64 תשובות
זה היום שה' דן אותנו על המעשים של כל השנה, וקובע מה יהיה עלינו לעתיד.
לכפר על המעשים שלנו, נו באמת, אנשים, זה כדי לכפר על המעשים שלנו ועוד
כדי לכפר על המעשים שלנו
ענין של מסורת
אני לא אוחז שבשביל מסורת אני צריך לענות את עצמי וכל שאר השטויות
זה לא עינוי, יש לזה סיבה..
אני צמה כי אני חושבת שזה מכפר קצת, מעבר לחשבון נפש וכל הסליחות וזה..
הצום זה כאילו עינוי הגוף.. סוג של עונש אפילו אפשר לומר.. ויש כאלה שאומרים שזה מקרב לה' (אני מאמינה בזה) אז כן-יש כאלה שיגידו שזה רע..
אבל לדעתי עינוי הגוף (וצום במשך יום מסכן לא נראה לי כל כך עינוי אבל שיהיה) זה השגת מטרה לעצמי בקשר לאל.
עכשיו יבואו הצדיקים וירדו על כל זה=,=
כולם מתעוורים פתאום לזה שכתובה המילה "אמונה"-בנאדם יאמין במה שירצה.
אנונימי
לא צמה
אני לא מאמינה באלוהים, ולא חיה את החיים שלי לפי חוקי התורה.
אנשים שהיו צריכים לקבלל ממני סליחה, התנצלתי בפניהם.
את כול השגיאות שעשיתי בחיים תיקנתי, לפחות את רובם.
לענות את עצמנו במשך יום, לא בדיוק מכפר על המעשים שלנו.
מי שמאמין בשטויות האלו שיהיה לו לבריאות שיצום גם ברמאדן חודש שלם
הרדמאן לא קשור לזה, ויש דברים או אנשים שאת פגעת בהם ואת לא זוכרת, מאיפה לך שהם באמת סלחו? אולי אם אמרו סלחתי אבל אולי הם אמרו סלחתי סתם או באמת התכוונתו לזה? לא תקנת את הכל.. יש דברים וכמה טעיות שאת עשית ולא זכרת אותם. זה מכפר חלקית. והרמדאן לא קשור לזה, זה של המוסלמים, לנו מותר לאכול אם יש מקרה חירום וחז"ל הותירו לאכול במקרי חירום וכל זה, להם אין את זה
לא מגיע להם לקבל ממני התנצלות נוספת.
סליחה, אני ביקשתי בצורה טובה, באתי בגישה טובה.
הם לא רוצים לסלוח לי זו בעיה שלהם.
אם הפגיעה בהם היא חמורה, אני מבינה אותם.
ואני בטוחה שבסופו של דבר, הם יסלחו לי.
ואם לא, אני אתמודד, ושוב, זו תהיה בעיה שלהם.
אולי, אבל סליחה זה לא משהו קל, זה לא משהו שקל כל כך לסלוח לא משנה מה היה הדבר, לאנשים קשה לסלוח.
ואיך את חושבת שעינוי הגוף בעצם עוזר לזה?!
זה לא עינוי, צמים כמה שיכולים, פשוט צמים כדי לתקן את המעשים שלנו וכל זה, אם מישהו מפה באמת רוצה לדעת למה צמים וכל זה אז שילך ויחפש בהלכות יום כיפור או ישאל רב, כי אתם בעצמכם לא יודעים על מה צמים..
את רצינית?!
אם לצום במשך יום, כדי לכפר על המעשים שלי, לא נקרא עינוי, איך בעצם את קוראת לזה?!
אני לא מבינה את הדת הזאת.
יש אנשים שצמים כול השנה, אבל הדת החליטה שצריך לצום כדי לכפר על המעשים שלי!
בולשיט.
יש לי שנה שלמה בשביל זה.
דת לא הגיונית.
די נמאס לי מזה, כל מי שצם מסתכל על מי שלא כאילו הוא נפל מהירח.. איש איש באמונתו יחייה.
שכל אחד יעשה מה שטוב לו, מי שרוצה שיצום ומי שלא אז שלא יצום שניהם לגיטימים לגמרי
היא כן הגיונית, זה כולה יומים, אם קשה ולא מרגישים טוב אז אפשר לאכול, את בכלל לא יודעת למה צמים אז אל תשפטי, אני יודעת למה ואני הצלחתי להחזיק מעמד, כן למדתי הלכות והסיבה למה צמים, התורה אמרה בעצמה שאם יש פיקוח נפש אז מותר לאכול, אנשים באמת במקום לשפוט וכל זה אז נסו ללמוד על יום כיפור ועל מה שמאוחרי היום הזה, המשמעות שלו ומה הסיבה והלכות של זה אז תבינו למה צמים וכל זה..
"מטרת הצום היא לעינוי הגוף כתנאי לכפרה וכדי לשחרר את האדם ממגבלות הגוף ובכך לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום."
למשל אדם שעומד בפני דין קשה, מבקש רחמים ולא יכול לאכול מרוב חשש. אותו אדם לא חוגג ואוכל ונהנה.
וביו"כ, כשעומדים בפני דין לחיים ולמוות יש הרבה יותר חשש ותענית וכמובן שאדם לא יאכל וייהנה!

ולכל מי שמקלל ולא מבין לה צמים - תלמדו למה צמים (באמת ולא "חפיף") ואח"כ תדברו.
שואל השאלה לא ביקש מכך חוות דעת על הדת, אלא למה אתם לא צמים, ואת זה אתם יכולים להסביר בלי להשמיץ את הדת. לפחות תראו קצת דרך ארץ ושאתם לא חיות שישר מקללים כשמשהו לא מובן לכם...
HHH
את רוצה שאני אתחיל עם כול העניין של ה-לשפוט?
אני לא שפטתי אף אחד.
לא את הדת שלכם, ולא את הצום הזה.
ומצחיק שאת סוטה מין הנושא, ומחליטה לענות על משהו שלא קשור.
הדת היא אכן לא הגיונית.
על כול רצח מזעזע, שאין הוכחות לכך. צמים.
אנשים, צאו מהבועה.
מענים אתכם! או יותר קיצוני, מתעללים בכם!
ממש לא נכון. לא מענים אותנו בכלל. יש סיבה הגיונית למה צמים כבר אמרתי שאם אתם רוצים לדעת למה צמים אז תנסו ללמוד על זה לעמוק.. לא מתעללים בנו בכלל, את טועה לגמרי, היא כן הגיונית ואת בכלל לא יכולה לומר שהיא לא, עניתי משהו שהוא כן קשור, אם שמת לב, אמרתי שאם אתם בכלל רוצים לדעת למה צמים את הצום הזה אז תלמדו על צום יום כיפור, על מה שהיה שם ומה משמעות של זה, המסר של זה ועוד אז תבינו למה אנו צמים... אנו לא חיים בבועה, מספיק עם זה!
כאחת שלא צמה, את חושבת שזה באמת מעניין אותי.
אבל את רוצה לדעת למה אנו צמים, כי לפי דעתכם זה מוזר וגם מסקרן אותך, את אפילו לא מבינה את המשמעות של זה ומסר, חושבת שאנו מענים את עצמנו אבל זה לא נכון בכלל, מי שלומד את הלכה ואת הסיפור מאחורי זה ואת המסר יודע למה צמים ומה המטרה של זה. הרי, אם תחשבי על זה לרגע, אתם שואלים אותנו למה אנו צמים, משום מה או מאיזה סיבה זה מעניין אותכם לדעת מדוע אנו עושים את זה, למה אנו צמים, אתם אפילו לא יודעים למה אבל זה מסקרן אותכם וגם מעניין אותכם בו זמניץ, זה נראה לכם מוזר שאנו צמים ואתם לא יודעים אפילו למה. כל מי שלמד על יום כיפור והלכות על זה ולמד את הסיפור על זה ומסר של זה יודע למה צמים ומדוע.
אני פשוט שמחה שהצלחתי לצאת מכול העניין הזה.
בעוד כמה שנים, אני אהיה גאה בעצמי.
מהיותכם ילדים קטנים ותמימים, האמנתם לכול שטות שמכרו לכם.
זה מתחיל מהגן, וממשיך לתוכניות ילדים, לסדרות טלוויזיה, תוכניות, בית ספר.
שוטפים לכם את המוח, ''מאיימים'' עליכם, שאם לא תצומו ה' יעשה לכם כך וכך.
בעייני, זו שטוות אחת ענקית!
נו באמת, לא שטפו לנו את המוח ולא מאימים עלינו בכלל, זה בכלל לא ככה ואת אפילו לא יודעת את זה, זה לא שטות, רואה? אתם סתם קופצת למסקנות מבלי ללמוד על זה, אם תלמדי על זה יותר תדעי למה. אתם סתם קופצים למסקנות, ממש לא עשו לנו שום שטיפת מוח או איימו עלינו, לפי דעתי זה בכלל לא נכון מה שאת אומרת. וכדי שתדעי אף אחד לא "איים" עלי או עשה לי "שטיפת מוח" בכלל, אני צמה מבחירה, הייתה שנה שהייתי צריכה לקחת ויטמנים מסיבות בריאותית, ואני צמה והצלחתי לעבור את זה בשלום. אף אחד לא איים עלי, תביני את טועה במה שאת חושבת על הדת והצום, את אפילו לא יודעת על מה צום ואת סתם קופצת למסקנות לא נכונות, את אפילו לא למדת את זה או למדת מה הסיפור או המשמעות של זה ומסר של זה, אני למדתי את זה ויודעת למה. יש לזה סיבה טובה.
שטפו לכם.
אני לא מדברת שטויות.
אני פעם האמנתי בתורה, שמרתי שבת, למדתי במשך 6 שנים (יסודי) בבית ספר דתי.
המנהלת שטפה לכול הבית ספר את המוח! את כול החלקים שבמוח.
וכך גם לכם.
אני לא מדברת ספציפית על בתי ספר, שגם הם הגורם העיקרי לשטיפת המוח הזאת.
אבל, שטפו לכם את המוח!
לא שטפו לנו שום מוח, זה סתם שקר על כל הדתיים, זה לא נכון בכלל... לצערך את כן מדברת. היא לא שפטה לאף את המוח, וגם לא לנו, הבעיה לא היא או הדת, אלא את, את לא מתחברת לזה.
שטפו לכם!
ואת יודעת זאת, את רק מכחישה את האמת.
זו הדת עצמה!
שמחליטה חוקים מטורפים, ותעניות לא קשורות.
אני בסדר, לא אשמתי שמאז ילדותי החליטו לחנך אותי בדרך הדת הזאת.
חה, ממש לא, אני לא מתכשת לזה, בעצם אין לי למה להתכחש בכלל, לא שטפו לי את המוח. זה סתם שקר שהמציאו על כל הדתיים והחרדים כדי לשנוא אותם סתם או לשנוא סתם את הדת מבלי לבדוק את זה, לצערי את מאמינה לשקר הזה ששטפו לנו המוח, לא נעים לי להגיד לך אבל את טועה לגמרי, המוח שלי לא שוטף בכלל, הוא בסדר ועובד מציון, אני מסוגלת לחשוב בעצמי. אף אחד לא שטף לי את המוח, אז תפסיקי להאמין למה שאומרים על הדתים בכלל ותחיילי לחשוב אם מה שאומרים עלינו הוא בכלל נכון או לא, כי לפי דעתי זה לא נכון, כולכם סתם טועים ומאמינים לשקרים שמפיצים עלינו. החוקים לא מטורפים והתעניות כן קשורות אם לומדים את זה לעמוק...
אני מעולם לא הקשבתי למה שאחרים אומרים.
אני מקשיבה אך ורק לעצמי.
ואני יודעת שאתם שטופי מוח.
אני מסתכלת על המשפחה שלי, כולם ללא יוצא מן הכלל, שטופי מוח.
אתם לא אשמים. זו הדת ששטפה לכם את המוח, קבעה לכם דרך חיים מסוימת, ונהגתם לחיות. לפי חוקיה.
תמיד אפשר לצאת מזה.
חלילה, אני לא מתכוונת לגרום לך לבצע משהו שא לא רוצה.
הגיע הזמן שתרכיבי משקפיים אחרי, ותתבונני סביבך.
ואז תביני, שאת והחברה שמאמינה בעצם שטופי מוח.
אנו לא שטופי מוח, מספיק עם זה, את טועה לגמרי.. את מקשיבה לאנשים שאומרים שדתיים או חרדים שטופי מוח. זה לא נכון, הם לא שטופי מוח וגם אנו לא שטופי מוח. הדת לא שטפה לנו את המוח, יש לי משקפים אחרים של אמונה שהכל לא נברא סתם ככה, שיש לי נשמה, ויעוד, שאנו לא עוד יצור אקראי בעולם הזה אלא אדם עם נשמה עליונה, שהכל נברא ממשהו עליון, שנתן לי נשמה טהורה שצריך לשמור עליה טהורה, אף אחד מאיתנו לא שוטף מוח, זה שקר, את זאת שצריכה להרכיב משקפים אחרים ולראות שאת טועה בזה שאת חושבת שאנו שטופי מוח, כי זה לא נכון וזה סתם שקר. לתורה יש ערך עליון, התורה כמו ספר הורואת לחיים טובים יותר. יש לי משקפים של אמונה חזקה יותר אני יודעת שאני נבראתי מתוך משהו יותר גדולה, שהכל לא נברא סתם ככה, לא מאבוליצה ולא מפץ גדול, כל היופי הזה וההדר הזה לא נוצר סתם באקראיות, כל בני אדם יש להם מטרה וגם נשמה, ניצוץ אחד בתוכם שצריך להאיר ולהדליק, להבה פנימית שצריכה להאיר ולבעור באור זהור. אני לא שטופת מוח, אני יודעת שיש אלוקים עם או בלי הוכחות, הוא קיים, בכל מקום ונמצא איתנו בכל מקום...
את רוצה להמשיך להתווכח על זה? לי אין בעיה.
בסופו של דבר את תביני שכול מה שאמרתי הוא נכון.
מה שאמרת לא נכון בכלל. אני בעצמי יודעת שהעולם הזה לא סתם נברא. מה שאת אומרת שגוי ומטעה בכלל. אני לא שטופת מוח, אני שמעתי מלא מקרים אמיתים על יהודים וכל זה, אני יודעת שיש אלוקים ויש נשמה לכולנו, גם לך יש ולכל אחד יש, בסופו של דבר, את תביני שאני צדקתי ואת לא.
אולי אני אתאיסטית, אבל לא דפוקה.
ברור שיש לי נשמה, מן הסתם היא תעלה למעלה שאמות.
בריאת העולם, זה נושא מעניין.
אתם טוענים שה' ברא אותו.
בסדר, זו דעתכם.
לדעתי לא! תתפלאי, אני לא מאמינה גם במפץ הגדול.
כול אלה דברים שגוים בעייני.
כמובן שגם אני לא יודעת. איך העולם נברא.
אתם, כול כך נחושים בדעתכם, ובטוחים שזה ה'.
לדעתי, הטענה שלכם ממש לא הגיונית.
בן אדם ללא גוף ופרצוף יברא עולם?! נו.. באמת (אל תראי את זה בתור זילזול).
הוא לא אדם הוא משהו רוחני, יותר רוחני מאיתנו ולא מגובל, הוא כן ברא אותנו. ונשמה שלך רוצה תורה, הטענה שלנו הגיונית מאוד...
פה את טועה!
מאין לך לדעת?
יש לך הוכחות? התנ''ך היא לא הוכחה מספקת.
כמו שאמרתי, אתם כול כך בטוחים בעצמכם (שזה דבר יפה) אבל לא מבינים, שאתם טועים!
יש לי הרבה אבל קשה לי לזכור הרבה דברים, ואני לא טועה בקשר לנשמה, נשמה רוצה קדושה ותורה, כי בת של מלך, היא לא רוצה דברים חומרים, זה הרצונות החומרים, נשמה רוצה תורה, רוצה טהורה וקדושה, להתקרב לבורא עולם, וצריך להחזיר אותה טהורה כמו שהיא הייתה, אנו לא טועים, את טועה. התנ"ך הוא כן הוכחה, יש בו מאה ואחת ניסים והוכחות שיש אלוקים ויותר מזה.
כשהנשמה שלי תעלה למעלה, היא תעלה כפי שהיא.
לא טהורה, ולא תורה.
אלו לא דברים שמעניינים אותי.
יש לך הוכחות? כולי אוזן, או במקרה הזה, כולי עין.
אם את כול כך מתמצאת בזה, אני רוצה שתסבירי לי את הסיפור של אדם וחווה.
בעינכם הם נחשבים, לאנשים הראשונים
לדעתי לאמונה באלוקים קיימת ההוכחה הכי גדולה שיש, השימוש בהגיון:
כשאנחנו רואים משהו חומרי מסודר (מטוס לדוגמא) אז אנחנו מבינים שמישהו סידר אותו, אנחנו יודעים שאין מצב שבמקרה בתהליכים טבעיים החלקיקים של המטוס הסתדרו אחד עם השני במקומות הנכונים כולל הדלק והמנוע והכל.. קיים סדר מדהים ביקום ובעולם, חוקי טבע, כוחות שפועלים בתיאום אחד עם השני... עד רמה כזו שבלתי אפשרי להגיד שכל זה נוצר בצורה מקרית ובלי שמישהו תיכנן! אם אף אחד לא תיכנן את היקום היה יותר הגיוני שהוא היה ריק, או שהיו בו פשוט מלא חלקיקים שמסתובבים ביקום בלי שום הגיון או מטרה, אבל במקום זה יש לך אטומים (שבתוכם פועלים כוחות בתיאום והם מורכבים בעצמם) ומולקולות וחוקי טבע וכוכבים וגלקסיות ומערכות שמש... איך אפשר להאמין בכלל שכל זה נוצר בלי מישהו שתיכנן? להרחבה בנושא: http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2931647&forum_id=4142
ואף אחד לא ברא את ה', הוא זה שהתחיל את כל התהליך הזה של "בורא ונברא"
אולי קשה לתפוס את זה, אבל תחשבו רגע לעומק, כדי שיווצר כל החומר שיש לנו בעולם צריך שיהיה מישהו שהוא מעל-החומר שיברא הכל! הרי אנחנו יודעים שדברים חומריים לא נוצרים מעצמם ותמיד משהו קודם להם, אבל ה' הוא לא חומרי בכלל, הוא רוחני, על כן הוא לא חייב שיהיה משהו שקדם לו בכלל...
כמו כן ה' הוא מעל הזמן, וחייב שיהיה מישהו שהוא מעל הזמן על מנת לברוא את הזמן! לכן מבחינת המציאות שלו, אין בכלל דבר כזה "לפני" או "אחריי", אנחנו חיים על ציר זמן מסוים והוא פשוט נמצא מעליו, ולא בהתחלה שלו.
זה די פילוסופי, אבל אם משקיעים טיפה אפשר להבין את ההגיון (:
יש לי אבל לי קשה לזכור כל כך הרבה דברים ולשחזר את זה, לא כי אין לי פשוט אין לי זכרון משולם, אני זוכרת רק חלק. אם את רוצה הוכחה לכי לשיעור תורה ותקבלי את זה כי את לא נתנת לנשמה שלך את מה שהיא רצתה, תורה, הנשמה שלך רוצה תורה ואת מונעת את זה ממנה, תורה זה משהו שיכולה להאיר אותה, אלוקים גם אם לא תאמיני בזה נתן לנו משהו ממנו, נשמה, חלק קטן מאלוקיות שלו. התורה מאירה את הנשמה ומאירה אותה באור גדול, אלו דברים שמעיננים את הנשמה שלך, היא כן טהורה, התורה מטהרת אותה.
אני יודעת בוודאות, שהנשמה שלי לא רוצה תורה.
אני גם לא מתכוונת ללכת לשיעורי תורה.
ביקשתי הסבר קצרצר, ואם את לא יכולה להסביר. זה בסדר גמור.
אני לא רואה בזה משהו שגוי, מבינה אותך.
ושוב, הנשמה שלי לא רוצה תורה.
ואל תנסי לקבוע דברים על דעת עצמך.
הנשמה שלך כן רוצה. בלי תורה אין אור בנשמה. אולי תנסי ללכת לשיעור אחד ותראי שאת טעית, את לא יודעת בודואות, היא כן רוצה תורה, התורה זה משהו רוחני ומזון לנשמה שלך, יש מזון לגוף ויש לנשמה, יש דברים שמתאמים לגוף ויש לנשמה, יש דברים שהם חומרים והם רצונות של הגוף שלך, החומר ורצונות חומריים ויש דברים שהם רוחנים ומתאימים לנשמה שלך, תורה, קדושה, טוהר, את זה הנשמה שלך רוצה. את לא יכולה להגיד שהנשמה שלך לא רוצה, היא חלק ממעל מאלוקים, היא כן רוצה כי היא חלק ממנו. נשמה רוצה תורה ולא דברים חומריים, היא רוצה קדושה ולא דברים חומריים כמו בגדים וכל זה.
she wolf:) - כתבתי לך כאן הסבר הכי מתומצת שיכול להיות
הנשמה שלי לא רוצה!
אני לא הולכת להפוך לשטופת מוח.
הנשמה שלי מצידי, תהיה ריקה, אטומה, ונקייה.
ושום. אור של תורה לא תיכנס בה.
ואל תנסי לכפות על הנשמה שלי, או עלי דברים שהיא לא רוצה.
המשתמש השני-הגיון! זה עדיין לא ישנה את המחשבה שלי.
לדעתי הוא לא קיים,!
חח, היא כן רוצה ואור של תורה כן יכנס אליה, אז את סתם תחזירי אותה ריקה עם שטיות מעולם מפה? בלי שום תוכן או אור? הנשמה שלך כן רוצה! ואת לא תהיי שטופת מוח, תפסיקי לומר את זה כי לא נכון, ככה את רוצה שהנשמה שלך תהיה מלאה בדברים לא טובים, אטומים וריקים, והיא לא יכולה להיות נקייה בלי תורה, זה האור שלה. אני לא כופה על הנשמה, התורה היא כן רוצה, היא כן רוצה את התורה, מאיפה לך שלא? הוא קיים בעוד איך!
כן, זה לא באמת מעניין אותי.
אם כבר אור, אז לא אור של תורה.
והילה, הדברים האלה לא עובדים עלי.
תרגילים מהסוג הזה ממש מפגרים לדעתי, להמשיך להגיד ''כן, כן, היא כן רוצה" מוציא אותך קצת מטומטמת.
כי את יודעת שדכתי תהיה שלילית, ודעה חיובית לא תוציאי ממני.
אז דיי!
אז הנה משהו שיראה לך שאת טועה והיא כן רוצה תורה: ב"ה

ממשיכים בלימוד אגרת התשובה, ובפרקים שנלמד השבוע אדמו"ר הזקן מסביר לנו מהי המשמעות של מצווה. המצוות הן לא רק מסורת, לא רק מנהגים שעברו במשך הדורות, המצוות הן המשכת אלוקות! כל מצווה מקשרת אותנו לקב"ה, בכל מצווה יש עומק וסודות עד אין קץ, כל מצווה היא רצון השם.

ללא הבנה זו היהדות נראית אחרת לגמרי, ללא הבנה זו מצוות התשובה היא שונה לגמרי. כי כאשר תופסים את היהדות (ללא העיקר) כאוסף מנהגים יפים שכדאי לשמר אותם בשביל הדור הבא, לא מבינים מה בכלל העניין במצוות התשובה, על מה יש להצטער ולהתחרט? רק כשקולטים את העומק והמשמעות הפנימית של קיום תורה ומצוות מבינים גם עד כמה יש להצטער כאשר לא מקיימים את המצוות כראוי. לכן, אגב, מצוות התשובה קיימת גם אצל 'אדם דתי': גם מי שקיים מצוות בעבר, ייתכן כי לא קיים אותם כרצון אלוקי, לא התייחס לעומק העצום הנמצא בכל מצווה.

כדי להסביר את משמעות המצוות, נתחיל קודם בהסבר על מעלת הנשמה, עד כמה יהודי קרוב לקב"ה, גם כפי שהנשמה מלובשת בגוף.

מתוך כך התשובה - אותה החלטה בנפש להשתנות ולעזוב את החטאים, תהיה החלטה חזקה ואיתנה יותר. כך גם לא נגיע למצב בו נשכח מההחלטה ברגע הבא ונחזור לדרך הישנה.

אך לשם כך כאמור, צריך לעבור תהליך נפשי עמוק לפני אותה החלטה. צריך להבין לעומק מהי משמעותה של העבירה, מהי משמעותה של המצווה, ולרצות באמת ומעומק הלב לעבור מדרך של עבירות לדרך של מצוות. אם ההחלטה היא רק חיצונית, מהשפה ולחוץ ללא עומק פנימי – העיקר חסר מן הספר.

מקור הנשמה היהודית בפנימיות הבורא

כאשר התורה מתארת את בריאת העולם, היא מַאֲנִישָׁה – מתארת בתכונות אנושיות את הקב"ה, ומשתמשת במשלים העוזרים לנו להבין את מהות הבריאה. דבר ברור הוא שאין לקב"ה דמות הגוף ואין אפשרות להאניש אותו כלל, אלא ש"דיברה תורה בלשון בני אדם", התורה מדברת בשפתנו כדי לעזור לנו להבין.

על בריאת העולם, מספרת התורה שהקב"ה בראוֹ בדיבור, הקב"ה מדבר והעולם נברא: "ויאמר אלקים... ויהי אור". לעומת זאת, כאשר התורה מדברת על הנשמה האלוקית, אותו חלק אלוקה ממעל ממש, התורה משתמשת במילה נפיחה – הוצאת אוויר מהבטן: "ויפח באפיו נשמת חיים".

נדגיש שוב, שהקב"ה לא מדבר ולא נופח, אלו הם משלים שעוזרים לנו להבין טוב יותר את משמעות הדברים.

היחס בין הקב"ה והעולם הוא כמו היחס בין האדם ודיבורו. היחס בין הקב"ה ונשמות ישראל הוא כמו היחס בין האדם ונפיחתו. ההבדל ביניהם הוא, שהדיבור מגיע מחיצוניותו של האדם, בזמן שהנפיחה מגיעה מפנימיותו. כאשר אדם נופח ומוציא אוויר, כמו למשל בשעת ניפוח בלון, הוא מוציא את הפנימיות שלו, הוא נותן את כל כולו. לכן רואים שמפעולת הנפיחה מתעייפים מהר מאוד, ולעומת זאת פעולת הדיבור אינה מאמצת כל כך, וכך אפשר להמשיך ולדבר ללא הפסקה במשך שעות ארוכות.

כך הוא ההבדל בין כלל הבריאה ונשמות ישראל. כל העולם הוא בבחינת חיצוניות של הקב"ה. אמנם הסברנו בחלק הקודם באריכות איך כל פרט בבריאה הוא חלק מהקב"ה, אך הכוונה הייתה לחיצוניותו. באשר לפנימיותו, זו נמצאת בתוך נשמות ישראל (וגם בתורה, אך לא נאריך בכך כרגע).

מבנה הנשמה

כפי שהסברנו בחלק הקודם, שם הוי' הוא פנימיותו של הבורא ושם אלוקים הוא החיצוניות. לכן העולם (שהוא מבחינת החיצוניות) נברא בשם אלוקים, והנשמה לעומתו מגיעה משם הוי'. הנשמה אינה נקראת נברא, היא לא נבראה על ידי הבורא – היא הבורא בעצמו, רק שזהו הבורא כפי שירד לעולם הגשמי, לתוך הגופים של עם ישראל.

מכיוון שהנשמה נמשכה משם הוי' (עשר הספירות), היא בדוגמת שם הוי'. כלומר, הדרגות השונות בנשמה הן בהתאם לאותיות המרכיבות את שם הוי': י', ה', ו', ה'.

חכמה ובינה

האותיות י' וה' מסמלות את החוכמה והבינה. החוכמה היא ראשית התהליך השכלי, ההברקה הראשונית, הרעיון המופשט שעלה במוחנו לפני שהספקנו לפתח ולבנות אותו. מעין הבנה אינטואיטיבית בלתי ניתנת להסבר. הבינה היא השלב הבא, בו השכל תופס את הרעיון המופשט ומפתח אותו.

האות י' היא אות ללא צורה ומימדים, זוהי אות מופשטת ולכן היא המסמלת את החכמה. האות ה' היא פיתוח של האות י'. זוהי "מתיחה" של ה-י' לרוחב, לאורך ולעומק, כשם שהבינה לוקחת את הרעיון המופשט ומורידה אותו לדוגמאות ומשלים, כך שיובן בשכל. מעל האות י' ישנו ה"קוצו של יוד" – פסיק קטן היוצא מהאות י' כלפי מעלה. הקוץ הזה מופשט יותר מהחוכמה, כשם שבנפש ישנו הרצון שלמעלה מהחכמה.

מידות ומלכות (רגשות ולבושים)

לאחר החוכמה והבינה מגיעים הרגשות, שהן התולדה של השכל. בהתאם לתובנות שלנו על העולם מתעצבים הרגשות שלנו כלפי הברואים השונים. כשמבינים שמשהו טוב אוהבים אותו ונמשכים אליו, וכשמבינים שהוא לא טוב נדחים ממנו.

האות ו' מסמלת את הרגשות, ערכה המספרי הינו 6, כמספר המידות שבלב – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. צורתה הגרפית היא קו המתחיל למעלה ומסתיים למטה, כשם שהרגשות ממשיכים את ההבנה השכלית למטה, לעולם המעשה. הרגשות הם תחילת הפנייה לזולת, שהרי בשלב ההבנה השכלית אין צורך בזולת והאדם יכול להבין ולהחכים בינו לבין עצמו, אך הרגש הוא כבר התבטאות ויציאה כלפי חוץ.

המשכם של הרגשות הוא במחשבות שלנו, בדיבורים ובמעשים. המחשבות, הדיבורים והמעשים מכונים "לבושים לנפש" – אין הם הנפש בעצמה, הם רק לבוש. כשם שהאדם מציג ו"מביא" את עצמו כלפי החברה על ידי בגדים, וישנו בגד מתאים לכל אירוע, כך התבטאות הנשמה בעולם היא על ידי הלבושים – המחשבה, הדיבור והמעשה. האות ה' השנייה שבשם הוי' מסמלת את שלושת הלבושים, מכיוון שהיא בנויה משלושה קווים.

קשר תמידי לפנימיות הקב"ה

מעבר לכך שהנשמה נמשכה משם הוי' והיא ב"דמות" שם הוי' ועשר הספירות, גם הנשמה כמו שהיא כאן בעולם, ממשיכה לקבל חיותה משם הוי'!

אפשר היה לחשוב שהנשמה אכן קשורה ומאוחדת עם עשר הספירות כאשר היא נמצאת למעלה, בעולמות העליונים, אולם לאחר שירדה והתלבשה בגוף היא כבר "יונקת" ישירות מעשר הספירות, אך אין זה נכון. הנשמה האלוקית, גם כאשר היא בתוך הגוף, ממשיכה לקבל ישירות מפנימיותו של הבורא, היא אינסופית למטה בדיוק כפי שהיא למעלה. לכן, אין שום דבר היכול להפריד אותה מהבורא.

אם נדייק – כמעט שום דבר. ישנו דבר אחד בלבד שיכול לנתק את הנשמה ממקור שורשה, אלה הן העבירות שלנו. הבורא אמנם נמצא בכל מקום, אך יחד עם זאת, הבורא החליט כי הוא משרה את שכינתו במקום בו עושים את רצונו, ו"מסלק" את עצמו ממקומות בהם לא מקיימים את דברו. לכן, כאשר עושים מצווה, מקיימים את רצון השם ונמצאים איתו ממש, אך כאשר עוברים עבירה – נפרדים ממנו.

יעקב חבל נחלתו

בעבירות עצמן ישנן כמה דרגות, לא כל העבירות הן באותה חומרה. כלומר, בעצם העובדה שעוברים על רצון השם, אין הבדל בין עבירה קטנה לעבירה גדולה, אך בגודל הפגם שנגרם לנשמה ובעוצמת הניתוק ישנו הבדל בין העבירות.

ניתן לדמות את הקשר בין הנשמה לבורא לחבל בלתי נראה המתוח בין הנשמה לבורא ושזור מ-613 נימים – חוטים דקים היוצרים יחד חבל אחד עבה וחזק. כל אחת מהמצוות היא נים. כאשר עוברים על עבירה קטנה נחתך נים קטן, אך עדיין לא מנתקים את כל החבל. לעומת זאת, כאשר עוברים עבירה חמורה, עבירה שעליה נאמר בתורה "כי נכרתה הנפש", המשמעות היא שחתכנו את כל החבל, והנשמה התנתקה מהבורא!

תרי"ג (613) המצוות מחולקות לרמ"ח (248) מצוות עשה ושס"ה (365) מצוות לא תעשה, המקבילות לרמ"ח האיברים ושס"ה הגידים שבגוף האדם.

סוד גלות השכינה

נשמתו של היהודי נמשכת, כאמור, מפנימיות הבורא. לכן, כאשר יהודי עושה היפך רצון ה', לא רק שהוא מנתק עצמו ממנו אלא שהוא עוד ממשיך את הקב"ה לתוך הקליפה. הוא מוריד את הקדושה לטומאה. לכן פעולה זו נקראת בשם עבירה, משום שהיהודי מעביר את כוחות הקדושה לקליפה.

זוהי גלות השכינה – כאשר יהודי עובר עבירה הוא לוקח את הקב"ה איתו, ומכניס אותו לגלות. כלומר, לא רק שהאדם נמצא באותו רגע בגלות, ונשמתו שלו נמצאת בהסתר, הוא גם מגדיל את ההעלם וההסתר על הבורא. לכן נאמר "ושב ה' אלקיך את שבותך" (ולא "והשיב") – ה' עצמו גם ישוב עם היהודי מהגלות לגאולה, מכיוון שגם הוא נמצא בגלות.

תשובה

עכשיו אפשר להתחיל לעשות תשובה! עכשיו אפשר להבין מה משמעות העבירות כדי להתחרט באמת.

והנה עוד: לות את הניצוץ

כאמור, הקב"ה ברא מערכת שלמה של עולמות שמעלימים על אורו הגדול. העולם אמנם מעלים עליו, אך זה רק מצדנו. אנחנו לא רואים אותו פה, אך הוא מצדו נמצא בכל מקום בשווה, ההבדל הוא רק מבחינתנו. הרצון שלו הוא להתגלות דווקא במקום בו הוא הכי מוסתר. לכן ראשית היה עליו להסתיר את עצמו.

הסתר וגילוי

אם הקב"ה היה גלוי בכל מקום, אם היינו רואים את האמת, אם היינו מרגישים את הנשמה, העולם היה נראה אחרת לגמרי.

כיום, אנו מרגישים בעיקר את האגו (הנפש הבהמית) ופחות את הנשמה. אנחנו חיים בעיקר את השקר של העולם, ולכן אנו מרשים לעצמנו להתנהג באופן שאינו תואם את רצונו של הבורא. כלומר, הסיבה שיש בעולם, גנבים, רוצחים, בכלל רוע, היא, שהעולם מסתיר על הבורא.

אם היה עולם שלא מסתיר על האמת. אם היינו רואים איך בכל מקום הבורא הוא זה שמנהל את העולם, אם היינו רואים בבירור מה הוא רוצה מאיתנו, אז בוודאי שהיינו מתנהגים בהתאם. יותר מזה, אם היינו רואים את הניצוץ בכל דבר, היינו רואים שהכל בשליטתו וברצונו, ו"אין רע יורד מלמעלה", היינו רואים שהכל לטובה ממש, וכבר עכשיו הכל טוב.

אז למה?
אז למה הוא עשה לנו כזה הסתר, למה הוא לא ברא אותנו ישר לעולם בו הוא גלוי? עולם שהוא רק טוב, עולם שבו מרגישים את הנשמה ולא את האגו?

השאלה היא אפילו יותר חזקה, כיוון שבסופו של דבר זו המטרה, לשם אנו שואפים. זו הגאולה אליה אנחנו כל כך מייחלים, עולם שבו רואים את הקב"ה בכל מקום, עולם שבו מרגישים את הנשמה, וממילא מפסיקים לחוות את הפירוד וכל הרוע שנלווה אליו. אז מדוע "למתוח" אותנו ככה, הוא הרי היה יכול לברוא את העולם כך מלכתחילה.

יתרון האור מן החושך

"העולמות העליונים (הרוחניים)", הם עולמות של אור, עולמות בהם האור האלוקי כן נמצא בגלוי. העולם שלנו נקרא עולם של חושך, עולם בו האור נמצא בהעלם.
כאשר יתגלה האור בעולמות העליונים, זה לא יהיה חידוש כל כך, שהרי גם עכשיו יש אור (בכל עולם לפי מדרגתו), כמו שכשמדליקים נר באור יום אין לזה השפעה כל כך. לעומת זאת, כאשר יתגלה אור בעולם החשוך שלנו, אז יהיה חידוש עצום, אז זה יהיה מורגש באמת כמו נר שמדליקים בחדר חשוך.

הבורא רצה שהאור יתגלה דווקא במקום חשוך, ולכן היה "חייב" לברוא עולם חשוך כדי שדווקא שם יוכל להתגלות.

דווקא מתוך ה"נגע" מגיעים ל"ענג", דווקא מתוך הקשיים מגיעים לטוב האמיתי.
ובאופן הפרטי הכוונה היא, שכל הקשיים שיש לי בחיים לא באו להפיל אותי אלא לרומם אותי, כל המקומות החשוכים שיש לי בנפש נמצאים שם לא כדי שאברח מהם, אלא כדי שאמלא אותם באור. כאשר אעשה זאת אראה את יתרון האור מן החושך גם בחיים הפרטיים שלי.

אז איך מגלים אותו?

את המשימה של גילוי האמת, הטיל הקב"ה על עם ישראל. לשם כך הוא צייד אותנו בכוחות המתאימים לכך, נפש אלוקית קדושה, נפש בהמית ששורשה בקליפת נוגה (עניין קליפת נוגה יוסבר בהמשך) ובתורה.

התורה (מלשון הוראה) מהווה במובן מסוים ספר הדרכה – איך מגלים את האמת בעולם.
כל אחת מההוראות בתורה, מעבר להיותה מסורת, מנהג, ואף מעבר להיותה אמצעי להתחבר לקב"ה (מצווה מלשון צוותא), היא דרך לגילוי עצמותו של הקב"ה בעולם.

התגלות היסטורית

האמת, שבורא העולם כבר התגלה אלינו בעבר.
היה זה בזמן מתן תורה, אז עמד כל עם ישראל מול הר סיני. משה לא גילה לנו את עשרת הדיברות לבדו, הקב"ה בכבודו ובעצמו התגלה ופנה אלינו באופן ישיר "אנכי השם אלוקיך", באותו רגע כל העולם הזדעזע מהגילוי האלוקי, עם ישראל ראה את הקולות ושמע את המראות. (הקול שנשמע ואינו נראה מסמל את הרוחניות. מראה מסמל את הגשמיות), בזמן מתן תורה הרוחניות הייתה בגילוי, והגשמיות הייתה נעלמת. האמת האירה בעולם.

הייתה עם זה רק בעיה אחת.
האמת האירה בכזו עצמה, שהעם לא היה יכול לעמוד בגילוי. ואכן מסופר כי על כל דיבור שדיבר השם, פרחה נשמתם. כמו אדם שמתבשר בבשורה גדולה ואינו יכול להכיל אותה עד שמתעלף כתוצאה מכך (למשל אדם שמתבשר על זכייה גדולה, או כאשר חבריו מפתיעים אותו במסיבת יום הולדת).

המשימה - הגאולה
זו בעצם התכלית של העולם, שנזכה שוב לגילוי הנפלא הזה, שנראה את האמת מול העיניים, שאפילו הבשר הגשמי שלנו יראה את הקדושה, הקב"ה לא יהיה מוסתר יותר. נרגיש את האני האמיתי, נחווה את הנשמה ולא את הגוף. ממילא כבר לא תהיה קנאה, שנאה ותחרות. ממילא כבר נהיה באחדות. ממילא נתחבר לבורא ונקיים את רצונו.
אך על מנת שבגילוי הבא (הגאולה) לא תפרח נשמתנו, קיבלנו את המשימה להכין את העולם לכך. על ידי קיום התורה ומצוות אנו מכינים את העולם לגילוי של הקב"ה.
ולמה באמת צריך אותנו בשביל זה, הרי בורא עולם היה יכול לעשות זאת גם בלעדינו. אכן כך, אך הוא עשה את זה בשבילנו, הוא רצה שנהיה שותפים גם כן במשימה, שנהיה חלק פעיל בהבאת הגאולה וממילא נוכל להידמות אליו שנהיה גם אנחנו "בוראים" קטנים שמשפיעים על העולם ממש.

מה איתנו?

כאמור, המשימה שלנו, היא להכין את העולם לגילוי האמת. הקב"ה כבר נמצא פה ומוכן כבר להתגלות אלינו, כפי שכבר עשה בזמן מתן תורה. השאלה היא מה איתנו? האם אנחנו מוכנים. האם העולם כבר מוכן?

לכן הגילוי העתידי תלוי במה שאנו עושים היום. ה"שכר" שמצפה לנו בזמן הגאולה, לא יגיע כפרס על מה שאנו עושים היום, אלא יהיה תוצאה ישירה של העבודה שלנו כיום.
כאשר מורה עובד בבית ספר הוא מקבל משכורת בסוף החודש, המשכורת אינה תוצאה ישירה של העבודה שלו, אלא היא שכר על השעות אותן השקיעה בבית ספר. חקלאי, לעומת זאת, זורע את השדה ומה שהוא קוצר הינו תוצאה ישירה של הזריעה. לפי האופן בו הכניס את הזרע באדמה, לפי האופן בו השקיע בגידול כך תהיה גם הקצירה.
כך גם לגבי הגאולה.
בגאולה יתגלו כל המעשים שעשינו בזמן הגלות.
כלומר הגאולה לא תבוא כ"משכורת" על השעות שהשקענו, אלא תבוא כתוצאה ישירה של העבודה אותה אנו עושים מדי יום ביומו.
כל מצווה שאנו עושים כיום מכינה עוד חלק בנו ובעולם לגילוי האור האלוקי, ובגאולה כאשר האור יתגלה נראה את מה שעשינו כל החיים!

שכר מצווה מצווה
על כך נאמר כי השכר של המצווה היא המצווה. כלומר, בפירוש הפשוט, הכוונה היא שאם עשית מצווה אז מה השכר שלך? שתזכה לעשות עוד מצווה.
בפירוש העמוק הכוונה היא שהשכר של המצווה זה המצווה בעצמה. כיוון שמצווה פירושה הכנת העולם לגילוי האור, והשכר של המצווה זה הגילוי של האור לעתיד לבוא, ולכן השכר של המצווה והמצווה זה אותו עניין ממש.

ימות המשיח
לזה בעצם אנחנו מצפים ומייחלים. לא רק לכך שכל היהודים יהיו בארץ, לא רק לשפע הגדול שמובטח לנו באותו זמן, לא רק לשלום העולמי שיגיע, אלא לגילוי הגדול, אור אינסוף יתגלה כאן בעולם שלנו. נחיה את האמת. נראה את הקב"ה בכל מקום. אור אינסוף יתגלה אלינו ללא העלמות והסתרים.

נראה את העבודה שעשינו משך כל החיים.

כיוון שהגילוי יהיה דווקא בעולם הגשמי, לכן המעלה הגדולה היא דווקא בעיסוק עם העולם הגשמי, ולכן כמעט כל המצוות שלנו קשורות בעניינים ובחפצים גשמיים. תפילין מזוזה עשויים מעור של בהמה, ארבעת המינים מהצומח, בכל חג יש סעודת מצווה וכן הלאה.

המעשה הוא העיקר
ולכן אומרים חכמינו כי "המעשה הוא העיקר", כיון שאנו עוסקים בהכנת ה"בית" של הקב"ה, בהכנת העולם להתגלות שלו, והתגלות זו היא דווקא במקום החושך, דווקא בעולם הגשמי, לכן העיקר הוא דווקא במעשה הגשמי.

בפעם הבאה נסביר איך זה נעשה בפועל.


לסיכום
העולם נברא כי כך רצה הקב"ה ללא הסברים ותירוצים שכליים. העולם נברא באופן שהבורא אינו נרגש בו כי על מנת שתקוים התכלית, על מנת שהבורא בעצמו יתגלה היה צריך לברוא עולם חשוך שיוכל לשמש ככלי לגילוי העצום הנ"ל. על ידי המעשים שלנו אנו מכינים את העולם לגילוי הגדול של ימות המשיח.



עוד:



היכן נמצא הקב"ה

אחד הצדיקים הגדולים נשאל פעם את השאלה הנצחית "היכן נמצא הקב"ה?"

הוא ענה: "בכל מקום שנותנים לו להיכנס..."

בפעמים הקודמות, התחלנו להסביר כי התכלית של העולם היא בהפיכת החושך לאור, בגילוי האמת דווקא במקום השקר, במקום הנמוך ביותר בשרשרת העולמות – בעולם שלנו, עולם העשייה הגשמי. וכפי שזה בעולמות, כך זה גם בנפש, התכלית היא דווקא בגילוי הנשמה בדרגות הנמוכות של הנפש, דווקא ברובד המעשה.

ביארנו גם, כי העבודה שאנו עושים היא הכנה של העולם לגילוי הגדול, לזמן הגאולה, אז יאיר בעולם אורו הגדול של הבורא, האור יאיר בכל מקום ובכל פינה. אך הארה זו לא תגיע כפרס על העבודה שעשינו, אלא תהיה תוצאה ישירה של העבודה שעבדנו כאן בעולם כל משך חיינו. כלומר, כל מצווה שאנו עושים מכשירה עוד חלק בעולם לאור האלוקי, מוסיפה אור בעוד פינה, ובימות המשיח פשוט נראה בעיניים את כל העבודה שעשינו עד עתה.

הפעם נתחיל להסביר איך זה נעשה בפועל.

קדושה וקליפה

בפרקים הראשונים הסברנו כי קדושה היא השראה של הקב"ה, בעוד שהקליפה היא מה שמסתיר ומעלים על הקב"ה (כמו קליפת הפרי המסתירה על הפרי). הקדושה שורה, רק במקום שבטל לקב"ה, כלומר רק אצל מי שמוותר על רצונו הפרטי ומקבל עליו את רצונו של הבורא. במקום שיש ישות, רצון עצמי (ראשי תיבות ר"ע), אנו לא מאפשרים לבורא לשכון.

ארבע דרגות בקליפות

הקליפות עצמן מחולקות לארבע מדרגות המחולקות באופן כללי לשתי מדרגות. בדרגה התחתונה, הן שלוש הקליפות הטמאות. קליפות אלו מסתירות על אור הבורא בצורה כל כך חזקה עד שהן אוסרות אותו. אסור מלשון קשור, הן כביכול קושרות את האור בפנים כל כך חזק, עד שלנו אין אפשרות לשחרר משם את האור.

החיות של כל המאכלים הלא כשרים למשל, מגיעות משלוש קליפות אלו, לכן הן אסורות עלינו, דהיינו שהן קשורות. האור שבתוכן, קשור ולכן אין לנו את האפשרות להעלות אותן לקדושה.

הדרגה הנעלית ביותר בקליפות, היא קליפת נוגה. קליפת נוגה היא אמנם קליפה והיא אמנם מסתירה על הקב"ה, אך יש לה תקנה. אם נשתמש בדבר שהחיות שלה מגיעות מקליפת נוגה בצורה הנכונה, אם נשתמש בהן "לשם שמיים", היינו לצורך עבודת השם, אז הקדושה שבהן תשתחרר. הדברים המותרים (מותר, היינו ההיפך מקשור), כמו המאכלים המותרים חיותם הם מקליפת נוגה, ולכן כאשר אוכלים אותם בברכה ובכוונה הנכונה, הם מתעלים לקדושה.

עד כאן כבר הסברנו בפרקים הראשונים, עכשיו נעמיק בהסבר.

מה הכוונה שהדבר עולה לקדושה?

קדושה היא כאמור גילוי רצונו של הבורא. רצונו הפנימי של הבורא בו הוא אינו מוסתר. קליפה, גם קליפת נוגה מסתירה על רצונו של הבורא.

כאשר אנו ניגשים למאכל מותר, היינו שחיותו הוא מקליפת נוגה, אז בשלב הראשון הקליפה מסתירה על הקב"ה. לא רואים את הרצון השם באותו מאכל. אך כאשר אנו מקיימים רצון השם, מברכים על אותו מאכל, אוכלים אותו לא לשם תאווה אלא כדי לקבל כוח לעבודת השם, ובמדרגה גבוהה יותר אנו מתרכזים רק בקדושה שבדבר ורק ברצון השם שבדבר ולא בטעם ובריח שלו, אז באותו רגע מי שמסתכל מהצד רואה את רצון השם. כיוון שרצונו הפנימי הוא, כאמור, שישראל יקיימו את התורה, אז כאשר רואים יהודי שמקיים מצווה, רואים את רצונו. אותו מאכל קיים את התכלית שלשמה הוא נברא, הוא עזר ליהודי לעבוד את בוראו, ובכך אותו מאכל עלה גם כן לקדושה.

עוד יותר מזה אפשר לראות במצוות...

כאשר לוקחים אתרוג ומשתמשים בו לארבעת המינים, כאשר לוקחים עור של בהמה ומשתמשים בו למצוות תפילין או מזוזה, לוקחים דבר גשמי שהוא מקליפת נוגה, דבר מותר, ומקיימים בו את רצון השם ובכך מעלים את אותו דבר גשמי לקדושה. מגלים בו את התכלית, את האמת שבו.

מובן שזה יכול להתבצע רק עם דברים מותרים, מקליפת נוגה. שהרי אם ניקח למשל אתרוג שאסור באכילה (למשל אתרוג שגדל על עץ שעוד לא מלאו לו שלוש שנים, מה שנקרא ערלה), אז כיוון שהחיות שבו היא מהקליפות הטמאות, שכאמור, אוסרות את הקדושה שבתוכם, לא תהיה לנו אפשרות להעלות אותו לקדושה.

מצווה הבאה בעבירה

וכך לגבי כל מעשה טוב שננסה לעשות באמצעים אסורים. כיוון שהאמצעים הם אסורים, לא יעזרו לנו כל הברכות וכל הכוונות, האמצעי הוא אסור (אסור מלשון קשור) ולא יעלה לקדושה. זה מה שנקרא מצווה הבאה בעבירה. למשל להאכיל עניים באוכל לא כשר, או ביום כיפור. לתת צדקה מכסף שגנבנו וכדומה.

לזכך את העולם

עד כאן הסברנו כי דווקא עשיית המצווה, דווקא המעשה הגשמי, מגלה את הקדושה באותו חפץ שבו השתמשנו לצורך המצווה. בעומק יותר נסביר, כי פעולת המצווה פועלת לא רק על החפץ בו משתמשים, אלא גם עלינו וגם על כל האוכל שאכלנו לפני כן (בהנחה שגם הוא היה מותר ולא אסור, מקליפת נוגה ולא מקליפה טמאה).

למשל בתפילין. ראשית, עור הבהמה שבו השתמשנו עולה לקדושה, כיוון שהשתמשנו בו לחפץ של מצווה (שזה רצון השם), מעבר לכך, גם החיות של הגוף שלנו בזמן הנחת התפילין, תזוזת היד והגוף, גם כן עולה לקדושה, שהרי גם בהם מתגלית התכלית ומתגלה רצון השם. יתרה מזאת, כל האוכל שאכלנו לפני כן, כדי שיהיה לנו כוח לקיים את המצווה, גם מתעלה לקדושה. גם בו מתגלה לשם מה הוא ירד לעולם, גם בו מאיר כרגע אור השם.

בפרקים הראשונים, כשהסברנו מהי מצווה, המשלנו זאת לאיברים של הגוף, הממשיכים את אור הנפש בתוכם, כך גם המצוות ממשיכות את אור השם. עכשיו אנחנו מבינים זאת בעומק יותר, שאור השם נמשך בתוך החפץ של המצווה, בתוך האנרגיה של הגוף בזמן המצווה ובאוכל שאכלנו שנתן לנו כוח לקיים את המצווה.

אני יגיד בכנות.. ואני יודעת שיהיו מינוסים אבל חפיף... התרגלתי...
אני לא ממש יודעת למה צמים... אני פשוט יודעת שמגיל 13 בערך התחלתי לצום ונשברתי דיי מהר.. (שנה שעברה נשברתי אחרי 6 שעות ולפני שנתיים נשברתי ביום למחרת ב14:41 חחח אחלה שעה להישבר.)
את יודעת שאני לא אקרא את זה.
אז למה בכול זאת טרחת?
אולי תנסי לקרוא בכל זאת, זה מעניין וגם זה על הנשמה שלך. תקראי קצת ותביני על מה מדובר בכלל. לנשמה יש ערך עליון מאלוקים, לא משנה מה את תגידי, נשמה כן רוצה תורה, זה מזון לנשמה. זה משהו רוחני, כל רב יודע את זה, אפילו בזהור או בתניא כתוב את זה, יש דברים שנשמה רוצה והם רוחנים יותר ועמוקים יותר, הנשמה לא רוצה דברים חומריים או ריקנים, אלה רצונת של החומר, הגוף שלך, במובן החומרי, נשמה רוצה רוחניות, דברים רוחנים וטהורים, קדושה, תורה, אור, זה מאירה אותה בפנים, נבראנו עם גוף ונשמה, נשמה לא רוצה דברים חומריים או ריקנים, אלא רק תורה. זה משהו גדול ונעלה יותר ממה שאת יכולה לחשוב, הרבה יותר ממה שאת יכולה לחשוב או לנחש, הרבה אנשים שמאמינים בתורה וכל זה לא היו להם מחשבות של עצב או דכיאון וכל זה. התורה זה אור לנשמה שלנו.
ראית מה כתבת?
זה ארוך, ומה שמצפה לי שם, הולך להיות גם משעמם.
לא מעוניינת.
תודה, בכול מקרה.
זה לא משעמם בכלל. תנסי להבין את מה שכתוב שם, זה מתוך התניא. תתני לזה הזדמנות. חבל זאת הוכחה לנשמה ורצונוה, תנסי..
אוי, אנשים.
גם את המילה לא, לא מבינים.
אני יודעת מה הנשמה שלי צריכה, למזלי היא רק שלי.
ודיי! אני לא מסוגלת לקרוא את כול זה.
לא מסוגלת, ולא רוצה.
אני זקוקה לעיניים שלי, אצטרך אותם בהמשך חיי.
מצטערת, אך אין בי עוד כוח.
לילה טוב.
את לא יודעת מה היא רוצה ואת לא יכולה להגיד שהיא לא רוצה תורה, כי היא כן רוצה תורה. אז תנסי לקרוא קצת, גם אם זה ארוך זה יכול קצת אולי לעניין אותך
הילה, את פאקינג בת 23! לא הגיע הזמן לחפש משהו אחר לעסוק בו.
חוץ מלהציק לאתאיסטים.
אני לא מציקה לכם, אתם בקשתם הוכחה, את בקשת הוכחה לנשמה שלך, הבאתי לך, אתם אלה שמציקים לי כל הזמן..
לא ביקשתי ממך הוכחה.
את החלטת על דעת עצמך, לכתוב פה משהו ארווך!
אני גם ביקשתי ממך בפירוש להפסיק, שממני זה מתבטא במילה דיי!
כנראה שלא הבנת אותי.
ואגב, אני לא. מציקה לך, וגם רבים מין האתר.
אם תפסיקי לדחוף מידע שלא קשור לשאלה לא יציקו לך.
(שונאת שגורמים לי להוציא את הצד הרע בי).
לא עלה בדעתי לפגוע בך.
טוב סליחה... החלטתי להביא לך משהו שמראה על הנשמה, זה אמנם ארוך אבל מנסים להתעניין בזה מגלים משהו חדש, וגם אני בקשתי ממך להפסיק לקרוא לי שטופת מוח, לא? את לא הבנת אותי שבקשתי ממך לא לקרוא לי שטופת מוח. זה אולי לא קשור אבל בקשת משהו על הנשמה שלך, סוג של, גם אני שונאת שאתם מוציאים את הצד הרע בי, אבל פגעת שאמרת שאני שטופת מוח וכל זה, זאת אומרת את יודעת כמה זה מעליב ומעצבן בו זמנים לשמוע אותכם אומרים שאני וכל מי שדתי פה שטוף מוח וכל זה? ועוד שזה לא נכון? אולי את טועה ואני לא שטופת מוח בכלל? אם לא עלה בדעתך לפגוע בי אז קבלי על עצמך לא לומר את זה שאני שוטף מוח וכל זה. כי באמת אני לא שטופת מוח וזה מתחיל להרגיז אותי שאת וכל אחד פה אומר את זה ועוד חושב שאני איזה מישהי שטופת מוח וכל זה...
she wolf:) היקרה!
מדהימה אותי העמידה שלך על העקורונת ועל התובנות שלך!
יש בך כח של עמידה על שלך וזה מבורך! משמח לקרוא את זה.

באמת כשמסתכלים על יום כיפור בצורה הזאת נוצרת חוסר הבנה וחוסר הסכמה לעניין.
זה באמת תמוהה- מה, אם אני צמה זה מכפר לי על עבירות?
את מה שאני צריכה לבקש סליחה מול חברות ומשפחה עשיתי, אז למה צריך גם את אלוקים,
מה השטויות האלו? ולמה בכלל לענות את עצמנו? ולמה כל רבי שנפטר קובעים צום ומתעללים בנו?
השאלות שלך אמיתיות!
ורק בנאדם עם עומק, שרוצה אמת,
יחפש תשובות אמיתיות ועמוקות ולא יסתפק בשטחיות,
ועל כך אני מורידה בפנייך את הכובע!
כל הכבוד לך על העומק ועל הרצון לאמת.
בלי חרטא.
בע"ה מקוה לענות לך על קצה המזלג:
סיפרו לך פעם/קראת/למדת ממה עשויה הנשמה שלך?
הנשמה שלך יש בה חלק מאלוקים ממש.
היא עשויה מתורה וממצוות.
לא רק בפן החיצוני של מה אורך השרוול שלי וכמה תפילות ביום אני מתפלל!
אלא למשל מצוות כיבוד הורים- היסוד שלה והעניין שלה הוא לחנך את עצמנו
להיות מוכירי טובה. לדעת להוכיר טובה על טובות שעשו לך.
מצוות צניעות- העיקרון שעומד מאחוריה הוא
לחנך אותך לדעת מה הערך האמיתי שלך בעולם, להוציא ולגלות את הפנימיות
שלך ואת האישיות שלך ואת המידות הטובות שלך בעולם.
לא להזדקק לחשוף את הגוף כי זו הדרך היחדיה שלי להוכיח שיש לי ערך-
''הנה תראו כמה הערך שלי גבוהה- הנה הרגליים שלי, המותניים הצרות, רואים?
הנה, אני שווה''- לא. נחנך את עצמנו שהגילוי של מי אני בעולם-
זה קודם כל האישיות שלי. הפנימיות שלי.
הגוף שלי הוא בכלל יש לו תפקיד גדול מאד לחיי אישות עם בעלי,
להבאת ילדים, הגוף שלי הוא הוא לא האמצעי להשיג ערך בעולם.
הוא מכובד כ"כ והערך שלו כ"כ גבוה, שאני לא מגלה אותו לכל אחד שעובר ברחוב..
זה מה שמסתתר מאחורי כל העניין של הצניעות.
לחנך אותנו להדגיש בחיים את הפנימיות שלך, את מה שאתה באמת.
מקווה שאת עוד פה.
קודם, מה שכתבת קודם מאוד ריגש, תודה ^_^
קראתי לפחות פעמיים את מה שכתבת.
הבנתי פחות או יותר. למה התכוונת.
דיברת על הנשמה נכון? היא לא מעניינת אותי.
האמת היא, שאין לי מושג למה.

אז אולי תנסי להבין קצת.. אם אין לך מושג למה אז תנסי להבין את זה, נשמה זה משהו הרבה יותר עמוק ממה שאפשר לחשוב, כמו שאילוקשי אמרה ואני סומכת על הדברים שלה כי לה יש ידע והיא הייתה בקורס של הראל חרצוני אם את רוצה לדעת או להיות שם.. שוב את מדיהמה אותי בידע שלך, בתורה נמצאים כל התושובת הרוחניות שיש, את פשוט מוציאה אותם בצורה טובה יותר ומובנת מולם, גם הרבנים אבל את יותר, יש לך הסבר יפה וכושר הבנה רוחנית מהדימה, אני תמיד די התעניתי ברוחנית וכל זה, זה נשמע לי מעניין, דברים רוחנים וכ לזה, קראתי פעם ספרי רוחנית וכל זה קצת דברים מהתורה, אפשר לשלב את זה מדיטצה דתית, מה שאת אומרת פשוט מתאר את התורה והדת בצורה יפה יותר. אני הייתי רוצה לדעת יותר על רוחניות ונשמה וכל זה, יוצא לי ממש להתענין בעלוני תורה ורוחניות בשבתות וחגים, לא יודעת למה, יש לי די זמן לקרוא את זה, גם אני מגלה שבחגים או בשבתות אני יכולה להחזיר מעמד מעולה בלי טלויזה ומחשב, לא יודעת איך ולמה, זה שונה מיום רגיל לגמרי, יום רגיל אני פשוט לא יכולה בלי זה, כנראה קצת קשה לי לעזוב או להפסיק, אבל שבת וחג אני מרגישה שאני יכולה באמת להסתדר בלי כל הטלויזה והמחשב וכל זה, יש זמן לנוח מנוחה אמיתית, שבת וחגים אלה הימים הכי אהובים עלי ביותר, הייתי די שמחה שכל יום יהיה חג ושבת, שאנשים יראו את היופי שלא צריך להיות כל הזמן במחשב או בטלויזה ופשוט להסתדר בלי זה..
לכן, אחות אהובה, כשאני במשך היום יום בחיים שלי
מתעלמת מהמצוות, מהעניין הפנימי שלהם מהחינוך שזה בא לחנך אותי-
אני חוטאת קודם כל לעצמי.
כי אני מפסידה.
כי אני חיה בתובנות שגורמות לי לחיות בחיצוניות.
בתלות ב ''מה אחרים יגידו'' וכמה יאשרו אותי וכו'.
צריך ללמוד אבל כל מצוה ממש מביאה אותך לסדר פנימי בנפש.
אז אחרי שביקשתי סליחה מכל החברות-
מה איתי?
אני נמצאת בבלאגן עם עצמי!
אני לא מחוברת לעצמי עד הסוף!
הקשר עם אלוקים בסופו של דבר הוא הקשר עם עצמך, כי בעצמך נמצאת אלוקות..
מבינה נשמה יקרה?
ומה עושה יום כיפור?
למה לצום?
ביום כיפור אני חוזרת לעצמי האמיתית.
אני במשך כל היום חוזרת ואומרת- אלוקים, מי שאני זה לא העבירות.
אני רוצה טוב אמיתי. אני רוצה לחיות בסדר נכון.
אני רוצה לחיות על פי אמת. אני לא רוצה לחיות שטחיות.
אני זה הטוב. אני רוצה טוב.
וככה אתה מפנים את זה וזה מנקה אותך.
ההצהרה הזאת- כל היום כמה פעמים מחזירה לך את ההבנה- אני זה לא הזבל שאני פוגש בתוכי!
אני זה הטוב המוחלט!
וזה מה שאני רוצה שיופיע בחיים שלי! ואני מבקשת ממך לוקים שתעזור לי לגלות את זה ולחיות את זה!
גם אם בהמשך אני אפגוש שוב את הזבל הזה של עצמי- תעזור לי שכל מה שאני אומרת ביום הזה יכנס לי לוורידים- אני זה לא זה! אני רוצה טוב אמיתי!
אוקי. אז תעשה את זה בלי צום.
למה צום לעזאזל?
אגלה לך משהו שכתוב בפנימיות התורה:
(חיפשתי את המקור ולא מצאתי לכן כותבת ממה שזוכרת בע"פ):
כשאדם אוכל- המהלך של זרימת הדם בגוף הוא עובר בלב ומשם לכבד ומשם למוח. כשאדם לא אוכל ולא שותה המהלך הוא הפוך: הדם זורם מהלב אל המוח ואז משם אל הכבד:
ולמה זה בכלל משמעותי?
משום שבכבד יש את כל התאוות הרעות. את כל הרצונות הנמוכים בתוכנו. וכשהדם מגיע קודם מהלב אל הכבד ואז למוח- אז המוח מקבל דם שעבר בכבד, דםשהתמלא ונטען באנרגיה של רצונות נמוכים, תאוות נמוכים, וזה משפיע על עוצמת ונקיות החשיבה וכל מה שתלוי בשכל.
מה קורה בצום? הדם מגיע ישירות אל המוח. ורק אז אל הכבד. ואז החשיבה והדעת נהיים צלולים יותר. אני פועלת ורוצה מהמקום הגבוה בתוכי ולא מהמקום הנמוך. ואז קל יותר להבין מה את רוצה. להתחבר לעצמך יותר ולא לחיות את ה''כאן ועכשיו' שאנחנו כ"כ מורגלים אליו..
זה רק צד אחד של למה צמים. זה עוזר להתחבר לעצמך ולהיות ביישוב הדעת ולברר- מה אני באמת רוצה. מי אני באמת.. ולכן הצום.
למה את מרגישה ככה שהיא לא מענינת אותך?
את כועסת עליה?