4 תשובות
מה ההבדל רכב שנוסע לרכב שעצר
אנונימי
תורה שבעל פה עובר מפה לאוזן, ויכולה להשתנות.
התורה שבכתב כתובה ואין דרך לשנות אותה.
התורה שבכתב נכתבה בקיצור רב, לעתים רמז דק בפסוק הכולל בתוכו מסרים רבים, הלכות ופרקי הגות. התורה שבעל פה מרחיבה את היריעה, מבארת את ההלכות ומבהירה אותן. ללא התורה שבעל פה היו נותרים דברי התורה שבכתב כספר חתום.
הגו בתורה זו יומם ולילה וחיו לאורה. אורח החיים היהודי מושתת על השילוב בין התורה שבכתב לתורה שבע"פ.

התורה שבכתב נכתבה בקיצור רב, בתמציתיות ובצורה מרוכזת. לעתים רמז דק בפסוק כולל בתוכו מסרים רבים, הלכות ופרקי הגות. התורה שבעל פה מרחיבה את היריעה, מבארת את ההלכות ומבהירה אותן. ללא הסברי התורה שבעל פה, היו נותרים חלק מדברי התורה שבכתב כספר חתום.

בפרשת בחוקותי מסכם משה רבינו את מעמד הר סיני בפסוק: "אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה" (ויקרא כ"ו, מ"ו). חוקים הם המצוות ה"שִמעיות", גזירות מלך, שאין אנו יודעים את טעמן כמו פרה אדומה, שעטנז וכלאיים. משפטים הם מצוות שכליות, הגיוניות. אך מה הן ה"תורות", בלשון רבים?

התשובה היא שיש, כמובן, רק תורה אחת שניתנה בסיני, אולם היא מחולקת לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה. תפקידה של התורה שבעל פה לפרש את התורה שבכתב, להגדיר ולהבהיר את כל הנאמר בקיצור וברמז בתורה שבכתב.

בספר בראשית כאשר הקב"ה כורת ברית עם אברהם אבינו, הוא מסביר מדוע הוא בחר דווקא בו: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (י"ח, י"ט). בהמשך הוא מוסיף: "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי, מצוותי, חוקותי ותורתי" (שם כ"ו, ה'), "תורתי" לשון רבים זו שבכתב וזו שבעל פה. צאצאיו של אברהם אבינו ימשיכו את מסורותיו וישמרו על התורה שבכתב ועל פירושה שנמסר בעל פה. עובדה זו הביאה את הבורא לכרות ברית עם אברהם אבינו ועם זרעו אחריו לעולמי עד.

נביא מספר דוגמאות לתרומתה של התורה שבעל פה להבנת התורה שבכתב:

מצות הנחת תפילין מופיעה בתורה (דברים ו', ח'): "וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך". על פי דברי הפסוק לבדו איננו יודעים כיצד מכינים את התפילין, מאילו חומרים, אילו פרשיות מהתורה נמצאות בתוך בתי התפילין, כיצד מניחים תפילין ועוד ועוד. באה התורה שבע"פ ולימדה אותנו כשלושת אלפי הלכות (!) הקשורות ישירות לנושא זה. עתה יודעים אנו כיצד לקיים מצוה זו כהלכתה על פרטיה ועל דקדוקיה.

במצוות ארבעת המינים נאמר (ויקרא כ"ג, מ'): "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר". התורה אינה מציינת מה טיבו של הפרי שעלינו ליטול. רק בתורה שבעל פה מבואר שמדובר באתרוג. בתורה שבעל פה מובאות גם כל ההלכות בהקשר לכשרותם ולאופן נטילתם של ארבעת המינים.

דוגמה נוספת: נאמר בתורה (ויקרא ט"ז, כ"ט): "בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם". אין הסבר כלשהו לגבי מהותו של עינוי זה. אופן העינוי ביום הכיפורים מוסבר בהרחבה בתורה שבעל פה. זהו ביטוי לסמכותה של התורה שבעל פה המורה לנו את דרכנו.

הבה נציין פסוק נוסף, שללא הפרטים המובאים בתורה שבעל פה היינו מגששים כעוורים באפילה. כתוב בתורה: "וזבחת... כאשר ציויתיך" (דברים י"ב, כא). היכן נצטווינו על כך? והרי אין פסוק בתורה שבו כתוב כיצד שוחטים? אין ספק שהכוונה היא: "כאשר ציויתיך" בתורה שבעל פה! ואמנם, כל ישראל מקיימים את מצות השחיטה לאורך כל הדורות.

דוגמה נוספת היא מצוות השבת: נאמר (שמות כ', י'): "ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה". מנין נדע מהי "מלאכה" שאין לעשותה בשבת? התורה שבעל פה, על פי כללים שגם הם ניתנו בסיני, מוצאת קשר בין השבת לבין המלאכות שנעשו בעת הקמת המשכן. פעמים רבות מצמידה התורה את מלאכת בניית המשכן לאיסור עשיית מלאכה בשבת. מכאן למדו כי שלושים ותשע המלאכות שנעשו בהקמת המשכן, הן שלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת.

נצטווינו בתורה (דברים ט"ז, א'): "שמור את חודש האביב". איך "שומרים" את החודש? התורה שבע"פ מבארת שהכוונה לדאוג שחודש ניסן וחג הפסח יחולו לעולם בתקופת האביב על ידי עיבור השנה.

האחידות הקיימת אצל כל ישראל בפרטי המצוות שאינם מפורשים בתורה מוכיחה כי גם הם ניתנו במעמד הר סיני.

קיים איסור לכתוב את התורה שבעל פה. קיימים מספר טעמים לאיסור כתיבת התורה שבעל פה. נביא אחד מטעמים אלו:

מאחר שהתורה מיוחדת לישראל, כמו שכתוב (דברים ל"ג, ד'): "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב", אמר הקב"ה למשה: "מבקש אני לתת אותה להם בכתב, אלא שגלוי לפני שעתידות אומות העולם לשלוט בהם וליטול אותה מהם, אלא המקרא אתן להם בכתב, ואגדה והמשנה והגמרא על פה".

למעלה מאלף וארבע מאות שנה לא השתנתה המסורה של התורה שבעל פה, עד שקיבל רבי יהודה הנשיא רשות מן השמים לכתוב את התורה שבעל פה. זאת מפני שראה, שהתלמידים מתמעטים והולכים, והצרות מתחדשות ובאות, ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלים והולכים לקצוות. אכן, הוא חיבר חיבור אחד, להיות ביד כולם, ולא ישכח.

בתקופת התנאים והאמוראים כתבו החכמים את המסורה שהיתה מקובלת בידם בתלמוד. מאותה שעה צועדות התורה שבכתב והתורה שבעל פה כשהן צמודות יחדיו בספרי התורה, המשנה והתלמוד. עם ישראל הוגה בהם ומכוון את אורחות חייו בהתאם לכתוב באותם ספרים עתיקים, אך עם זאת, חיים ורעננים, בבחינת: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". ארון הספרים היהודי, המכיל ספרים רבים מאוד, מהווה מקור השראה תמידי לכל אדם מישראל הצועד בדרך שהִתווה הבורא בתיתו תורה לעמו ישראל.

לאורך כל הדורות קמו קבוצות קטנות כצדוקים, בייתוסים ועוד, שניסו לחיות שלא על פי הדברים שהועברו אלינו בתורה שבעל פה. קבוצות אלו התפוררו במהירות ונעלמו מעל בימת ההסטוריה. חוט השידרה של עם ישראל, הבסיס המרכזי שלו קשור בקשר בל יינתק לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה כאחד. רק לשילוב זה יש קיום נצחי, ורק באמצעותו ניתן לשמֵר את הרוחניות, לחיות על פיה ולהעבירה בשלמות לדור הבא.
התורה שבכתב היא ספרי התנך שנכתבו ואוגדו ביחד.
אמנם היו מספר ספרים נוספים, ונוסחים קצת שונים לספרים שאנו מכירים, אבל בכל אופן זה התקבע.

התורה שבעל פה זה כל מה שבא אח"כ, כלומר המשנה, התלמוד, המדרש וכדומה - שכותביהם טענו שאלו דברים שגם הם נמסרו למשה בהר סיני - רק בעל-פה.