2 תשובות
כמובן! (:
בפרשת ויקרא כתוב "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו" וידוע שהמילה הראשונה בספר ושמו של הספר כוללים בתוכם את תמצית הספר כולו וצריך להבין מה המשמעות במילה "וַיִּקְרָא"?
ספר ויקרא עוסק בעבודת הקרבנות שמהותם היא התקרבות האדם לקדוש ברוך הוא והעיסוק בעבודה הזאת נפתח בקריאת הקדוש ברוך הוא למשה - "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו"
הקריאה היא בקשת התקרבות כשאדם קורא לאדם אחר הוא מבקש ממנו לבוא אליו וככה גם כשהקדוש ברוך הוא קורא אל משה הוא מבקש ממשה להתקרב אליו ואחרי זה הוא מדבר עם משה
התורה לא סתם בחרה להשתמש כאן במילה "ויקרא" במקום במילים שכיחות יותר כמו "וידבר ה אל משה לאמר" או "ויאמר ה אל משה לאמר" כי בשונה מהמילה "וידבר" שמתייחסת דווקא לפעולת הדיבור או "ויאמר" שמתייחסת דווקא לתוכן המדובר המילה "ויקרא" מתייחסת לעצם ההתקרבות בין המדבר לשומע ובגלל זה רש"י אומר שהמילה" ויקרא" היא לשון חיבה כמו שאמרנו שבמהות הקריאה יש אהבה גדולה בין הקורא לבין האדם שאליו הוא קורא
בעצם יוצא שעוד לפני בקשת ההתקרבות שלנו לקדוש ברוך הוא שרמוזה בפסוק הבא "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה" כבר מתגלה בקשת ההתקרבות של הקדוש ברוך הוא שרוצה שאנחנו נתקרב אליו ויסוד כל ההתעוררות שלנו להתקרב לקדוש ברוך הוא גנוזה בקשה עמוקה יותר והיא הבקשה של הקדוש ברוך שהוא בעצמו מבקש את קרבתנו
הקריאה של הקדוש ברוך הוא למשה בעומקה היא קריאה פנימית לכל ישראל לבוא ולהתקרב לקדוש ברוך הוא וקריאתו של הקדוש ברוך הוא היא גילוי גודל אהבתו האדירה לרעייתו - כנסת ישראל
הרצון של הקדוש ברוך הוא בקרבתנו הוא לא רק קודם במבחינת הזמן לרצון שלנו להתקרב אליו אלא הוא השורש לבקשת ההתקרבות שלנו אליו וזה נוצר מתוך הקריאה שלו אלינו הקדוש ברוך הוא מבקש את הקרבה שלנו והוא קורא לנו מתוך הלב שלנו שנשוב אליו באהבה וזה ההסבר לרגשות הפנימיים שנמצאים עמוק בתוכינו - הקול של הקדוש ברוך הוא שנמצא בתוך נקודת הלב העמוקה שלנו וקורא לנו להתקרב אליו
יוצא שכל ההתעוררות אל הקדוש ברוך הוא והצימאון לקרבת אלהים הם בעצמם קרבה עמוקה לקדוש ברוך הוא שכמו שאמרנו שמקור הצימאון אליו הוא ההארה של הקדוש ברוך הוא בתוך הלב שלנו
זה אחד היסודות הגדולים שעומדים בבסיס הספר "אורות התשובה" של הרב קוק זצ"ל שמלמד שהתשובה היא אור אלהי שמאיר מתוך עומק הלבבות שלנו ונותן לנו את הכוח ואת הרצון לקום ולשוב לקדוש ברוך הוא
מכאן יוצא שכוח התשובה שבתוכנו הוא כוח אדיר כי הוא המקור שלו הוא אלהי לכן אסור לאדם לחשוב שאין לו כוחות להתקדם בחיים לתקן או לתקן את המידות ולהתקרב אל הקדוש ברוך הוא כי הכוח שמניע את ההתעלות הוא לא מצומצם ומוגבל למידה האנושית שלנו אלא הוא כוח אלהי אדיר ועליון שמעורר אותנו
בזכות זה חשוב לכל יהודי לדעת שגם אם הוא התייאש מעצמו - הקדוש ברוך הוא לא התייאש ממנו ומתוך עומק הלב שלנו הקדוש ברוך הוא קורא לנו להתקרב להיטהר ולשוב אל חיי הקודש
שבעזרת השם נזכה להקשיב לקול הפנימי שבתוכינו ולשמוע שם את הקדוש ברוך הוא קורא לנו לשוב אליו שבעזרת השם נזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא בקרוב על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
בפרשת ויקרא כתוב "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו" וידוע שהמילה הראשונה בספר ושמו של הספר כוללים בתוכם את תמצית הספר כולו וצריך להבין מה המשמעות במילה "וַיִּקְרָא"?
ספר ויקרא עוסק בעבודת הקרבנות שמהותם היא התקרבות האדם לקדוש ברוך הוא והעיסוק בעבודה הזאת נפתח בקריאת הקדוש ברוך הוא למשה - "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו"
הקריאה היא בקשת התקרבות כשאדם קורא לאדם אחר הוא מבקש ממנו לבוא אליו וככה גם כשהקדוש ברוך הוא קורא אל משה הוא מבקש ממשה להתקרב אליו ואחרי זה הוא מדבר עם משה
התורה לא סתם בחרה להשתמש כאן במילה "ויקרא" במקום במילים שכיחות יותר כמו "וידבר ה אל משה לאמר" או "ויאמר ה אל משה לאמר" כי בשונה מהמילה "וידבר" שמתייחסת דווקא לפעולת הדיבור או "ויאמר" שמתייחסת דווקא לתוכן המדובר המילה "ויקרא" מתייחסת לעצם ההתקרבות בין המדבר לשומע ובגלל זה רש"י אומר שהמילה" ויקרא" היא לשון חיבה כמו שאמרנו שבמהות הקריאה יש אהבה גדולה בין הקורא לבין האדם שאליו הוא קורא
בעצם יוצא שעוד לפני בקשת ההתקרבות שלנו לקדוש ברוך הוא שרמוזה בפסוק הבא "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה" כבר מתגלה בקשת ההתקרבות של הקדוש ברוך הוא שרוצה שאנחנו נתקרב אליו ויסוד כל ההתעוררות שלנו להתקרב לקדוש ברוך הוא גנוזה בקשה עמוקה יותר והיא הבקשה של הקדוש ברוך שהוא בעצמו מבקש את קרבתנו
הקריאה של הקדוש ברוך הוא למשה בעומקה היא קריאה פנימית לכל ישראל לבוא ולהתקרב לקדוש ברוך הוא וקריאתו של הקדוש ברוך הוא היא גילוי גודל אהבתו האדירה לרעייתו - כנסת ישראל
הרצון של הקדוש ברוך הוא בקרבתנו הוא לא רק קודם במבחינת הזמן לרצון שלנו להתקרב אליו אלא הוא השורש לבקשת ההתקרבות שלנו אליו וזה נוצר מתוך הקריאה שלו אלינו הקדוש ברוך הוא מבקש את הקרבה שלנו והוא קורא לנו מתוך הלב שלנו שנשוב אליו באהבה וזה ההסבר לרגשות הפנימיים שנמצאים עמוק בתוכינו - הקול של הקדוש ברוך הוא שנמצא בתוך נקודת הלב העמוקה שלנו וקורא לנו להתקרב אליו
יוצא שכל ההתעוררות אל הקדוש ברוך הוא והצימאון לקרבת אלהים הם בעצמם קרבה עמוקה לקדוש ברוך הוא שכמו שאמרנו שמקור הצימאון אליו הוא ההארה של הקדוש ברוך הוא בתוך הלב שלנו
זה אחד היסודות הגדולים שעומדים בבסיס הספר "אורות התשובה" של הרב קוק זצ"ל שמלמד שהתשובה היא אור אלהי שמאיר מתוך עומק הלבבות שלנו ונותן לנו את הכוח ואת הרצון לקום ולשוב לקדוש ברוך הוא
מכאן יוצא שכוח התשובה שבתוכנו הוא כוח אדיר כי הוא המקור שלו הוא אלהי לכן אסור לאדם לחשוב שאין לו כוחות להתקדם בחיים לתקן או לתקן את המידות ולהתקרב אל הקדוש ברוך הוא כי הכוח שמניע את ההתעלות הוא לא מצומצם ומוגבל למידה האנושית שלנו אלא הוא כוח אלהי אדיר ועליון שמעורר אותנו
בזכות זה חשוב לכל יהודי לדעת שגם אם הוא התייאש מעצמו - הקדוש ברוך הוא לא התייאש ממנו ומתוך עומק הלב שלנו הקדוש ברוך הוא קורא לנו להתקרב להיטהר ולשוב אל חיי הקודש
שבעזרת השם נזכה להקשיב לקול הפנימי שבתוכינו ולשמוע שם את הקדוש ברוך הוא קורא לנו לשוב אליו שבעזרת השם נזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא בקרוב על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
לאחר שסיימנו את ספר שמות בהקמת המשכן ובהשראת השכינה בתוכו, אנו פותחים את ספר ויקרא, פרשת ויקרא, בדיני הקורבנות הקרבים במשכן. כיוון שרובו של ספר ויקרא, השלישי מבין חמשת חומשי תורה, עוסק בעבודת הכוהנים במשכן, נקרא הספר גם 'תורת כוהנים'.
קורבן נדבת עולה מן הבקר (א, א-ט)
רשאי אדם להביא קורבן לה' בכל עת שינדבנו ליבו. התורה מפרטת תחילה את דיני קורבן העולה. הקורבן נקרא כך כיוון שעולה כולו על המזבח ונשרף כקורבן. קורבן עולה יכול להיות מן הבקר, מן הצאן ומן העוף ואפשר גם להביא מנחות מן הצומח.
כאשר אדם בוחר להביא את קורבנו מן הבקר, עליו להביאו ממין זכר. הבעלים סומך את ידיו על ראש הקורבן ומבקש את אשר על ליבו. שוחטים את הבהמה והכוהנים זורקים את דמה על המזבח. הכוהנים פושטים את עור הבהמה מעליה, מנתחים אותה לנתחים ומעלים אותה לשרפה, היא הקרבתה, על המזבח.
עולה מן הצאן (א, י-יג)
גם מן הצאן, כבש או עז, יש להביא קורבן ממין זכר. שוחטים את הכבש, זורקים את הדם על המזבח, מנתחים אותו לנתחים ומעלים אותו להקרבה בשרפה על המזבח.
עולה מן העוף (א, יד-יז)
המקריב עולת עוף, יביא תורים או יונים. מולקים את העוף, משליכים את הזפק שלו, ממצים את דמו על המזבח ואז מעלים את העוף המשוסע כקורבן על המזבח.
עולת מנחה (ב, א-יג)
כל אדם יכול להביא עולה גם מן הצומח, אך בדרך כלל זהו קורבנו של העני. התורה מונה חמשה סוגים של מנחות:
מנחת סולת: המנחה עשויה סולת חיטים ונותנים עליה שמן ולבונה. הכהן קומץ בידו מן הסולת והשמן ומקריב על המזבח עם הלבונה. יתרת המנחה נאכלת בקדושה ובטהרה על-ידי הכוהנים.
מנחת מאפה תנור: המנחה עשויה כחלות כשהקמח נבלל בשמן לפני האפייה, או כרקיקים הנמשכים בשמן.
מנחת מחבת: סולת בלולה בשמן, מטוגנת במחבת.
מנחת מרחשת: סולת בלולה בשמן מטוגנת בסיר, בשמן עמוק.
מכל המנחות האלו הנאפות, קומץ הכוהן מהן לאחר שפותת אותם לפתיתים ומקריב את הנקמץ על המזבח. יתר המנחה נאכלת לכוהנים.
התורה מבהירה כי על המנחות להיאפות כמצה ואין להקריבן חמץ, וכן אסור לערב בה מי פירות. לעומת זאת חובה למלוח כל קורבן, מן החי או מן הצומח במלח, שכן ברית כרותה למלח להיות נקרב על המזבח.
מנחת ביכורים (ב, יד-טז)
קורבן נדבת עולה מן הבקר (א, א-ט)
רשאי אדם להביא קורבן לה' בכל עת שינדבנו ליבו. התורה מפרטת תחילה את דיני קורבן העולה. הקורבן נקרא כך כיוון שעולה כולו על המזבח ונשרף כקורבן. קורבן עולה יכול להיות מן הבקר, מן הצאן ומן העוף ואפשר גם להביא מנחות מן הצומח.
כאשר אדם בוחר להביא את קורבנו מן הבקר, עליו להביאו ממין זכר. הבעלים סומך את ידיו על ראש הקורבן ומבקש את אשר על ליבו. שוחטים את הבהמה והכוהנים זורקים את דמה על המזבח. הכוהנים פושטים את עור הבהמה מעליה, מנתחים אותה לנתחים ומעלים אותה לשרפה, היא הקרבתה, על המזבח.
עולה מן הצאן (א, י-יג)
גם מן הצאן, כבש או עז, יש להביא קורבן ממין זכר. שוחטים את הכבש, זורקים את הדם על המזבח, מנתחים אותו לנתחים ומעלים אותו להקרבה בשרפה על המזבח.
עולה מן העוף (א, יד-יז)
המקריב עולת עוף, יביא תורים או יונים. מולקים את העוף, משליכים את הזפק שלו, ממצים את דמו על המזבח ואז מעלים את העוף המשוסע כקורבן על המזבח.
עולת מנחה (ב, א-יג)
כל אדם יכול להביא עולה גם מן הצומח, אך בדרך כלל זהו קורבנו של העני. התורה מונה חמשה סוגים של מנחות:
מנחת סולת: המנחה עשויה סולת חיטים ונותנים עליה שמן ולבונה. הכהן קומץ בידו מן הסולת והשמן ומקריב על המזבח עם הלבונה. יתרת המנחה נאכלת בקדושה ובטהרה על-ידי הכוהנים.
מנחת מאפה תנור: המנחה עשויה כחלות כשהקמח נבלל בשמן לפני האפייה, או כרקיקים הנמשכים בשמן.
מנחת מחבת: סולת בלולה בשמן, מטוגנת במחבת.
מנחת מרחשת: סולת בלולה בשמן מטוגנת בסיר, בשמן עמוק.
מכל המנחות האלו הנאפות, קומץ הכוהן מהן לאחר שפותת אותם לפתיתים ומקריב את הנקמץ על המזבח. יתר המנחה נאכלת לכוהנים.
התורה מבהירה כי על המנחות להיאפות כמצה ואין להקריבן חמץ, וכן אסור לערב בה מי פירות. לעומת זאת חובה למלוח כל קורבן, מן החי או מן הצומח במלח, שכן ברית כרותה למלח להיות נקרב על המזבח.
מנחת ביכורים (ב, יד-טז)
באותו הנושא: