18 תשובות
שתי מילים
יצר הרע
יצר הרע
שואל השאלה:
חלק ממנו
ניתן לראות את זה ככה
חלק ממנו
ניתן לראות את זה ככה
כתבת ממש יפה אני חייב להגיד.
זה באמת נושא מעניין ואני מסכים מאוד עם החלק על הסקרנות שמובילה למחקר והתנסות.
אתה חושב שהאדם נולד עם היצר הרע? והאם זה מתקשר עם כח ושליטה?
זה באמת נושא מעניין ואני מסכים מאוד עם החלק על הסקרנות שמובילה למחקר והתנסות.
אתה חושב שהאדם נולד עם היצר הרע? והאם זה מתקשר עם כח ושליטה?
טענָתי היא כזאת, לפחות לחלק ממה שרשמת:
הנטייה הטבעית של רובינו היא לצפות במשהו שנקרא action, האקשן קורה במצבים כמו אלימות, מכות, ובכללי מצבים שליליים,
זה מושך את הקהל כי אנשים נוטים לצפות בתחרותיות רגשית או פיזית בוויכוח מסויים, ובדרך כלל גם דברים שהם לא מוסריים (ששוברים לגמרי את הגבולות שקיבלנו מהחינוך שלנו) יכולים ללמד אותנו דברים חדשים, העיקר מה שחשוב זה ללמוד על המצבים כאלה בצורה שיכולה באמת לעזור לנו בעתיד.
לפעמים בשביל באמת להתקדם בחיים שלנו, אנחנו צריכים להעבור מעצמינו או בעצמינו גם את הדברים שנחשבים במובן המוסרי כלא תקינים,
לא אומר שאנחנו צריכים להרוויח את הלמידה הזו על חשבון החיים שלנו כי יש דברים שמומלץ מלכתחילה לא להיתקע בהם או לעשות אותם כי הם יכולים להוביל אותנו למצב שכל החיים שלנו נעצרים כאן ועכשיו בכלא,
אבל כן יש דברים בלתי נמנעים שאפשר להעבור וכן לקבל בזכות זה התעוררות רחבה למציאות, וללמוד לקח להבא לא לעשות זאת שוב, או מה לעשות כדי שזה לא יקרה, תלוי מאוד בסיטואציה לפי הדוגמאות שהבאת.
וגם אם אני אשלב את כל מה שאמרתי לפני, אנחנו נוטים לצפות במשהו שמשיג תשומת ליבנו, השפה והפעולות האימפולסיביות שמשדרות אקשן, ואז מזה לפעמים אנשים נוטים לממש את זה גם במציאות כשצריך, לפעמים בחוכמה, ולפעמים בלי שליטה, ודעתי היא שיש לתהליך הזה יתרונות וחסרונות, פשוט מה שכן, הן יכולות להיות מסוכנות.
הדברים האלה קיימים וקוראים כי לפעמים לאנשים אין מספיק סבלנות או רצון בשביל פיתרון פחות שלילי (מבחינה פיזית/אגרסיבית), ו.או חינוך שמלמד אותנו אילו דברים אובייקטיבית אסור לעשות כדי לא לפגוע באחר, ברמה שזה יכול להרוס או להשפיע על החיים שלו או שלה,
ויש מצבים שסיטואציות מסוגים שונים יוצאות משליטה, כי התקשורת בין שני דמויות יכולה להיות לא מספיק הדדית, ולכן זאת הסיבה למה הדברים האלה קוראים.
הנטייה הטבעית של רובינו היא לצפות במשהו שנקרא action, האקשן קורה במצבים כמו אלימות, מכות, ובכללי מצבים שליליים,
זה מושך את הקהל כי אנשים נוטים לצפות בתחרותיות רגשית או פיזית בוויכוח מסויים, ובדרך כלל גם דברים שהם לא מוסריים (ששוברים לגמרי את הגבולות שקיבלנו מהחינוך שלנו) יכולים ללמד אותנו דברים חדשים, העיקר מה שחשוב זה ללמוד על המצבים כאלה בצורה שיכולה באמת לעזור לנו בעתיד.
לפעמים בשביל באמת להתקדם בחיים שלנו, אנחנו צריכים להעבור מעצמינו או בעצמינו גם את הדברים שנחשבים במובן המוסרי כלא תקינים,
לא אומר שאנחנו צריכים להרוויח את הלמידה הזו על חשבון החיים שלנו כי יש דברים שמומלץ מלכתחילה לא להיתקע בהם או לעשות אותם כי הם יכולים להוביל אותנו למצב שכל החיים שלנו נעצרים כאן ועכשיו בכלא,
אבל כן יש דברים בלתי נמנעים שאפשר להעבור וכן לקבל בזכות זה התעוררות רחבה למציאות, וללמוד לקח להבא לא לעשות זאת שוב, או מה לעשות כדי שזה לא יקרה, תלוי מאוד בסיטואציה לפי הדוגמאות שהבאת.
וגם אם אני אשלב את כל מה שאמרתי לפני, אנחנו נוטים לצפות במשהו שמשיג תשומת ליבנו, השפה והפעולות האימפולסיביות שמשדרות אקשן, ואז מזה לפעמים אנשים נוטים לממש את זה גם במציאות כשצריך, לפעמים בחוכמה, ולפעמים בלי שליטה, ודעתי היא שיש לתהליך הזה יתרונות וחסרונות, פשוט מה שכן, הן יכולות להיות מסוכנות.
הדברים האלה קיימים וקוראים כי לפעמים לאנשים אין מספיק סבלנות או רצון בשביל פיתרון פחות שלילי (מבחינה פיזית/אגרסיבית), ו.או חינוך שמלמד אותנו אילו דברים אובייקטיבית אסור לעשות כדי לא לפגוע באחר, ברמה שזה יכול להרוס או להשפיע על החיים שלו או שלה,
ויש מצבים שסיטואציות מסוגים שונים יוצאות משליטה, כי התקשורת בין שני דמויות יכולה להיות לא מספיק הדדית, ולכן זאת הסיבה למה הדברים האלה קוראים.
טוב זה תחום נורא רחב אבל בתור מישהי שקוראת מקרים כאלה אני יכולה להעיד שזה נובע מהרבה גורמים. יצר הרע זה לא סיבה. אבל בפשטות - המוח מפריש אותם הורמונים גם כשהוא מפחד וגם כשהוא מתרגש. מכאן אתם יכולים לחבר את הנקודות. במוחות של אנשים מסוימים נוצרה תבנית של קבלת דופאמין עבור "תנאים" מסוימים... מפה זה מסתבך אבל לבסוף זה מה שגורם לתופעת "סאדיזם". רצון לפגיעה או להיפגעות בגלל שהמוח שלך מקשר חוויה אסורה לרצון טוב.
כעיקרון אנחנו כן אמורים לפחד ולהתרחק מדברים כאלה כמה שיותר אבל כנראה בגלל שהחברה כל כך רגילה להדחיק דברים מפחידים אחורה אז ברגע שמישהו מפרסם דבר יוצא דופן אז זה מושך את העין וגורם לסקרנות
*****
עריכה: טוב סליחה אם התכוונת שהתשובה צריכה להיות יותר פילוסופית אז הנה מה שאני חושבת:
*****
האדם עצמו נולד "טהור". זו היא דעתי. הסביבה "מדרדרת" אותנו. אבל גם בגלל שהסביבה עצמה נולדה מאנשים "טהורים" אז זה בעצם נובע ממשהו אחר. מבעד לזה שיש לנו מנגנון שמופעל מ-אושר: להיות עצמנו, ליהנות, לפתח את האגו,
יש לנו גם מנגנון שמופעל על ידי פחד: התגוננות, הישרדות, הימנעות.
היצר ההישרדותי גורם לשניהם. כלומר אדם יחפש אהבה כדי... כן . אבל גם אדם יזהר מלטפס על צוק. במקביל. אני מניחה שהיצר של הפחד הוא דומיננטי יותר עבור מרבית האנשים כי אחרי הכל אדם היה מעדיף שלא יהרגו אותו מאשר שלא תהיה לו הזדמנות לאכול יותר שוקולד. (שזה כבר מתקשר לכל מה שהסברתי מקודם על הורמונים וזה.)
(אני לא למדתי פסיכולוגיה אז אם יש דרך יותר נכונה לנסח את מה שאני אומרת אז סליחה. אני גם מרגישה שאני מאבדת את הנקודה).
(
אני חושבת שבתורת המשחק (זה מתקשר) יש הסבר שקבוצת מיעוט תקבל רוב בבחירות בגלל שיש להם מטרה משותפת. כלומר כאלה שפועלים על מנגנון פחד/הישרדות, "שימשכו" אחד לאחר, ויפעילו "דעה משותפת" - הם יצביעו על רוב. מישהו מצא דרך לגרום להרבה אנשים להרגיש תחושת "פחד" משותפת בעמודים המפחידים האלה שאמרת. בגלל שפחד נובע מיצר הישרדותי שהוא זהה לכולנו.
(אגב זה למה ישראל מקבלת הרבה הצבעות בבחירת קהל באורוויזיון. זה מנגנון "פחד" מאשר מנגנון "אושר". שאר המדינות מצביעות למי שהן *מוצאות לנכון* ולכן ההצבעות שלהן מתפזרות לכל המדינות לעומת מי שמופעל ממנגנון הישרדות שמתקבץ ביחד) - (זה גם למה תמיד אויב משותף יכול לאחד שני אנשים) ויש עוד מלא דוגמאות...
)
אבל זה לא קשור לנושא. הנקודה היא שכולנו מפחדים. זה טבעי. ופחד והישרדות זה מה שמניע אותנו להתנהג בדרכים שלא מביאות לנו אושר אלא משאירות אותנו מתגוננים ב-צל. survival mode. אדם הוא לא מונע מיצר הרע, בגלל שהוא רוצה לחפש דרכים להגן על עצמו. (לא מצדיקה רוצחים ואנ*ים ובוגדים וכו... אבל זה מה שמניע אותם)
כמובן שאף אדם שמתנהג רע כלפי אדם אחר זה לא בגלל שהוא *רוצה* להיות רע. אבל בגלל שזה מה שהוא מרגיש שהוא צריך לעשות. אבל מרוב שאתה רגיל לחיות בפחד - הגוף שלך עלול להתמכר לזה. באמת בקטע של דופאמין והכל. אבל זה לא בגלל שאתה רע. הגוף שלך פשוט לא מבדיל.
אני לא יודעת אם הבעתי את הנקודה שלי בצורה הגיונית או אם סטיתי מהנושא אבל מקווה שזה מה שחיפשת
כעיקרון אנחנו כן אמורים לפחד ולהתרחק מדברים כאלה כמה שיותר אבל כנראה בגלל שהחברה כל כך רגילה להדחיק דברים מפחידים אחורה אז ברגע שמישהו מפרסם דבר יוצא דופן אז זה מושך את העין וגורם לסקרנות
*****
עריכה: טוב סליחה אם התכוונת שהתשובה צריכה להיות יותר פילוסופית אז הנה מה שאני חושבת:
*****
האדם עצמו נולד "טהור". זו היא דעתי. הסביבה "מדרדרת" אותנו. אבל גם בגלל שהסביבה עצמה נולדה מאנשים "טהורים" אז זה בעצם נובע ממשהו אחר. מבעד לזה שיש לנו מנגנון שמופעל מ-אושר: להיות עצמנו, ליהנות, לפתח את האגו,
יש לנו גם מנגנון שמופעל על ידי פחד: התגוננות, הישרדות, הימנעות.
היצר ההישרדותי גורם לשניהם. כלומר אדם יחפש אהבה כדי... כן . אבל גם אדם יזהר מלטפס על צוק. במקביל. אני מניחה שהיצר של הפחד הוא דומיננטי יותר עבור מרבית האנשים כי אחרי הכל אדם היה מעדיף שלא יהרגו אותו מאשר שלא תהיה לו הזדמנות לאכול יותר שוקולד. (שזה כבר מתקשר לכל מה שהסברתי מקודם על הורמונים וזה.)
(אני לא למדתי פסיכולוגיה אז אם יש דרך יותר נכונה לנסח את מה שאני אומרת אז סליחה. אני גם מרגישה שאני מאבדת את הנקודה).
(
אני חושבת שבתורת המשחק (זה מתקשר) יש הסבר שקבוצת מיעוט תקבל רוב בבחירות בגלל שיש להם מטרה משותפת. כלומר כאלה שפועלים על מנגנון פחד/הישרדות, "שימשכו" אחד לאחר, ויפעילו "דעה משותפת" - הם יצביעו על רוב. מישהו מצא דרך לגרום להרבה אנשים להרגיש תחושת "פחד" משותפת בעמודים המפחידים האלה שאמרת. בגלל שפחד נובע מיצר הישרדותי שהוא זהה לכולנו.
(אגב זה למה ישראל מקבלת הרבה הצבעות בבחירת קהל באורוויזיון. זה מנגנון "פחד" מאשר מנגנון "אושר". שאר המדינות מצביעות למי שהן *מוצאות לנכון* ולכן ההצבעות שלהן מתפזרות לכל המדינות לעומת מי שמופעל ממנגנון הישרדות שמתקבץ ביחד) - (זה גם למה תמיד אויב משותף יכול לאחד שני אנשים) ויש עוד מלא דוגמאות...
)
אבל זה לא קשור לנושא. הנקודה היא שכולנו מפחדים. זה טבעי. ופחד והישרדות זה מה שמניע אותנו להתנהג בדרכים שלא מביאות לנו אושר אלא משאירות אותנו מתגוננים ב-צל. survival mode. אדם הוא לא מונע מיצר הרע, בגלל שהוא רוצה לחפש דרכים להגן על עצמו. (לא מצדיקה רוצחים ואנ*ים ובוגדים וכו... אבל זה מה שמניע אותם)
כמובן שאף אדם שמתנהג רע כלפי אדם אחר זה לא בגלל שהוא *רוצה* להיות רע. אבל בגלל שזה מה שהוא מרגיש שהוא צריך לעשות. אבל מרוב שאתה רגיל לחיות בפחד - הגוף שלך עלול להתמכר לזה. באמת בקטע של דופאמין והכל. אבל זה לא בגלל שאתה רע. הגוף שלך פשוט לא מבדיל.
אני לא יודעת אם הבעתי את הנקודה שלי בצורה הגיונית או אם סטיתי מהנושא אבל מקווה שזה מה שחיפשת
אנונימית
שואל השאלה:
^בודאות יש לזה משהו בהורמונים וכדומה, אבל מעבר לזה לא אמרת הרבה.
כמו שאהבה היא לא הורמונים בהגדרה, למרות שיש לה פן ביולוגי.
אגב פה זה גם תלוי בצורת הגידול שלו.
לגבי יצר הרע, זה במובן המטאפיזי של הסתכלות על היקום בצורה אחרת.
אותו דחף רע, ניתן להגדיר אותו כיצר הרע, ולהתרחק ממנו.
יש כמה דברים שניתן להגדיר אותם ככאלה
^בודאות יש לזה משהו בהורמונים וכדומה, אבל מעבר לזה לא אמרת הרבה.
כמו שאהבה היא לא הורמונים בהגדרה, למרות שיש לה פן ביולוגי.
אגב פה זה גם תלוי בצורת הגידול שלו.
לגבי יצר הרע, זה במובן המטאפיזי של הסתכלות על היקום בצורה אחרת.
אותו דחף רע, ניתן להגדיר אותו כיצר הרע, ולהתרחק ממנו.
יש כמה דברים שניתן להגדיר אותם ככאלה
שואל השאלה:
תודה רבה על התשובות
תודה רבה על התשובות
בתור בן אדם שלא מאמין ממש בטוב ורע במובן הקלאסי
אני חושב שזה הרבה יותר נובע משילוב של סקרנות מורבידית, (זאת אומרת, אחשוף את עצמי לזה בשביל שאדע להתמודד עם זה מאוחר יותר, אבין את הסכנה בשביל שתהיה מסוכנת פחות) רצון עז להתבלט/לא להיות קונפורמיסט (המשיכה לטאבו כמרד) והמצב של האדם בעידן המודרני. אם אתה לא במאפיה האיטלקית סביר להניח שרוב החיים שלך לא מאוד מלאי אדרנלין, ולפעמים צריך לחוות בדברים רעים בשביל להרגיש אותו. זה לא מאוד שונה מהסיבה שאנשים אוהבים סרטי דרמה סוערים או מהסיבה שאמא שלך אוהבת 50 גוונים של אפור גם אם היא לא מודה בזה (טוב לזה ספציפית יש עוד סיבות)
האומנים הגדולים משתמשים בתחושה הזאת בשביל ליצור קתרזיס - משמעות מתוך הסבל, מסר שמגיע מהטרגדיה/דרמה/אלימות שקרתה. הקטע באלימות זה שהטאבו עליה הוא פשוט הרבה יותר גדול ובניגוד לדברים כמו דרמה רוב האנשים צריכים להצדיק אותה לעצמם בשביל ליהנות ממנה. למה אנשים מרגישים כל כך לא בנוח בשליש הראשון של התפוז המכני? כי יש שם סצנות ענקיות גרנדיוזיות של אלימות על ידי פסיכופת. מצד אחד, כל שפת הבימוי והכוריאוגרפיה נורא כיפיים. מצד שני זה לא מוצדק, אנחנו לא אוהבים כל כך פסיכופתים. באותו הזמן לא ראיתי מישהו נגעל מקיל ביל. למה? כי מספרים לנו שהוא פגע בה קודם. זה מספיק לנו בשביל לראות את אומה תורמן מזיינת מכות 200 סמוראים. המטרה והקתרזיס פה צריכים להיות ידועים מראש
מה אני אומר פה? יש בנו חלקים שתמיד יעריכו שליטה ואלימות כי זאת פנטזיה אבולוציונית (עם תפקיד מאוד חשוב של לא לצאת פראייר, לפעמים זה דרוש בשביל לא למות + המוח אוהב לפנטז בשביל לדמיין שיש לו שליטה על מצבים חסרי שליטה) שפשוט הפכה לטאבו עם העידן המודרני שגרם לנו לחשוק בה עוד יותר. אבל הטאבו הזה גורם לנו ליהנות ממנה מרחוק, דרך סרטים וסדרות ורק אם זה "מוצדק". במידה מסוימת אפשר לקרוא לאנשים שנהנים מאלימות בשביל אלימות יותר כנים ואמיתיים עם עצמם וכל עוד הם לא מתרגמים את זה למציאות שלנו לדעתי לא צריכה להיות באמת בעיה עם זה
אני חושב שזה הרבה יותר נובע משילוב של סקרנות מורבידית, (זאת אומרת, אחשוף את עצמי לזה בשביל שאדע להתמודד עם זה מאוחר יותר, אבין את הסכנה בשביל שתהיה מסוכנת פחות) רצון עז להתבלט/לא להיות קונפורמיסט (המשיכה לטאבו כמרד) והמצב של האדם בעידן המודרני. אם אתה לא במאפיה האיטלקית סביר להניח שרוב החיים שלך לא מאוד מלאי אדרנלין, ולפעמים צריך לחוות בדברים רעים בשביל להרגיש אותו. זה לא מאוד שונה מהסיבה שאנשים אוהבים סרטי דרמה סוערים או מהסיבה שאמא שלך אוהבת 50 גוונים של אפור גם אם היא לא מודה בזה (טוב לזה ספציפית יש עוד סיבות)
האומנים הגדולים משתמשים בתחושה הזאת בשביל ליצור קתרזיס - משמעות מתוך הסבל, מסר שמגיע מהטרגדיה/דרמה/אלימות שקרתה. הקטע באלימות זה שהטאבו עליה הוא פשוט הרבה יותר גדול ובניגוד לדברים כמו דרמה רוב האנשים צריכים להצדיק אותה לעצמם בשביל ליהנות ממנה. למה אנשים מרגישים כל כך לא בנוח בשליש הראשון של התפוז המכני? כי יש שם סצנות ענקיות גרנדיוזיות של אלימות על ידי פסיכופת. מצד אחד, כל שפת הבימוי והכוריאוגרפיה נורא כיפיים. מצד שני זה לא מוצדק, אנחנו לא אוהבים כל כך פסיכופתים. באותו הזמן לא ראיתי מישהו נגעל מקיל ביל. למה? כי מספרים לנו שהוא פגע בה קודם. זה מספיק לנו בשביל לראות את אומה תורמן מזיינת מכות 200 סמוראים. המטרה והקתרזיס פה צריכים להיות ידועים מראש
מה אני אומר פה? יש בנו חלקים שתמיד יעריכו שליטה ואלימות כי זאת פנטזיה אבולוציונית (עם תפקיד מאוד חשוב של לא לצאת פראייר, לפעמים זה דרוש בשביל לא למות + המוח אוהב לפנטז בשביל לדמיין שיש לו שליטה על מצבים חסרי שליטה) שפשוט הפכה לטאבו עם העידן המודרני שגרם לנו לחשוק בה עוד יותר. אבל הטאבו הזה גורם לנו ליהנות ממנה מרחוק, דרך סרטים וסדרות ורק אם זה "מוצדק". במידה מסוימת אפשר לקרוא לאנשים שנהנים מאלימות בשביל אלימות יותר כנים ואמיתיים עם עצמם וכל עוד הם לא מתרגמים את זה למציאות שלנו לדעתי לא צריכה להיות באמת בעיה עם זה
שואל השאלה ערכתי את התשובה המקורית שלי :)
אנונימית
בכנות התשובה הכי פשוטה היא שעם השנים האנושות פשוט התעוותה בצורה לא נתפסת
^ אני ממש לא חושב שזה נכון. אנשים אוהבים לראות אלימות וקרבות עד המוות כבר אלפי שנים. אנשים ברומא העתיקה (300 לפני הספירה כזה) צפו בגלדיאטורים נלחמים עד המוות תוך כדי שהם אכלו ארוחת צהריים. זה לא משהו חדש בשום צורה
זה לא חדש בכלל, למעשה האנושות מעוותת כבר אלפי שנים.
תסתכל רגע על האנושות ותחשוב אם אתה באמת חושב שדבר כזה יכול להיווצר בלי איזה פאק באבולוציה.
תסתכל רגע על האנושות ותחשוב אם אתה באמת חושב שדבר כזה יכול להיווצר בלי איזה פאק באבולוציה.
^ אני פשוט לא מסכים פה עם המילה עיוות, מעוות ביחס למה? ביחס לחיות שהיו לפנינו? ברור, ככה האבולוציה עובדת, דרך מוטציות וטעויות ואם המין ממשיך להתרבות אין לה בעיה עם זה. זאת פשוט האנושות בשלב הזה. אני לא חושב שלפני 100000 שנה היינו הרבה יותר טובים
אנחנו היצור היחיד שקיים בו רוע אמיתי, אם זה לא שיבוש שנגרם על ידי טעות אני לא יודעת מה זה.
^ אם בן אדם הורג גור איילים הוא רע אבל כשאריה עושה את זה אז הוא לא, נכון? וכשדולפינים אונסים אחד את השני זה גם בסדר, לא?
זה לא שאנחנו יותר רעים מחיות אחרות, אנחנו פשוט חכמים מדי וזה גורם לנו להציב לעצמנו סטנדרטים. הגדרנו טוב ורע בשביל עצמנו וזאת הסיבה שאנחנו היצור היחיד שיכול להיות רע, כי זה משהו שאנחנו הגדרנו לעצמנו
אלא אם כן את מאמינה באלוהים ואז זה משהו אחר (וגם טיפה מוזר עם מה שאמרת על אבולוציה)
זה לא שאנחנו יותר רעים מחיות אחרות, אנחנו פשוט חכמים מדי וזה גורם לנו להציב לעצמנו סטנדרטים. הגדרנו טוב ורע בשביל עצמנו וזאת הסיבה שאנחנו היצור היחיד שיכול להיות רע, כי זה משהו שאנחנו הגדרנו לעצמנו
אלא אם כן את מאמינה באלוהים ואז זה משהו אחר (וגם טיפה מוזר עם מה שאמרת על אבולוציה)
אתה טועה, זה נובע אצלם מהישרדות נטו.
^ כשדולפינים אונסים בני אדם (וסליחה שאני גורם לך לחשוב על זה) האם זה גם הישרדות נטו? ברור שזה האינסטינקט שמניע אותם, פשוט הוא גורם להם לעשות דברים מעוותים שלא באמת מבטיחים את ההישרדות שלהם
אנחנו יותר מדי אוהבים להפריד בין בני אדם לחיות לדעתי. אנחנו בסך הכול חיות חכמות ומורכבות מאוד. יש לנו את אותם אינסטינקטים בדיוק רק שהם גם כן גורמים לנו לעשות דברים שקבענו שרירותית שהם רעים
אנחנו יותר מדי אוהבים להפריד בין בני אדם לחיות לדעתי. אנחנו בסך הכול חיות חכמות ומורכבות מאוד. יש לנו את אותם אינסטינקטים בדיוק רק שהם גם כן גורמים לנו לעשות דברים שקבענו שרירותית שהם רעים
דופמין בעיקר