מה עושים כשמרגישים חרא מכל בחינה בלי סיבה ברורה פשוט ריקנות עמוקה וחוסר עיניין בכלום והדבר היחיד שרוצים זה להיעלם?

את יכולה לדבר איתי בפרטי אם את רוצה

כן אני מרגיש שיש לי קקי ואין לי אין מה לעשות אני פשוט אוכל שעועית

מחפשים עיסוק משהו שאת אוהבת לעשות, תוריד ברשתות החברתיות וגם שאת כן נכנסת תדאגי שהפוריו יהיה חיובי אם יש לך פוריו דכאוני זה אוטומטית מדכא אותך ומוזיקה אותו דבר כמו רשתות חברתיות תדאגי לשמוע מוזיקה מרימה ולא מוזיקה מדכא, וספורט גם מאוד עוזר

אני ממש מבינה אותך זה היה לי עד לפני כמה זמן .
זה פשוט תשחררי, לשחרר.
הזמן בהחלט עושה את שלו , למרות שכולם אומרים זה נכון.
תצאי החוצה, תעשי דברים, תדברי עם אנשים ופשוט תעשי מה שכיף לך ומה שבאלך.
אני יודעת שבהתחלה זה נראה בלתי אפשרי ושרק באלך להיעלם מהעולם הזה ושאין משמעות לחיים אבל אני מבטיחה לך זה עובר.
אני פה בשבילך תמיד כל מה שתצטרכי❤❤

היי

מבינה אותך לגמרי. הרגשת הריקנות הזאת באה לפעמים בלי סיבה ברורה, וזה יכול להיות מתסכל וקשה.

תזכרי שאת לא לבד בזה - הרבה בני נוער עוברים תקופות כאלה. זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתך זה אומר שאת אנושית.

נסי לעשות צעדים קטנים: אוכל סדיר, שינה, יציאה מהבית. גם אם לא בא לך - עשי בכל זאת. מצאי פרויקט או עיסוק שאת אוהבת ומשמח אותך, דברי עם מישהו שאת סומכת עליו. לפעמים סתם לשתף זה כבר עוזר.

הזכירי לעצמך שזה מצב זמני. תתחילי להרגיש יותר טוב, צעד אחר צעד.

מחזקת אותך ושולחת הרבה כוח

עושים דברים שאוהבים

זה בדיוק איך שאני מרגישה

גוללים בסטיפס

החיים מלאים בעליות ומורדות, לפעמים הסבל משתלט.
ברגעים שזה קורה, הריקנות צריכה לקבל מקום, לא להדחיק אותה, לא לתת לה להשתלט.
כביכול להגיד לה "ריקנות אני יודעת שאת פה אבל את לא תשתלטי עליי"
נותנים לה מקום, נחים, לא נאבקים בה.
פשוט תהיי את, זה יכול להיות מורכב אבל זה משתלם.
תחיי עם הרגעים האלה אל תנסי להדחיק אותם.

לדבר על זה עם אנשים שאת סומכת עליהם.
או עם אנשים שאת יודעת שאת יכולה לדבר איתם בלי שישפטו אותך
עם אנשים שיהיו שם בשבילך לא משנה מה.
שתמיד יהיו זמינים אלייך שתמיד יודעים אם את עצובה או לא.
אם את צריכה לדבר אני פה. את אומנם ככל הנראה לא מכירה אותי אבל אני גם עברתי ועובר בכל יום את מה שאת חווה עכשיו.
וגם אני צריך טיפה עידוד ולדבר.
את מוזמנת לרשום לי בפרטי ואני כאן אם את צריכה לפרוק או לדבר או סתם להרגיש שמישהו כאן בשבילך.

ריל
תקראי no longer human של דאזאי אוסמו
אם את מזדהה דברי איתי

הולכים לפסיכולוגית

תשמעי שירים

תדברי עם מישהו.
אל תהיי לבד, תהיי עם אנשים ותדברי על זה.
תכתבי יומן- את תתפלאי כמה זה עוזר.

תעשה משהו שיעלה לך את מצב הרוח ותיתן לעצמך פשוט להרגיש אל תדחיק זה יעבור לבד

אני אשמח לדבר

נשמע שאתה עובר עכשיו משהו כבד מבפנים מין תחושת ריק עמוקה, שאין לה ממש מילים אבל היא מורגשת בכל מקום. אולי זה מרגיש כאילו שום דבר לא באמת מצליח לגעת, ושיש בתוכך רק רצון להתרחק מהכול.

יכול להיות שיש מישהו קרוב שאפשר לחלוק איתו את זה, מישהו שיכול פשוט להיות איתך, גם בלי להבין הכול.
אני מזמין אותך להמשיך לדבר איתנו בצ'אט על התחושות שעלו לך