היי, כתבתי איזה משהו כדי להוציא קצת תסכול ואני אשמח לדעתכם :)

שמעתי הרבה מקרים של אהבה
רגעים מדהימים, הצלחה
אנשים שמחים שיש להם מקום בעולם,
סיבה לקום
אבל אצלי זה לא ככה
כנראה שזו הייתה תאונה
שממנה אי אפשר לחזור

הרגשות נעלמים
לאט כמו החלמה מצלקת
אה, סליחה, שכחתי
צלקת נשארת לתמיד
אבל אולי עם הזמן כבר לא רואים?

הימים עוברים
והמחשבות עדיין מתרוצצות בראשי
כל הזמן, בלי מנוחה
המוח שלי עומד להתרסק
מרגיש כאילו שעולה באש
בלי שום מטף כיבוי


טוב אז אני לא "מאיר האחויה" אבל מה אתם חושבים?
אם יש לכם הצעות לשינויים תגידו

שיט זה קיטשי. מחילה