איך התגברתם על חרדה חברתית?

זה עניין שלוקח זמן, דבר ראשון עברתי בית ספר
דבר שני ניסתי למצוא מקום שטוב לי בו מבחינה חברתית

הבנתי שכולנו חיים רק פעם אחת ואם לא אכיר אנשים מתי אעשה זאת

הפסיק להיות לי אכפת מה חושבים עליי פשוט.
התחלטי לשים יותר לב אם לי בכלל אכפת מהם שאכפת לי מה הם חושבים.
מהר מאוד הבנתי שהם מעניינים לי את ה...
ולכן הפסקתי להקשיב למה שהיה להם גם להגיד עליי.
בכל מקרה בעוד כמה שנים אני יכולה לבחור ולא לראות אף אחד מהם יותר. אז מה זה משנה.

חרדה חברתית הביאה אותי למצב שפרשתי מבית ספר, ברגע שזה קרה נרקבתי לשנה שלמה בלי לצאת מהחדר, זה לא יכל להמשך ככה וההורים שלי כבר התחילו לכעוס שאני לא עושה כלום עם החיים שלי ולחצו עליי למצוא עבודה
בהתחלה זה היה קשה
ופיטרו אותי כבר בשבוע השני כי בכיתי מלא ופחדתי לדבר עם אנשים
אחרי עוד חצי שנה מצאתי עבודה חדשה
שם כבר הכרחתי את עצמי להשתנות כי פחדתי שיקרה לי מה שקרה לי במקום העבודה הקודם
אז אילצתי את עצמי לדבר עם אנשים וכבר ביום הראשון שלי שם זה היה נראה כאילו בחיים לא היו לי חרדות חברתיות, לדעתי אתה תתגבר על זה גם, זה משהו שככל שאתה גודל ומבין שזה תוקע לך את העתיד אתה פשוט מכריח את עצמך להתעלם ממנו, החיים יאלצו אותך להתמודד עם החרדות החברתיות ובסופו של דבר לעבור את זה, בן 30 עם חרדה חברתית אתה לא תהיה, תסמוך עליי, טיפולים לא יעזרו, זה תלוי רק בך, באמת

אני ספציפית הצטרפי לצופים. תנועת נוער זה פשוט מקום ששם אותך בסיטואציות חברתיות *כל הזמן*. אז עם הזמן סיטואציות חברתיות כבר הפכו להיות דבר שאני רגילה אליו ולא מפחדת ממנו ככ (זה לקח כמה שנים טובות)
בכל אופן ממליצה להצטרף לתנועת נוער כלשהי, זה כיף בטירוף ובעיניי מאוד עוזר חברתית.