18+ מה דעתכם על תאורית המיקוד והפיזור של המחשבות?

מתנצל על האורך, זו תאוריה שבאה לאחר התבוננות וחייבת הסבר ארוך.

שלב ראשון: ניתן לראות שכל רגע בחיים, יש לנו מחשבות רנדומליות שמביאות לנו פרטים רנדומליים, וכשאנחנו שולחים מחשבה מודעת, המחשבות הללו מתרכזות סביבה.
שלב שני: במקביל יש לנו רגש כל הזמן, ניתן לומר שאין רגע ללא רגש (רגש של מצב), אבל כשאנחנו מתמקדים בו, המחשבות הרנדומליות מתרכזות סביבו.
לסיכום: המחשבות הרנדומליות מתמקדות במה שאנחנו מתבוננים בו, אם זה מחשבה מודעת שיצרנו או התבוננות ברגש שקיים כל הזמן, או התבוננות בסתם קלט כלשהו, כמו נוף או מוזיקה.
אבל ככל שההתבוננות חלשה או שאין התבוננות כלל אנחנו מקבלים מחשבות יותר רנדומליות.

שלב שלישי: בזמן שיש חלום, אנחנו קצת מודעים, אנחנו יודעים לקבל מחשבות רנדומליות ורגשות, אבל אנחנו לא שולחים מחשבות מודעות.
כתוצאה מכך ניתן לראות שכל המחשבות הרנדומליות מתרכזות סביב רגש שמגיע, ולכן נוצרים רגשות משמעותיים בלילה, כי כל המחשבות סביבם.
אבל בזמן שינה רגילה, ללא חלום, איננו מודעים כלל.

הדיון:
מצד אחד נראה שהמחשבות הרנדומליות גורמות למיקוד, הרי בגלל שכולם בצורה כלשהי מתמקדים בדבר ההוא, אז הם ממשיכים את ההתמקדות שלו בזה, ולכן הם הסיבה שחלומות גורמות רגשות משמעותיים.
מצד שני: המחשבות הרנדומליות במציאות לפעמים גורמים לאנשים להתפזר, ניתן לשים לב שדווקא הם מפזרים אותנו.

טענה: הדבר קורא גם וגם, לפעמים המחשבות הרנדומליות עוזרות למיקוד, ולפעמים לפיזור, ובחלומות אנחנו זוכרים רגעים, אבל יש הרבה מקרים שהמחשבות הרנדומליות דווקא גרמו לפיזור.
אינדיקציה: כל הקפיצות המוזרות בחלומות.
באמצע הדברים הכי מרגשים, לפעמים קופצים למקומות מוזרים.
וכשהאדם ער זה תלוי האם האדם יודע להתפזר או לא.

כלומר: אדם חכם יודע להשתמש במחשבות הרנדומליות להגביר את המיקוד שלו. אבל זה דורש אימון.
אבל גם הוא לפעמים מתפזר.

זוהי התאוריה שחשבתי עליה אחרי התבוננות אשמח לשמוע את דעתכם.