4 תשובות
שאנשים מפחדים להיות בקבוצה של הרבה אנשים כי הם מפחדים שיצחקו או יציקו להם
שואל השאלה:
אז כל אדם שהלחץ להיפגש עם מישהו יש לו חרדה חברתית? או שזה משהו יותר ר ספציפי
אז כל אדם שהלחץ להיפגש עם מישהו יש לו חרדה חברתית? או שזה משהו יותר ר ספציפי
בכללי זה חרדה חברתית אבל אם יש פחד מקבוצה מסוימת אז זאת פוביה ספציפית אני חושבת. אבל בכלל זה יכול להיות פחד מרק לדבר עם אנשים ולהיות איתם בקשר. גם אם ידוע שלא יציקו לך אז מי שיש לו חרדה כזאת בכל זאת לא יכול להתגבר על המכשול
נקודת מבטו של נער החווה חרדה חברתית:
זה מעבר לביישנות, חרדה חברתית הוא פחד עז מכול סיטואציה חברתית קיימת. כיאילו היא מרכז העולם. ולא בקטע טוב. תחושת השפיטה מקיפה את עולמו של המתמודד איתה, לא נותת לו רגע של מנוחה. בכול מקום שהוא הולך אליו הוא מרגיש שהמבטים של אנשים הם עליו, הוא מפחד שישפטו אותו אז הוא לא אומר את הדעות שלו או את המחשבות שלו בקול רם. כשהוא צריך להגיד משהו, הוא מכין אותו מראש בראש שלו, מפחד לעשות טעות ואז שוב, ישפטו אותו. הוא תמיד הכי שקט בשיחות קבוצתיות, הוא גם לא דעתן או מדבר על עצמו הרבה. כשהוא הולך במסדרון בית הספר ולמרות שכולם בפלאפון ומדברים עם חברים הוא מרגיש שמביטים בו, שחושבים עליו, שממתינים שהוא יביך את עצמו. הוא יחשוב על המראה החיצוני שלו למשך כול היום וזה לעד יטריד אותו, על איך שהוא מדבר, על שפת הגוף שלו,על שפת הגוף של אחרים, על מה אחרים חושבים, קשה לעשות דברים שוליים, לשאול אנשים דברים, הוא לא יעיר אם רע לו.
הוא מתחרט על זה שהוא דיבר.
הוא מתחרט על זה שהוא לא דיבר.
הוא מרגיש חסר תועלת.
קל להגיד "מה הבעיה לשים ז*ן?" אז זהו שלא,
עד כמה שבעלי חרדה חברתית רוצים לא לשים על הסביבה, הם אינם מסוגלים.
אלו החיים עם חרדה חברתית.
זה מאבק יום יומי וזה הדבר הכי קשה שיש.
זהו פוסט של עמוד אינסטגרם בשם girl_a_live
אני מאובחנת עם חרדה חברתית, וכול מה שכתוב פה מתאר את המצב שלי לחלוטין.
זה מעבר לביישנות, חרדה חברתית הוא פחד עז מכול סיטואציה חברתית קיימת. כיאילו היא מרכז העולם. ולא בקטע טוב. תחושת השפיטה מקיפה את עולמו של המתמודד איתה, לא נותת לו רגע של מנוחה. בכול מקום שהוא הולך אליו הוא מרגיש שהמבטים של אנשים הם עליו, הוא מפחד שישפטו אותו אז הוא לא אומר את הדעות שלו או את המחשבות שלו בקול רם. כשהוא צריך להגיד משהו, הוא מכין אותו מראש בראש שלו, מפחד לעשות טעות ואז שוב, ישפטו אותו. הוא תמיד הכי שקט בשיחות קבוצתיות, הוא גם לא דעתן או מדבר על עצמו הרבה. כשהוא הולך במסדרון בית הספר ולמרות שכולם בפלאפון ומדברים עם חברים הוא מרגיש שמביטים בו, שחושבים עליו, שממתינים שהוא יביך את עצמו. הוא יחשוב על המראה החיצוני שלו למשך כול היום וזה לעד יטריד אותו, על איך שהוא מדבר, על שפת הגוף שלו,על שפת הגוף של אחרים, על מה אחרים חושבים, קשה לעשות דברים שוליים, לשאול אנשים דברים, הוא לא יעיר אם רע לו.
הוא מתחרט על זה שהוא דיבר.
הוא מתחרט על זה שהוא לא דיבר.
הוא מרגיש חסר תועלת.
קל להגיד "מה הבעיה לשים ז*ן?" אז זהו שלא,
עד כמה שבעלי חרדה חברתית רוצים לא לשים על הסביבה, הם אינם מסוגלים.
אלו החיים עם חרדה חברתית.
זה מאבק יום יומי וזה הדבר הכי קשה שיש.
זהו פוסט של עמוד אינסטגרם בשם girl_a_live
אני מאובחנת עם חרדה חברתית, וכול מה שכתוב פה מתאר את המצב שלי לחלוטין.
באותו הנושא: