איך והאם אני אסתדר בפנימייה אם אני בן אדם של בית ויש לי חרדה חברתית?

את יכולה לנסות אבל זה יהיה קצת קשה

שואל השאלה:
אז איך להתגבר על זה? אם אני אהיה בבית אני אהיה לבד למרות שאני אוהבת את ההורים שלי והם אותי

אני בטוחה שאם תנסי תכירי חברים ואת תרגישי שזה הכי בית שלך

אני הלכתי לפנימייה ויש לי חרדה חברתית
אני אגיד לך תאמת. זה קשה, וזה ידרוש ממך יותך כוח ורצון מאשר אנשים אחרים שבאים לשם
החוויה שלי שם הייתה עם המון עליות ומורדות
אבל בתכלס הכל תלוי בך
כל הירידות שהיו לי זה לא רק בגלל החרדה, זה בגלל עצמי. אני הפסקתי להשתתף בפעיליות אני הייתי נמנעת מהמון דברים - למרות שאפילו לא ניסתי(זה הכי חשוב בפנימייה)
הפנימייה כן עזרה לי מאוד וגרמה לחרדה שלי להיפחת . וקידמה אותי המון- גם מי שסיביב אומר שמאוד השתנתי
אז תשמעי אם את הולכת לפנימייה, תשיקי המון, תנסי דברים חדשים, אל תמנעי מדברים שמםחידים אותך, תדברי גם שקשה
אל תהיי בטלפון
ובעיקר הרבה כוח רצון

שואל השאלה:
אנונימית כמה זמן לקח לחרדה שלך להיפחת? את מרגישה בבית בפנימייה? מצאת חברים שנוח לך איתם?

שמעי, אני לא רוצה לשקר לך אבל גם לא להגיד לך שהכל טוב
אבל זה כי זאת הייתי אני, עשיתי די באלגנים שם ולא הסתדרתי עם הצוות והיו עוד כל מיני בעיות אישיות אחרות שלא קשורות לחרדה. אבל כן חיזקו את החרדה
בעיקרון באתי לפנימייה שהחברה הכי טובה שלי כבר הייתה נמצאת שם כלומר היה לי יותר קל. אבל זאת חברה שלא תניד נמצאת איתי והיא נמצאת עם המון בנות אחרות
הכל באמת עיניין של רצון,
יש לי בפנימייה בסופו של דבר 4 חברות הכי טובות
ועוד איזה 2 ידידים בנים
וכל השאר הבנים אני סבבה איתם או שלא מדברת איתם בכלל (שזה הרוב)
עם כל שאר הבנות אני סבבה לגמרי אני כן יותר שקטה עם מי שהיא לא חברה טובה שלי
אבל אין לי בעיה לדבר איתן על הכל ועם כל אחת מהן - הפנימייה נורא גרמה לי יותר לדבר על נושאים בפתיחות
הן נורא חמודות, ברור שיש לכל אחת קטעים מעצבנם- אבל ככה זה בכל בן אדם פשוט בפנימייה מרגישים את זה יותר. אבל לומדים לחיות עם זה או שמדברים על זה
מבחינת חדרים. אחננו 4 בנות בחדר
מלבד בחצי שנה הראשונה . שהיה לי חדר ממש גרוע
כל החדרים האחרים היו לי ממש אחלה ותמיד בסופו של דבר הרגשתי הרבה יותר פתוחה עם הבנות בחדר(ככה גם הכרתי את החברות הטובות)
היה לי עוד חדר שלא היה וואו אבל זה פשוט הדינמיקה של הבנות לא עבדה
ובסופו של דבר זה קורה לכל אחת בפנימייה באיזשהו שלב - שהחדר לא מוצלח. פשוט רוב הזמן לא נמצאים בחדר
החרדה לא נעלמה לגמריי. אבל כמו שאמרתי בהתחלה אני אדם שונה מאיך שניכנסתי ואיל שאני אצא מהפנימייה
אני חושבת שאם הייתי נותת מעצמי יותר והייתי יותר משתפת פעולה בפיעליות או לא הייתי חוזרת הביתה מלא שבתות . היה יכול להיות יותר טוב
הקשיים שבאמת היו הכי קדים, זה שהרגשתי לבד או שלפעמיים ההפך. רציתי את השקט ולא היה לי איפה - שזה באמת היה ממש קשה
בגלל זה ,באמת, אם את רוצה ללכת לפנימייה את צריכה לדעת שאת הולכת אז את נותת מעצמך הכל ולא לוותר. לא להימנע ותשתפתי פעולה עם המדריכים , תדברי עם הבנות, תכירי
ותשמרי קשר עם חברות מהבית, כדי שיהיה לך מה לעשות בחופשים תמיד טוה שיש חברות שגרות קרוב

אני חפרתי, אבל זה בעיקרון. יש המון דברים לספר על הפנימייה
אם תרצי שאגיד על משהו מסויים בכיף

שואל השאלה:
וואו תודה רבה מעריכה את ההשקעה❤
הפנימייה גם הפכה אותך ליותר חברותית ולדעת ליצור קשרים יותר בקלות?

תקחי את ה בתור נסיון להתמודד עם החרדה