2 תשובות
ישנם המון סיבות, הבולטות מביניהן שגרמה לי להבין את המהות הנעלה ששוכנת בתוכי היא:
רוחניות שפירושה מהות שהיא קיימת ופועלת, אך בלתי חומרית (כלומר אינה מוגבלת כמו החומר לחוקי הטבע, מסה, מרחב, זמן וכו'). השאלה: האם האדם הוא בסך הכל חומר? או שקיימת בו מהות רוחנית?
החומר פועל בשתי דרכים בלבד:
1) אקראיות (דוגמה: האבן נופלת למקום מסויים).
2) חוקיות (דוגמה: הנמלה פועלת על פי אינסטינקטים, העולם מסתובב סביב השמש).
לאדם כידוע קיימת בחירה חופשית ש: (1) היא אינה נעשית באקראיות. (2) היא אינה מוגבלת לחוקים.
מסקנה: מכאן שבאדם קיימת מהות רוחנית.
אתאיסטים הרוצים להתכחש למושג הנשמה, יהיו חייבים להתכחש גם למהות הפנימית ביותר שלהם - הבחירה החופשית. יהא עליהם להאמין שהאדם אינו אלא מכונה הפועלת בהתאם לנסיבות הקיימות, ששום אדם אינו באמת אחראי למעשיו, והבחירה החופשית החא אשלייה הנוצרת מתוך פעולות כימיות-מוחיות. כמובן שאמונה שכזו מבוססת על הדמיון לבדו, היות ושום מחקר מדעי לא הצליח להסביר את יכולת הבחירה האנושית. הבחירה הינה המושג האנושי הבסיסי ביותר, וכל אדם מכיר אותה ממהותו הפנימית ביותר. הרוצה להתכחש לקיומה של הנשמה לא רק יאלץ להתכחש למציאות, אלא גם לאנושיותו. אדם שהוא רציונאל לעומת זאת, יבחר תמיד בהסקת מסקנות מתוך המציאות המוכרת לו, ולא בדמיונות.
הנשמה גם היא על קיום בורא, אשר לא רק יצר אינטראקציה בין היקום לחיים, כי אם גם בין גוף-האדם לנשמה הבוחרת באמצעותו. היות ויש באדם מהות רוחנית, מובן שהגוף הוא רק כלי המשמש את הנשמה, ובמות הגוף יוצאת הנשמה. מכאן המסקנה פשוטה, כי האדם שונה מכל היצורים החיים, וכי יש חיים לאחר המוות.
1) האדם הינו יצור השואף למשמעות ולקיום תכלית. מה שמצריך תכלית שכזו עבורו.
2) האדם הוא היצור היחידי המסוגל להבחין במציאות הבורא ולנסות להבין את רצונו. מה שמראה כי הבורא תכנן את האדם באופן כזה בו יכיר בו וידע את רצונו.
3) האדם מטבעו שואף לדת ולדעת את רצון בוראו. לא קיימת תרבות בעולם שלא פיתחה דת. מה שמוכיח שהבורא טבע באדם רגש טבעי לדת, שיוביל אותו לקיים את רצונו.
4) לבני-האדם כמיהה עמוקה לחיים שלאחר המוות. מה שמראה כי הבורא תכנן את האדם באופן כזה שיקיים את רצונו כדי לשוב אליו.
5) מובן לנו שחכם תמיד יוצר יצירות עבור מטרה כלשהי. האדם הוא היצירה המופלאה ביקום, מה שמחייב משמעות לקיומו.
6) לאדם בחירה חופשית בין טוב לרע, מה שמוכיח שהבורא הציב אותו בנסיון בעולם הזה לקיים את הטוב ולהתרחק מן הרע - מה שמחייב תורה.
7) בשונה מבעלי החיים, לאדם אין אינסטינקטים המראים לו מהו הטוב ומהו הרע - מה שמצריך את הבורא להורות לאדם כיצד לנהוג, כי האדם לבדו אינו יכול להחליט מהו טוב במקרים רבים ומסועפים.
8) לאדם ישנן שאלות רבות על מהות קיומו והחיים עצמם. מה שמצריך תורה מפורטת מבוראו.
מכיוון שהבורא ברא את האדם, מוכרח שהוא הציב עבורו משמעות, אשר צריכה להנתן בצורה מפורשת בדת כלשהי שיוכלו לעקוב אחריה, לדעת את משמעות החיים והמוות ולהתקרב לבורא ולקיים את רצונו. הבה נבחן את דתות העולם כדי לבדוק האם יש דת שכזו בנמצא.
רוחניות שפירושה מהות שהיא קיימת ופועלת, אך בלתי חומרית (כלומר אינה מוגבלת כמו החומר לחוקי הטבע, מסה, מרחב, זמן וכו'). השאלה: האם האדם הוא בסך הכל חומר? או שקיימת בו מהות רוחנית?
החומר פועל בשתי דרכים בלבד:
1) אקראיות (דוגמה: האבן נופלת למקום מסויים).
2) חוקיות (דוגמה: הנמלה פועלת על פי אינסטינקטים, העולם מסתובב סביב השמש).
לאדם כידוע קיימת בחירה חופשית ש: (1) היא אינה נעשית באקראיות. (2) היא אינה מוגבלת לחוקים.
מסקנה: מכאן שבאדם קיימת מהות רוחנית.
אתאיסטים הרוצים להתכחש למושג הנשמה, יהיו חייבים להתכחש גם למהות הפנימית ביותר שלהם - הבחירה החופשית. יהא עליהם להאמין שהאדם אינו אלא מכונה הפועלת בהתאם לנסיבות הקיימות, ששום אדם אינו באמת אחראי למעשיו, והבחירה החופשית החא אשלייה הנוצרת מתוך פעולות כימיות-מוחיות. כמובן שאמונה שכזו מבוססת על הדמיון לבדו, היות ושום מחקר מדעי לא הצליח להסביר את יכולת הבחירה האנושית. הבחירה הינה המושג האנושי הבסיסי ביותר, וכל אדם מכיר אותה ממהותו הפנימית ביותר. הרוצה להתכחש לקיומה של הנשמה לא רק יאלץ להתכחש למציאות, אלא גם לאנושיותו. אדם שהוא רציונאל לעומת זאת, יבחר תמיד בהסקת מסקנות מתוך המציאות המוכרת לו, ולא בדמיונות.
הנשמה גם היא על קיום בורא, אשר לא רק יצר אינטראקציה בין היקום לחיים, כי אם גם בין גוף-האדם לנשמה הבוחרת באמצעותו. היות ויש באדם מהות רוחנית, מובן שהגוף הוא רק כלי המשמש את הנשמה, ובמות הגוף יוצאת הנשמה. מכאן המסקנה פשוטה, כי האדם שונה מכל היצורים החיים, וכי יש חיים לאחר המוות.
1) האדם הינו יצור השואף למשמעות ולקיום תכלית. מה שמצריך תכלית שכזו עבורו.
2) האדם הוא היצור היחידי המסוגל להבחין במציאות הבורא ולנסות להבין את רצונו. מה שמראה כי הבורא תכנן את האדם באופן כזה בו יכיר בו וידע את רצונו.
3) האדם מטבעו שואף לדת ולדעת את רצון בוראו. לא קיימת תרבות בעולם שלא פיתחה דת. מה שמוכיח שהבורא טבע באדם רגש טבעי לדת, שיוביל אותו לקיים את רצונו.
4) לבני-האדם כמיהה עמוקה לחיים שלאחר המוות. מה שמראה כי הבורא תכנן את האדם באופן כזה שיקיים את רצונו כדי לשוב אליו.
5) מובן לנו שחכם תמיד יוצר יצירות עבור מטרה כלשהי. האדם הוא היצירה המופלאה ביקום, מה שמחייב משמעות לקיומו.
6) לאדם בחירה חופשית בין טוב לרע, מה שמוכיח שהבורא הציב אותו בנסיון בעולם הזה לקיים את הטוב ולהתרחק מן הרע - מה שמחייב תורה.
7) בשונה מבעלי החיים, לאדם אין אינסטינקטים המראים לו מהו הטוב ומהו הרע - מה שמצריך את הבורא להורות לאדם כיצד לנהוג, כי האדם לבדו אינו יכול להחליט מהו טוב במקרים רבים ומסועפים.
8) לאדם ישנן שאלות רבות על מהות קיומו והחיים עצמם. מה שמצריך תורה מפורטת מבוראו.
מכיוון שהבורא ברא את האדם, מוכרח שהוא הציב עבורו משמעות, אשר צריכה להנתן בצורה מפורשת בדת כלשהי שיוכלו לעקוב אחריה, לדעת את משמעות החיים והמוות ולהתקרב לבורא ולקיים את רצונו. הבה נבחן את דתות העולם כדי לבדוק האם יש דת שכזו בנמצא.
מבורת וגם כי מחקרים מראים שאמונה מעריכה חיים
באותו הנושא: