כתבתי משהו ואני ממש אשמח שתיכנסו לקרוא

אני אמורה לשמוח עכשיו לא? זה נגמר.
הסיוט הכי גדול שלי עבר.
אבל זה שקר.
זה שקר שמנסים למכור לי.
זה שסיימתי פרק בחיים לא אומר שעכשיו טוב לי.
כי הנפש נפגעה בצורה קשה.
הנשמה לנצח תסחב את הבושה.
כי היא לא הצליחה לעמוד בזה.
היא נפלה פעם אחר פעם.
היא מתביישת בעצמה כי היא לא מרגישה שיש טעם.
והצלקות שהיא נושאת יהיו תזכורת לעולמים.
הם יזכירו לה שלא מכל הנפילות קמים.
ובגלל זה היא לא שמחה. העצמות לא התאחו.
היא זוכרת את כל הימים שהקולות בראש בכו.
כי אפילו להם היה קשה לסחוב את הפגיעה.
הם זוכרים שהמוות היה במרחק נגיעה.
ולא מתאוששים מדבר כזה בקלות.
אבל אני מתחילה תקופת הסתגלות.
אני מנסה למצוא את הטוב בתמונה.
אני מנסה לחזור לאמונה.
צעדים קטנים. לאט ובטוח.
אני כבר לא עושה דברים בכוח.
כי מה שמתחיל מהר, נגמר מהר.
אז אני עובדת באיטיות.
אני מבטיחה לעצמי שאחזור לשפיות.
זהו. נגמרה המלחמה.
עכשיו מתחילים בהחלמה.