חרדה חברתית

זה יהיה בעיקר פריקה אבל אני אשמח לשמוע אם מישהו עבר משהו דומה, זה ארוך אז סליחה

זה התחיל לדעתי בערך בכיתה ד
אני זוכר שפחדתי מללכת לבית ספר, לא ידעתי בדיוק מה זה אומר הפחד הזה אבל הבנתי שזה מלחיץ אותי. בערך בכיתה ו התחלתי להבין יותר על עצמי והבנתי שכנראה יש לי חרדה חברתית. פחדתי מלהיכנס לכיתה, הגוף שלי קפא כשהיו מבקשים ממני להשתתף במשהו, הייתי מחסיר המון, בקושי הייתי מתקשר עם חברים וגם לא ממש סיפרתי לאף אחד מה אני מרגיש. מאז ועד היום אני מרגיש שאני באותו המקום, שלא הרבה באמת השתנה חוץ מזה שגדלתי. אין לי הרבה חברים, עכשיו כל החברים שיש לי זה כאלו שהכרתי באינטרנט (פשוט נעלמתי להרבה ואני שונא את עצמי על זה). היו חודשים שלמים שפשוט לא הלכתי לבית ספר ולא דיברתי עם אף אחד ובכללי הייתי מאוד אפאתי לגבי הסיטואציה למרות ששנאתי את המצב שהייתי נמצא בו ונמצא בו עד עכשיו. אני מרגיש שאני לא באמת רציני לגבי עצמי. כל הדבר הזה וכל החרדה הזאת פשוט השאירה אותי מאחור ולבד. בזמן שכולם יצאו למסיבות עם חברים אני הייתי נשאר בבית. שכולם אפילו סתם יצאו להסתובב עם חברים אני לא הייתי עושה את זה. היום אני פשוט מסתובב עם המשפחה מידי פעם ומרגיש לוזר בגלל זה. ולמען האמת אני מאשים את עצמי בכל הדבר הזה.
כן לאורך השנים הלכתי לטיפולים שונים שלא ממש עזרו כי אני חושב שלא הייתי מספיק אמיתי. תמיד חשבתי על איך הצד השני מסתכל עלי יותר מאשר על הדברים שאני אומר והצורה שאני מסביר אותם. אני לא חושב שאי פעם הייתי באמת שלם עם עצמי,הדימוי העצמי שלי נמוך מאז שאני זוכר את עצמי... אני כבר בן 17, עוד שנה וכמה חודשים מתגייס. היום אני לא באמת עושה משהו משמעותי עם עצמי. (וזה ככה כבר המון זמן למרות שאני מודע לזה.)
יש לי את האופציה לדבר ולהיפגש עם חברים ויש לי את האופציה להתאמן בבית (ואני רוצה ויודע שזה יעזור לי כי אני לא שלם עם איך שאני נראה אבל אין לי באמת את המוטיבציה לעשות את זה לבד). אני לא יודע איך אתחיל ללמוד נהיגה עם החוסר ביטחון הזה או איך בכלל אעשה משהו בחיים עם הביטחון הזה.
אני רוצה לחוות את החיים בצורה אחרת מזאת ולעשות דברים שאחרים עושים ולי נראה מפחיד.
מי שקרא עד פה תודה ואשמח לדעת מה דעתכם ואם אתם חווים את זה גם