5 תשובות
כמובן! (:

בפרשת נשא כתוב "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את הכהנים לברך את עם ישראל
במדרש (במדבר רבה יא ב) כתוב שהקדוש ברוך הוא הוא זה שהיה מברך את העולם בעצמו אבל אז הוא אמר לאברהם אבינו "מכאן ואילך הרי ברכות מסורות לך" כלומר הקדוש ברוך הוא נתן לאברהם אבינו את הסמכות לברך את העולם ואחרי אברהם ליצחק ומיצחק ליעקב ומיעקב לכהנים כמו שכתוב אצלנו בפרשה "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
המילים "מכאן ואילך הרי ברכות מסורות לך" הן מבטאות משהו עמוק מאוד שצריך להבין אותו... ובשביל זה צריך להבין מה פירוש המושג ברכה
ברכה זה חיבור וקישור למקור החיים ובעצם כשאנחנו מברכים זה לא רק הודאה אלא זה גם חיבור ישיר לקדוש ברוך הוא וממש כמו שאם נחבר עץ לאדמה אז הוא יוציא את הפוטנציאל שלו החוצה כלומר הוא יפרח ויוציא פירות - ככה גם אצלנו אם נתחבר לקדוש ברוך הוא שהוא מקור החיים שלנו על ידי הברכה אנחנו נממש את הפוטנציאל שטמון בתוכינו
בעצם יוצא שיש לנו שתי עבודות עבודה אחת למצוא את האור המיוחד שלנו ועבודה נוספת לזהות איך לחבר את אותו האור המיוחד שלנו אל הקודש ואחרי שתי העבודות האלה אנחנו מתברכים והחיים שלנו צומחים
הקדוש ברוך הוא במתן תורה נתן לעם ישראל את הכח "להוריד" את האור האלוקי לעולם כלומר את הכח להחיות את המציאות וזה קורה על ידי התורה והמצוות וזאת הכוונה של המדרש במה שהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם "והיה ברכה - הברכות מסורות לך" כלומר אברהם אבינו מחבר את העולם לאור האלוקי שהוא מקור החיים ובעצם על ידי זה הוא מחיה את העולם
כידוע התורה היא משהו עליון וגדול הרבה יותר מאשר העולם החומרי שלנו אבל יש לה גם גילוי בעולם החומרי שלנו - בית המקדש שהוא המקום שבו התורה מופיעה בתוך חומר בעולם שלנו כלומר בית המקדש זה התלבושת התורה במציאות החומרית שלנו וזה בעצם כמו נשמה שנמצאת בתוך גוף ומתי שיש חיבור בין גוף ונשמה הנשמה מחיה ומרוממת את הגוף
זאת בדיוק הברכה שבאה מתוך בית המקדש שהוא הלב של העולם - העולם כולו מתחייה ומתרומם ומכאן אנחנו רואים שהברכה באה מהמקדש כלומר שהיא באה מהכהנים יותר מאשר שהיא באה מתלמידי חכמים
לכאורה היה אפשר לומר שתלמידי החכמים הם אלה שיברכו את עם ישראל כי הם קשורים לתורה שהיא מעל לעולם הזה אבל הסיבה שדווקא הכהנים הם אלה שמברכים את בני ישראל זה בגלל העניין המיוחד שהקדוש ברוך הוא נתן להם את הכח "להוריד" את האור העליון לתוך העולם הזה כמו מה שקורה בבית המקדש כי כמו שאמרנו בהתחלה כל העניין של הברכה זה לחבר את העולם שלנו אל המקור האלוקי שלו וזה הסיבה למה דווקא הכהנים נצטוו לברך את עם ישראל ולא תלמידי החכמים
ברכת הכהנים היא משהו עצום וגדול שבו כל חיי עם ישראל מתחברים למקור האלוקי
הכהנים בהתחלה עם הפנים כלפי ארון הקודש כלומר כלפי ירושלים שנקראית "פני השם" והפנים שלהם מכוונות כביכול כלפי הפנים של הקדוש ברוך הוא ובשלב הזה הכהנים מקבלים את ההארה והברכה מהקדוש ברוך הוא
לאחר מכאן הכהנים מסתובבים לעם ישראל עם הפנים שלהם שהם עכשיו קיבלו את ההארה האלוקית האדירה הזאת ורק בזכות ההארה האלוקית שהם קיבלו הם יכולים להעביר את ההארה האלוקית הזאת אלינו כי מקור הברכה זה מהקדוש ברוך הוא והכהנים הם כמו צינור בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל
אחרי שאנחנו מסיימים את ברכת כהנים הכהנים לא יורדים מהדוכן עד שהחזן מסיים את ברכת "שים שלום" ומה הסיבה לכך? את זה אפשר לראות על ידי מה שכתוב בסוף ברכת כהנים "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" כלומר הסיבה היא כדי שנדע שהקדוש ברוך הוא הוא מקור הברכה ובגלל זה אנחנו מוספים בברכת שים שלום "שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חַיִּים חֵן וָחֶסֶד צְדָקָה וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְאֶחָד *בְּאוֹר פָּנֶיךָ*" אותו "באור פניך" זה אותו "יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ" בברכת הכהנים שהם אמרו "יברך השם" "יאר ה פניו אליך" "וישם לך שלום" ואחרי שהם אמרו את כל זה אנחנו חוזרים על ברכת כהנים בשפה של הצד המקבל כלומר אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא שאנחנו יודע שאור פניו הוא מקור כל הברכות! ותפקידם של הכהנים הוא להעביר אלינו את הארת פני הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו

שבעזרת השם נזכה להתברך ולהתעלות בזכות ברכת הכהנים ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
אין לי רעיון
עבודת בני גרשון ומררי

הפרשה הקודמת מסיימת בתיאור תפקידם של בני קהת.

כעת ה' אומר למשה את תפקידם של בני גרשון ומררי במשא המשכן.

בני גרשון כיסוי המשכן, הפרוכות השונות ויריעות חצר המשכן.

בני מררי קרשי המשכן, עמודי החצר, עמודי הפרוכות, בסיסי העמודים וחלקי חבור נוספים.

העוסקים במשא המשכן צריכים להיות בני 30 עד 50.

איתמר בן אהרן הכהן היה האחראי על בני גרשון ובני מררי.



מנין קהת, גרשון ומררי

משה ואהרן סופרים את הגברים משבט לוי,

שיכולים לשאת את המשכן ולשיר במהלך עבודת הקרבנות.

משפחת קהת 2,750
משפחת גרשון 2,630
משפחת מררי 3,200
סך כל בני לוי הראויים לעבודה 8,580



שלוח טמאים מחוץ למחנה

המחנה התחלק ל-3 חלקים:

א. מחנה שכינה מקום המשכן.

ב. מחנה לויה המקום בו שבט לוי התגורר.

ג. מחנה ישראל מחנה שאר בני ישראל.

ה' מצוה את משה להרחיק מהמחנה כל מי שהפך להיות טמא בהתאם לחמרת הטמאה שלו:

מצרע מחוץ לכל המחנות.
זב מחוץ למחנה לויה.
טמא מת מחוץ למחנה שכינה.


דיני גזלן שנשבע והודה

אדם שנשבע שלא גזל חפץ מחברו ובסוף הודה שהוא שקר ואכן גזל,

צריך להחזיר את מה שגזל בתוספת חמש, כלומר 20% משווי החפץ.

הגזלן צריך להקריב קרבן לכפרה על כך שנשבע לשקר.

אם האדם שגזלו ממנו (הנגזל) נפטר ואין לו יורשים הגזלן צריך לתת את החפץ והחמש לכהנים שעובדים במקדש.



דיני נזיר

ה' מצוה למשה את דיני הנזיר.

נזיר הוא אדם שנדר שלא לשתות יין. זמן הנזירות תלוי בכמה ימים נדר להיות נזיר.

אם הוא לא אמר כלל עליו להיות נזיר במשך 30 ימים.

לנזיר אסורים הדברים הבאים:

א. אסור לשתות או לאכל כל דבר שקשור עם ענבים:

שתית יין, חמץ, משקה ששרו בו ענבים, צמוקים, גרעיני ענבים וקלפות ענבים.

ב. אסור להסתפר.

ג. אסור להיות טמא מת כלומר להיות ליד מישהו שנפטר.

לאחר שסים את ימי הנזירות, הוא מביא קרבנות מיחדים למקדש וכהן מגלח את שערו.



טמאת נזיר

נזיר שנטמא בטמאת מת בשגגה צריך לטבל כדי להיות טהור, ולהמתין 7 ימים.

ביום השביעי עליו לגלח את ראשו. ביום השמיני הוא מביא קרבן למקדש.

כעת הנזיר צריך להתחיל לספר מחדש את ימי הנזירות שלו.



ברכת כהנים

ה' מצוה את משה לומר לאהרן ולבניו הכהנים לברך את בני ישראל בברכה מיחדת:

"יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"

שבת שלום!!!
פרשת בהעלותך נפתחת בציווי להדליק את נרות המנורה:

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח, ב).

רשי מפרש: שיהא להבת עולה מאליה כלומר, הכהן אינו רק מדליק את הנר, אלא עליו להמתין עד שהאש תתייצב ותדלוק מעצמה.

מכאן לומדים רעיון חשוב על חינוך, על עזרה לזולת, וגם על עבודה פנימית. כשאדם נותן מעצמו לאחר, המטרה היא לא רק לעורר לרגע או להלהיב, אלא לעזור לו להאיר בעצמו. לא די בניצוץ זמני צריך לאפשר להלהבה לעלות מאליה.

כך גם בעבודת ה: לא מספיק רגש רגעי או השראה זמנית. צריך לבנות משהו יציב, כזה שימשיך להאיר גם כשאין התלהבות גדולה, גם בשגרה.

זו דרישה עמוקה, אבל גם מנחמת כי האור הפנימי, אם עובדים עליו נכון, באמת יכול לבעור מבפנים
דבר תורה לשולחן השבת פרשת בראשית". מהי הקללה אצל הנחש: ועפר תאכל כל ימי חייך?, הרי מזונו מצוי לו תמיד ללא כל טורח ובשפע?! "משל ונמשל לפרשת בראשית" המבארים את הקללה הנוראה של מזון הנמצא בשפע ומזומן לנחש...
אנונימית