היי, כתבתי משהו מהלב ואני אשמח לדעת מה אתם חושבים על מה שכתבתי?

אני לא יודע אם אני נורמלי או משוגע
אני לא יודע מה מדברים עליי מאחורי הגב
כמה סכינים הם תקעו
אני מנסה להיות חיובי, אני רוצה לחייך
אבל מה מחכה לי בבית
אולי אני לא יודע להעריך
תמצאו אותי כבוי, אף אחת לא לחצה על "on
ואולי אני בכלל לא שווה לחיצה
בסוף הכל תלוי בי
מספיק לחפש אשמים חיצוניים
אחרים יכולים לפגוע אבל זו הבחירה שלך איך להתמודד עם הפגיעה
האם יש בך היכולת למנף פגיעות לחוזק לעוצמה?
כמה רצון יש בך להוביל לשינוי עצמי?
החלום לא יתגשם במצבי הנוכחי
ובכל אופן אני עדיין מרגיש כבוי דאון רציני
האם זו העייפות? ההאכזבה שעוד מישהי לא רוצה? ההבנה שלי שלעולם לא אזכה לאהבה אמיתית ותומכת? לא חוויתי אהבה תומכת מאימי, רק אבא שלי ז"ל ידע לתמוך בי ולאהוב אותי בדרכו שלו, אני יודע שאבא רצה שיהיה לי רק טוב
גם אם זה התבטא בעונשי שתיקה.
ואולי זה מה שאני מחפש - תמיכה.
אולי אני לא נעזר באמצעי התמיכה המצויים
אבל הלב רוצה ריגושים מישהי שתשכיח ממני הכל
אני רוצה להתרכז בחלום ולא בשריטות שלי
ואולי חלק מהחלום זה לשנות את עצמי
כי בסוף
"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"
"יש לי סיכוי להנצל"
"אין הדבר תלוי אלא בי"
"אחי אל תדאג הכל יהיה בסדר הלב יתעורר והרוח תשרוק מנגינה חדשה"

אני צריך להוות גורם חיובי גם כלפי עצמי
לחייך כלפי עצמי

אני צריך להפסיק עם ההיענות לגירויים מזדמנים אשר מהווים פריקה לרגעים קטנים, על מנת שהטוב המלא יתגלה אליי, עליי להתאפק להראות רצון ויכולת לעצמי ולה' יתברך