למה (יש) מורים/ות (ש) לא מודעים/ות לחרדה חברתית?

אני מדברת על סיטואציות כמו *לדוגמא* שנותנים להציג משהו מול הכיתה או מול בית הספר ואיכשהו מתחיל שיח על ילדים ש"מתביישים" או לא רוצים לעשות את זה, למשל הן אומרות "אין מה להתבייש" הן מכוונות את זה לביישנות והן לא חושבות שיש משהו מעבר.. ושיש הבדל בין ביישנות ובין חרדה חברתית.היום שתי מורות אמרו לנו דבר כזה(ואני למשל לא מאובחנת עוד..אבל עם הזמן שמתי לב שיש לי בערך את כל הסימפטומים לזה,ושזה כן משפיע על התפקוד שלי,אבל זאת לא הנקודה) נגיד זה מונע ממני לעשות דברים מסויימים גם בבית ספר ומעצבן אותי שלא מודעים לזה. וכמובן שאני לא מדברת על כל המורים, רק ממה שאני ראיתי בסביבה שלי. יש מצב שלא הסברתי את עצמי טוב סליחה אם זה לא מובן..