מה דעתכם על תאורית מחיקת ההתניה?

יש אופציה לסיכום? אין לי כח לקרוא

אתה צודק לגמרי המוח שלנו בנוי על הרגלים

מזכיר לי את הנושא בניתוח התנהגות זה על אותו עיקרון

זה נכון מאד
וכשאתה יודע את זה אתה מבין את המשמעות של להכניס הרגלים "קטנים" לשגרה
כמו חצי שעה לפני השינה בלי פלאפון
זה נשמע כלום
אבל יש לזה השפעה אדירה
העניין הוא לא לשנות הכל בבת אחת
להתחיל עם דברים קטנים

מסכים לגבי הדפוסים במוח, אבל יש אנשים שעושים אדפטציה בקלות ויש כאלה שייקח להם יותר זמן
למשל לעבור מסרטים לספרים לא חייב להיות קשה
המחשבה שזה קשה יכולה להפוך את זה ליותר קשה
לצורך העניין אם אאחז במחשבה שאני צריך להתאמן הרבה על מנת לשנות את הדפוסים המוח שלי, זו המציאות שאצור
בעוד שאני מאמין שזה בסהכ תדרים שאנחנן יכולים להחליט ולבחור איך ומתי להתחבר אליהם.
התשובה שלי היא לא חד משמעית אף

מה שאתה אומר הוא די קרוב לאיך שפסיכולוגיה ומדעי המוח באמת מסתכלים על הרגלים והתניות, רק שבפועל זה כנראה פחות מחיקה ויותר החלפת מסלולים דומיננטיים. התניה היא בעצם יצירת אסוציאציה יציבה בין מצב, רגש או גירוי לבין תגובה מסוימת: מיטה-פלאפון, מנוחה-מתוק, שעמום-סרטונים. אחרי חזרות רבות, הקישור נהיה אוטומטי כי המוח חוסך אנרגיה ומעדיף תגובות מוכרות. לכן זה נכון שפשוט להחליט לשנות את זה זה לא מספיק.
המודעות יכולה להתנגד רגעית, אבל ההרגל יושב בשכבות מהירות ואינטואיטיביות יותר של המוח. מה שבדרך כלל באמת משנה הרגל הוא לא מאבק ישיר אלא יצירת אסוציאציה חלופית שחוזרת שוב ושוב עד שהיא נהיית הנתיב הטבעי החדש. לכן למשל אדם שמנסה להחליף סרטים בספרים לא רק צריך כוח רצון, אלא לבנות מחדש את כל חוויית המנוחה שלו
אולי כורסה מסוימת, תה, שעה קבועה, ספר קל בהתחלה
כלומר ליצור מנוחה-קריאה במקום מנוחה-מסך.
ולגבי ההערה, הרבה מחקרים באמת טוענים שהרגלים ישנים לא תמיד נעלמים לגמרי, אלא נשארים כנתיב חלש יותר שיכול לחזור במצבי לחץ או עייפות. לכן שינוי עמוק הוא פחות מחיקה של העצמי הישן ויותר חיזוק עקבי של עצמי חדש, עד שהוא נהיה האוטומטי

קצת חזרתי אחריך אני מצטערת

אני אולי נשמעת כמו תקליט שבור ובכל זאת, הספרייה החשוכה היא תת המודע שלנו מערכת האינטואיציה העמוקה והאוטומטית. כל זיכרון התניה או הרגל שאי פעם פיתחנו בחיים הם כמו ספרים שנמצאים על המדפים בתוך החשכה הזו. הספרן הוא המודעות שלנו. כשהספרן מסתובב בספרייה החשוכה רק עם פנס קטן הוא יכול להאיר בכל פעם רק על ספר אחד על מחשבה אחת או החלטה מודעת אחת. אבל בזמן שהפנס שלו מאיר על נקודה מסוימת שאר הספרייה נשארת בחושך, והספרים הישנים והמוכרים (כמו ההרגל להדליק סרט במנוחה) עדיין שם קיימים ומשפיעים מהחשכה מבלי שהספרן בכלל מבחין בהם. הספרן לא יכול למחוק את הספרים שנמצאים במעמקי המדפים החשוכים רק משום שהוא החליט להאיר עם הפנס למקום אחר.לכן צדקת לחלוטין בחיבור וזו בדיוק הייתה הכוונה. אי אפשר לפקוד על הספרייה להשתנות אלא צריך לעזור לספרן להדפיס ולשנות את מלאי הספרים לאט וברכות. לדעתי הדרך הנכונה לעבור ממסך לספר היא לא לנסות לעשות מהפכה בכוח רצון אלא פשוט להתחיל בכל פעם בקצת לשנות את האווירה לפזר ספרים פיזית במקומות שונים בבית כדי שהם יהיו נגישים ומזמינים, ולהציב לעצמנו יעד קטן ולא מאיים של לפחות 10 עמודים ביום.
כשמשנים את הסביבה ומפזרים את הספרים בבית אנחנו למעשה מדליקים אורות קטנים בתוך אותה ספרייה חשוכה. המוח כבר לא צריך להתאמץ ולחפש את הספר בחושך בזמן שהשלט של הטלוויזיה קורץ לו. היעד של 10 עמודים ביום הוא כמו פסיעה בטוחה ורכה בשביל חדש כי הוא קל מספיק כדי שמערכת האינטואיציה לא תתנגד לו או תרגיש מאוימת אבל הוא עקבי מספיק כדי לחזק את הקשר הסטטיסטי החדש במוח. וככה לאט לאט בלי שום מלחמה פנימית או פקודות נוקשות ההרגל משתנה מעצמו, הספר החדש הופך לחלק בלתי נפרד מהמדף הראשי של הנפש והשינוי מתקבע בטבעיות שנראית ממש כמו קסם מלאכי

שואל השאלה:
^^
תשובה יפה, אני צריך לאמץ את הרעיון הזה :)

^בסוף זה יכנס לך לספרייה
זאת מטרת הקסם שלי ;)