ממה נוצרת חרדה חברתית? איך לדעת אם יש לי חרדה חברתית?

אין דבר כזה חרדה חברתית
יש ביישנות .צניעות וענווה ..שאלה מידות מאוד טובות

שואל השאלה:
יש דבר כזה חרדה חברתית...
זו עובדה
אתה כנראה פשוט לא מכיר

תשלחי בפרטי אני אסביר לך

שואל השאלה:
אני לא רוצה לצאת מאונימי
ואין לי כוח להתעסק עם זה עכשיו
כבר יש לי מספיק על הראש

בטח שיש כזה דבר.
לא יכולה להסתכל לאנשים בעיינים
מתפללת להיות בבית כשאת בחברת אנשים. מסתגרת הרבה בחדר כדי לא לפגוש בעיינים של מישהו. לא רוצה שיפנו אלייך ...

ברור שיש דבר כזה, זו החרדה הכי נפוצה.
אם את מרגישה שיש לך קשיים מסוימים, פני לטיפול על מנת שיעזרו לך וגם כמובן שהפסיכולוגית תדע לומר לך אם מדובר בחרדה חברתית, אם תלכי לפסיכיאטר בשביל כדורים אש כמובן שגם הוא ידע להגיד לך.

שואל השאלה:
אם אני מספרת להורים שלי הם יחרימו לי את הטלפון
יחרימו לי את המחשב
יכריחו אותי להפגש עם חברות כל יום
וכו'

ממש ממש לא. את יכולה לבקש ללכת לפסיכולוגית, הם לא יכעסו עלייך כי יש לך חרדה חברתית. זה משהו שהם אמורים להבין ולעזור לך לטפל בעצמך

שואל השאלה:
"אמורים"
אבל הם יגידו לי שאני סתם מדברת שטויות ושזה לא נכון וזה בגלל המחשב וכזה
ולא מזמן הוא הציע לי בצורה עקיפה ללכת לפסיכולוג
כי "מישהוא מיקצועי שייעץ לך"
זה פסיכולוג
והוא גם אמר לי שאני צריכה טיפול
(מבחינת זה שאני כל היום במחשב
כי מה לעשות שאני שונאת את המשפחה שלי ואת "חברים" שלי

שואל השאלה:
ואני אומרת את זה מניסיון

גם אני באותה בעיה אבל אם אני אגיד להורים שלי הם יגידו שאין לי כלום ואני בסדר..

אוקי, בתור מישהי שאובחנה עם חרדה חברתית בין הקשות ואני מטופלת והיום החיים שלי השתנו. אבל החרדה עדיין קיימת.
חרדה חברתית היא בעצם מתבססת על פחד ניכר או חרדה מפני מצב חברתי אחד או יותר בו הפרט חשוף לבדיקה או ביקורת מצד אחרים. דוגמאות יכולות לכלול שיחות פנים אל פנים, פגישה עם אנשים שאינם מוכרים, וקיום של פעילויות שבהן אחרים יכולים לראות את האדם עושה פעולות כמו אכילה או שתייה. דוגמה נוספת היא דיבור בפני קהל. בילדים החרדה צריכה להתקיים בנוכחות אנשים בוגרים.
הסיטואציות החברתיות כמעט תמיד גורמות לפחד וחרדה. בילדים הביטוי יהיה בכי, צעקות, קפיאה או היצמדות של הילד למבוגר.
סיטואציות חברתיות בכלל מלוות בפחד אינטנסיבי וחרדה.
הפחד, החרדה וההימנעות אינם פרופורציונליים לעצם האיום שבסיטואציה ואינם מותאמים להקשר החברתי.
הפחד, החרדה וההימנעות הם ממושכים.
הפחד, החרדה וההימנעות גורמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי התעסוקתי ובתפקודים אחרים החשובים לאדם.
הפחד, החרדה וההימנעות אינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת, הספקטרום האוטיסטי.
אם קיים רקע רפואי נוסף (כמו השמנת יתר, השחתה של הפנים כתוצאה מכוויות או פציעה, פגיעות עצמיות על העור), הפחד החרדה וההימנעות הם לחלוטין אינם קשורים, או שהם נרחבים מאד.
תת סוג של ההפרעה: פחד מפני דיבור בפני קהל.
אוקי זה תסמינים ועכשיו החוויה האישית שלי אני יכולה לומר שכל מפגש חברתי כמו ללכת לבית ספר מלווה בדפיקות לב, פחד להיכנס ולראות ילדים, להרים יד בשיעור, אם מישהו מסתכל עלי מה הוא חושב עלי, רעד, התקפים, סיטואציות שמשתיקות, שתוקפים אותך ואין לך איך לענות, אתה לא יודע איך כי זה משתק.
אני לא ידעתי לדבר, לפתח שיח, גם שהיו מפתחים איתי הייתי משתתקת ונכנסת לפאניקה, ורועדת.
זה בעיקרון תסמינים.
ולמי שכתב שאין דבר כזה, אולי אתה לא מכיר, זה קיים וזה מאובחן , מוזמן לקרוא קצת ולהבין.