכאב לזכור שכל דבר הוא מאיתו יתברך ושכל הקשיים הם מובילים אותנו לדברים טובים והמצב הזה של "לב נשבר" הוא לא סתם לבכות מתוך התמסכנות אלא זה מתוך רצון לפרוק את הכאב שבפנים כדי שאחר כך יהיה לנו מקום לעוד מחשבות טובות ואופטימיות והדבר הזה יכול לעזור לנו להתקדם ולפרוח מאותו הקושי והמצב הזה *לא* מעיד על חסרון אמונה בקדוש ברוך הוא
לעומת זאת אותה "התאוננות" היא כן מעידה על חסרון באמונה בקדוש ברוך הוא כי שם הגישה של האדם היא גישה של כפירה ושל יאוש והיא גישה של "קידוש הסבל" והגישה הזאת לא מחפשת לשחרר מהכאב אלא רק לבטא ולהחצין אותו ובעצם ליהנות מהמסכנות ואותה התאוננות היא השורש העמוק לכל התלונות של האדם גם האלה שבאופן גלוי יש לו סיבה להתלונן עליהם בגלל שהמצב הנפשי של ההתאוננות יטה את הנפש לכיוון של תלונה ובכי ולא למצב של צמיחה ובניין
מכאן מבינים מהו עומק החטא של המתאוננים והוא שהנפש שלהם הייתה בעמדה נפשית של תלונות וקיטורים והנפש תמיד תמצא על מה להתלונן גם כשהמצב יהיה תקין לחלוטין ונפש כזאת תמצא כל הזדמנות כדי להתבכיין על החיים ובעצם זה השורש לכל שאר התלונות של בני ישראל במדבר כמו שהרמב"ן אומר בהמשך דבריו שחטא הבשר שמופיע ישר אחרי בפסוק "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" הוא המשך ישיר של הבכי של המתאוננים
התורה מלמדת אותנו שהעמדה הנפשית הזאת של התאוננות היא שלילית מאוד ואת זה רואים מהעונש שיש על הדבר הזה "וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהוָה" כמו שהאש מפרקת כל דבר ככה גם כן ההתאוננות מפרקת את כל החיים של האדם עד שלא נשאר בו כלום והנפש מתמוטטת ולעומתה יש את העמדה הנפשית החזקה של האופטימיות שהיא חיובית ובונה את חיי האדם
שבעזרת השם נזכה לחיות חיים שמחים ואופטימיים ושנזכה בע"ה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
ב"ה
*פרשת בהעלותך - ידה הארוכה*
"הזרוע הארוכה של מדינת ישראל תגיע לכל מקום שנצטרך."
משפט שנאמר *על ידי ראשי ממשלה ורמטכלים* בזמני קצה, שדורשים מאיתנו תקווה ואורך רוח.
וכשזה קורה בפועל, *זה מדהים ומשמח!*
_"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה *הֲיַד יְהוָה תִּקְצָר* עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא"_
עם ישראל במדבר, ומבקש בשר. חשבו על מליוני אנשים, *שנמצאים בשום מקום, ומבקשים בשר.*
משימה בלתי אפשרית מכל הבחינות...
*אך בורא עולם הוא כל יכול!*
וכך הוא אומר למשה:
_"הֲיַד יְהוָה תִּקְצָר"_
וכי יש דבר שאין בכוחי לעשות?
וכי יש משהו שמונע אותי?
הרי _"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ *וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם*"_
זהו לימוד חשוב אלינו.
כשם שמבחינה צבאית אנחנו רואים איך זה מתבצע בצורה מדהימה בסייעתא דשמיא אדירה,
*להבדיל, כל שכן שכך זה אצל בורא עולם!* שמנהל את העולם בצורה הכי טובה שיש, מתוך טוב אלוקי מלא ואינסופי!!
*מספיק להסתכל על כל הניסים* שקורים לנו יום ויום וכל הטוב שה' משפיע עלינו(וכמובן שאיננו שוכחים לרגע את אחינו הנתונים בצרה, וזה אינו סותר..).
*ידו של בורא עולם לא קצרה.* מתוך אהבתו האינסופית אלינו, הוא דואג לנו להכל.
*וכשיש לנו כזה אבא שלא קצרה ידו,* אנחנו יכולים להיות רגועים, ולעשות את כל מה שכוחינו לעשות!
שנזכה לניסים ונפלאות בכל התחומים, ולחזרתם המהירה של אחינו שבשביה!
שבת שלום
*פרשת בהעלותך - ידה הארוכה*
"הזרוע הארוכה של מדינת ישראל תגיע לכל מקום שנצטרך."
משפט שנאמר *על ידי ראשי ממשלה ורמטכלים* בזמני קצה, שדורשים מאיתנו תקווה ואורך רוח.
וכשזה קורה בפועל, *זה מדהים ומשמח!*
_"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה *הֲיַד יְהוָה תִּקְצָר* עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא"_
עם ישראל במדבר, ומבקש בשר. חשבו על מליוני אנשים, *שנמצאים בשום מקום, ומבקשים בשר.*
משימה בלתי אפשרית מכל הבחינות...
*אך בורא עולם הוא כל יכול!*
וכך הוא אומר למשה:
_"הֲיַד יְהוָה תִּקְצָר"_
וכי יש דבר שאין בכוחי לעשות?
וכי יש משהו שמונע אותי?
הרי _"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ *וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם*"_
זהו לימוד חשוב אלינו.
כשם שמבחינה צבאית אנחנו רואים איך זה מתבצע בצורה מדהימה בסייעתא דשמיא אדירה,
*להבדיל, כל שכן שכך זה אצל בורא עולם!* שמנהל את העולם בצורה הכי טובה שיש, מתוך טוב אלוקי מלא ואינסופי!!
*מספיק להסתכל על כל הניסים* שקורים לנו יום ויום וכל הטוב שה' משפיע עלינו(וכמובן שאיננו שוכחים לרגע את אחינו הנתונים בצרה, וזה אינו סותר..).
*ידו של בורא עולם לא קצרה.* מתוך אהבתו האינסופית אלינו, הוא דואג לנו להכל.
*וכשיש לנו כזה אבא שלא קצרה ידו,* אנחנו יכולים להיות רגועים, ולעשות את כל מה שכוחינו לעשות!
שנזכה לניסים ונפלאות בכל התחומים, ולחזרתם המהירה של אחינו שבשביה!
שבת שלום
דבר תורה קצר לפרשת השבוע בראשית" בברכת הלבנה אנו אומרים על השמש והירח: "ששים ושמחים לעשות רצון קונם" מי אמר שזה נכון?! "משל ונמשל לפרשת השבוע - בראשית" המבארים את מסקנת חז"ל שהמאורות עושים את עבודתם בשמחה... ומה הקשר אלינו?...
boom boom boom
boom boom boom
אנונימית
כן יש לי דבר תורה וגם היה אמור להיות לי שבת שכבה והששקעתי בו ברמות ובסוף אין בגלל המצב, אז זה ככה: בפרשת בהעלותך רש"י כותב על זה שאהרון הדליק את המנורה בפסוק "ויעש כן אהרון" שזה שבח לאהרון שלא שינה ממה שה' ציווה ומלא שואלים למה זה השבח לאהרון הכהן שהוא עשה דברים הרבה יותר גדולים, ויש פירוש ממש יפה שאומר שבפרשת בראשית לכל הבריות כתוב "ויהי כן" ורק בבריאת האור כתוב "ויהיה אור" ואמרו על זה חז"ל שבגלל שהאור שנברא נגנז כי העולם לא היה ראוי לו אז נהיה במקון אור אחר, קטן ושונה ממה שהיה אמור להיברא לכן כתוב "ויהי אור" כי זה היה שונה ממה שהיה צריך ואהרון הכהן שהדליק את המנורה תיקן את האור של בריאת העולם והחזיר את האור שלא היה וזה שכתוב "ויעש כן אהרון" המילה כן זה סימן שמראה שאהרון החזיר את הכן של הבריאה ולכן זה ממש שבח על אהרון שלא שינה מציווי ה' כי בזכותו יש את האור והיה לו כוח מטורף. אז מה לומדים מזה? חשבתי שבגלל שאהרון הי אוהב שלום ורודף שלום אז הוא זכה לזכות ולשבח הגדול הזה שהרי מי שאוהב כל אחד מאיר את העולם כולו!
דרשה קצרה לפרשת בהעלותך
בפרשת בהעלותך, אנחנו קוראים על ציווי ה' לאהרן להעלות את הנרות במנורה:
> "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח', ב').
שואלים חז"ל: למה לא נאמר "בהדליקך את הנרות", אלא "בהעלותך"?
רש"י מסביר ש"בהעלותך" מלמד שהלהבה צריכה לעלות מאליה כלומר, אהרן לא רק מדליק את הנר, אלא מוודא שהנר כבר עומד ויכול לדלוק בכוחות עצמו.
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
כשאנחנו "מדליקים" מישהו כלומר, משפיעים עליו, מלמדים אותו, מחזקים אותו המטרה היא לא שאנחנו נצטרך תמיד להחזיק אותו. כמו אהרן, אנחנו צריכים לעזור לו עד שהאור שבו יעלה מאליו.
זה נכון גם בהוראה, גם בחברות, וגם במשפחה לתת כלים, לעודד, ולהאמין באדם עד שהוא יוכל להאיר לבד.
וכך כולנו הופכים למנורה שמאירה את כל העולם.
שבת שלום ומבורך!!!
בפרשת בהעלותך, אנחנו קוראים על ציווי ה' לאהרן להעלות את הנרות במנורה:
> "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח', ב').
שואלים חז"ל: למה לא נאמר "בהדליקך את הנרות", אלא "בהעלותך"?
רש"י מסביר ש"בהעלותך" מלמד שהלהבה צריכה לעלות מאליה כלומר, אהרן לא רק מדליק את הנר, אלא מוודא שהנר כבר עומד ויכול לדלוק בכוחות עצמו.
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
כשאנחנו "מדליקים" מישהו כלומר, משפיעים עליו, מלמדים אותו, מחזקים אותו המטרה היא לא שאנחנו נצטרך תמיד להחזיק אותו. כמו אהרן, אנחנו צריכים לעזור לו עד שהאור שבו יעלה מאליו.
זה נכון גם בהוראה, גם בחברות, וגם במשפחה לתת כלים, לעודד, ולהאמין באדם עד שהוא יוכל להאיר לבד.
וכך כולנו הופכים למנורה שמאירה את כל העולם.
שבת שלום ומבורך!!!