10 תשובות
כי זה הלכה בשולחן ערוך, והכלל הוא ''דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאלו נחרב בימיו.''
"כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה".

מוזמנים לקרוא פה עוד על עניין זה
האמת זה לא מפגר אם הייתם לומדים את זה, בית המקדש היה המרכז של עם ישראל, הלב והנשמה, הייתה לזה משמעות מאוד חשובה בשבילם אז, כי הוא היה מקום מרכזי לשבי ציון ונהיה סמל ליהודים וגם שזה עזר להם להתמודד עם חורבן בית ראשון, וסייע בחזרה לאמונה באלוקים ותפילה וגם בפולחן ותורה, וכלכלית ב3 הרגלים יהודים עלו לשם והביאו תרומות בזכות המקדש ירושלים פרחה מאוד ושגשגה כלכלית וגם היה מרכז ללימודי הלכה ותורה ותפילה והכרת תודה הוא גרם לחיזוק הזהות היהודית ולאחדות בעם היהודי. שהוא נחרב היה משבר גדול בחברה היהודית אז מבחינה היסטורית, בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם שהייתה ליהודים אז וגם בגלל שהמרד שעשו היהודים לרומאים לא הצליח, הרבה יהודים נאצלו לעבוד באדמות שלהם, שעברו לנוכרים, חלקם נאלצו להיות במשחקי גלדיאטורים ולבדר את הרומאים, היו ליהודים הרבה הפסדים. דמוגרפים, כלכלים ודתי לאומי, זה לא מפגר, וחשוב שתבינו את זה, החורבן שהיה בבית המקדש השני היה יותר משמעותי מחורבן בית ראשון, חורבן בית ראשון אמנם היה בגלל חטאים של בני ישראל בישראל, אבל זה היה כלום לעומת השני, כי בחורבן ה ראשון הם עוד היו מאוחדים. וחורבן השני היה בגלל שהם לא מאוחדים, הם היו מפולגים, שנאו אחד את שני, לא הוכיחו אחד את השני. וכולם חשבו שהם צודקים ואחרים לא. ויש סיפור מפורסם על קמצא ובר קמצא. הנה הסיפור: שנים ספורות לפני חורבן בית-המקדש, ערך עשיר אחד מסיבה מפוארת לכל אוהביו. בין היתר, הוא הזמין ידיד קרוב בשם "קמצא". טעות מביכה של המשרת, שנשלח להזמין את כל המוזמנים באופן אישי, גרמה לכך שאדם בשם בר-קמצא, אותו שנא העשיר בכל לבו, קיבל הזמנה אישית לבוא ולהשתתף במסיבה.

בר-קמצא האמין כי העשיר מחפש הזדמנות להתפייס עמו. הוא קפץ על המציאה והגיע אל המשתה ביום המיועד.

העשיר ההמום הביט בו כלא מאמין. "אתה שונא שלי. לשם מה הגעת להפר את השמחה? צא והסתלק מכאן".

בר-קמצא נבוך מפרץ השנאה של העשיר, חיפש דרך להשקיט את זעמו: "הינך צודק; אך אם כבר באתי לכאן, אל תגרש אותי. אשלם לך במיטב כספי עבור האוכל שאוכל והמשקה שאשתה".

העשיר לא ויתר: "לא. צא מכאן בזה הרגע".

בר קמצא: "אשלם לך חצי מהוצאות הסעודה כולה... רק אל תגרום לי בושות".

העשיר: "אין על מה לדבר".

בר קמצא (בתחנונים): "אשלם לך עבור כל הסעודה"!

העשיר (בזעם מתפרץ) אחז את בר-קמצא בידו, וגירש אותו בבוז.

בר-קמצא יצא פגוע עד עמקי נשמתו. פגעה בו במיוחד העובדה כי במשתה ישבו כמה וכמה חכמים, ואיש לא מצא לנכון להגן על כבודו. אלך ואתנקם בהם, חשב לעצמו.

אמר ועשה: הוא יצא אל הקיסר ברומא, שם הלשין כי היהודים מרדו במלך. "אם אינך מאמין לי" הטעים בר-קמצא, "הבה ונערוך ניסוי: שלח עמי בהמה, כדי שיקריבו אותה בבית-המקדש. אם הם יסרבו להקריב את הקורבן, תדע שהם מרדו בך".

המלך הסכים לערוך את הניסוי הפשוט, ובר-קמצא הערמומי מיהר להטיל מום בבהמה. היה זה מום קל; אך על-פי חוקי ההלכה, לא ניתן להקריב בהמה בעלת-מום על-גבי המזבח.

החכמים שנתקלו בבהמה רצו לרצות את המלך. "הבה ונקריב את הבהמה" אמרו זה לזה.

היה שם חכם אחד בשם רבי זכריה בן אבקילס. "אם תעשו זאת, יחשבו כולם כי מותר להקריב בהמה בעלת-מום על המזבח".

"אם-כן, נהרוג את בר-קמצא כדי שלא יוכל לשוב ולהלשין למלך".

אך שוב מנע אותם רבי זכריה. "אם תעשו זאת, יאמרו שמי שהטיל מום בקורבן יהרג".

חזר בר-קמצא וסיפר למלך על התוצאות, והשאר היסטוריה.

אמר רבי יוחנן:

"ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו". חשוב שתלמדו ותבינו מהו הנזק בשנאת חינם כלפי כל אדם בישראל, לא משנה אם הוא דתי או חרדי או חילוני או נוצרי או מדת כלשהי. בית המקדש השני נחרב בגלל זה ורק בגלל השנאה הוא נחרב. אמר פעם אבהרם לינקולן אבי האומה אמריקנית שבית שאין בו אחדות הוא בית מפולג או משהו כזה, אם אחדות בין אנשים, הכול הולך, יש שנאה ובעיות, השנאה מפגלת והורסת ומשחיתה, אנטישמיות זה שנאה חינם, לשנוא מישהו רק בגלל שהוא דתי או חרדי ללא סיבה זה גם שנאת חינם, שחמאס מלמדים את הילדים בעזה לשנוא אותנו זו שנאת חינם וזו הבעיה, שנאה משחיתה אותך ובגלל זה היא מסוכנת. השנאה הזו הביאה לחורבן בית המקדש שני וגם לחורבן הנשמה של היהודים. מה שיכול לבנות את בית המקדש הוא אהבת חינת, לנסות לאהוב את האחרים למרות הבעיות, זו יכולה להיות דרך קשה מ אוד אבל זה יותר עדיף משנאת חינם.
דוגרי, אני לא מאמינה, אבל לאף אחד מאיתנו אין שום זכות לזלזל בדת של אחר ובטח שלא במורשת ובהיסטורית העם שלו.
אנשים מתאבלים על בית המקדש- אז מי אנחנו שנאמר להם על מה להתאבל?
יש עדויות והוכחות ארכיאלוגיות לבית המקדש שמעבר לחומות אז אני מניחה שיש סיבה ברורה ומוצקה למה כן.
חח לכן אני לא צם
אני צם רק ביום כיפור, מעבר לזה אני צם רק כשנגמר האוכל בבית><
דבר אחד זה לא להאמין אבל תזלזלו בזה, אתם לא יודעים כמה מסוכנת השנאה הזאת יכולה להיות אצל בני האדם, תחשבו על זה רגע, אנשים שהיו מאותו עם, אותה דת, לא הצליחו להסתדר ביניהם, לא הייתה אחדות ביניהם, מה שהיה רק שנאה. אנשים החלו לפגוע אחד בשני, לשנוא אחד את השני, כל אחד חשב או האמין שהוא צודק והאחר לא. והיו מריבות וגם הרבה שנאה ביניהם, בחברה כזאת אנשים נופלים, יש פתגם שאומר אנו חזקים שאנו מאוחדים, וחלשים שאנו נופלים. או כמו שכתוב בשיר החומה של פינק פלויד או שיר אחר. חזקים נעמוד. מפוצלים ניפול, בחברה שאין בה אחדות ואנשים שונאים אחד את השני, בסופו של דבר תיפול ותיהרס, השנאה הרסה את כל הקשר שהיה ביניהם. הכול נחרב, והכול קרה בגלל מה? שנאה. תראו כמה נזקים עשתה השנאה לאנשים, תשעה באב זה ה זמן המתאים ללמוד כמה מסוכנת הייתה שנאה לאנשים. זה נכון לעכשיו כמו שזה היה נכון בעבר, תראו את האנטישמים בעולם, מונעים על ידי שנאה או את המחבלים המתאבדים, מוסלמים קיצונים, דאשע או חמאס, אפילו את היטלר ימח ושמו הנצאים, כל מה שהיטלר עשה היה בגלל השנאה שלו ליהודים. מה שמחבלים עשו לנו זה בגלל שנאה, והם אפילו מלמדים את זה בעזה. ארגוני הטרור כולם מבוססים על שנאה. אנטישמים מונעים על ידי זה. יצא מזה משהו טוב? לא, נאצים ביצעו פשעים נוראים ביהודים בשואה בגלל השנאה שלהם, מחבלים עושים פיגועי טרור בגלל שנאה, אנטישמים שונאים אותנו ללא סיבה. וזה רק הולך ומתעצם יותר, השנאה היא הרעל הכי קטלנית, יותר מנקמה או קנאה. יש לה כוח הרסני שיכול להרוס אנשים או ילדים או מדינות. אנו צריכים ללמוד מחורבן בית שני על איך להימנע מלשנוא אנשים בלב או בגלוי. כי זה יהרוס אותנו נפשית ומנטלית..
איך אמרו חז"ל הקדושים "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו..." בתשעה באב אנחנו לא בוכה על רכב. או על בית או על המחשב או על טלויזיה אני בוכה על הבית הגדול ביותר שהיה לנו על הבית שבורא עולם היו בו "ועשו לי מקדש ושכניתי בתוכם.." והיום? הכל הלך הכל חרב במקום בית מקדש מה יש? מסגד של הסטרא אחרא... מסגד של ערבים

הקדוש ברוך הוא עזב את עליונים עזב את עלומות עליונים את המלאכים בשמיים והוא בא להיות איתנו, איתי, בא לשרות בנינו "ושכנתי בתוכם\" והיום? הכל הלך הכל חרב "על אלה אני בוכיה..." תחשבי שאדם שאנחנו אוהבים עוזב אותנו כמה זה כואב כמה זה מצער כמה נבכה כל יום נכנסים אלי מספרים לי "היא עזבה אותי... הוא עזב אותי..." כולנו הרגשנו את הפרדה מבן אדם שאנחנו אוהבים על הבשר שלנוו כמה זה כואב כמה זה מצער ואךך כולנו אומרים "אוהבים את ה' אין לנו חיים בלעדיו והוא הכל בשבלינו.." אבל? עושים טובה שמתאבלים אם יורדת לנו דמעה מעין? זה נס.. "מה נותן לכם חורבן בית המקדש היה לפני מאות שנים?!" אךך תביני? לא בוכים על זה.. אנחנו לא מתאבלים על זה.. אנחנו מתאבלים למה ה-י-ו-ם לא זכינו שיבנה בית המקדש.. למה לא זכינו שהיום ה' יתברך יחזור אלינו... על זה? צריך לבכות... על זה צריך להתאבל.. מה שהיה? היה! צריכים לבכות למה היום לא נבנה.. על זה בוכים... למה ה' יתברך לא חוזר אלינו.. כל הצום.. כל מנהגי אבלות אלה.. זה לעורר אותנו שנבין שאנחנו רחוקים מאבא.. אנחנו רחוקים מה' יתברך בגלל זה מתאבלים בגלל זה צמים..
לא צריך לבכות על החורבן של פעם! צריך לבכות על החורבן של היום! למה ה' יתברך לא חזר אלינו.. למה ה' לא בנה לנו את בית המקדש.. על זה צריך להשתגע.. על זה צריך לבכות.. על זה אני צמה ומתאבלת
. ואם אנחנו נתאבל.. ונראה לה' יתברך שהוא חזר לנו! נבכה לו שיחזור אלינו.. אז הוא יחזור אלינו והפוך לנו את הימים אלה לששון ולשמחה.. במהרה בימינו אמן.
אני יודעת שכבר עבר הצום אבל חשוב לי לענות לך.
חורבן בית המקדש מסמל את ההתרחקות שלנו מה'.. בית המקדש סימל את כל היופי, הטהרה, הקדושה, כל הדברים היפים שיש בעולם.
וההתאבלות על החורבן של הבתים היא בעצם סמל לעצב ולכאב שלנו על זה שצערנו את ה'.
אומרים שביום שיבנה בית המקדש לא תהיה שנאה בעולם, תהיה רק אהבת חינם.
הצום הוא למעשה אבל על בית המקדש שהיה הדבר הקדוש לנו לא רק פיזית (כמבנה פיזי מוחשי), אלא גם מהבחינה הרוחנית.

תחשוב שכל הדברים הרעים שיש לנו בעולם קורים בגלל השחיתויות שלנו. כל שנאת החינם. לשון הרע, רכילויות, חוסר כבוד הדדי בין אדם לרעהו! ואלו בדיוק הסיבות שבית המקדש נחרב!

אתה אומר ''מה זה אכפת לכם? הרי בית המקדש נחרב לפני כל כך הרבה זמן'' אבל העניין הוא שחורבן המקדש קורה גם בימינו! כמובן שלא מבחינה פיזית כי הוא כבר נחרב, אבל הכוונה היא שאנחנו מתאבלים גם על כך שבית המקדש עדיין לא נבנה מחדש, כי כל שנה שהוא לא נבנה הוא חורבן בפני עצמו! מפני שזה אומר שה' עדיין רחוק מאיתנו, והשכינה בוכה מהחטאים שלנו.. על כך אנחנו מתאבלים. ומייחלים ליום שייבנה שוב..