ביקשו לומר דבר תורה לשבת יש לכם רעיון לתת לי?

כמובן ואפילו שניים! (:

בפרשת אחרי מות כתוב "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" כלומר הקדוש ברוך הוא מדריך את משה רבינו מה לומר לאהרן הכהן כדי שאהרן ובניו לא ימותו כמו שנדב ואביהוא מתו
לפני הכל חייב להבין את מה שהיה ביום הגדול והקדוש הזה... אותו היום של הקמת המשכן היה שיא השיאים של כל התהליך שהיה מיציאת מצרים ואפילו של בריאת העולם כמו שחזל אומרים "אותו היום הייתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמיים וארץ" והסיבה לשמחה הזאת זה בגלל שסוף סוף אחרי חטא האדם הראשון וכל הירידות שהיו מאז השכינה באה לרקיע שלנו והקדוש ברוך אמר "בָּאתִי לְגַנִּי" כלומר סוף סוף הוא הגיע למקום שאליו הוא שייך ולעומת מעמד הר סיני שעם ישראל עמד מרחוק כמו שכתוב "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" ועכשיו כשהוקם המקדש עם ישראל לא עמד מרחוק כמו שכתוב "וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם"
ועכשיו יש כאן שאלה עצומה... איך ביום עצום שכזה נדב ואביהוא מתו? איך זה מסתדר בכלל? אז קודם כל בקצרה רבה השל"ה מסביר שהצדיק הוא כמו בית המקדש וידוע כי מקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה לכן כשנתחנך המשכן למטה הקדוש ברוך הוא רצה לחנוך גם את המקדש של מעלה לשם כך הוא לקח את נדב ואביהוא שהיו המקודשים ביותר ובזה נחנך המשכן שלמעלה בפשט הדברים נדמה שנדב ואביהוא מתו בעקבות חטא אך באמת השל"ה כותב שהם נכנסו בהשגה הגדולה ומופלאה עד שנשארה נשמתם דבוקה למעלה (להרחבה - הספר של השלה הקדוש "שני לוחות הברית" מסכת תענית דרוש להספד מיתת הצדיקים ולחורבן בית המקדש)
ועכשיו זה קשה... הרי כתוב בפירוש "אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" אז איך זה מסתדר עם מה שאמר השל"ה?
האריז"ל מסביר שהם באו לתקן את חטא אדם הראשון והרמב"ם אומר שלפני חטא אדם הראשון לא היה פער בין השכל לבין רצון הלב כמו שיש כיום אלא שניהם היו ביחד מה שאמיתי בשכל זה מה שהלב רוצה וכידוע המרכז של המציאות זה עם ישראל והלב הוא עיקר האדם וזה בעצם אומר שהלב הוא מרכז הכל כמו שכתוב בגמרא "אלא הקדוש ברוך הוא ליבא בעי" כלומר הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב ובגלל זה כשהלב במציאות של חטא כל המציאות נפלה ובגלל זה עיקר התיקון שלנו בעולם הזה הוא שלמות הלב עם השכל ועליית הרצון של עם ישראל
בגלל העניין הזה של שלמות הלב האדם הראשון לא קיבל תורה כי הוא קיים את רצון השם מעצמו והוא לא היה צריך תורה וגם כן האבות הקדושים היו ככה שהם קיימו את כל התורה כולה למרות שלא קיבלו אותה וכל זה בגלל שלמות הלב שהייתה להם וזה מה שכתוב על אחרית הימים "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְהוָה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם" כלומר לעתיד לבוא אנחנו נעבוד את הקדוש ברוך מהלב בלי שיגידו כל הזמן "איפה זה כתוב?" בגלל שהתורה תהיה "כתובה" לנו על הלב וממילא "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהוָה" כלומר לא יהיה צריך בתי ספר ומורים בגלל שהתורה תהיה חקוקה בנו בצורה עוצמתית ועמוקה מאוד אבל גם בצורה שתהיה לנו פשוטה מאוד כמו שהיה לאבות הקדושים ולכן שורש התיקון הוא בלב כלומר שהלב שלנו ירצה את הרצון של הקדוש ברוך הוא וכשנגיע למדרגה הזאת כל פעם שיהיה לנו רצון בלב - נדע שזה רצון טוב כמו שכתוב "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" וכשנהיה ישרים באמת הלב שלנו ילך למקום הנכון
נחזור לשאלה "איך מה שאומר השל"ה הקדוש מסתבר עם הפשט?" והתשובה היא שנדב ואביהוא הבינו שהמציאות הגיע אל התיקון ובגלל זה הם הבינו שהם צריכים ללכת לפי הלב שלהם והם הורו הלכה בפני משה רבינו כי כמו שכתוב "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ" וממילא לא צריך לשאול את משה רבינו ועל ידי כל מה שאמרנו אפשר להבין למה הם נכנסו שתוי יין בגלל שיין זה התעוררות הלב כמו שכתוב "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" וכשאדם שותה יין הלב שלו מתעורר בצורה הגדולה ביותר והם נכסו על פי הלב שלהם בלי שום מחשבות ובירורים שכליים למרות שהשכל זה הכח שמפגיש אותנו עם האמת ובגלל שהם הרגישו שהלב שלהם מתוקן ואין לו שום צורך בשכל הם פעלו בלי שום ציוי מהקדוש ברוך הוא בגלל הדחף הפנימי שלהם וההבנה שהמציאות מתוקנת ושם הייתה ההבנה השגויה שלהם כי למרות המדרגה העצומה שלהם ההוראה של משה רבינו גבוהה יותר גם מהלב הטהור ביותר שחש את הרגשת הקודש הנעלה ביותר בגלל שעד אחרית הימים אין שום מצב שבו הלב והשכל ישתוו במאה אחוז ובמצב שלנו התורה הקדושה קודמת לכל בגלל שהשורש של הנאמנות שלנו לקדוש ברוך הוא זה הנשמה הטהורה שלנו שהיא גבוהה יותר מהשכל והרגש ובזכותה אנחנו מקיימים תורה ומצוות בלי רתיעה מקושיות כי עבודה רק מהלב לא עלינו עלולה לגרום לנפילות גדולות ורק מתוך אותה נאמנות לקדוש ברוך הוא אפשר לעבוד אותו באמת בשמחה אמיתית וביראת הרוממות

שבעזרת השם נזכה להגיע למדרגה הגבוהה של שלמות הלב שנזכה לראות את הגאולה השלמה על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:

בפרשת קדושים כתוב "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" כלומר יש לנו ציווי מצד אחד לא לשנוא אנשים מעם ישראל ומהצד השני יש לנו מצווה להוכיח אותם כלומר אם יש יהודי שעושה עבירה - צריך לומר לו שזה אסור
לכאורה התוכחה נראית כאילו היא באה ממידת הדין כי צריך להתמקד ברע שהאדם עשה אבל האמת היא לא ככה אלא האמת היא כמו שאמר שלמה המלך במשלי "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת: נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" כלומר התוכחה בשורש שלה - היא דבר טוב שבא ממידת החסד והיא אהבה גמורה לאותו אדם ורק בחיצוניות היא נראית כמידת הדין בגלל שהאדם צריך לשנות את המעשים הרעים שלו
דווקא בגלל שמצוות התוכחה נוגעת בשני דברים שהם הפכים בתכונות שלהם המצווה הזאת היא מצווה מאוד קשה שמצריכה דיוק כדי שמצד אחד המוכיח לא יהיה נוקשה מדיי ומהצד השני שהמוכיח לא יהיה וותרן אלא שהוא ימצא את דרך האמצע ויצליח שמצד אחד לשדר לחוטא אהבה וחסד כלפיו ומהצד השני להעביר לחוטא ביקורת נכונה כדי שהחוטא יתעורר לחזור בתשובה שלמה והעניין של שילוב מידת החסד ומידת הדין הוא חשוב נורא כדי להבין את המהות של התוכחה את המטרות שלה ואת הדרכים הנכונות להוכיח
נקודת המוצא של התוכחה היא הטוב שיש באדם ולא הרע שבו כמו ששלמה המלך אמר "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת" כלומר התוכחה היא אהבה מסותר כלומר לפני שהאדם מוכיח את חבירו הוא צריך לקחת לעצמו רגע ולהתבונן על אותו אדם ולשאול את עצמו "מה אני חושב עליו? איך אני *באמת* רואה אותו?" בשביל שהמוכיח יעורר את האהבה שיש לו כלפי אותו חוטא כי זה שורש תהליך התוכחה כי מי שלא רואה את הטוב הגנוז שיש בחוטא עצמו לא יכול בכלל להתחיל להוכיח אותו וזה העניין של אהבה "מסותרת" כי בכל יהודי ויהודי יש טוב גנוז שרק צריך לצאת לפועל וזה מה שקורה על ידי התוכחה כי הרע זה דבר גלוי שידוע לא רק לסובבים של החוטא אלא גם לחוטא בעצמו כמו שכתוב במשלי "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" ובגלל זה המוכיח חייב לצאת מנקודת הנחה שגם החוטא בעצמו יודע מה החטאים שלו כי כשאדם מנסה להוכיח אדם אחר במטרה להראות לו את החטאים שלו - זה עלול ליצור רק נזק כי האדם מודע לחטאים שלו וכשמוכיחים אותו בצורה הזאת זה יכול לגרום לו לריסוק האמון העצמי בטוב הגנוז שבו לכן גם כשמראים לחוטא את החטאים שלו חייב להיות רק אמצעי *ולא* מטרה
כמו שאמרנו מקודם שורש התוכחה והמטרה שלה זה אהבה כלומר להסתכל על הצדדים החיוביים שבאדם ואותם צדדים חיוביים שיש באדם הם בבחינת נסתר לעומת החטאים שהם בבחינת נגלה ובגלל זה לאותו חוטא קשה לראות את זה שהוא באמית טוב גמור ולא רע ודווקא בגלל זה האדם שמוכיח חייב להיות אדם שמצליח לראות את הטוב בכל בני האדם כי הוא מצליח לראות בחוטא כל כך הרבה טוב עד כדי כך שהרע שהחוטא עשה לא משפיע על הראייה של המוכיח כלפיו ועדיין למוכיח יש אהבה חזקה מאוד כלפי החוטא בגלל שהמוכיח יודע שהרע הזה הוא רק משהו זמני וזה לא חלק מהטבע האמיתי של אותו חוטא
מכאן יוצא שלא מספיק רק אהבה כלפי החוטא אלא אהבה עמוקה שרואה את הטוב במציאות ולא את הרע במציאות כי דווקא מתוך הראייה הזאת של הטוב במציאות ולא של הרע במציאות החוטא רוצה מעצמו לסלק את הרע דווקא בגלל שהרע הוא משהו חיצוני אליו והרע הזה הוא לא חלק ממנו ובזכות אותה תוכחה נכונה ומדוייקת החוטא רק ירצה למצוא יותר ויותר מהטוב הגנוז שנמצא בתוכו כי התוכחה באה לגלות לאדם שיש בו את הפוטנציאל לטוב גנוז ועצום והוא רק צריך לגלות אותו וככה הוא יחזור לאביו שבשמיים

שבעזרת השם נזכה לראות את הטוב שיש בנו ושיש באחרים שנזכה לראות את המציאות המתוקנת ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:

פרשת אחרי מותר יש אותה גימטרייה של תורה..





עכשיו זה לא מסתדר מפה לומדים שצריך לקיים את התורה גם כשהיא לא מסתדרת.