אני שונאת את אמא שלי אין לי כוח (פריקה ואני צריכה עצה)

אני לא שונאת אותה אבל היא ממומרת לי את החיים
אני בפנימייה בגללה, כי קשה איתה, קשה לגור איתה.

באתי לראש השנה הביתה
קמתי וישר ראיתי שהיא כזה לא מרגישה טוב אז שאלתי אותה אם לעזור לה בהכנות לראש השנה
היא אמרה לי תעשי ככה וככה, הסכמתי כי אני נהנית לעזור לה
הדלקתי שירים (לא בוקסה, על הרמקול של הטלפון עצמו) כי זה עוזר לי בנקיונות
והיא בקשה לכבות כי זה מפריע לה, והיא עצמה הדליקה שירים שהיא אוהבת

הבלגתי

באמצע שאני מנקה, היא מתיישבת על הספה כמו מלכה, מנפנפת במניפה, ומסתכלת איך אני מנקה
שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אכין עוגה לחג או משהו
והיא מסתכלת עליי
לא מעריכה בשיט את העזרה שלי
ואומרת לי "אני לא יודעת כי את שורפת הכל בדרך כלל"
ככה בטון הכי רציני שלה
והעוגות שלי נדירות, בכללי אני מבשלת מטורף
הבלגתי ואמרתי לה שלא, לא צריך .

תוך כדי שאני מנקה היא לא מבקשת יפה, היא פשוט זורקת לי עוד מטלות לעשות כאילו אני המנקה שלה
בטון מזלזל כזה

אמרתי לה על אחת המטלות שאני לא יכולה הכל בייחד כי קשה לי ושהטון שלה מזלזל
והיא התחילה לומר שלא אכפת לי ממנה ושהיא עושה הכל בשבילי ושאני לא עושה כלום בבית.

וכשאני מנסה לדבר אליה היא אומרת לי לשתוק ושאין לה כוח להקשיב כי היא לא מרגישה טוב (העיקר לזרוק לי עוד מטלות יש לה כוח)

קשה לי איתה, והיא לא טפשה
היא עושה הכל בתחכום, במניפולציות
היא לא מתנהגת אליי כאילו אני הבת שלה ואין לי מושג למה, אני באמת ילדה מהממת
וילדה טובה
אני לא מבינה בכלל למה היא מתנהגת אליי ככה
קשה לי איתה אבל אני גם רוצה לכבד אותה


מה לעשות?