11 תשובות
לא ממש, אולי אבל אי אפשר לקבוע לפי זה
אולי אתה פשוט ביישן
אולי אתה פשוט ביישן
לי זה כן, אבל אף אחד פה לא יכול לאבחן. אני יכולה להגיד לך שהחרדה שלי נהיית הכי גרועה באוטובוסים מלאים. אני תמיד פוחדת שאני עומדת מוזר, או הולכת מוזר, או מסריחה, ושכולם מסתכלים עלי וצוחקים עלי
^^^^לא, ממש לא לכולם יש "חרדה חברתית מסויימת".
חרדה חברתית זאת לא ביישנות, זאת בעיה רפואית שלפעמים מונעת ממך לנהל אורח חיים נורמטיבי.
חרדה חברתית זאת לא ביישנות, זאת בעיה רפואית שלפעמים מונעת ממך לנהל אורח חיים נורמטיבי.
זה לא נשמע לי כמו חרדה חברתית, לפחות לא ברמה גבוהה.
אתה בסך הכל מובך ליד אנשים שאתה לא כזה בקשר איתם, ומרגיש שלא בנוח. זה לגיטימי ורגיל.
אתה בסך הכל מובך ליד אנשים שאתה לא כזה בקשר איתם, ומרגיש שלא בנוח. זה לגיטימי ורגיל.
לא נשמע כמו חרדה חברתית
כן ממש כן לכולם יש חרדה חברתית מסויימת כי אנחנו יצורים חברתיים שהתפתחו אבולוציונית להשאר בקבוצה משמע כשזה לא קורה לא טוב לנו ומכאן נובע שנעשה מה שאנחנו יכולים ויהיה לנו אכפת איך הסביבה תופסת אותנו והנס חרדה חברתית.
כל תחום בריאות הנפש לא מכיל בתוכו אפילו התניה ברורה אחת הכל שם עובד על השערות ועל ניסוי וטעייה אז לכל המאובחנים החיים בסרט וכן אני נכללת בניכם תסתמו את הפאקינג פה כבר כשמישהו אחר אומר שיש לו בעיה ותפסיקו לחשוב שזה שיש לכם אבחון אומר שאתם יותר במצוקה או יותר משהו. זה שאתם צריכים את הגושפנקה הזאת מראה כמה אתם תלויים בדעה של אחרים ומבחינתי לא באמת כואב לכם. מי שכואב לו סותם את הפה ואומר תודה על כל דבר טוב שקורה לו ולא יושב מתעטף באבחנות שלנו ומתהדר ב"כאב" שלו. כשמישהו אומר מה הוא מרגיש צריך להוציא חוק שאסור להשפיל אותו אסור להגיד שזה לא נכון. ולבוא עם הטיעון הזה של יעני פסיכולוגית כי את כאילו מאובחנת ויודעת איך זה מרגיש זה לא במקום זה כמו שאני אצא נגד המשפט ש"לכל אחד יש פוסטראומה ברמה כלשהי" בגלל שאני אובחנתי עם פוסטראומה. ובאופן כללי אני כן מבינה את הבעיתיות במשפט הזה אבל אני לא לרגע אחד אצא מהתחת של עצמי כדי להגיד לא לא לכולם יש את זה כי זה יכול להרוס חיים וזה קשה וזה סבל יום יומי ויסורים. כי אני לא פאקינג אלוהים, אני לא פסיכולוגית, אני יודעת שלפוסטראומה כמו לכל אחת מהמחלות המפגרות שהם לגמרי המציאו אין הגדרה ברורה. אין דרך לעשות לך בדיקות דם ולהגיד הנה יש פה פוסטראומה או חרדה. הכל על רגל אחת בקיצור, אז אני בחיים לא אצא מהתחת השמן שלי ואני אגיד לא סליחה את לא סובלת מפוסטראומה כי לי כואב יותר כי החיים שלי נהרסו ושלך לא ואני לא אשאל אם יש להם אבחון ולא כלום ובטח שאני לא אטען כנגד זה כי זה מילה נגד מילה ולהגיד למישהו שיש לו בעיה נפשית שאין לו אחת כזאת זה אגואיסטי ומרושע ולא אכפתלי בכלל אם זה לא מגיע ממקום כזה זה מה שזה משקף כי זה משפיל פוגעני דורסני ומבייש את כל מי שלוקח חלק בקהילה הזאת אנחנו לא אחרי צרנוביל ובודקים כמה סרטן יש לכל אחד פשוט די, פשוט תדעו שאתם לא יודעים כשאומרים לכם ותכניסו לראש כבר שאבחון לא אומר כלום, ללכת לפסיכיאטר זה כמו ללכת לספר או לאמן שיעשה לי דיוקן מכל אחד אני אקבל כנראה קווי דמיון דומים אבל התוצאה הסופית שונה בתכלית. ממש תחום הומאני כמו פילוסופיה. אין התניות כמו שאמרתי אין אחד ועוד אחד שווה ככה, הם בעצמם לא יודעים על מה הם מדברים אז שכל מי שאבחנו אותו יחשוב פעמיים לפני שהוא פותח תפה וגורם לעוד חמישים אנשים להתאשפז כי הוא חייב לבוא ולעשות פואנטה מטומטמת עד כדי כאב שפשוט מעוררת אנטיגוניזם אצל כל מי שלא מאובחן ולא חלק מהקהילה הזאת ומטגררת את כל מי שכן חלק אבל לא מאובחן עדיין. קיצר אתם מדברים הרבה על בריאות הנפש ולא עושים כלום בתכלס בשביל להתחשב או להסתכל על הצד שלהם, או כי לא אכפת לכם ואתם באמת אגואיסטים שהליטוף לאגו יותר חשוב להם מלהתחשב כלומר לבוא ולהגיד "אני יודע הכל ואתה לא מאובחן" יותר חשוב מלסתום שניה תפה שלכם ופשוט לתת לזה לקרות כי אתם חייבים להראות כמה אתם "חכמים" או "מסכנים" או שאשכרה יש פה בעיה של הבנה כי אתם לא יודעים מה זה כאב וכשמישהו מגיע עם כאב אמיתי אתם לא יודעים מה לעשות עם עצמכם אין לכם יכולת להזדהות אז אתם פשוט מבטלים אותו לחלוטין. לא משנה מה זה חשוב שתדעו שההתנהגות הזאת מבזה אתכם ואת מי שמולכם ותתביישו לכם ותתחילו להצטער כי שברתם להרבה אנשים את הרוח עם החרא שיוצא לכם מהפה. אסור להגיד לאנשים שאין להם משהו. גם אם את קיבלת את שלך באבחון חמודה, זה לא אומר ששלנו לא קיים רק כי אין מעליו חתימה. את מדברת פה על רגשות על דברים שאי אפשר לכמת ואת רוצה להעניק דבר מה פיזי כדי להקנות את הימצאותו של מה שאי אפשר למדוד. את לא תתלי את הרגשות שלי בדעה של מישהו אחר ועל כל פעןם שתעשי את זה תדעי שיש מישהו בצד השני שנפגע שצורה שאת בכלל לא יכולה לדמיין אז פשוט תסתמו את הפאקינג פה שלכם אם אתם לא אלוהים.
כל תחום בריאות הנפש לא מכיל בתוכו אפילו התניה ברורה אחת הכל שם עובד על השערות ועל ניסוי וטעייה אז לכל המאובחנים החיים בסרט וכן אני נכללת בניכם תסתמו את הפאקינג פה כבר כשמישהו אחר אומר שיש לו בעיה ותפסיקו לחשוב שזה שיש לכם אבחון אומר שאתם יותר במצוקה או יותר משהו. זה שאתם צריכים את הגושפנקה הזאת מראה כמה אתם תלויים בדעה של אחרים ומבחינתי לא באמת כואב לכם. מי שכואב לו סותם את הפה ואומר תודה על כל דבר טוב שקורה לו ולא יושב מתעטף באבחנות שלנו ומתהדר ב"כאב" שלו. כשמישהו אומר מה הוא מרגיש צריך להוציא חוק שאסור להשפיל אותו אסור להגיד שזה לא נכון. ולבוא עם הטיעון הזה של יעני פסיכולוגית כי את כאילו מאובחנת ויודעת איך זה מרגיש זה לא במקום זה כמו שאני אצא נגד המשפט ש"לכל אחד יש פוסטראומה ברמה כלשהי" בגלל שאני אובחנתי עם פוסטראומה. ובאופן כללי אני כן מבינה את הבעיתיות במשפט הזה אבל אני לא לרגע אחד אצא מהתחת של עצמי כדי להגיד לא לא לכולם יש את זה כי זה יכול להרוס חיים וזה קשה וזה סבל יום יומי ויסורים. כי אני לא פאקינג אלוהים, אני לא פסיכולוגית, אני יודעת שלפוסטראומה כמו לכל אחת מהמחלות המפגרות שהם לגמרי המציאו אין הגדרה ברורה. אין דרך לעשות לך בדיקות דם ולהגיד הנה יש פה פוסטראומה או חרדה. הכל על רגל אחת בקיצור, אז אני בחיים לא אצא מהתחת השמן שלי ואני אגיד לא סליחה את לא סובלת מפוסטראומה כי לי כואב יותר כי החיים שלי נהרסו ושלך לא ואני לא אשאל אם יש להם אבחון ולא כלום ובטח שאני לא אטען כנגד זה כי זה מילה נגד מילה ולהגיד למישהו שיש לו בעיה נפשית שאין לו אחת כזאת זה אגואיסטי ומרושע ולא אכפתלי בכלל אם זה לא מגיע ממקום כזה זה מה שזה משקף כי זה משפיל פוגעני דורסני ומבייש את כל מי שלוקח חלק בקהילה הזאת אנחנו לא אחרי צרנוביל ובודקים כמה סרטן יש לכל אחד פשוט די, פשוט תדעו שאתם לא יודעים כשאומרים לכם ותכניסו לראש כבר שאבחון לא אומר כלום, ללכת לפסיכיאטר זה כמו ללכת לספר או לאמן שיעשה לי דיוקן מכל אחד אני אקבל כנראה קווי דמיון דומים אבל התוצאה הסופית שונה בתכלית. ממש תחום הומאני כמו פילוסופיה. אין התניות כמו שאמרתי אין אחד ועוד אחד שווה ככה, הם בעצמם לא יודעים על מה הם מדברים אז שכל מי שאבחנו אותו יחשוב פעמיים לפני שהוא פותח תפה וגורם לעוד חמישים אנשים להתאשפז כי הוא חייב לבוא ולעשות פואנטה מטומטמת עד כדי כאב שפשוט מעוררת אנטיגוניזם אצל כל מי שלא מאובחן ולא חלק מהקהילה הזאת ומטגררת את כל מי שכן חלק אבל לא מאובחן עדיין. קיצר אתם מדברים הרבה על בריאות הנפש ולא עושים כלום בתכלס בשביל להתחשב או להסתכל על הצד שלהם, או כי לא אכפת לכם ואתם באמת אגואיסטים שהליטוף לאגו יותר חשוב להם מלהתחשב כלומר לבוא ולהגיד "אני יודע הכל ואתה לא מאובחן" יותר חשוב מלסתום שניה תפה שלכם ופשוט לתת לזה לקרות כי אתם חייבים להראות כמה אתם "חכמים" או "מסכנים" או שאשכרה יש פה בעיה של הבנה כי אתם לא יודעים מה זה כאב וכשמישהו מגיע עם כאב אמיתי אתם לא יודעים מה לעשות עם עצמכם אין לכם יכולת להזדהות אז אתם פשוט מבטלים אותו לחלוטין. לא משנה מה זה חשוב שתדעו שההתנהגות הזאת מבזה אתכם ואת מי שמולכם ותתביישו לכם ותתחילו להצטער כי שברתם להרבה אנשים את הרוח עם החרא שיוצא לכם מהפה. אסור להגיד לאנשים שאין להם משהו. גם אם את קיבלת את שלך באבחון חמודה, זה לא אומר ששלנו לא קיים רק כי אין מעליו חתימה. את מדברת פה על רגשות על דברים שאי אפשר לכמת ואת רוצה להעניק דבר מה פיזי כדי להקנות את הימצאותו של מה שאי אפשר למדוד. את לא תתלי את הרגשות שלי בדעה של מישהו אחר ועל כל פעןם שתעשי את זה תדעי שיש מישהו בצד השני שנפגע שצורה שאת בכלל לא יכולה לדמיין אז פשוט תסתמו את הפאקינג פה שלכם אם אתם לא אלוהים.
אנונימית
כן זה כן גם אני כזאת
לכולם יש חרדה חברתית מסוימת.
זה ביישנות וזה אולי חוסר ביטחון.
זה יכול להיות גם חרדה חברתית.
יש הרבה אנשים שהם ככה בהתחלה.
בקשר לחשש מה יגידו והתעסקות מוגזמת בחברה אז כן יכול להיות חרדה חברתית ניסית לדבר עם מישהו שיכול לאבחן את זה?
זה ביישנות וזה אולי חוסר ביטחון.
זה יכול להיות גם חרדה חברתית.
יש הרבה אנשים שהם ככה בהתחלה.
בקשר לחשש מה יגידו והתעסקות מוגזמת בחברה אז כן יכול להיות חרדה חברתית ניסית לדבר עם מישהו שיכול לאבחן את זה?
כן
שואל השאלה:
אני גם תמיד חושש מה אנשים יגידו או איך יגיבו למעשים שלי
אני גם תמיד חושש מה אנשים יגידו או איך יגיבו למעשים שלי
אנונימי
באותו הנושא: