10 תשובות
להתחיל לעשות דברים שמפחידים אותך לעשות בחברה
את יכולה אפילו לנסות להצטרף לשיחה עם קבוצה קטנה של חברים
לאט לאט, וזה לוקח המון זמן ומפחיד ממש, אבל את תצברי ביטחון שיעלים לך את החרדה
אנונימית
מה את מתכוונת בשטויות? כי אי אפשר לטפל בחרדה חברתית בלי לעבור טיפול.. זה כמו לבקש לטפל בדלקת בשן בלי ללכת לרופא.
וואלה מצטרפת לשאלה
אוזניות או להתרכז רק במשהו/מישהו מסוים יכול לעזור
שואל השאלה:
^^שטויות זה פסיכולוגים יש לי סיבות אישיות
אנונימית
אני מבינה את מה שאת אומרת, ואני יודעת שחוויה רעה יכולה לגרום לך לתחושות קשות כלפי אנשי טיפול. אבל זה לא חייב להיות פסיכולוג, יש עובדים סוציאלים וגם אפילו מרכזי עזרה אנונימים באינטרנט כמו סהר שיכולים לתת מענה.
בסוף חרדה חברתית היא חרדה קשה ומורכבת שבעיניי מצריכה טיפול ארוך וקשוב הרבה מעבר לעצה פה בסטיפס. אם את מרגישה שאת רוצה להשתפר ולשנות, הייתי ממליצה לך לפנות לגורמים האלו. ואם את צריכה תמיכה והקשבה, אומנם אני סטודנטית לפסיכולוגיה אבל את ממש מוזמנת
שואל השאלה:
תודה❤אבל אני מעדיפה שלא
אנונימית
מבין אותך, תמיד מפנים לפסיכולוג וזה גם כשלא בהכרח אפשר וצריך

בכללי נטו לנסות, להתחיל להיפתח ולדבר עם אנשים ולאט לאט לנצח את החרדה. אפשר אפילו סתם לדבר עם אנשים באינטרנט אם זה ממש מלחיץ. אבל באמת הכי חשוב זה פשוט לנסות ולהיפתח ולא להתבודד כי את לא רוצה שאנשים אחרים יתפסו ממך כמוזרה, ברגע שמנסים בסוף זה יעלם

בסוף זה עבודה עצמית שאת עושה עם עצמך, לאט לאט תביני מה את צריכה לעשות וזה יעלם
את יודעת מה מקורה?
חרדה חברתית היא משהו משתק, אי אפשר להגיד למישהו תצא מזה. תתערבב במסיבות - כי אדם שחווה כנראה טראומה מעמיקה, צריך הנחייה מקצועית. צריך מישהו שמבין על מה הוא מדבר - ולא איזה פישר בן 15 שחושב שהוא מבין על מה הוא מדבר. אז לא חייב פסיכולוג, אבל בהחלט חייב מישהו שמאומן לעבוד עם טראומה. מציעה בחום עבודה עם מטפל בבעלי חיים, או אמנות או דרמה - או כל תחום שאת מתחברת אליו. עבודה דרך מדיה - נותנת לך מקום להיפתח דרך דברים שמרגיעים, מחזקים את החוסן הרגשי שלך - ונותנים לך גם מקום להתנסות באומץ באתגרים קטנים. אני מבינה שהייתה לך חוויה שלילית עם אנשי טיפול ואני מצרה על כך. מקווה ומתפללת שתמצאי מטפל או מטפלת שישיבו לך את האמון ויעזרו לך לגלות מחדש את הכוחות שבתוכך
היי,

נשמע שאת נמצאת במצוקה חזקה ודחופה, אולי תחושה של לחץ שסוגר מבפנים ומלווה בדריכות מתמדת מול אנשים ומצבים חברתיים. ייתכן שיש שם פחד שמופיע עוד לפני שהדברים קורים, מחשבות שמציפות את הגוף, וקול פנימי שמקשה לנשום בחופשיות או להיות נוכחת כמו שהיית רוצה...

אפשר להבין שמה שאת חווה הוא לא רק עניין של ביישנות, אלא תגובה עמוקה יותר של המערכת הרגשית והגופנית, אולי כזו שנבנתה עם הזמן מתוך חוויות, רגישות גבוהה או ציפייה לפגיעה. ייתכן שההימנעות, המתח והמאבק הפנימי נועדו במקור להגן עלייך, אבל כיום הם גובים מחיר כבד ומצמצמים את מרחב החיים. לפעמים עצם ההתנגדות למה שקורה בפנים, או הרצון שזה ייעלם מיד, רק מגבירים את העוצמה שלו ומעמיקים תחושת חוסר שליטה.

הבקשה שלך לעזרה בלי עטיפות ובלי תיווך יכולה לרמוז עד כמה נמאס לך להרגיש כך, ועד כמה את כמהה להקלה אמיתית...

אולי כדאי לשקול לשתף אדם אחד קרוב, שאת מרגישה איתו מספיק בטוחה, שיוכל להקשיב בלי לייעץ ובלי לשפוט, בתקווה שיהווה אוזן קשבת. השיתוף עצמו עשוי לאפשר לפרוק חלק מהעומס שהגוף והלב נושאים, לשחרר מעט מן המתח, ואולי גם לאפשר תחושה של הקלה כשלא נשארים לבד עם כל זה.

מזמינה אותך לצ'אט התמיכה שלנו, של עמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. זהו מרחב בטוח לשתף, לכתוב ולחלוק רגשות ומחשבות. אפשר ליצור קשר איתנו בווצפ במספר 055-9571399 או דרך הלינק המצורף.

שלך,
מתנדבת סה"ר.