ביקשו לומר דבר תורה לשבת יש לכם רעיון לתת לי?

מסכנה כל שבוע אני רואה אותך שואלת את זה, למה דווקא אותך מנדבים לזה

*פרשת השבוע פרשת קורח *
"וַיִּקַּח קֹרַח... וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת"
(במדבר ט"ז, א')

הגמרא בסנהדרין מספרת לנו על *אוֹן בן פֶּלֶת,* שחזר הביתה וסיפר לאשתו על המחלוקת *שקורח רוצה לעשות במשה.*

אשתו, כמובן, לא אהבה את הרעיון אבל היא לא כעסה, ולא התנגדה.
במקום זה, היא שאלה אותו:
"תגיד, נניח שקורח יהיה המנהיג במקום משה מה זה ישנה לך?"
הרי אתה תישאר בכל מקרה רק *תלמיד* אז מה זה משנה? תלמיד של משה או של קורח?!

ועליה אמר שלמה המלך: *"חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָה"* (משלי י"ד, א')

היא ידעה שאם היא תתווכח איתו הוא לא יקשיב לה. אז היא חשבה בלבה: בשביל מה הוא בכלל רוצה את המחלוקת?

היא הבינה שכל הסיפור נובע רק מתאווה לכבוד.
אז היא נתנה לו להבין: גם אם תצטרף למרד תישאר בדיוק באותו מקום, מבלי הכבוד שאתה נלחם עליו.

וכך גם אנחנו יכולים לפעול מול כל ניסיון. אם זה שמירת העיניים נשאל את עצמנו:
*בשביל מה אני רוצה להסתכל? בשביל ליהנות?* הרי ברור שאח"כ תגיע הרגשה לא טובה. אז שווה לרגע אחד להרוס את כל השקט שבלב?

ואפילו כשמדובר בצניעות נשאל את עצמנו: *בשביל מה לחשוף את הגוף עוד קצת? בשביל להרגיש יפה?*
אבל האמת אני מרגישה הרבה יותר טוב כשאני שלמה עם עצמי, ולא מחפשת אישור מבחוץ.

כך בכל תאווה או שטות שהיצר הרע דוחף לנו אנחנו נדע לענות לו *מהשורש*, וכך נצליח להתמודד עם כל ניסיון.

*הלוואי ונזכה!*
*שבת שלום*

^אחינו... היא לא ביקשה מגילה

לא

שמדברים זה לא ארוך^

אני אומר תשיר שלום עליכם זה תמיד עובד לי פחח

*פרשת קורח*
פרשתינו פותחת בקורח, שהוא וקבוצת אנשים נוספים ניסו להדיח את משה רבינו מתפקידו בטענה ש"כל-העדה כולם קדושים". לאחר שהניסיון כשל, הם נענשים בכך שהאדמה בולעת את משפחתו של קורח, ואת שותפיו דתן ואבירם. בנוסף לכך, אש באה ושורפת את כל 250 האנשים הנוספים שהצטרפו אליו.
למרות האסון הנורא, העם מסרב להירגע ואומר למשה ולאהרון: "אתם המיתם, את-עם ה'"! ובתגובה לכך שניהם מראים לעם הוכחה מאת ה' כי שבט לוי הוא השבט הנבחר לעבודתו.
הפרשה מסתיימת בפירוט מתנות הכהונה ובדיניהם.
*שבת שלום!*

גַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה בְּפֶרֶק קַמָּא (ט, א): תָּנוּ רַבָּנָן: סוֹטָה נָתְנָה עֵינֶיהָ בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהּ, מַה שֶּׁבִּקְּשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ וּמַה שֶּׁבְּיָדָהּ נָטְלוּ מִמֶּנָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמִי שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ. מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ לֹא נָתְנוּ לוֹ וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ נָטְלוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעַתָּה 'אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה' וגו' (בראשית ג, יד); אֲנִי אָמַרְתִּי יֵלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, עַכְשָׁיו 'עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ' (שם); אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מַאֲכָלוֹ מַאֲכַל אָדָם, עַכְשָׁיו עָפָר מַאֲכָלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְעָפָר תֹּאכַל כָּל־יְמֵי חַיֶּיךָ' (שם). הוּא אָמַר יַהֲרֹג אָדָם וְיִשָּׂא חַוָּה, עַכְשָׁיו 'וְאֵיבָה אָשִׁית' וגו' (שם שם, טו).

וְכֵן מָצִינוּ בְּקַיִן וּבְקֹרַח וּבִלְעָם וְדֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְגֵיחֲזִי וְאַבְשָׁלוֹם וַאֲדֹנִיָּהוּ וְעֻזִּיָּהוּ וְהָמָן, שֶׁנָּתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם, מַה שֶּׁבִּקְשׁוּ לֹא נָתְנוּ לָהֶם וּמַה שֶּׁבְּיָדָם נָטְלוּ מֵהֶם. וְכֵן יֵאֱרַע לְכָל הָרוֹדֵף אַחַר תַּאֲווֹתָיו לֹא יַשִּׂיגֵם כִּרְצוֹנוֹ וְיַפְסִיד עוֹלָמוֹ הַתְּמִידִי.