טיפים לבטחון עצמי?

אותו מצב שלך

שואל השאלה:
:(

שמעי.. פייק אי 'תיל יו מייק איט
פעם ראשונה שדברתי מול קהל אשכרה שיטס בלי לתכנן רעדתי פיזית- הידיים שלי, נחנקתי, גמגמתי מעט וזה

אבל פשוט התאפסתי על עצמי חשבתי על מה שאני צריכה לומר.. ולא הסתכלתי על אף אחד, אלא על כולם בכלליות כאילו רק אני שם
התרכזתי מאוד ברעיון שהייתי צריכה לדבר עליו והייתי כבר באש של הרעיון ולא ממש שמתי לב כמו בהתחלה
זה עניין של הרגל.
החוויה אז היתה לא נעימה אבל משלוש דק אחרי שירדתי מהבמה הרגשתי שזה הפך פתאום את העניין להרבה יותר קל...
עכשיו זה עדיין לא קל לי, אבל בואי נאמר שאני מסתדרת עם זה אש ולא רואים עלי בכלל שהלב שלי דופק כמו פסיכי חח
בהצלחושה;)

שואל השאלה:
מה אבל לא קורה לך כזה שהם דופקים פרצופים כאילו את מינימום חייזר?

שמעי, בלי קשר ללדבר מול קהל אני מהסוג שמדבר וצוחק בקול.. שזה אומר שאני מושכת הרבה תשומת לב ובדכ לא ככ חיובית חח

פעם, כל מבט או הערה היתה גוררת אחריה שעות של חשיבה על למה ומה... זה סתם הרסני.
עם הזמן, התחלתי לא רק לא לקחת ללב שיטס, אלא גם לא ממש להתייחס לכל דעה של בנאדם כשזה נוגע אלי ואל עצמי..
לא אשקר, אני עדיין לוקחת ללב דברים. אבל זה ממש לא מערער אותי כמו בעבר.
בתכלס, פשוט צמצמתי את מספר האנשים שיכולים באמת לפגוע בי לאנשים שאני יודעת שאוהבים אותי.. אני עדיין מתייחסת לכולם, אבל לא ממש להערות שלהם לגביי
באנה חפרתי אע בעיי

קורס משחק אישית לי ממש עזר, אבל תתחילי עם דברים קטנים, כמו לצעוק מהחלון, ולהגיד משהו לאיש זר ברחוב...

תעמדי על שלך סיס