יש כאן אנשים שמתמודדים עם חרדה חברתית?

מנסה להתעלם מזה ולהזכיר לעצמי שאף אחד לא חושב כל כך על איך שאני מתנהגת כמו שאני חושבת על זה. בסופו של דבר כל דבר שתעשה, גם אם זה הדבר הכי מביך בעולם 99.9% אתה היחיד שיזכור את זה עוד חמש דקות

היה לי פעם, אולי עדיין יש לי מעט במובן מסוים.
הדרך הכי טובה ויעילה להתמודד עם זה היא לא ללכת לכל מיני פסיכולוגים וכו אלא פשוט לצאת ולהכיר אנשים חדשים, להתמודד עם הפחד פנים אל פנים ולעשות את זה כל כך מלא פעמים עד שזה מרגיש רגיל וזה יבוא לך בטבעיות כבר.
ב-99 אחוז מהחרדות והפחדים להתמודד איתם פנים אל פנים זאת הדרך הכי נכונה להתגבר עליהם.
לא מנצחים פחד אם לא מתמודדים איתו

בינתיים בעיקר בורחת מאינטראקציות חברתיות

הייתה לי והיום אני כמעט לגמרי מאחורי זה
כדי להתגבר על זה אתה צריך לעבוד הרבה על המחשבות שלך. קודם כל תבין שהחרדה הזו היא רק בראש שלך, לאף אחד לא באמת אכפת מה תגיד מה תלבש מה תעשה, וגם לבודדים שאכפת הם לא יזכרו את זה. לאנשים יש הרבה עומס וכאב ראש בחיים הם לא יעצרו תמחשבות שלהם כדי לעצור ולחשוב לעצמם מה עשית ומה אמרת, אין להם זמן או ראש לזה והם גם לא זוכרים. אל תשכח גם שכמעט כל האנשים בחיים שלך הם אנשים זמניים ויום אחד לא יזכרו אותך ואת התקופה הזו בחיים, וגם אם יזכרו אז לא יזכרו כל דבר ספציפי שאמרת ועשית. אנשים יגבשו עליך דעה בכל מצב, אז פשוט תעשה מה שבא לך בלי לפחד.
יופי אז עכשיו כשהבנו שלאף אחד לא אכפת ואתה יכול לעשות מה שתרצה אז השלב הבא זה לדבר עם אנשים. פשוט שב איתם ותזרים שיחה, זה עלול להיות קשה אבל היי אתה זוכר? לאף אחד לא אכפת ואף אחד לא יזכור מה תגיד, כמובן להגיד עם טאקט.
סליחה אם זה נשמע תוקף מצידי, זו לא הייתה הכוונה. בכל אופן, ליישם את זה כבר פותר לך את רוב החרדה חברתית ולוקח לזה זמן לעבור וזה דורש תירגול, ככל שתדבר ותהיה יותר בשיחות ככה תדע יותר להזרים ולהיות פחות ביישן. שיהיה לך המון בהצלחהה3>

יאפ
בעיקר אוזניות עם שירים ולהסתכל בחלון כשיש הרבה אנשים לידי או על הריצפה ובעבודה הכרתי את כולם ושמתי אותם בקטגוריה של ידידים ואני רגילה לידידים אז זה פחות מלחיץ

לקח הרבה זמן יחסית להסתגל

אמאלה על מה המינוסים

כן
עובדת עם עצמי
נכנסת לסיטואציה שאני לא נוחה בה ומנסה להשתתף ולצאת מאיזור הנוחות

כן
לפני שנה וחצי היא הייתה חמורה
עשיתי תהליך רגשי ארוך ואינטנסיבי
והיום אני במקום אחר
זה כבר לא מנהל אותי, זה מורגש רק בקטנה, אני כבר לא נלחצת מזה כמו פעם
ויש לי טכניקות להתמודד עם זה
זו עבודה ארוכה קשה ולא יציבה אבל זה לגמרי אפשרי
ממליצה לשלב טיפול רגשי, זה מאוד עוזר

היה לי פעם חרדה חברתית נוראית
לא הייתי מדברת עם אנשים חדשים, הייתי שמה מסכות, כובעים, מסתירה את הפנים שלי, היה אפילו פעם שלא יצאתי מהבית חודשיים כי זה היה כלכך נורא והייתי צריכה לקחת ויטמין די בגלל זה
אני לא יודעת מתי זה קרה בדיוק אבל פשוט הכרתי מישהי מחברה שלי והיא הייתה כלכך חופשיה כזה
לא היה לה אכפת מה חושבים עליה לא היה לה אכפת לעשות שטויות ופשוט ראו שהיה לי כיף להנות בלי עין הרע
הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי שזה בדיוק איך שאני רוצה להיות ומשם פשוט השתנתי
היום אני הבן אדם הכי חברותי והכי extrovert שאני מכירה נראה לי חח
זה משהו שעובדים עליו ועם הזמן אני בטוחה שאת תצליחי להתגבר על זה גם
תקיפי את עצמך באנשים הנכונים לך ולאט לאט זה קורה
כמובן שאם את צריכה משהו הפרטי תמיד פתוח :)

כן אני מתמודד עם זה, זה לא קל אני לא באמת מתגבר יש ימים שזה יותר טוב ויש ימים שפחות אני פשוט מנסה להסתדר לפעמים לצאת מאזור הנוחות אבל הרבה דברים מלחיצים וקשים לי ולא הולך לי להכיר חברים ולדבר עם הרבה אנשים

הייתה לי פעם ברמה קשה מאוד שאפילו ללכת לבקש קטשופ או להזמין פיצה בטלפון לא הצלחתי, אני עדיין מתקשה לפעמים בסיטואציות חברתיות אבל אני מנסה להזכיר לעצמי שהכל טוב ואף אחד לא באמת יושב ומנתח כל דבר שעשיתי ואומר לעצמו "וואו היא מביכה ברמות", פשוט להתמודד ולעשות את זה ולא יקרה כלום וזה לא סוף העולם

להכריח את עצמי לעשות דברים גם אם אני מפחדת נורא עוזר, פשוט לעשות את זה בלי לחשוב

כן אני ועם יש למישהו מושג איך להתמודד עם זה אשמח גם לדעת

אני

כן
אני נותנת לעצמי כל מיני משימות להתמודד איתן עד שזה נהיה קל יותר

כן ומזכירה לעצמי שלאף אחד לא אכפת וכשזה לא קורה אז התקף חרדה וממשיכים הלאה (הייתי גם אצל פסיכולוג במשך שנתיים אז המצב הרבה יותר טוב)

הדרך היחידה להתגבר על החרדה זה החשפות.
גם לי יש חרדה חברתית אבל זה השתפר הרבה מאז שהלכתי לתנועת נוער והכרחתי את עצמי להכיר אנשים חדשים כי רק ככה זה ישתפר.

בתור התחלה היה לי ממש קל להיות עם חברות שלי אבל אז היו פעמים שהייתי צריכה לקנות משהו ולא היה מי שיבוא איתי אז הייתי חייבת להתמודד עם זה

כן מאז החטיבה ועד חיי הבוגרים. זו התמודדות יום יומית אבל ככל שנמנעים מעשייה הפחד גדל וחופרים בור עמוק יותר. זה מפחיד אבל ככה זה. ואין קיצורי דרך. פשוט לעשות צעדים קטנים לא משנה כמה קטנים העיקר להמשיך לזוז. זה נהיה יותר קל עם הזמן. ולהיות טוב לעצמך בלי ביקורת עצמית

כן ואני לא מצליחה להתמודד עם זה בכלל