18 תשובות
הוא קיבל אותה בעל פה. כל הפירושים זו מסורת.
שואל השאלה:
אז מה בדיוק הוא קיבל בעל פה? כל מה שיש שם זה דרשות שאותם אנשים דרשו.
אנונימי
הוא קיבל בעל פה את כל הדרשות האלה והם עברו מרב לתלמיד.
שואל השאלה:
אז איך באותו הזמן אלה דרשות של אנשים שנולדו הרבה אחרי, כמו התנאים שהעלו את דרשות המשנה?
אנונימי
הם רשמו את מה שהם קיבלו בעל פה.
הוא לא קיבל את כל הדרשות והפירושים, והוא גם לא קיבל חמישה חומשים. הוא קיבל מצוות, פירושי מילים וכללי היקש - זה הבסיס לתושבע"פ.
הוא לא קיבל הכול(והוככה לכך היא שר"ע אמר חידושים שהוא לא ידע והבין)הוא קיבל את התנך ואת י"ג מידות שהתורה נידרשת בהם וזה כמו כל התורה שבעל פה
שואל השאלה:
אז מה שהוא קיבל זה רק את התורה שבכתב ואת המידות?
אנונימי
ובתוך זה כלול את התושב"ע רק שצריך לפרש אותה
שואל השאלה:
איך בדיוק התורה שבעל פה נכנסת בתור המידות?
אנונימי
כי כל הלכה שבתושב"ע נלמדת מהתנך ע"י אחד מהי"ג מידות(הי"ג מידות זה י"ג כללים זה לא הי"ג עיקרים שצריך להאמין בהם)
יש מחלוקת אם י"ג מידות הם הלכה למשה מסיני, פינקלסטיין כתב על זה במבוא הארוך לספרא.
בכל אופן, נראה לומר שהתורה נכתבה פרשות פרשות בסד הבא: אלוהים קרא למשה, דיבר אליו ונתן צו ולאחר מכן משה כתב את הדברים.
רוב המקורות התלמודיים אינם מה שניתן למשה בסיני: יש שם תקנות, פירושים חדשים, וגזירה עפ"י כללי ההיקש באופן סותר לפעמים.
שואל השאלה:
אז הוא לא באמת קיבל את התורה שבעל פה, הוא קיבל סוג של כללים איך להסיק אותה מתוך התורה שבכתב.
אם ככה, אז האם כל אחד יכול להגיע למסקנות האלה על פי המידות ולהרכיב מחדש את התורה שבעל פה? האם היא כמו משפטים לוגיים שניתן להרכיב ממערך אקסיומות? ומדוע רק מאוחר הרבה יותר (בתקופת התנאים) אנשים החלו לנסח את הפירושים הללו?
אנונימי
התשובה היא כנראה היסטורית ולכן יש כמה גורמים. אביא את השערת ר' צדוק הכהן שטוען כי עד אז יהודים לא התעסקו בלימוד התורה (הוא טען שעד זמן המקבים), רק אחרי המהפכה של עזרא הסופר החלה להתהוות התורה שבעל-פה (במובנה היותר רחב) ומימי הלל הזקן ההתהוות הואצה. גם אז רוב היהודים היו בורים/ עמי הארצות חקלאים פשוטים תושבי כפרים קטנים ונידחים... יש שני אסכולות בנוגע לדרישת התורה - דבי ר' ישמעאל ודבי ר' עקיבא, אפשר להרחיב עליהם במבוא האדיר שכתב לואיס פינקלסטיין לספרא.
לגבי המעמד של דרכי הדרש, מצ"ב מאמר בנדון.
אין מה להרכיב מחדש כיוון שמקובל שעם ישראל קיבל על עצמו את התלמודים (מה שהופך אותם למחייבים, למען האמת זו די הנחת המבוקש ואין כאן מקום להרחיב). (אני באופן אישי עובד על טיעון לסמכות של הירושלמי מכוח הסנהדרין שפעלה בישיבת-ארץ-ישראל עד המאה ה-11 לסה"נ). אתה יכול לנתח באופן עצמאי את התלמוד ועל פי מסקנותיך לפסוק אוטונומית אם אתה בר-הכי.
שואל השאלה:
העניין של "לנסח מחדש את התורה שבעל פה" הוא תיאורטי, אני רק רוצה לדעת אם אני אקח את שלוש עשר המידות ואפרש לפיהן את התורה בלי שום ידע על מה שכבר נוסח אוכל לקבל פחות או יותר את אותה התוצאה, פשוט כדי להבין כמה הקשר בין ההיסק לבין המקור הוא אכן ישיר או שהוא תלוי בפרשנות אישית.
אנונימי
אתה לא תקבל את התוצאה של התושבע"פ (במובן של הספרות התלמודית-הלכתית) הסיבה היא שנוסף על הדרשות שנובעות ממדות הדרש (הרבה יותר מ-13 או 32...) ישנן דרשות "סומכות", פירושים המקובלים ממשה/ מפי השמועה, הלכות למשה מסיני, תקנות, גזרות, פירושים אטימולוגיים של חכמים ועוד.
אבל אם תנסה לנתח כמו במדרשי הלכה לפי הכללים הנתונים - אני לא רואה סיבה שלא תגיע לאותן מסקנות כשל חז"ל, אני באופן אישי קשטתי כמה פעמים וקלעתי לדרשת חז"ל אפריורי.
התורה שבעל פה נמסרה למשה בסיני עם כל ההלכות והדרשות, והם עברו עם הכללים מרב לתלמיד.