מה אני יכולה לעשות עם עצמי, כדי לא לקום בחרדות וגעגועים לאבא שלי? איך אני יכולה להיות מאושרת באמת כשהוא לא כאן איתי?

בימים האחרונים אני פשוט מרגישה שהגעתי אחרי שמונה שנים להבנה מלאה למה שקרה לאבא שלי,(הוא נפטר בניסיון לעזור לאנשים אחרים וזה היה מחדל)ועכשיו אני מבינה איך זה השפיע לי על החיים.הבנתי שרק שאני מרגישה מאושרת ושמחה זה רק שאני בהדחקה על מה שקרה לו.
וכשאני מתמודדת עם מה שקרה אני בחרדה תמידית,
אני לא רוצה יותר להיות הילדה הזאת שאין לה אבא,שמתסובכת מדי,שלא יכולה להחזיק קשרים בגלל זה,
אני מתגעגעת לאבא שלי ואני מרגישה שאין לי סיבה לחיות כשמישהו כמוהו לא כאן איתי, אני מנסה לשכנע אותי שמגיע לי להיות מאושרת
אבל האם אני באמת מאושרת?או שוב אני בהדחקה תמידית?אני פשוט לא רוצה להרגיש את המוות שלו בתוכי,אני רוצה לחיות רק בלי להרגיש את זה שהוא כבר לא איתי..
מה אני יכולה לעשות עם עצמי כדי לא לקום מחרדות וגעגועים? איך אני יכולה לחיות כרגיל בלי ההדחקה הזאת?בלי לרצות למות כשהאדם שאני הכי צריכה כבר לא איתי?