אני חדשה בפנימיה ויש לי חרדה חברתית וחטפתי התקף היום בשירותים

נראה לי שאת קצת עדיין מבולבלת במקום החדש. שמחתי מאוד לקרוא שהבנות דווקא רצו בחברתך, את צריכה להיות מאוד שמחה בזה, זה לא מובן מאליו במיוחד לא בפנימיות. אבל זה לא אומר שהן צריכות להתייחס אלייך בכל רגע ורגע, אל תשכחי אתן ביחד 24/7, אז יש מצבים רבים ומגוונים. לוקח זמן להתרגל.

שואל השאלה:
לא 24/7 אבל כאילו הן די היו החברות היחידות שלי כאן וחשבתי שזה ככה

שואל השאלה:
וכאילו הן חברות אחת של השניה כזה והן כזה היחד בשאר הזמן

יקרה,
מהדברים שכתבת עולה תחושת פחד ומצוקה. שנת הלימודים החלה ואת חווה שינוי גדול. רחוקה מהבית, בסביבה של חברות לא מוכרות, לימודים, חדר אוכל, חדרי מגורים. הכל חדש והגעת לשם לגמרי לבד.. אי ודאות נמצאת בכל מקום ונראה שאין לך עם מי לחלוק את כל זה.. זה עמוס, זה מבלבל, זה מלא בסימני שאלה.. את אולי מרגישה דרוכה, אולי עצובה, מנסה להכיל כל כך הרבה מידע חדש... שמות הבנות, מיקום של חדרים, סדר יום, הסדרי ניקיון, רחצה, תורנות... מנסה לעשות סדר בראש, אבל בינתיים הכל מבעבע עד שזה מתפרץ.. בשירותים.. אולי כשהדברים יתחילו להיות מוכרים זה כבר קצת יירגע..

יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר.

שואל השאלה:
השמות, הנקיון והפנימיה עצמה לא ממש מלחיצה או מפחידה אותי אבל כאילו בבית ספר בהפסקות, אין מה כזה מה חעשות כאן ואני לא יודעת איך להכיר פה חברים וזה...