המצב הנפשי שלי ברצפה ואני אמורה להתגייס באוגוסט, מאוחר מידי לצאת על נפשי? ואיך אני עושה את זה

אם לא היה לך עבר נפשי לפני ואין לך מסמכים שאת סובלת ממשהו ולא שלחת בצו ראשון זה כבר תהיה יותר בעיה, לא בטוח שיתנו לך

שואל השאלה:
הייתה לי פגישה עם קבן בנובמבר גם

והיו לך מסמכים של פסיכיאטר שאומרים ממה את סובלת ושזה מונע ממך גיוס?

שואל השאלה:
לא

היי לך,
נשמע שהכאב שלך גדול ממש עכשיו. שיתפת בכנות על עומס רגשי שמציף אותך ומקשה לראות את הדרך קדימה, וזה לגמרי מובן. כשהנפש מרגישה כל כך עמוסה, לפעמים אין מרחב אפילו להחזיק תקווה, גם אם על פני השטח יש דברים שמתוכננים בעתיד, כמו הגיוס.

לפעמים התחושות הכי קשות מגיעות דווקא בלי "סיבה נראית לעין", וזה לא אומר שהן לא אמיתיות. ייתכן שהגיוס שמתקרב מעלה בתוכך, גם בלי שתרגישי, חששות או פחדים. המעבר מהתיכון לצבא הוא לא שינוי קטן, והוא צפוי להיות לא פשוט להרבה אנשים, גם אם בחוץ הוא נתפס כדבר רגיל או מקובל.
לפעמים, כשאנחנו מדמיינים דברים מראש, הם מרגישים קיצוניים או מוחלטים יותר ממה שהם בפועל ולכן חשוב לתת לזה מקום - הדמיון שלנו יכול להגן, אבל הוא גם יכול להלחיץ.

גם אם זה לא מרגיש כך כרגע, מצבים נפשיים יכולים להיות זמניים, הם משתנים, מתחלפים, לפעמים אפילו נרגעים עם הזמן או עם שינוי קטן.

ובכל מקרה, לא קל להחזיק את התחושות האלה לבד. שיחה עם גורם מקצועי או אדם קרוב שאת סומכת עליו אולי תוכל להקל מעט על המצב. כמו כן, אנצל את ההזדמנות להגיד שגם אם תתגייסי, מהיכרותי, כבר בטירונות ולאורך כל השירות יש קציני בריאות נפש אשר זמינים לשיחות, ליווי וכן שחרור במידת הצורך, כך שאולי המחשבה הזאת תעזור לשחרר את התחושה של חלון זמן שנגמר שאולי מטרידה אותך.

ואם תרגישי צורך לשתף יותר, לפרוק, או פשוט להיות עם מישהו רגע - אנחנו בצ'אט של סה"ר כאן בשבילך. בלי שיפוטיות או לחץ.
זמינים עבורך במספר 055-9571399. מצרפת לך גם לינק לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר.