כתבתי משהו ליום השואה ואני אשמח שתגידו מה אתם חושבים

"תקפוץ עכשיו!" צעקתי כשהבנתי שהרכבת עומדת להיעצר.
"אני לא יכול לעזוב אותך פה לבד!" הוא אמר בקול נחוש.
"תחכה לי מאחורי הבקתה השלישית שפה, אני אגיע, מבטיחה." אמרתי חרישית וזרקתי אותו מבעד לחלון בידיעה שזו הפעם האחרונה שאראה את אחי הקטן.
דמעה זלגה מעיני ומיהרתי למחוק אותה, אסור שיגלו, אסור שיגלו.
והיא ירדה מהרכבת, מנסה להסתיר את הדמעות בזמן שאחיה הקטן רץ לחכות מאחורי הבקתות.
עברה שעה, עברו שעתיים.
המפקד הנאצי הצביע לצד שמאל ולשם הלכה האחות.
הורו להם לעמוד מסביב לבור ומאחורה ניתן לשמוע רק יריות, ובינתיים האח ממשיך לחכות.
עבר יום, עברו יומיים.
היא דיממה למוות, מנסה להסתיר את הדמעות.
והוא? לנצח ימשיך לחכות.