אז אני בכיתה חדשה ויש לי חרדה חברתית.

5 נעצים ו0 תשובות... חח
הרבה מזדהים כנראה.
האמת שאני ממש מבינה אותך. גם המצב החברתי שלי לא בשמיים. את חושבת שלעבור כיתה אולי יעזור לך? אם את רוצה לדבר על זה את יכולה לשלוח לי הודעה בפרטי :)

אל תחשבי ככה תתחילי לחשוב חיובי,תתחילי לדבר איתם קצת ואז תרגישי איתם פתוחה אין לך ממה להיות מובכת או להתבייש הכל טוב.תתחילי לדבר על שיעורים נגיד ואז משם תנסי לדבר איתם חוץ מהשיעורים

שואל השאלה:
apsaps אני מאמינה שבשלב מסויים אני אסתדר עם הבנות אבל אני באמת רוצה ללמוד להסתדר עם הבנים.. הם נראים ממש חמודים אבל זה פשוט לא הולך ואני מאמינה שלא יהיה לי סיכוי עם הבן הספציפי שדיברתי עליו.. ויש בת אחת שכל הבנים דבוקים אליה וחושבת שמגיע לה הכל והבנים לא מתייחסים לבנות האחרות בכלל רק בגללה

שואל השאלה:
twist אבל אני כן אוהבת את הילדים בכיתה, אמנם אני לא מדברת איתם אבל הם כן מצחיקים וכזה. אני דווקא הייתי רוצה להתיידד עם רובם לא לעבור כיתה

אל תגידי את זה, בטח שיהיו לך חברים. האמנם זה קשה וידרוש ממך הקרבות כלשהם, אבל את תעשי את זה וזה יקרה :).

אני מאד מזדהה איתך, בעצם אני חושבת בכל החטיבה או אפילו גם לפני הייתי בדיוק במצב שלך. אני התביישתי בזה ממש, ולא הייתי מוכנה לדבר על זה עם אף אחד. עד שהלכתי לפסיכולוגית, בהתחלה כמובן לא שיתפתי פעולה (ביזבוז מוחלט של זמן) אבל בהמשך כן, ואני עברתי שינוי כלכך משמעותי אחרי זה.
כך שקודם אני מציעה לך גם לגשת לטיפול כזה, אל תפחדי לשתף אותה בכל מה שמפריע לך, זה ממש יעזור לך. ואם לא זה, אז לפחות הורים או אחים, פשוט לשתף מישהו שיעזור לך ויתן לך עצות בכל פעם :).


זה לא יקרה בפעם אחת ולא בפעמיים, זה תהליך שגם ידרוש ממך הקרבה ומאמץ, אבל תראי ששווה כל רגע. בהתחלה אולי תנסי להראות פחות "דכאונית" תחייכי יותר :), זה כבר יתר רושם של מישהי חברותית ומזמינה. אחכ זה יכול להתפתח לשיחות יבשות יותר של "איך היה החופש", "מה היו השיעורים ב.." וכד'. לאחר מכן אפילו הזמנה לאינטרקציה קצת יותר ארוכת טווח כמו ללכת יחד לשירותים, לשבת ליד מישהו, לעשות יחד עבודה וכל מיני כאלו מצבים שיתנו לך הזדמנות לבנות את הקשר הזה, להכיר יותר, אל תפחדי במצב הזה ליצור שיחה אפילו אם זה נראה לך מוזר.


מוזמנת גם לדבר איתי בפרטי ❤

שואל השאלה:
^ ההורים שלי חושבים שהמצב לא עד כדי כך גרוע בשביל לשלוח אותי לפסיכולוגית, אין לי ממש אומץ בכלל להתחיל שיחות אבל אני מקווה שאני אצליח בהמשך

^ מה לגבי יועצת בית ספר? אני יודעת שזה נשמע קלישאתי, אבל לפחות אצלי בבצפר אומרים שהיא מדהימה.
ואם לא זה, אז שוב תדברי עם ההורים, תספרי להם קצת על חרדה חברתית, שיקראו על זה.

ובגלל זה אמרתי שזה תהליך, את לא ישר תבואי למישהו שאת לא דיברת איתו מעולם ותתחילי שיחה על נושא סתמי, גם מבחינתי זה בגדר הבלתי אפשרי.
אבל מה שכן אני אומרת לך זה לנצל הזדמנויות, אפשר לדבר עם מעין "תירוץ" וכך זה לא ירגיש לך מוזר. למשל תזהי קודם מישהי שנראת לך מתאימה, כזו שתוכלי לדבר איתה, חברותית. תוכלי בשיעור מסוים לשבת לידה, ואז אם סתם דוגמה יש תרגיל ולא הצלחת תוכלי להעזר בה, או שהולכים לשיעור אחר ותשאלי איפה הוא - פשוט כל מיני שאלות לגבי המסגרת והסיטואציה שלכם. זה מתחיל בדברים הקטנים, בדיבורים עם ה"תירוץ" ואחכ באמת מתפתח לדיבור יותר חופשי.

קשה לי להאמין שעכשיו בעקבות ההודעה שלי באמת תאזרי אומץ ותגשי לדבר עם מישהי, יכול להיות שבשביל הבעיה שלך בכלל צריך לזהות ולפתור אותה מהשורש. לכן גם המלצתי על עזרה מגורם נוסף שבאמת ישב, ידבר ויעזור לך.
חשוב לדעת למה את בכלל נמנעת מקשרים? מה מרתיע אותך? מתי זה התחיל? מה יעזור לך להתמודד עם הפחד? כמה את מוכנה להקריב בשביל להתעמת עם הפחד? וכו' וכו'.

אני יכול להבין אותך גם לי יש

הייתה לי פעם חרדה חברתית, אם את טובה באנגלית יש בפייס קבוצה לחרדה חברתית היא ממש עוזרת עם מומחים ואנשים שעוברים את מה שאת עוברת.

אל תחשבי שלילי...תנסי להתחבר באמת תאספי אומץ ופשוט לכי לבנות ותגידי שבאלך להיות איתן...אל תפחדי אני מאמינה בך!! עוד השנה כל הכיתה יהיו חברים שלך!!! גם הילד החמוד :) פשוט תאספי אומץ יקרה מה שיקרה (ובטוח יקרה דברים טובים) אם תרצי ממני משהו אז אני תמיד פה❤
נ.ב.
מאמינה בך.

תראי,
משהו שאני הייתי רוצה שיגידו לי בזמנו.
אם לא תפטרי מהחרדה שלך עכשיו זה ילך ויוחמר יחד עם המצב הנפשי והפיזי שלך.
מוטב שתנסי לצאת מאזור הנוחות, ולהתעמת עם הקול הביקורתי שבך, עכשיו, מאשר לסבול מאוחר יותר. ככל שהזמן יעבור יצטמצמו המסגרות החברתיות שבהן תוכלי להכיר חברים טובים, ואז יהיה לך קשה יותר להתמודד עם החרדה. כי צבא ועבודה זה כבר לא אותו הדבר כמו בית ספר.
האחריות על החיים שלך נמצאת אך ורק בידייך. תחשבי מה ההשלכות של הבחירה שלך, תלמדי את המנגנון של החרדה, תשקלי את היטב מה עדיף לך לעשות. בסופו של דבר ההיגיון שלך שאומר לך שאת לא פחות טובה מאחרים בכיתתך, צודק. תחשבי מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם תראי את עצמך, אם תתחילי להשתתף בכיתה. יזרקו הערה? יגחכו? אוקי. נניח. אחרי כמה פעמים זה ישכח כשיכירו בדמות החדשה שבך ויתרגלו אליה. מצד שני יכול לקרות גם להיפך. אם זה במקרה הגרוע אז במקרה הטוב ירצו להכיר אותך, ויקבלו אותך. אולי בכלל לא יסתכלו על זה באופן חריג כל כך כפי שאת מתארת לעצמך.

לקראת סוף כיתה יא-יב נפתחתי והתחלתי להראות מי אני באמת. בהתחלה היו גיחוכים והערות מצד הבנים, אבל אחר כך אנשים התחילו לרצות להתקרב אלי ואפילו קיבלתי "15 דקות של תהילה". מהר מאוד התרגלו לאדם החדש שהוצג בפניהם.

אז האופציות שלך הן כאלה;
או להתחיל לעשות עבודה עצמית ולהכריח את עצמך להיחשף כל פעם קצת. הכלל בחרדה חברתית הוא כזה- לזהות איפה אתה נמנע ולהפסיק להמנע.
או, לחיות את שאר החיים בלי לממש את הפוטנציאל שבך, כי זה הולך ונעשה קשה יותר עם הזמן וההשלכות השליליות של זה הן הרבה יותר גדולות.
מקווה שתקבלי עליך את ההחלטה הנכונה. בנוסף, יש היום קבוצות לחרדה חברתית כמו מאה שמונים. אם קשה לבד, נעזרים באנשים. בהצלחה.

זאתי שמעליי תודה לך על העצה זה יעזור גם לי

היי
דבר ראשון תחשבי עם עצמך אם את רוצה לעבור כיתה ..
אולי במקום חדש יהיה לך יותר טוב..
אם את רוצה שהמורה שלך נחמד/ה וזה ואפשר לדבר על הנושא הזה אז לכי על זה אבל אם לא זרז עדיף פחות כי יש מורים שאת עצמם לא יודעים לסדר.
אל תפחדי מאף אחת מהבנות הן כולן חלשות אופי אם הן לא עוזרות לך בכלל ומדברות איתך..
מבטיחה לך הכל יסתדר
ולגביי הבחור
עוד כמה חודשים שתכירי אותו באמת תביני כמה הוא לא שווה את זה וזה יעבור לך בשנייה

שלוש מילים:
תפני אליי בפרטי.
אני מניחה שקשה באמת לחשוף מצב בעזה פורום אבל אני יותר מאשמח אם תפני אליי בפרטי כי בכיתה סיטואציות אני כן התנסיתי יותר מפעם אחת. אני מאוד אשמח לעזור. רק תבקשי.