מי עדיף? המוסר של קאנט או של מיל ובנת'ם (התועלתנות)

לא זה ולא זה
תיאוריות מוסריות אף פעם לא מספקות
אין מוסר אובייקטיבי וגם לא נטייה כלשהי.

לפי סקירה שיטתית של 147 ספרי פילוסופיה, 23 כנסים אקדמיים, 11 פרופסורים עם משקפיים עגולים ואדם אחד שענה "זה תלוי" על כל שאלה במבחן וקיבל 98, התברר שהוויכוח בין קאנט לבין מיל ובנתם נמשך כבר שנים ללא הכרעה.

החוקרים מצאו שקאנט טוען שצריך לעשות את הדבר הנכון כי הוא נכון, בעוד שמיל ובנתם טוענים שצריך לעשות את מה שמביא את התוצאה הטובה ביותר. לאחר מאות עמודי ניתוחים, נוסחאות מוסריות ודיונים אינסופיים, התברר ששני הצדדים עדיין משוכנעים שהם צודקים.

לפיכך, המסקנה המדעית היא שהמוסר הטוב יותר הוא זה שהמרצה שלך מסמן עליו וי במבחן. כל שאר הוויכוחים יימשכו עד סוף הסמסטר.

שאלה טובה, אני נוטה לומר שגם זה וגם זה, וזה תלוי מצב.
מצד אחד אם אני יודע שאם ישאלו אותי איפה מתחבא מישהו שרוצים להרוג אותו והלא עוול בכפו - אז אני באמת אומר את האמת רק בשביל לעמוד על העיקרון?
מצד שני זה אומר שפעלתי לפי שיקול, ולא עיקרון, והמחשבה והשיקולים שלי לקחו חלק בתוצאה, ולכן גם ישאו בה, אבל איך אפשר לשאת בתוצאות של אחרים?

שואל השאלה:
אני אסביר בערך את עמדתי
שניהם לא נכונות
קאנט לא עובד במצבי קיצון, או במצבים מתנגשים (דילמת הרכבת)
אבל התועלתנות מצדיקה אסונות מזעזעים ולא נותן עניין לרצון אלא רק לתוצאה (פרדוקס חלון הזכוכית).
בכל מקרה שניהם לא עובדים
אני נוטה יותר לכיוון אריסטו לדעתי

בסיטואציה הזאת, עדיף את קאנט, אבל זה פשוט כי תועלתנות היא כזו, ברגע שאתה מגדיר את המוסר כמה שנותן את מירב האושר למירב האנשים פתחת את הדלת לכל בירוקרט או רוב דמוקרטי להצדיק פגיעה בזכויות הפרט בשם "הטוב הכללי"

אבל לפרוטוקול גם המוסר של קאנט הוא לא אידיאלי כי גם הוא סוג של עריצות כי הוא מעניק לחובה המוסרית מעמד עליון על פני ריבונות הפרט