12 תשובות
ההבדל הוא מאוד פשוט,לך יש חרדה חברתית ולמישהו אחר אין
שואל השאלה:
אל תענה אם אין לך תשובה ממה נוצר למה לי יש ואתה בריא זה השאלה שלי
אנונימי
קודם כל אם אובחנת עם חרדה חברתית כנראה שעברת טראומה כלשהי ואתה חווה סימפטומים מסוימים בקרב חברות אנשים ולכן הפסיכולוג קבע שיש לך חרדה חברתית.
שואל השאלה:
וזה לא יכול לעבור?
אנונימי
אני לא מאמין במושג הפסיכיאטרי הזה, אני מאמין שכל בני האדם הם יצורים עם חרדה חברתית, חלקם עם מאוד נמוכה, וחלקם עם יותר מוגברת, ברגע שאתה מבין שכל בנאדם שנמצא בסיטואציה החברתית שאתה בתוכה מפחד ממך ועושה ממך עסק בדיוק כמו שאתה עושה מהם, זה כבר מוריד 80 אחוז מהלחץ
אתה לא אמור לקבל טיפול או משהו
כאילו מגורם מיקצועי שבאמת מבין בזה
תבין, כשאתה בתוך הסיטואציה החברתית אתה מרגיש שאתה ה"מוזר" וה"לא שייך" וכל השאר הם "הנורמלים". אבל כל זה מתרחש אך ורק בתוך הראש שלך.
ובתוך הראש של לפחות 50 אחוז מכל מי שנמצאים שם מתחולל בדיוק אותו הסיפור, שהם ה"מוזרים" ואתה בקבוצה של ה"נורמלים" בעיניהם.
ובמציאות הכללית, אף אחד מהנוכחים לא חושב בדומה לך שאתה המוזר ושהם הנורמלים, הקטע הזה מתחולל בצורה בלעדית בתוך הראש שלך.
חרדה חברתית זה לא כמו חרדה פעם ב וזה גם לא ביישנות. זה מצב של היפר מודעות עצמית ותסמינים נפשיים כמו כן פיזיים. זה ממש לא משהו שקורה לכל אדם.
וכן, חרדה חברתית היא מחלת נפש כרונית שלא עוברת, מה שכן אפשר לדכא אותה באמצעות טיפולים ותרופות
יש דבר כזה חרדה חברתית מוגברת, אין דבר כזה "חרדה חברתית" כאילו שיש מישהו בעולם שאין לו את זה, אז שוב, יש את זה לאולי 50 אחוז בערך באופן נמוך יחסית, אבל זה קיים אצל כל בני האדם ברמה כזאת או אחרת. אז לבוא ולקחת תסמינים מסויימים שעלולים לקרות אצל מי שזה מוגבר אצלו - ובפטרונות מתנשאת לייחס לזה שם של "מחלה", זה שקר גס. זאת לא מחלה, ואין לזה תרופה, מי שזה מוגבר אצלו צריך פשוט להבין שהוא לא ה"מוזר", אלא שזה מתחולל אך ורק בתוך הראש שלו, ושעוד לפחות חצי מהאנשים במפגש החברתי הזה חווים בדיוק את אותו הסרט על עצמם ושאצלהם בראש הוא מהקבוצה של ה"נורמלים".
אני כותב את זה כי גם אני חשבתי פעם שיש לי "חרדה חברתית", והייתי מזיע ונלחץ בסיטואציות כאלה, אפילו בורח או נמנע מלהגיע מלכתחילה.
אבל ברגע שהבנתי שאני לא היחיד בחדר שחי בסרט הזה, ושעוד אנשים בטוחים שהם ה"מוזרים" ושאני נחשב "נורמלי" בעיניהם, זה איזן אצלי את זה, וכיום אני מתפקד בסיטואציות האלה בצורה סבירה בהחלט, אני יכול מידי פעם להזיע קצת, או לצאת כמה רגעים החוצה לנשום אויר ולהזכיר לעצמי שהכל בסדר, אבל פי אלף יותר טוב מהתקופה שחשבתי שזה מחלה.
ואני לא בורח מהסיטואציות האלה, להיפך, זה נהפך לסוג של אתגר מספק מאוד.
זה לא מחלה, זה כולה הגזמה.
ועם ההבנה הנכונה ברור שאתה תוכל לצאת מזה.
זה לא מחלה!
תבין את ההגזמה והכל יהיה בסדר איתך, אל תקשיב לפסיכיאטרים שמספרים לך סיפורים על מחלות, הם לא מבינים אותך, ולא יודו לעולם שזה הכי נורמלי והכי טבעי להרגיש חרדה, גם אם היא מוגברת, פשוט תבין כמו שאני עשיתי שאתה לא לבד בזה, ושבעיני אחרים אתה נחשב הנורמלי והם חושבים שהם המוזרים.