11 תשובות
ובעוד כמה דקות השאלה תיהיה בחמות כמו בכל שבוע
אנונימי
^כמו שצריך
אנונימית
באהבה (:
שבת שלום חברהה
שבת שלום ומבורך!
שואל השאלה:
ואיי תודה בדיוק הייתי צריך איזה כיף (:
ואיי תודה בדיוק הייתי צריך איזה כיף (:
אנונימי
רש"י כותב "הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת".
כלומר, כשמשה מקהיל את בני ישראל, וקודם מורה להם את עניין השבת ורק אח"כ מורה להם את עניין המשכן, הוא בא לומר בכך שהשבת קודמת בחשיבותה, ומלאכת המשכן אינה דוחה את השבת.
והנה, גם בפרשה הקודמת, כי תשא, ג"כ נאמרו עניין המשכן ועניין השבת זה לצד זה, אך שם הסדר הוא הפוך קודם נאמר ציווי המשכן, ואח"כ ציווי השבת; ואם כך, מדוע לא נדייק משם שאדרבה, מכיוון שעניין המשכן נאמר שם קודם, סימן הוא שהמשכן כן דוחה את השבת?
התשובה לכך היא שבפרשת כי תשא, בין פרשת המשכן לפרשת השבת באה מילת הקישור "אך" (שמות לא, יג "ואתה דבר אל בני ישראל לאמר, אך את שבתותי תשמורו"); ומסביר שם רש"י, שמילה זו באה לסייג את מלאכת המשכן ולומר כך: למרות שאני מצווה אתכם על מלאכת המשכן, אך את שבתותי עליכם לשמור (ולא לדחות שבת מפני המשכן).
נמצא אם כן, שגם בפרשת כי תשא וגם בפרשת ויקהל, מדגיש הכתוב שהמשכן אינו דוחה את השבת, אלא שבכל פעם מדגיש זאת הכתוב בצורה אחרת: כאן בפרשת ויקהל, הדבר נלמד מכך שציווי המשכן נאמר לפני ציווי השבת, ואילו בפרשת כי תשא, הדבר נלמד ממילת ההסתייגות "אך".
אלא שאת זה גופא צריך להבין: מדוע בוחרת התורה בכל פעם בדרך אחרת ובסדר אחר? דהיינו, מדוע בפרשת ויקהל קודם עניין המשכן לעניין השבת, ואילו בפרשת כי תשא מקדימה התורה את פרשת המשכן?
הכלי יקר כאן, בסוף פירושו לפסוק, מסביר כך: השבת, עניינה כבוד ה', שחידש וברא את העולם; ואילו המשכן, לעומת זאת, עניינו כבוד ישראל, שמחל הקב"ה לישראל על חטא העגל (ולכן נקרא "משכן העדות", עדות שמחל הקב"ה לישראל על חטא העגל, כמובא ברש"י בתחילת פרשת פקודי). ולכן בפרשת כי תשא, מקדים הקב"ה את ציווי המשכן, להורות כמה חביב וחשוב בעיניו כבוד ישראל; אך בפרשת ויקהל, כאן הדובר אינו הקב"ה אלא משה רבינו ("ויקהל משה ויאמר אליהם.."), וכשמשה מדבר לישראל, הסדר הנכון והראוי הוא להקדים קודם כל את הציווי שעניינו כבוד ה', ואח"כ כבוד ישראל.
[ובלשונו: "כי השבת אין בו כי אם כבוד השם יתברך להורות כי הוא ית' חידש עולמו; והמשכן, מורה כולו על כבוד ישראל, שויתר להם הקב"ה והשרה שכינתו בתוכם ומחל להם עון העגל; והקב"ה חס ביותר על כבודם של ישראל, על כן הקדים המשכן. וכדי שלא יטעו לומר שלכך הקדימו לומר שמלאכת המשכן דוחה שבת, על כן הוסיף מלת אך; אבל משה חשב, שלכבוד השם יתברך ראוי להקדים השבת המורה על כבודו יתברך ואח"כ המשכן, המורה על כבודם של ישראל, ומתוך קדימה זו יובן ממילא שהשבת דוחה מלאכת המשכן, כי מי נדחה מפני מי, הוי אומר הקטן מן הגדול"].
***
יש גם שאלה אחרת ששואלים המפרשים (הכלי יקר, הגור אריה, רא"ם ועוד): כאן בפרשת ויקהל, הקדמת שבת למשכן מורה על כך שהשבת גוברת, ומכאן יוצא שמה שכתוב קודם, הוא זה שגובר; ואילו בפרשת קדושים, נאמר (יט, ג) "איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתותי תשמורו", ושם אין אומרים שכבוד אביו ואמו (הקודם בפסוק) דוחה את השבת, אלא להיפך, מדייקים מהתוספת המאוחרת "ואת שבתותי תשמורו", ששבת דוחה כיבוד אב ואם (וכפי שכותב שם רש"י, "סמך שמירת שבת למורא אב , לומר: אע"פ שהזהרתיך על מורא אב , אם אמר לך: חלל את השבת! אל תשמע לו"); וא"כ קשה, אדרבה, מדוע לא נאמר שם להיפך, שמכיוון שמקדים הכתוב את אביו ואמו לשבת (קודם נכתב "איש אמו ואביו תיראו" ורק אח"כ ואת שבתותי תשמורו), ידחה כבוד הוריו את השבת, הואיל ונאמר קודם?
הרא"ם מתרץ, שבפסוק בפרשת קדושים עיקר הלימוד הוא מהמשך הפסוק; כי הפסוק שם מסתיים "אני ה' אלוקיכם", ומפרש שם רש"י, "אתה ואביך חייבין בכבודי, לפיכך אל תשמע לו לבטל את דברי". דהיינו, סיומת הפסוק באה לומר מה גובר על מה.
והגור אריה מתרץ כך: כאשר הכתוב מכניס ציווי מסוים במקום שנראה לכאורה כמיותר ולא קשור, הדבר בא להורות על חשיבותו ומרכזיותו. והנה, כאן בפרשת ויקהל, כל השילוב של עניין השבת נראה כאינו במקומו, שהרי בוודאי עיקר המטרה שלשמה הקהיל משה את בני ישראל הייתה לעניין המשכן, ולא לעניין השבת (כי עניין השבת אינו מצריך שיקהילו את העם, אלא הוא ציווי רגיל, ורק המשכן מצריך הקהל, כדי לרכז את כל עניין הבאת החומרים ולהדריך בעשייתם); ואם כך, כיצד ייתכן שמקדים משה לפתע את עניין השבת, כאשר מטרת ההקהל וההתאספות היא בכלל המשכן? על כרחך, בא הדבר להורות על חשיבות השבת, ולומר שעם כל חשיבות המשכן, לא ידחה את השבת.
ואף בפרשת קדושים, הקטע התמוה בפסוק הוא השבת, וזאת מסיבה אחרת; הפסוק פותח במילים "איש אמו ואביו תיראו", וכאן היה הפסוק צריך להסתיים; כיצד נכנס פתאום, באותו פסוק עצמו, ציווי נוסף ונפרד, "ואת שבתותי תשמורו", שנראה כאינו קשור כלל? כיצד באותו פסוק עצמו נאמרים שני ציוויים שאין קשר ביניהם ("איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתותי תשמורו")? וכאשר ציווי נכנס בפסוק בצורה תמוהה ומיותרת כזו, הוא בוודאי נכנס כדי ללמד על חשיבותו.
כלומר, כשמשה מקהיל את בני ישראל, וקודם מורה להם את עניין השבת ורק אח"כ מורה להם את עניין המשכן, הוא בא לומר בכך שהשבת קודמת בחשיבותה, ומלאכת המשכן אינה דוחה את השבת.
והנה, גם בפרשה הקודמת, כי תשא, ג"כ נאמרו עניין המשכן ועניין השבת זה לצד זה, אך שם הסדר הוא הפוך קודם נאמר ציווי המשכן, ואח"כ ציווי השבת; ואם כך, מדוע לא נדייק משם שאדרבה, מכיוון שעניין המשכן נאמר שם קודם, סימן הוא שהמשכן כן דוחה את השבת?
התשובה לכך היא שבפרשת כי תשא, בין פרשת המשכן לפרשת השבת באה מילת הקישור "אך" (שמות לא, יג "ואתה דבר אל בני ישראל לאמר, אך את שבתותי תשמורו"); ומסביר שם רש"י, שמילה זו באה לסייג את מלאכת המשכן ולומר כך: למרות שאני מצווה אתכם על מלאכת המשכן, אך את שבתותי עליכם לשמור (ולא לדחות שבת מפני המשכן).
נמצא אם כן, שגם בפרשת כי תשא וגם בפרשת ויקהל, מדגיש הכתוב שהמשכן אינו דוחה את השבת, אלא שבכל פעם מדגיש זאת הכתוב בצורה אחרת: כאן בפרשת ויקהל, הדבר נלמד מכך שציווי המשכן נאמר לפני ציווי השבת, ואילו בפרשת כי תשא, הדבר נלמד ממילת ההסתייגות "אך".
אלא שאת זה גופא צריך להבין: מדוע בוחרת התורה בכל פעם בדרך אחרת ובסדר אחר? דהיינו, מדוע בפרשת ויקהל קודם עניין המשכן לעניין השבת, ואילו בפרשת כי תשא מקדימה התורה את פרשת המשכן?
הכלי יקר כאן, בסוף פירושו לפסוק, מסביר כך: השבת, עניינה כבוד ה', שחידש וברא את העולם; ואילו המשכן, לעומת זאת, עניינו כבוד ישראל, שמחל הקב"ה לישראל על חטא העגל (ולכן נקרא "משכן העדות", עדות שמחל הקב"ה לישראל על חטא העגל, כמובא ברש"י בתחילת פרשת פקודי). ולכן בפרשת כי תשא, מקדים הקב"ה את ציווי המשכן, להורות כמה חביב וחשוב בעיניו כבוד ישראל; אך בפרשת ויקהל, כאן הדובר אינו הקב"ה אלא משה רבינו ("ויקהל משה ויאמר אליהם.."), וכשמשה מדבר לישראל, הסדר הנכון והראוי הוא להקדים קודם כל את הציווי שעניינו כבוד ה', ואח"כ כבוד ישראל.
[ובלשונו: "כי השבת אין בו כי אם כבוד השם יתברך להורות כי הוא ית' חידש עולמו; והמשכן, מורה כולו על כבוד ישראל, שויתר להם הקב"ה והשרה שכינתו בתוכם ומחל להם עון העגל; והקב"ה חס ביותר על כבודם של ישראל, על כן הקדים המשכן. וכדי שלא יטעו לומר שלכך הקדימו לומר שמלאכת המשכן דוחה שבת, על כן הוסיף מלת אך; אבל משה חשב, שלכבוד השם יתברך ראוי להקדים השבת המורה על כבודו יתברך ואח"כ המשכן, המורה על כבודם של ישראל, ומתוך קדימה זו יובן ממילא שהשבת דוחה מלאכת המשכן, כי מי נדחה מפני מי, הוי אומר הקטן מן הגדול"].
***
יש גם שאלה אחרת ששואלים המפרשים (הכלי יקר, הגור אריה, רא"ם ועוד): כאן בפרשת ויקהל, הקדמת שבת למשכן מורה על כך שהשבת גוברת, ומכאן יוצא שמה שכתוב קודם, הוא זה שגובר; ואילו בפרשת קדושים, נאמר (יט, ג) "איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתותי תשמורו", ושם אין אומרים שכבוד אביו ואמו (הקודם בפסוק) דוחה את השבת, אלא להיפך, מדייקים מהתוספת המאוחרת "ואת שבתותי תשמורו", ששבת דוחה כיבוד אב ואם (וכפי שכותב שם רש"י, "סמך שמירת שבת למורא אב , לומר: אע"פ שהזהרתיך על מורא אב , אם אמר לך: חלל את השבת! אל תשמע לו"); וא"כ קשה, אדרבה, מדוע לא נאמר שם להיפך, שמכיוון שמקדים הכתוב את אביו ואמו לשבת (קודם נכתב "איש אמו ואביו תיראו" ורק אח"כ ואת שבתותי תשמורו), ידחה כבוד הוריו את השבת, הואיל ונאמר קודם?
הרא"ם מתרץ, שבפסוק בפרשת קדושים עיקר הלימוד הוא מהמשך הפסוק; כי הפסוק שם מסתיים "אני ה' אלוקיכם", ומפרש שם רש"י, "אתה ואביך חייבין בכבודי, לפיכך אל תשמע לו לבטל את דברי". דהיינו, סיומת הפסוק באה לומר מה גובר על מה.
והגור אריה מתרץ כך: כאשר הכתוב מכניס ציווי מסוים במקום שנראה לכאורה כמיותר ולא קשור, הדבר בא להורות על חשיבותו ומרכזיותו. והנה, כאן בפרשת ויקהל, כל השילוב של עניין השבת נראה כאינו במקומו, שהרי בוודאי עיקר המטרה שלשמה הקהיל משה את בני ישראל הייתה לעניין המשכן, ולא לעניין השבת (כי עניין השבת אינו מצריך שיקהילו את העם, אלא הוא ציווי רגיל, ורק המשכן מצריך הקהל, כדי לרכז את כל עניין הבאת החומרים ולהדריך בעשייתם); ואם כך, כיצד ייתכן שמקדים משה לפתע את עניין השבת, כאשר מטרת ההקהל וההתאספות היא בכלל המשכן? על כרחך, בא הדבר להורות על חשיבות השבת, ולומר שעם כל חשיבות המשכן, לא ידחה את השבת.
ואף בפרשת קדושים, הקטע התמוה בפסוק הוא השבת, וזאת מסיבה אחרת; הפסוק פותח במילים "איש אמו ואביו תיראו", וכאן היה הפסוק צריך להסתיים; כיצד נכנס פתאום, באותו פסוק עצמו, ציווי נוסף ונפרד, "ואת שבתותי תשמורו", שנראה כאינו קשור כלל? כיצד באותו פסוק עצמו נאמרים שני ציוויים שאין קשר ביניהם ("איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתותי תשמורו")? וכאשר ציווי נכנס בפסוק בצורה תמוהה ומיותרת כזו, הוא בוודאי נכנס כדי ללמד על חשיבותו.
היום נדבר על פרשת השבוע
*פרשת ויקהל*
משה רבנו אוסף את כל עם ישראל, ומסביר להם על מעלת השבת.
למה דווקא עכשיו?
משום שבדיוק בעיצומו של בניית המשכן, עם ישראל יכל לחשוב שזה דוחה את השבת.
אך משה הסביר לעם ישראל, שאין כמו מעלת השבת!
ולכן, צריך להפסיק בבניית המשכן ולשמור את השבת.
כשאנחנו שומרים שבת, אנחנו בעצם מראים לבורא עולם שאנחנו מאמינים בקיומו.
ש 6 ימים הוא ברא את העולם וביום ה7 הוא נח...
הגמרא במסכת שבת אומרת:
_"אמר רב המנונא, כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו *נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית"*_
ואוו! אתם קולטים?
כשאנחנו שומרים את השבת, אנחנו נעשים שותפים לבורא עולם בבריאת העולם!
ועוד אמרו חז"ל:
_"כל האומר "ויכולו" בתפילת ערב שבת, *שני המלאכים המלווים את האדם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים לו: וסר עונך וחטאתך תכופר"*_
כל ערב שבת אנחנו מקבלים ברכה אישית מ2 מלאכים!
ותאמת, אי אפשר להתעלם מהסימנים הברורים בתקופה האחרונה. כמה חשוב לבורא עולם שמירת השבת, ובמיוחד בדור הזה!
באו חברים ונתחזק בשמירת השבת.
לאלו ששומרים - נתחזק יותר לקדש, לכבד ולהוקיר את השבת.
ולאלו שלא שומרים עדיין - בואו נתחזק אפילו בעוד שעתיים של שמירת השבת, לאט לאט עד שנצליח לשמור שבת שלמה
_"יותר משישראל שמרו את השבת, שמרה השבת אותם"_
https://ktzat-laneshama.my.canva.site/
*פרשת ויקהל*
משה רבנו אוסף את כל עם ישראל, ומסביר להם על מעלת השבת.
למה דווקא עכשיו?
משום שבדיוק בעיצומו של בניית המשכן, עם ישראל יכל לחשוב שזה דוחה את השבת.
אך משה הסביר לעם ישראל, שאין כמו מעלת השבת!
ולכן, צריך להפסיק בבניית המשכן ולשמור את השבת.
כשאנחנו שומרים שבת, אנחנו בעצם מראים לבורא עולם שאנחנו מאמינים בקיומו.
ש 6 ימים הוא ברא את העולם וביום ה7 הוא נח...
הגמרא במסכת שבת אומרת:
_"אמר רב המנונא, כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו *נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית"*_
ואוו! אתם קולטים?
כשאנחנו שומרים את השבת, אנחנו נעשים שותפים לבורא עולם בבריאת העולם!
ועוד אמרו חז"ל:
_"כל האומר "ויכולו" בתפילת ערב שבת, *שני המלאכים המלווים את האדם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים לו: וסר עונך וחטאתך תכופר"*_
כל ערב שבת אנחנו מקבלים ברכה אישית מ2 מלאכים!
ותאמת, אי אפשר להתעלם מהסימנים הברורים בתקופה האחרונה. כמה חשוב לבורא עולם שמירת השבת, ובמיוחד בדור הזה!
באו חברים ונתחזק בשמירת השבת.
לאלו ששומרים - נתחזק יותר לקדש, לכבד ולהוקיר את השבת.
ולאלו שלא שומרים עדיין - בואו נתחזק אפילו בעוד שעתיים של שמירת השבת, לאט לאט עד שנצליח לשמור שבת שלמה
_"יותר משישראל שמרו את השבת, שמרה השבת אותם"_
https://ktzat-laneshama.my.canva.site/
בשמחה! (:
בפרשת ויקהל כתוב "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם" כלומר משה אסף את כל עם ישראל ביחד וציווה אותם על מלאכת המשכן שהקדוש ברוך הוא אמר לו בפרשות הקודמות
עכשיו יש כאן משהו לא מובן... מה הכוונה "ויקהל משה"? איפה הם היו שמשה היה צריך להקהיל אותם? הרי כולם ביחד במחנה!
בשביל להבין את העניין צריך להביא את הציווי שהקדוש ברוך הוא אמר בפרשת תרומה "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" כלומר הקדוש ברוך הוא בפרשת תרומה אמר למשה "שכל איש אשר ידבנו ליבו" יוכל לתת תרומה וזה אומר שגם ערב רב נכלל באנשים שיכולים לתת תרומה לבניית המשכן... ועכשיו צריך להבין את החילוק בין מה שכתוב בפרשת תרומה לבין מה שכתוב בפרשת ויקהל הרי בפרשת ויקהל משה מדבר רק אל בני ישראל ובפרשת תרומה גם ערב רב יכול לתרום אז מה הולך כאן??
אז התשובה לדבר נובעת מחטא העגל בחטא העגל כתוב "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" וכידוע לפי חז"ל כל פעם שכתוב "העם" הכוונה היא לערב רב ובעצם מי שגרם לחטא העגל - זה אותו ערב רב ובגלל שהערב רב החטיא את עם ישראל בחטא הונראי הזה משה רבינו משנה את התוכנית המקורית של בניית המשכן והמשכן לא יבנה על ידי כל מי שירצה אלא רק על ידי "עדת ישראל" וזה בעצם עונה על השאלה "מה הכוונה ויקהל משה"? - משה רבינו אסף רק את עם ישראל והבדיל אותם מהערב רב שהיה בתוכם ואמר רק לעם ישראל שיתרמו לבניית המשכן כי הוא כבר ראה למה הערב רב גרם כשהיה שותף עם עם ישראל... ואחרי שהבנו את כל זה עולה שאלה חדשה... למה בכלל הקדוש ברוך הוא רצה מלכתחילה שהמשכן יבנה על ידי כל מי שרוצה? מה המטרה של זה?
כידוע המקדש במהות שלו הוא לא משהו שמבטא רק את הקשר בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא אלא בית המקדש הוא מקום אור לכל העולם כולו וכתוב בנביאים "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם" בעצם כל העמים יבואו לבית המקדש בנהירה גדולה ועצומה מרוב ההתגלות העצומה של הקדוש ברוך הוא בעולם "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"
הגמרא אומרת על מקום המקדש לא כאברהם שכתוב בו "הר" אלא כיעקב שקראו "בית" להר יש שני צדדים צד ראשון - כולם רואים אותו צד שני - הוא רואה את כולם וכשבית המקדש המקדש נקרא הר זה ביטוי לזה שבית המקדש הוא מקום שמשפיע על העולם כולו וכולם רוצים להיות מושפעים ממנו ובגלל זה אברהם אבינו קורא למקום המקדש הר ולעומתו יעקב אבינו קורא למקום המקדש בית כי בית זה מקום הפרדה בין החיים הפנימיים שלנו לבין החיים בחוץ וזה בא לבטא את זה שעם ישראל מתכנס בתוך עצמו ובונה את עצמו מבפנים
בעצם יש כאן שתי בחינות בחינה ראשונה של אברהם אבינו - עם ישראל שהשפיע על העולם כולו והבחינה השנייה של יעקב אבינו - עם ישראל בונה את עצמו בפנימיות שלו בבניין חזק ועוצמתי ובפסוק בנביא ראינו שקוראים למקדש גם בשם הר שזה בחינת אברהם אבינו וגם בשם בית שזה בחינת יעקב אבינו ועכשיו בעצם אפשר להבין למה הקדוש ברוך הוא בהתחלה אמר שכולם יתרמו כי הקדוש ברוך הוא רוצה שכל העמים יהיו מושפעים מהמקדש ולא שרק עם ישראל לבד יהיה מושפע מהמקדש שזה כמו שאמרנו - זה בחינת אברהם אבינו שהיא בחינת משפיע והסיבה שמשה אמר שרק עם ישראל יתרום? כי לפני שמשפיעים צריכים לבנות את את עצמינו כמו שצריך - שזה בחינת יעקב שהיא בחינת בנייה עצמית
שבעזרת השם נזכה כולנו כל העולם לבניין בית המקדש השלישי שנכה לקבל את ההארה העצומה של בית המקדש בזכות בואו של משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
בפרשת ויקהל כתוב "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם" כלומר משה אסף את כל עם ישראל ביחד וציווה אותם על מלאכת המשכן שהקדוש ברוך הוא אמר לו בפרשות הקודמות
עכשיו יש כאן משהו לא מובן... מה הכוונה "ויקהל משה"? איפה הם היו שמשה היה צריך להקהיל אותם? הרי כולם ביחד במחנה!
בשביל להבין את העניין צריך להביא את הציווי שהקדוש ברוך הוא אמר בפרשת תרומה "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" כלומר הקדוש ברוך הוא בפרשת תרומה אמר למשה "שכל איש אשר ידבנו ליבו" יוכל לתת תרומה וזה אומר שגם ערב רב נכלל באנשים שיכולים לתת תרומה לבניית המשכן... ועכשיו צריך להבין את החילוק בין מה שכתוב בפרשת תרומה לבין מה שכתוב בפרשת ויקהל הרי בפרשת ויקהל משה מדבר רק אל בני ישראל ובפרשת תרומה גם ערב רב יכול לתרום אז מה הולך כאן??
אז התשובה לדבר נובעת מחטא העגל בחטא העגל כתוב "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" וכידוע לפי חז"ל כל פעם שכתוב "העם" הכוונה היא לערב רב ובעצם מי שגרם לחטא העגל - זה אותו ערב רב ובגלל שהערב רב החטיא את עם ישראל בחטא הונראי הזה משה רבינו משנה את התוכנית המקורית של בניית המשכן והמשכן לא יבנה על ידי כל מי שירצה אלא רק על ידי "עדת ישראל" וזה בעצם עונה על השאלה "מה הכוונה ויקהל משה"? - משה רבינו אסף רק את עם ישראל והבדיל אותם מהערב רב שהיה בתוכם ואמר רק לעם ישראל שיתרמו לבניית המשכן כי הוא כבר ראה למה הערב רב גרם כשהיה שותף עם עם ישראל... ואחרי שהבנו את כל זה עולה שאלה חדשה... למה בכלל הקדוש ברוך הוא רצה מלכתחילה שהמשכן יבנה על ידי כל מי שרוצה? מה המטרה של זה?
כידוע המקדש במהות שלו הוא לא משהו שמבטא רק את הקשר בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא אלא בית המקדש הוא מקום אור לכל העולם כולו וכתוב בנביאים "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם" בעצם כל העמים יבואו לבית המקדש בנהירה גדולה ועצומה מרוב ההתגלות העצומה של הקדוש ברוך הוא בעולם "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"
הגמרא אומרת על מקום המקדש לא כאברהם שכתוב בו "הר" אלא כיעקב שקראו "בית" להר יש שני צדדים צד ראשון - כולם רואים אותו צד שני - הוא רואה את כולם וכשבית המקדש המקדש נקרא הר זה ביטוי לזה שבית המקדש הוא מקום שמשפיע על העולם כולו וכולם רוצים להיות מושפעים ממנו ובגלל זה אברהם אבינו קורא למקום המקדש הר ולעומתו יעקב אבינו קורא למקום המקדש בית כי בית זה מקום הפרדה בין החיים הפנימיים שלנו לבין החיים בחוץ וזה בא לבטא את זה שעם ישראל מתכנס בתוך עצמו ובונה את עצמו מבפנים
בעצם יש כאן שתי בחינות בחינה ראשונה של אברהם אבינו - עם ישראל שהשפיע על העולם כולו והבחינה השנייה של יעקב אבינו - עם ישראל בונה את עצמו בפנימיות שלו בבניין חזק ועוצמתי ובפסוק בנביא ראינו שקוראים למקדש גם בשם הר שזה בחינת אברהם אבינו וגם בשם בית שזה בחינת יעקב אבינו ועכשיו בעצם אפשר להבין למה הקדוש ברוך הוא בהתחלה אמר שכולם יתרמו כי הקדוש ברוך הוא רוצה שכל העמים יהיו מושפעים מהמקדש ולא שרק עם ישראל לבד יהיה מושפע מהמקדש שזה כמו שאמרנו - זה בחינת אברהם אבינו שהיא בחינת משפיע והסיבה שמשה אמר שרק עם ישראל יתרום? כי לפני שמשפיעים צריכים לבנות את את עצמינו כמו שצריך - שזה בחינת יעקב שהיא בחינת בנייה עצמית
שבעזרת השם נזכה כולנו כל העולם לבניין בית המקדש השלישי שנכה לקבל את ההארה העצומה של בית המקדש בזכות בואו של משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
שבת שלוםם
שבת שלום אנשיםםם:)