6 תשובות
אפשר לדבר על המסר של פרשת השבוע ועל משמעות השבת כמנוחה והתחדשות. תהיי יצירתית ותוסיפי חוויות אישיות שלך עם השבת
למה סבא שלי בתמונה
בפרשת פקודי כתוב "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" כלומר ההתגלות האלוקית האדירה עכשיו מתחילה למלא את המשכן וזאת התגלות כל כך עוצמתית עד שכבר כתוב "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" כלומר משה רבינו בכבודו ובעצמו לא היה יכול להכנס למשכן מרוב ההתגלות האלוקית האדירה שהייתה בו
בהמשך הפסוקים כתוב "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ כִּי עֲנַן יְהוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם" כלומר עם ישראל נוסע לפי הענן אם הענן מתקדם עם ישראל מתקדם ואם הענן חונה עם ישראל חונה ולכאורה זה מאוד מוזר שדווקא כשמסופר על ההתגלות העצומה הזאת בפסוקים ישר אחרי זה מזכירים פרט שהוא לכאורה מאוד שולי שעם ישראל נוסע וחונה על פי הענן בשביל להבין את העניין צריך לראות את העניין הכללי של ספר שמות...
הרמב"ן בהקדמה שלו לספר שמות אומר שספר שמות זה ספר הגאולה ולכאורה זה לא מובן הרי הגאולה עצמה הייתה עד פרשת בשלח וזהו כבר נגאלנו ואחרי זה מעמד הר סיני וציווי המשכן ובנייתו זה כבר לכאורה לא חלק מהגאולה אלא חלק שהוא אחרי הגאולה והרמב"ן עונה שלפני שעם ישראל ירד לגלות - הם היו במדרגת האבות הקדושים וכמו שכתוב במדרש "האבות הן הן המרכבה" כלומר כל החיים שלהם כל הזמן הם כולם היו בקדושה עצומה של השכינה ועם ישראל ירד מהדרגה העצומה הזאת לשיעבוד מצרים ועם ישראל לא יכול להיות עם שנגאל - עד שיחזור לדרגה של האבות הקדושים
כלומר המשמעות של הגאולה זה לחזור למצב המקורי שלנו ומתי המצב הזה יהיה? דווקא כשיבנה המשכן "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" ולכן כל ספר שמות נקרא ספר הגאולה
אחרי ההבנה של מהות הספר צריך להבין את הפסוק "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" מה זה העניין הזה שמשה רבינו לא יכול לבוא אל אוהל מועד?
את העניין הזה אפשר להבין מתחילת ספר ויקרא "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" כלומר הקדוש ברוך הוא קורא למשה שמשה יבוא לתוך אוהל מועד ותרגום יונתן בן עוזיאל אומר: "שכיוון שמשה סיים לבנות את המשכן משה חשב לעצמו קל וחומר - הר סיני הייתה בו קדושה לשעה ואחרי זה לא היה בו קדושה ושם משה לא היה יכול לעלות בלי שהקדוש ברוך הוא יקרא למשה ובמשכן שהקדושה שלו קדושת עולם קל וחומר שמשה לא יכנס עד שהקדוש ברוך הוא לא יאשר לו"
הקל וחומר הזה הוא לכאורה קצת מוזר כי ההתגלות שהייתה בהר סיני הייתה עצומה כמו שלא הייתה מעולם וההתגלות במשכן הייתה התגלות פחותה ונסתרת יותר ולכאורה היינו אומרים שלמשכן משה כן יכול להכנס ישר אבל האמת היא שדווקא מהקל וחומר של משה אנחנו מבינים שאומנם ההתגלות האלוקית בהר סיני הייתה עצומה! אבל היא הייתה רק לזמן מסויים... לעומתה ההתגלות האלוקית במשכן? היא התגלות תמידית ודבר שהוא תמידי - הוא עדיף למרות שהוא פחות חזק כי התמידיות היא מה שחשוב וזאת המדרגה הכי גדולה ושלמה שיכולה - להיות מלא בהתגלות כל הזמן כמו שהיו האבות הקדושים שההתגלות האלוקית שלהם הייתה תמידית
ומתוך זה אפשר להבין למה דווקא עכשיו מוזכר העניין שעם ישראל יסע ויחנה לפי הענן מסעי בני ישראל זה בא לבטא לנו את החיים שלנו ואת "המסעות" הפנימיים שלנו שאפשר לטעות ולחשוב שהם מנותקים מהשכינה הקדושה אבל לא ככה כי כל העניין של ההתגלות התמידית של המשכן זה להראות לנו שכל מה שעובר עלינו זה מהלך אלוקי קדוש ותמידי
שבעזרת השם נזכה להרגיש באמת את ההתגלות האלוקית שיש לנו כאן בעולם שנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
מקור: הפתקים שלי בטלפון
בהמשך הפסוקים כתוב "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ כִּי עֲנַן יְהוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם" כלומר עם ישראל נוסע לפי הענן אם הענן מתקדם עם ישראל מתקדם ואם הענן חונה עם ישראל חונה ולכאורה זה מאוד מוזר שדווקא כשמסופר על ההתגלות העצומה הזאת בפסוקים ישר אחרי זה מזכירים פרט שהוא לכאורה מאוד שולי שעם ישראל נוסע וחונה על פי הענן בשביל להבין את העניין צריך לראות את העניין הכללי של ספר שמות...
הרמב"ן בהקדמה שלו לספר שמות אומר שספר שמות זה ספר הגאולה ולכאורה זה לא מובן הרי הגאולה עצמה הייתה עד פרשת בשלח וזהו כבר נגאלנו ואחרי זה מעמד הר סיני וציווי המשכן ובנייתו זה כבר לכאורה לא חלק מהגאולה אלא חלק שהוא אחרי הגאולה והרמב"ן עונה שלפני שעם ישראל ירד לגלות - הם היו במדרגת האבות הקדושים וכמו שכתוב במדרש "האבות הן הן המרכבה" כלומר כל החיים שלהם כל הזמן הם כולם היו בקדושה עצומה של השכינה ועם ישראל ירד מהדרגה העצומה הזאת לשיעבוד מצרים ועם ישראל לא יכול להיות עם שנגאל - עד שיחזור לדרגה של האבות הקדושים
כלומר המשמעות של הגאולה זה לחזור למצב המקורי שלנו ומתי המצב הזה יהיה? דווקא כשיבנה המשכן "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" ולכן כל ספר שמות נקרא ספר הגאולה
אחרי ההבנה של מהות הספר צריך להבין את הפסוק "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" מה זה העניין הזה שמשה רבינו לא יכול לבוא אל אוהל מועד?
את העניין הזה אפשר להבין מתחילת ספר ויקרא "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" כלומר הקדוש ברוך הוא קורא למשה שמשה יבוא לתוך אוהל מועד ותרגום יונתן בן עוזיאל אומר: "שכיוון שמשה סיים לבנות את המשכן משה חשב לעצמו קל וחומר - הר סיני הייתה בו קדושה לשעה ואחרי זה לא היה בו קדושה ושם משה לא היה יכול לעלות בלי שהקדוש ברוך הוא יקרא למשה ובמשכן שהקדושה שלו קדושת עולם קל וחומר שמשה לא יכנס עד שהקדוש ברוך הוא לא יאשר לו"
הקל וחומר הזה הוא לכאורה קצת מוזר כי ההתגלות שהייתה בהר סיני הייתה עצומה כמו שלא הייתה מעולם וההתגלות במשכן הייתה התגלות פחותה ונסתרת יותר ולכאורה היינו אומרים שלמשכן משה כן יכול להכנס ישר אבל האמת היא שדווקא מהקל וחומר של משה אנחנו מבינים שאומנם ההתגלות האלוקית בהר סיני הייתה עצומה! אבל היא הייתה רק לזמן מסויים... לעומתה ההתגלות האלוקית במשכן? היא התגלות תמידית ודבר שהוא תמידי - הוא עדיף למרות שהוא פחות חזק כי התמידיות היא מה שחשוב וזאת המדרגה הכי גדולה ושלמה שיכולה - להיות מלא בהתגלות כל הזמן כמו שהיו האבות הקדושים שההתגלות האלוקית שלהם הייתה תמידית
ומתוך זה אפשר להבין למה דווקא עכשיו מוזכר העניין שעם ישראל יסע ויחנה לפי הענן מסעי בני ישראל זה בא לבטא לנו את החיים שלנו ואת "המסעות" הפנימיים שלנו שאפשר לטעות ולחשוב שהם מנותקים מהשכינה הקדושה אבל לא ככה כי כל העניין של ההתגלות התמידית של המשכן זה להראות לנו שכל מה שעובר עלינו זה מהלך אלוקי קדוש ותמידי
שבעזרת השם נזכה להרגיש באמת את ההתגלות האלוקית שיש לנו כאן בעולם שנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
מקור: הפתקים שלי בטלפון
^ גם אני.
כנס לוויקיוורט. יש שם מלא וורטים יפים
דבר תורה לשבת פרשת פקודי כח באדר תשפה
השבת אנו מסיימים את חומש שמות, החומש שעסק ביציאת מצרים, במתן תורה ובהקמת המשכן. פרשת פקודי חותמת את הפרשיות העוסקות בבניית המשכן, ומתארת כיצד משה רבנו סופר ומונה את כל חלקי המשכן ומוודא שהכול נעשה כראוי. בסיום הפרשה, לאחר שכל מלאכת המשכן הושלמה, ה משרה את שכינתו עליו, וּכְבוֹד ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות מ, לד).
מדוע התורה מאריכה כל כך בתיאור מלאכת המשכן?
כאשר אנו מסתכלים על פרשות ויקהל-פקודי, אנו שמים לב שהתורה חוזרת כמעט מילה במילה על הציוויים שנאמרו בפרשות תרומה-תצווה. שם הקבה מצווה את משה כיצד לבנות את המשכן, וכאן, בפרשות שלנו, התורה מתארת כיצד בדיוק בוצעו הדברים, שוב בפירוט רב. מדוע יש צורך בכך?
הרמבן (שמות לח, כא) מסביר כי התורה מאריכה בכך כדי להדגיש שכל פרט ופרט בבניית המשכן נעשה בדיוק לפי הציווי האלוקי, ללא סטיות או שינויים. המסר הוא ברור: כאשר מדובר בעניינים רוחניים, עבודת ה מחייבת דיוק, הקפדה ואמונה מוחלטת, בלי לנסות לשנות או לשפר על דעת עצמנו.
פקודי הכוח שבספירה ובדיוק
שם הפרשה, פקודי, רומז על ספירה וחשבון. משה רבנו מנה את כל התרומות שניתנו למשכן, כדי להראות לעם ישראל שלא לקח לעצמו דבר ושכל הכסף והחומרים הגיעו אך ורק לעבודת המשכן.
במדרש (שמות רבה נא, א) מסופר שכאשר הסתיימה בניית המשכן, התלחשו בני ישראל ואמרו: ראו! כמה ממון הוציא משה על המשכן! מעניין כמה נשאר אצלו כאשר שמע זאת משה, הכריז מיד על פקודי המשכן דוח כספי מסודר שמראה בדיוק כיצד נוצל כל שקל ושקל לעבודת המשכן.
מכאן אנו לומדים מסר חשוב: יהודי צריך לחיות בשקיפות וביושר. אין מקום לאי-בהירות בעבודת ה. משה מלמד אותנו שדווקא אדם גדול, ככל שיהיה, צריך להיות נקי כפיים ולא להשאיר מקום לחשדות.
השכינה יורדת לעם ישראל מהי השמחה האמיתית?
בסיומה של הפרשה, לאחר כל העבודה הקשה, מגיע הרגע הגדול: השכינה שורה על המשכן! וּכְבוֹד ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות מ, לד). זהו שיאו של המסע הארוך שהתחיל ביציאת מצרים. העם שעבר עבדות, ניסיונות וחטאים זוכה סוף סוף להשראת שכינה בתוכו.
המדרש מספר שכאשר המשכן הוקם, הייתה שמחה גדולה יותר מאשר במתן תורה! כיצד ייתכן? הרי מתן תורה היה אירוע חד-פעמי בו ירדה שכינה על הר סיני, כיצד בניית המשכן נחשבת לשמחה גדולה יותר?
התשובה היא שבמתן תורה השכינה ירדה מלמעלה, בלי מאמץ מצידנו. אבל במשכן העם בעצמו התאמץ, נתן תרומות, עבד וטרח כדי שהשכינה תשרה. כאשר אדם משקיע בעבודת ה מתוך מאמץ והתמסרות, השמחה גדולה הרבה יותר.
מסר לימינו איך בונים משכן פרטי?
המשכן הפיזי אמנם נחרב, אך התורה מלמדת שכל אחד מאיתנו יכול להפוך את ביתו ואת ליבו למשכן לה.
איך עושים זאת?
1. דיוק במצוות כמו שמשה והאומנים לא שינו ולא חרגו מהציווי האלוקי, כך גם אנו צריכים לדייק במצוות. גם אם משהו נראה לנו קטן או לא משמעותי, אין לזלזל בו.
2. שקיפות ויושר משה רבנו נתן דוגמה אישית לכך שכל מה שהוא עשה היה ביושר ובשקיפות מוחלטת. גם אנו צריכים להקפיד על יושרה, בין אם זה בכספים, במסחר או בהתנהגות שלנו מול אחרים.
3. השקעה בעבודת ה השמחה האמיתית היא זו שבאה מתוך מאמץ והשקעה. ככל שנשקיע יותר בלימוד תורה, בתפילה ובעשיית חסד, כך נזכה להרגיש את קרבת ה בצורה עמוקה יותר.
סיום חומש שמות חזק חזק ונתחזק!
בקריאת התורה בשבת זו, עם סיום חומש שמות, אנו אומרים חזק חזק ונתחזק! קריאה להתחזקות רוחנית. חומש שמות היה מסע ארוך של יציאה משעבוד לגאולה, של חטא ותשובה, ושל התעלות רוחנית.
כעת אנו נכנסים לחומש ויקרא, ספר הקדושה והקרבה לה, המסמל את המעבר משלב הבנייה לשלב העבודה הרוחנית הפנימית.
מי ייתן ונזכה לקחת מהפרשה הזאת את המסרים החשובים ולבנות בתוכנו משכן לקדושה, ליושר ולקרבת ה. שבת שלום!
השבת אנו מסיימים את חומש שמות, החומש שעסק ביציאת מצרים, במתן תורה ובהקמת המשכן. פרשת פקודי חותמת את הפרשיות העוסקות בבניית המשכן, ומתארת כיצד משה רבנו סופר ומונה את כל חלקי המשכן ומוודא שהכול נעשה כראוי. בסיום הפרשה, לאחר שכל מלאכת המשכן הושלמה, ה משרה את שכינתו עליו, וּכְבוֹד ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות מ, לד).
מדוע התורה מאריכה כל כך בתיאור מלאכת המשכן?
כאשר אנו מסתכלים על פרשות ויקהל-פקודי, אנו שמים לב שהתורה חוזרת כמעט מילה במילה על הציוויים שנאמרו בפרשות תרומה-תצווה. שם הקבה מצווה את משה כיצד לבנות את המשכן, וכאן, בפרשות שלנו, התורה מתארת כיצד בדיוק בוצעו הדברים, שוב בפירוט רב. מדוע יש צורך בכך?
הרמבן (שמות לח, כא) מסביר כי התורה מאריכה בכך כדי להדגיש שכל פרט ופרט בבניית המשכן נעשה בדיוק לפי הציווי האלוקי, ללא סטיות או שינויים. המסר הוא ברור: כאשר מדובר בעניינים רוחניים, עבודת ה מחייבת דיוק, הקפדה ואמונה מוחלטת, בלי לנסות לשנות או לשפר על דעת עצמנו.
פקודי הכוח שבספירה ובדיוק
שם הפרשה, פקודי, רומז על ספירה וחשבון. משה רבנו מנה את כל התרומות שניתנו למשכן, כדי להראות לעם ישראל שלא לקח לעצמו דבר ושכל הכסף והחומרים הגיעו אך ורק לעבודת המשכן.
במדרש (שמות רבה נא, א) מסופר שכאשר הסתיימה בניית המשכן, התלחשו בני ישראל ואמרו: ראו! כמה ממון הוציא משה על המשכן! מעניין כמה נשאר אצלו כאשר שמע זאת משה, הכריז מיד על פקודי המשכן דוח כספי מסודר שמראה בדיוק כיצד נוצל כל שקל ושקל לעבודת המשכן.
מכאן אנו לומדים מסר חשוב: יהודי צריך לחיות בשקיפות וביושר. אין מקום לאי-בהירות בעבודת ה. משה מלמד אותנו שדווקא אדם גדול, ככל שיהיה, צריך להיות נקי כפיים ולא להשאיר מקום לחשדות.
השכינה יורדת לעם ישראל מהי השמחה האמיתית?
בסיומה של הפרשה, לאחר כל העבודה הקשה, מגיע הרגע הגדול: השכינה שורה על המשכן! וּכְבוֹד ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות מ, לד). זהו שיאו של המסע הארוך שהתחיל ביציאת מצרים. העם שעבר עבדות, ניסיונות וחטאים זוכה סוף סוף להשראת שכינה בתוכו.
המדרש מספר שכאשר המשכן הוקם, הייתה שמחה גדולה יותר מאשר במתן תורה! כיצד ייתכן? הרי מתן תורה היה אירוע חד-פעמי בו ירדה שכינה על הר סיני, כיצד בניית המשכן נחשבת לשמחה גדולה יותר?
התשובה היא שבמתן תורה השכינה ירדה מלמעלה, בלי מאמץ מצידנו. אבל במשכן העם בעצמו התאמץ, נתן תרומות, עבד וטרח כדי שהשכינה תשרה. כאשר אדם משקיע בעבודת ה מתוך מאמץ והתמסרות, השמחה גדולה הרבה יותר.
מסר לימינו איך בונים משכן פרטי?
המשכן הפיזי אמנם נחרב, אך התורה מלמדת שכל אחד מאיתנו יכול להפוך את ביתו ואת ליבו למשכן לה.
איך עושים זאת?
1. דיוק במצוות כמו שמשה והאומנים לא שינו ולא חרגו מהציווי האלוקי, כך גם אנו צריכים לדייק במצוות. גם אם משהו נראה לנו קטן או לא משמעותי, אין לזלזל בו.
2. שקיפות ויושר משה רבנו נתן דוגמה אישית לכך שכל מה שהוא עשה היה ביושר ובשקיפות מוחלטת. גם אנו צריכים להקפיד על יושרה, בין אם זה בכספים, במסחר או בהתנהגות שלנו מול אחרים.
3. השקעה בעבודת ה השמחה האמיתית היא זו שבאה מתוך מאמץ והשקעה. ככל שנשקיע יותר בלימוד תורה, בתפילה ובעשיית חסד, כך נזכה להרגיש את קרבת ה בצורה עמוקה יותר.
סיום חומש שמות חזק חזק ונתחזק!
בקריאת התורה בשבת זו, עם סיום חומש שמות, אנו אומרים חזק חזק ונתחזק! קריאה להתחזקות רוחנית. חומש שמות היה מסע ארוך של יציאה משעבוד לגאולה, של חטא ותשובה, ושל התעלות רוחנית.
כעת אנו נכנסים לחומש ויקרא, ספר הקדושה והקרבה לה, המסמל את המעבר משלב הבנייה לשלב העבודה הרוחנית הפנימית.
מי ייתן ונזכה לקחת מהפרשה הזאת את המסרים החשובים ולבנות בתוכנו משכן לקדושה, ליושר ולקרבת ה. שבת שלום!
אנונימי