מה דעתכם על תאורית בעיית שלושת הסוגים לשיקול נכון?

נניח יש לפנינו מקרה תאורטי, למשל אדם שרוצה להתחתן עם בחורה שהוא אוהב, אבל המקרה הזה יכול להוביל להרבה אפשרויות אחרות שיקבעו לפי הבחירה שלו במקרה הזה.
ונניח הנחה היפותטית שעומד לפנינו אדם חכם אלוהי, שיודע לפרוס לפנינו את כל הענפים של ההשתלשלויות האינסופיים שינבעו מזה.
מה לדעתכם המקומות שבהן יהיו לו קשיים רציניים באופן מודע להחליט נכון?

אשמח לשמוע את דעתכם בתחום הזה.

באופן אישי אחרי התבוננות והסתבכות, מצאתי שלושה סוגים של בעיות.
והן: חוסר בהערכת החשש, חוסר בהערכת ההפסד, מאבק בין שיקולים מסוגים שונים.
ואנסה להסביר:

ניקח מקרה בו אדם נמצא אוטובוס עכשיו צפוף, אבל אם הוא ירד ויחכה להבא הוא יאחר ברבע שעה, בתוספת הסתברות קטנה שהאוטובוס הבא יתקע בתאונה.

הסוג הראשון: זה חוסר בהערכת החשש. הוא לא יודע להעריך את הסיכון למשל של התאונה.
(הוא צריך להשתמש באינטואציה אבל לא תמיד היא יודעת במקרה זה ויכולה להטעות).

הסוג השני: חוסר הערכת ההפסד.
הוא לא יודע להעריך כמה סבל יהיה לו אם הוא ימשיך ככה באוטובוס הצפוף והמחניק.
מצד שני הוא גם לא יודע מה ההפסד אם הוא יאחר בכמה דקות או בשעה (אם יהיה תאונה).
(כמובן גם פה יש אינטואציה אבל דווקא בגלל זה זה יוצר כשלים, אם האינטואציה לא יודעת או מטעה).

הסוג השלישי: מאבק בין סוגים שונים, שקשים בהכרעה.
למשל פה מאבק בין שיקולים רגשיים מיידיים של אי נוחות לבין שיקולים אינטרסנטים תועלתניים ארוכי טווח.
למרות ששניהם בסופו של דבר מכוונים לאותה מטרה- להועיל לו, הוא לא יכול לדעת מה עדיף לו.
שיקול רגשי נטו הוא יכול להכריע, שיקול אינטרסנטי נטו ארוך טווח הוא יכול להכריע, אבל במאבק יהיה לו קשה.
ופה האינטואציה לא יכולה להועיל כל כך.

זוהי התאוריה שלי.
אשמח לשמוע את דעתכם החשובה בכל התחום הזה.

(הערה צדדית- ניתן לראות שהאינטואיציה מעורבת לא רק בקיצוץ הענפים, אלא גם בהערכות השונות.
לכן למשל בגלל טראומה היא יכולה לתת הערכת הפסד גבוהה מאוד. למרות שזה לא נכון. ובכך להוביל את האדם רחוק מהמטרה.
או למשל מערכת אינטואציה שלא למדה נכון תטעה את האדם.
אבל בלעדיה פה לא יכולנו להתקדם כלל, אז צריך לנסות לייעל אותה לדעתי באמצעות משוב, כניסת המשוב לזיכרון ובחירה פעם הבאה במידע ההוא מה שמאותת למערכת שזה חשוב.)