עוד שניה מתגייסת והמצב הנפשי ברצפה בעקבות כך

את יכולה לנסות לבקש קבן בגיוס ולהסביר. אבל בעיקרון כן רק להתגייס ואז לצאת על נפשי.

שואל השאלה:
הבעיה אם על היום הראשון אלך לקבן הוא יצחק לי בפנים יגיד לי עוד לא התגייסת וזה איך אסביר להם שזה אפילו לא קשור ואני לא בנויה למסגרת נוקשה כזו?

זה אולי יעזור, אולי לא.
לא יזיק זה בטוח.

עדיף לך לסרב פקודות ולשבת בכלא מאשר לעשות משהו שישבור אותך נפשית
לדעתי לפחות..

אם זה בגלל הצבא הוא יזלזל כי איך את יודעת מה יהיה אולי יהיה טוב (אני חושב שלהיות בצבא בכל מצב זה חרא אבל כנראה שזה מה שהוא יחשוב). אם זה בגלל דברים אחרים אולי כן ישחררו אותך או יתנו הקלות.

ולסרב ולשבת בכלא זה לא יפגע בה נפשית נראה לך?

ברור שיפגע אבל זה יהיה לה פגיעה יותר קצה כי מהר מאוד יעיפו אותה

מה מי אמר לך שיעיפו אותה?
הדרך הכי טובה זה להתגייס רגיל וישר לבקש קבן.

שואל השאלה:
אם יושבים בכלא צבאי זה יהיה רשום לי בתיק לא?לא רוצה שזה ייפגע לי בחיים למרות שגם לצאת על נפשי פוגע אבל פחות מלשבת בכלא צבאי לפי דעתי

לא זה פוגע ולא זה פוגע.
לצאת על נפשי לא יפגע בך ולהיות בכלא צבאי לא יפגע בך. אלא אם זאת עבירה קשה. אונס סחר בסמים רצח וכו'.

תבקשי קבן תתעקשי עד שיתנו לך
למרות שמציעה לך לנסות להתגבר על זה ולהתגייס,לכי תדעי אולי זה ישפר לך את הביטחון ותהיי יותר חזקה אחרי הגיוס זה גם יכול לשנות לטובה

סליחה אבל עצה מטומטמת. את התגייסת כבר?
צהל רק הורס אנשים.

שואל השאלה:
הבעיה היא מה אני אומרת לקבן על היום הראשון?כדי שישחרר אותי כמה שיותר מהר וכדי שלא ייפגע לי בעתיד לא רוצה להגיד משהו חמור מדי

הקבן לא יצחק לך בפנים. ביום הגיוס את יכולה לבקש לעלות לועדה רפואית ולהסביר מה הקשיים שלך. אני חושבת ששווה לך גם להתקשר למיטב מחר ולבקש לדחות את הגיוס כי את רוצה ללכת לרופא אזרחי בשביל כמה סידורים רפואיים שצצו לאחרונה. תלכי ותנסי לקבוע לך אבחון פסיכיאטרי (זה יכול לקחת כמה חודשים עד שתקבלי תור) תלכי ותסבירי לפסיכיאטר/ית כל מה שקורה לך, והם יוציאו לך מסמכים שתוכלי ללכת איתם לועדה רפואית בצבא כדי שיקבעו לך פרופיל מחדש. במידה והפסיכיאטר ימליץ על פטור אז סביר להניח שייקחו בחשבון

גם אם תצאי על אובדנות, חרדה, דיכאון זה בסדר.
אם תצאי על סמים קשים, סכיזופרינה זה בעייתי.
תקראי בטרגט 21 ותגידי מה שאת מרגישה.

שואל השאלה:
לקבוע לפסיכיאטר לוקח מלא חודשים אין מצב הפ יידחו לי לכלכך הרבה זמן אם אני אמורה עוד שבוע וחצי

תנסי, זה לא מזיק. ואת יכולה גם להגיע ביום הגיוס ולבקש ועדה רפואית ולתאר את כל מה שקורה איתך. תסבירי שזה התחיל עוד מלפני אבל לא סיפרת את זה בצו ראשון כי פחדת.

עצה לא מטומטמת רק אמרתי לה את דעתי אל תתערב תודה רבה.
זה שהם יראו לפחות שהיא ניסתה לחוות את צהל אפילו ל5 יום זה גם משהו,אבל על היום הראשון לא בטוחה שהתייחסו
אבל תעשי לפי ההרגשה שלך

לדעתי תנסי. אני גם נלחצתי ממש מהצבא בהתחלה. יומיים לפני הגיוס עצמו כל מה שעשיתי זה לבכות, ואז שהתגייסתי גם בכיתי בטירונות שבועיים, אבל תביני שלא קורה כלום מלבכות, ולהיות עצובים טיפה, ולא לאכול טוב לישון טוב.. זה בסדר שזה לתקופה. וברגע שהגעתי לקורס , הרגשתי בנאדם אחר. חזרתי לחיים, היה לי כיף גם הצלחתי להנות. פשוט שחררתי וזה זרם. ויכולתי באותה מידה לוותר על הצבא, אבל בחרתי להישאר ולהילחם בפחדים שלי, ואפילו שהיה לי קשה מאוד ובכיתי המון ורציתי למות רציתי לברוח הביתה. וזה היה שבועיים סיוט באמת. אבל שרדתי את זה ואני הוכחתי לעצמי שאפשר לשרוד הכל . והיה לי שירות מדהים. שנתיים מושלמות. באמת. זה היהצכלכך שווה את זה. הכרתי בנות מדהימות מפקדים מושלמים. פשוט צחוקים 24/7 כל השירות.

הצבא כלכך חשוב . את לא מבינה כמה. אני באמת חושבת שאת צריכה לנסות גם אם המצב שלך על הפנים עכשיו. פשוט תנסי. תדעי שאפשר לוותר וללכת בכל רגע, אבל אל תתני לעצמך לעשות את זה. תילחמי, את תרגישי מטורפת אחרי זה, את תרגישי שאת מסוגלת הכל! שהכל קטן עלייך. באמת ששווה לך לנסות. ואני מדברת ממקום שאני הבנאדם הכי היסטרי שיש, פחדן, לא ישנה מחוץ לבית אף פעם, לא אוהבת מקומות חדשים, קשה לי בלי ההורים שלי, והוכחתי לעצמי אחרת ואני מזה גאה בעצמי היום זה ביגר אותי כלכך. יש אנשים שהצבא יעשה להם רק טוב, וזה חשוב את אולי לא מבינה את זה כלכך עכשיו, אבל בהמשך את תביני מה עברת וכמה זה היה חשוב בשבילך לחיים. את תסתכלי אחורה ותביני שאת מדהימה.
תנסי גם לפרק את זה ולהבין למה את במצב כלכך חרא עכשיו? תעני לעצמך, לפעמים את סתם מפחדת מהפחד עצמו בכלל... ומבינה שזה שטויות.
נכון הצבא זה לא מקום נחמד ונעים בהתחלה, בטירונות. אבל לא מתים מקצת לא נחמד ולא נעים. לא מתים מזה שצועקים עלייך, לא יקרה לך כלום, פשוט לא יהיה לך נעים שבועיים ואחרכך באמת שהכל צ'יפס ושטויות, וגם אם ניסית ועדיין רע לך בטירוף גם אחרי הטירונןת ואת לא רואה שזה משתפר, תמיד אפשר לצאת.. לבקש קב"ן ולצאת זה לא בעיה.
להגיע לגיל 25 ולהבין שאת לא יכולה לחזור אחורה בזמן ולהתגייס זו כן בעיה.

^מתי אנשים יבינו שהאישיות האופי והראייה שלהם היא לא בהכרח כמו של אחרים?
מה שעבד לך לא בהכרח יעבוד לה, בייחוד במסגרת ככ נוקשה שיש סיכוי הרבה יותר גבוה לחוסר אחידות מבחינת התאמה.
אז אולי במקום לשכנע אותה לעשות משהו קשה שעבד לך בלי שאת מכירה אותה בכלל, תניחי שהיא מכירה את עצמה ואת היכולות שלה עצמה טוב ממך ותעני לשאלה שנשאלה?

היי אנונימית,
קראתי את הפוסט שלך ואת התגובות שהוספת, ואני שומע את החשש הגדול והלחץ שעולה עקב הידיעה שהשירות הצבאי קרב ובא.. אני רואה שכתבת שאת אולי רוצה לפנות לקב"ן בהקשר הזה, יכול להיות שעולה ממך בלבול או או חוסר שליטה על הגיוס וכתוצאה מכך את חושבת על כל מיני דרכים להימנע ממנו.. אני גם רואה שהוספת בתגובות את ההשלכות לכך שלא תתגייסי ומה יקרה בעתיד בעקבות זה.. אני יכול לתאר לעצמי כמה המחשבה על כך עלולה להכביד..
כך או כך - חשוב לי שלא תישארי עם ההרגשה הזו לבדך, ולכן יכול להיות ששיתוף חבר קרוב או בן משפחה, יוכל להקל רק מעצם השיתוף..
בנוסף, אם תרצי, אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), וחשבתי להזמין אותך לצ'אט אנונימי בו תוכלי לשוחח עם אחד מהמתנדבים שלו בסביבה בטוחה וללא שיפוטיות כלל.. תוכלי לפרוק את שעל ליבך, ונוכל לשמש כאוזן קשבת עם כל מה שתבחרי להביא..
מחכים לך,
מתנדב סה"ר