מה עושים כשמרגישים שאין לך אף אחד בעולם הזה?

אני לא מרבה להיות דיכאונית יותר מדי, בדרך כלל לא תמצאו אותי בוכה סתם אבל בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי יושבת ובוכה כמעט כל הזמן.

אתם מכירים את התחושה הזאת שאין לכם אף אחד בחיים? שאם יקרה לכם משהו אין לכם למי לפנות?
זה לא שאין לי חברים, יש לי. אני אוהבת את חלקם, אבל זאת לא חברות אמת שהייתי מוכנה לעשות הכל בשבילה.
והיה לי אחד כזה... היה לי את הידיד הכי טוב בעולם אהבתי אותו אהבת נפש, שהוא היה כמו אחי הגדול, שדאג לי, תמך בי, העיר לי כשהיה צריך, הצחיק אותי, עודד אותי ויותר מהכל דאג לי.
הייתי בטוחה שנהיה ידידים לכל החיים, מהאלה שמספרים לילדים ולנכדים אחד על השני. אני לא יכולה להסביר לכם אפילו כמה אני אוהבת אותו. הוא היה יותר מאח עבורי. ופשוט לאט לאט איבדתי אותו, הוא שכח ממני, לא מדברים- כלום!!!
חפרתי לו כל כך הרבה פעמים על זה שאני לא רוצה לאבד אותו ותמיד השיחה נגמרה במשפט של נשתנה, ניפגש, אבל כשניסיתי לקבוע הוא היה קובע עם חברים שלו ושום דבר לא קרה.
אני מרגישה ריקנית, שאין לי טעם לחיים, שאין לי אף אחד. חלק ממני חסר ומאז אני דיכאונית ולא מצליחה לראות מה כן טוב בחיים שלי.
איבדתי את השמחה שלי.
אני כבר לא יודעת מה לעשות.