אני כתבתי משהו על היום ואני אשמח שתקראו...

זה מוקדש לכל המשפחות השכולות והפצועים וכל האנשים שמרגישים את הכאב הבלתי נגמר, ואשמח שתקראו... (אני יודע שכתבתי משהו דומה אבל היום זה יותר מתאים...)

אני מצטער.
אני מצטער שאתם עוברים את זה, את הסיוט הזה, את הזיכרון הכואב כל-כך הזה, שאתם חווים את העובדה שהוא או היא או הם, לא איתכם.
אני הייתי כל-כך רוצה לרפא את הכאב הזה ששורף לכם את הנשמה, אבל אני לא יכול...
הלוואי והייתי יכול לקחת חלק מהכאב שלכם רק בשביל להקל, רק בשביל שתרגישו פחות את המועקה הנוראית הזו.
זה יום עד כדי כך כואב. זה פצע עמוק בנפש של כל-כך הרבה אנשים, כל כך הרבה גיבורים, ואני אכתוב שוב. אתם אהובים. אתם עברתם המון בצורה כל-כך לא הוגנת, ואנחנו לא נשכח אף אחד
לא נשכח את החטופים ששרדו ואת אלה שלא שרדו, לא נשכח את הכמות הבלתי נתפסת של חיילים שהלכו רק בגיל 20-21 ומעלה, את המבוגרים וחיילי המילואים ועוד המון.
יהי זכרם ברוך.

בלי קשר אם אתם מרגישים כאב נפשי גדול שקשור להיום או לא, תכתבו לי כאן בפרטי, אשמח לעזור...