זה רק אני? העולם אותו דבר, כל יום לקום בבוקר, לאכול, להתארגן, ובית ספר, חוזרים הביתה, וכל השאר.

זה לא רק אצלך זה ככה אצל כולם יום אחד כשתצא מבית ספר תוכל להחליט על קצת יותר מזה

צודקת לגמרי..

וואי נכון ככ

נכון. ככה זה בכל תקופה בחיים, בית ספר, עבודה, צבא, עבודה, אוניברסיטה, שוב עבודה, משפחה, עבודה, עבודה, עבודה.

אלה החיים, באנו כדי לעבוד קשה, לעשות משהו בחיים האלה. רק מסדרון קצר למה שיקרה אחר כך.

כן גם לי זה היה נראה ככה, אבל צריך למצוא את המטרה שבאת אליה לעולם בחייך כדי למלא את החיים במשמעות.

אני לא יודעת מה איתכם, אבל החיים יפים לדעתי.

לא הייתי מגדירה את זה כחיים, זה רק מסלול. כמו שמסלול הטיול שלך בחו"ל כשאת טסה הוא לא הטיול עצמו ולא החוויה עצמה.. מה שכן מי שמפריעה לו השגרה הזו יכול לגמרי לשבור אותה- יש כל כך הרבה שעושים את זה. ככל שהפער בין הבגרות המינית (נגיד גיל 14-18) לבגרות החברתית (מתי שמצופה ממך בחברה להתחתן ולהתחיל לפרנס בית שהיום זה כבר בערך גיל 30) יש לך יותר זמן לבחור מסלול שונה ולמצוא את עצמך בצורה הייחודית והרבה מאוד בוחרים לעשות את זה בשנים האחרונות וזה בסדר גמור. תחשבי כמה חופש יש לנו כאן לעומת נניח לפני המהפכה התעשייתית שילדים גדלו לתוך משפחה במטרה להמשיך לעבוד את אדמת המשפחה בלי בית ספר בלי ללמוד בלי לחפש את עצמם, כל מטרת הגרעין המשפחתי הייתה להמשיך את הדור שלהם ולפרנס את הבית כבר מהגיל שיש להם מסוגלות פיזית לכך כשבן מחליף אב וכך הלאה. לא היה דבר כזה נוער, אתה נולד ילד וברגע שאתה יכול אתה כבר מבוגר והכל סלול לך. תחשבי איזה חופש בחירה יש לך עכשיו לעומת זה.

צודקת מסכימה איתך
וגם בגלל זה יש אנשים מיואשים
כאילו מה הפואנטה
לפחות שיהיה משהו מעניין

אז תעשו דברים עם החיים שלכם, תהפכו אותם למעניינים.

עזבי את זה. המטרה של החיים היא בעצם הנאה, זכרונות, רגעים טובים/לא ככ טובים ועוד.. החיים קצרים ועד לרגע האחרון צריך לנצל אותם. לפעמים נכנסות אלייך תקופות קשות לחיים אבל בסופו של דבר הן עוברות, לפעמים יש לך את התקופות המשמחות. ומכל תקופה, מכל רגע ומכל דבר אחר היסטוריה חדשה קמה. וכמו שאת זוכרת מה השם שלך את גם תזכרי את הרגעים/תקופות ועוד דברים שעברת. זוהי בעצם משמעות החיים. בית ספר, אוניברסיטה, עבודה אלו פשוט הדברים שבהם אנחנו הכי הרבה עוסקים.