ביקשו לומר דבר תורה לשבת/לפסח יש לכם רעיון לתת לי?

^ גם אם מישהו עושה את זה בשביל להגיע לחמות מה זה מעניין אותך אין לך אף זכות להגיד את זה למישהו

אני חייב לך התנצלות
אני באתי עכשיו לצאת עלייך ולהגיד שאת שקרנית ואת בכלל לא דתייה ואין סיכוי שביקשו ממך דבר תורה

אבל הבנתי שאני דפוק ואני לא יודע כלום עלייך וזה בעצם נשמע שאת דתייה ואת ממש צדיקה ואני סתם כועס שכל שבוע יש שאלה כזו בחמות ואני חושב שזה סתם נסיון להגיע לחמות

אני מצטער ששפטתי ככה ומאחל לך חג הכי שמח בעולם

כמובן! (:

בהגדה אנחנו אומרים "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו" כלומר שהיה מספיק לנו שעמדנו בהר סיני בלי לקבל את התורה והמשפט הזה נורא תמוה הרי כל המהות שלנו זה לקיים את התורה! כל העולם מתקיים בזכות התורה אז איך זה הגיוני שהיינו מסתפקים אפילו רק להיות ליד הר סיני?!
אז באמת המשפט המיוחד הזה בא ללמד אותנו שכשעם ישראל מאוחד - זה המעלה הכי גדולה שיש כי עם ישראל אנחנו גוף אחד ממש ומובן שאם האיבר לא מחובר לגוף אז אין לו שום תועלת ושום חיות וממילא הוא לא יכול בכלל לקבל את התורה
מתוך זה אפשר גם להבין את העניין של "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" כי השאלה המתבקשת היא איך אנחנו בכלל יכולים בכלל לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים? אנחנו לא יצאנו ממצרים ואפילו לא קרובים לזה! אז איך אפשר לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים?
ההסבר הפשוט הוא שאנחנו הצאצאים שלהם וזה כביכול כמו מרוץ שליחים שאנחנו הבאים בתור ויש את התשובה הידוע של יציאה מהמיצרים שלנו כלומר מהיצר הרע שמשאבד אותנו לכל מיני תאוות או אידאולוגיות נמוכות אבל מעבר לתשובות האלה יש הסבר עמוק יותר וההסבר העמוק הוא שעם ישראל זה לא אוסף של אנשים שביחד לוקחים משימה גדולה של קידוש שם שמיים אלא עם ישראל זה נשמה אחת זה מציאות אחת זה גוף כללי אחד שכולנו תאים בו כלומר הזהות האמיתית של כולנו זה מקשה אחת ומתוך זה יוצא שגם אנחנו ממש יצאנו ממצרים

שבעזרת השם נזכה לראות את עם ישראל שלם ומאוחד ממש כגוף אחד כמו שהוא באמת שבעזרת השם נזכה לראות את משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן חג פסח כשר ושמח! (:

נכון את צודקת
אני מנסה לשמור את המחשבות שלי לעצמי וגם לנסות שהמחשבות שלי יהיו יותר חיוביות וממוקדות בי ולא באחרים

מדוע מאריך כאן הכתוב בתיאור ייחוסו של פנחס, עד אהרן הכהן ("פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן")?

רש"י מבאר, שהיו השבטים מבזים את פנחס ואת ייחוסו, ואומרים שאבי אמו פיטם עגלים לעבודה זרה, וכעת הרג נשיא שבט; ולפיכך הזכיר הכתוב שאדרבה, ייחוסו הוא מאהרן הכהן [1].

וכבר הקשו רבים, שעדיין הדבר צריך ביאור כיצד ייחוסו של אדם משפיע על ההצדקה או אי ההצדקה למעשה? וכן, מדוע דווקא נזכר העניין של "פיטום עגלים", ולא עבודה זרה אחרת?

אחד ההסברים ששמעתי, הוא על פי דברי הגמרא במסכת ברכות כח ע"ב (וכן במס' מגילה יח ע"ב):

שם בגמרא מסופר, שכאשר ביקשו להוסיף לתפילת שמונה עשרה את ברכת המינים (הברכה שפותחת ב"ולמלשינים אל תהי תקווה" וכו'), שאל רבן גמליאל "כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים"? כלומר, האם יש אדם שיודע לתקן ברכה זו? וממשיכה הגמרא, "עמד שמואל הקטן ותיקנה" [כלומר, רבן גמליאל חיפש אדם שיידע לתקן ברכה זו, עד שנמצא אדם ראוי לכך, שמואל הקטן].

והנה, במבט פשוט, דברי הגמרא נראים לכאורה כתמוהים: האם כל כך מורכב לתקן את ברכת המינים, עד כדי הכרזה "כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים", כאילו יש כאן משימה קשה ובלתי אפשרית?! האם לא כל אחד מאיתנו יודע לנסח ברכה פשוטה כזו למלשינים אל תהי תקווה וכו'? ומה בכלל קשה בברכה זו יותר מברכות שמונה עשרה אחרות?!

אלא שעומק הדברים הוא כך: כאשר אדם עושה פעולה הפוגעת או מענישה אחרים (ובכלל זה, להתקין נוסח המכיל תפילה נגד המינים ונגד המלשינים), עליו לוודא שהוא עושה זאת בלב טהור לחלוטין, על רקע דאגה לכלל בלבד, כאשר הוא חף מכל רגש נקם, שנאה ושמחה לאיד של אותם מלשינים ומינים. לכן שואל רבן גמליאל, "כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים"? האם יש אדם בדרגה זו, שיכול להעיד על עצמו שהוא חף מכל נקם או שמחה לאיד ויכול לתקן ברכה כזו?

[וראוי לציין את דברי החזון איש, שבכל ענישה, גם אם היא הכרחית, חלה חובה לנקות את הלב מרגשי נקם: "ההכרח להשתמש בענשים, להקים גדרי עולם, שלא יהיה העולם טרף לשיני בריאי הגוף וחלושי השכל. אבל העונש צריך להיעשות מתוך יגון עמוק, נקי מרגש צרות עין בשל אחרים" (חזון איש, או"ח, נו, ס"ק ד, ד"ה ומכל מקום)]

ובהמשך לכך בא שמואל הקטן, והוא זה שתיקן את הברכה; שהרי מי היה שמואל הקטן? אדם שזו בדיוק הייתה מידתו המובהקת, העדר שמחה לאיד ורגשי נקם ושנאה, שהרי במסכת אבות (ד, יט) נאמר על שמואל הקטן, "הוא היה אומר, בנפול אויבך אל תשמח"! כלומר, זו הייתה מידתו ועל כך היה חוזר תמיד [ויש לשים לב: המלים "בנפול אויבך אל תשמח" הם פסוק מפורש במשלי (כד, יז), ואם כן מדוע נאמר במשנה "הוא היה אומר" כאילו שמואל הקטן הוא בעל לשון זו? אלא "הוא היה אומר" פירושו שאמרה זו הייתה שגורה תמיד בפיו, במהותו ובהתנהגותו, והוא היה הסמל למידה זו]. ולפיכך, דווקא הוא, שהיה נקי מרגשות שמחה לאיד ונקם, יכול היה לתקן את ברכת המינים.

וזהו בדיוק היסוד שבא הכתוב להדגיש גם ביחס לפנחס: כאשר אדם עושה מעשה קנאה ונקם כפי שעשה פנחס, ומסתמך על ההיתר ההלכתי הנדיר המכונה "קנאים פוגעים בו", עליו להיות בטוח בלב שלם, שבפעולתו לא מעורבים שנאה, אכזריות או רגשי נקם אישיים, אלא רק מניעים של דאגה לכלל וצורך השעה. רק מי שנושא בקרבו מטען כשל אהרן הכהן, שכל כולו רדיפת שלום ואהבת הבריות (כאמור במסכת אבות פרק א' "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום"), יכול לעשות מעשה כזה בלב שלם.

וזהו שבא הכתוב להדגיש, ששורשיו של פנחס הם שורשים של "אוהב שלום ורודף שלום", כאהרן: במעשהו לא היו מעורבים רגשות אישיים של שמחה לאיד, נקם, שנאה, אהבת מלחמה או אכזריות, אלא הוא פעל מתוך אהבה טהורה לכלל ישראל, כאהרן הכהן. ולכן ממשיך הכתוב, "הנני נותן לו את בריתי, שלום".

תודה על השאלה ועל התשובות.
אני מבקש לא להתעסק עם השאלה בשבת...

שואל השאלה:
חג שמח גם לך אנונימי ❤