מי עדיף? המוסר של קאנט או של מיל ובנת'ם (התועלתנות)

לא זה ולא זה
תיאוריות מוסריות אף פעם לא מספקות
אין מוסר אובייקטיבי וגם לא נטייה כלשהי.

לפי סקירה שיטתית של 147 ספרי פילוסופיה, 23 כנסים אקדמיים, 11 פרופסורים עם משקפיים עגולים ואדם אחד שענה "זה תלוי" על כל שאלה במבחן וקיבל 98, התברר שהוויכוח בין קאנט לבין מיל ובנתם נמשך כבר שנים ללא הכרעה.

החוקרים מצאו שקאנט טוען שצריך לעשות את הדבר הנכון כי הוא נכון, בעוד שמיל ובנתם טוענים שצריך לעשות את מה שמביא את התוצאה הטובה ביותר. לאחר מאות עמודי ניתוחים, נוסחאות מוסריות ודיונים אינסופיים, התברר ששני הצדדים עדיין משוכנעים שהם צודקים.

לפיכך, המסקנה המדעית היא שהמוסר הטוב יותר הוא זה שהמרצה שלך מסמן עליו וי במבחן. כל שאר הוויכוחים יימשכו עד סוף הסמסטר.

שאלה טובה, אני נוטה לומר שגם זה וגם זה, וזה תלוי מצב.
מצד אחד אם אני יודע שאם ישאלו אותי איפה מתחבא מישהו שרוצים להרוג אותו והלא עוול בכפו - אז אני באמת אומר את האמת רק בשביל לעמוד על העיקרון?
מצד שני זה אומר שפעלתי לפי שיקול, ולא עיקרון, והמחשבה והשיקולים שלי לקחו חלק בתוצאה, ולכן גם ישאו בה, אבל איך אפשר לשאת בתוצאות של אחרים?

שואל השאלה:
אני אסביר בערך את עמדתי
שניהם לא נכונות
קאנט לא עובד במצבי קיצון, או במצבים מתנגשים (דילמת הרכבת)
אבל התועלתנות מצדיקה אסונות מזעזעים ולא נותן עניין לרצון אלא רק לתוצאה (פרדוקס חלון הזכוכית).
בכל מקרה שניהם לא עובדים
אני נוטה יותר לכיוון אריסטו לדעתי

בסיטואציה הזאת, עדיף את קאנט, אבל זה פשוט כי תועלתנות היא כזו, ברגע שאתה מגדיר את המוסר כמה שנותן את מירב האושר למירב האנשים פתחת את הדלת לכל בירוקרט או רוב דמוקרטי להצדיק פגיעה בזכויות הפרט בשם "הטוב הכללי"

אבל לפרוטוקול גם המוסר של קאנט הוא לא אידיאלי כי גם הוא סוג של עריצות כי הוא מעניק לחובה המוסרית מעמד עליון על פני ריבונות הפרט

מבין אלו? אני מעדיף את תפיסת המוסר הקאנטיאני שהיא לפחות מכילה אמת ביסודה.

לא אקבע מה עדיף אבל תפיסת המוסר התועלתנית מסוכנת באמת לחברה. למשל נחליט שאנחנו ממיתים אדם שנבחר בהגרלה על מנת לקצור את אבריו ולהביא אותם לאנשים שזקוקים להם - בכך מקריבים אדם אחד עבור עשרות אנשים. האם זה נשמע הוגן?

לדעתי, אף אחד מהם ואסביר- כשאנחנו מדברים על מוסר אנחנו מחפשים רשת ביטחון לחיים, איזושהי קרקע מוצקה לדרוך עליה, ולכן המוסר נקרא מוסר - מלשון מוסרות (אזיקים) בעצם מהשורש של המילה אסור. בסופו של דבר יותר מידי חופש לא בריא לבן אדם כי אז יש יותר מידי אפשרויות לחיים ואין סדר עדיפויות וחוסר סדר שכזה גורם לבן אדם להרגיש חסר תכלית וחסר מוטיבציה לחיים.
עכשיו, המוסר של הפילוסופים שהזכרת הוא יפה ונחמד אבל הוא רק לדעתם, הכוונה שעצם זה שיש בינהם מחלוקת אומר שזאת לא רשת ביטחון יציבה ותמיד אפשר לשנות, ואנחנו מחפשים את האמת, והאמת היא דבר שתמיד רלוונטי לכולם, כל הזמן.
אני חושב שאני מצאתי את האמת והמוסר שאנחנו מחפשים כאנושות, אם מעניין אותך תגיב ואשתף;)

סתם שאלה איזה תועלתנות יש באריסטו? ואני למדתי רק על מיל ודי התחברתי אבל כמו שמיל בסוף הבין זה ממש קשה לחיות ככה לפי גישה כזאת של תועלתנות

קאנט